מד מן 6.07: גבר עם תוכנית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 13/05/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" 6.07

mad men 03x07 man with a plan bt

הביקורת מפורסמת כשמקדימה אותה תגובה אחת

"אין לך בית. זה עצוב".
(הילד דיק וויטמן לנווד שהתארח בביתם)

"לפעמים כשאתה טס אתה חושב שאתה ישר אבל בפועל אתה הפוך".
(טדי שואו לדון)

בדיוק. ומהי האשליה הזו אם לא הדבר שממשיך לקיים את דון דרייפר, איש הפרסום שמכירת שקרים – כפי שניסחו זאת הביטניקים שהתרועע איתם – היא לחם חוקו? שלאחרונה במצגות שלו מוכר עוד ועוד את מה שאינו נראה? הנה הוא, דון, והוא מוצלח. בעבודה הוא מאפיל על טדי שואו, הוא החמאה וטד הוא המרגרינה, החיקוי הזול, האיש שלא מצליח להכיל כמוהו את האלכוהול ולשמור על חדותו. מחוץ למשרד דון מקיים לו חדר במלון שבו יש לו מעין שפחת מין שעושה כדבריו, סרה למרותו ולרצונו, אסור לה אפילו לחשוב ללא אישור. אבל זה לא באמת קיים. זהו סתם ניסיון פאתטי לאפשר מציאות שכבר אינה קיימת, זו שבה דון הוא הגבר שהיה פעם. גבר נחוש, ממוקד מטרה. גבר עם תוכנית. ב-1 ביוני, חמישה ימים לפני רצח בובי קנדי, דון דרייפר ציין יום הולדת (לא דיק, דון), מה שבוודאי תרם לכל ההתנהלות הזו שלו.

מעולם לא הייתה לדון מאהבת ששנאתי כפי שאני שונא את סילביה. זה ללא ספק נובע גם מחוסר אהדתי כלפי לינדה קרדליני, אבל ממש לא רק. הפעם, עם זאת, דון הוא זה שדחה והביך. בעבר כאשר ההעדפות המיניות שלו הגיעו לקיצוניות הן תמיד היו נורא מגעילות. אבל בין אם דון בתפקיד השפוף כי זונה שהזמין סוטרת לו לבקשתו, ובין אם הוא בתפקיד האדון ששולט בכל היבט בהווייתה של האישה, מדובר באיצטלה לנואשות ולתלישות שלו. כאשר סילביה אמרה לו, "אני זקוקה לך ושום דבר אחר לא מספיק", משהו בדון ממש ניעור. הוא רואה בכך הזדמנות ליצור לו בועה משלו שבה הוא תמיד בשליטה, שבה חייו ותפישתו העצמית אינם זולגים בין אצבעותיו, שבה המציאות נותרת מחוץ לדלת. הוא מיד מזנק עליה.

"תתקדם", פגי אמרה לו בנוגע לטדי שואו, אבל זה נכון לכל היבט בחייו. כולל לגביה עצמה – דון מורה לה באגביות לקבוע איזו פגישה, כאילו לא עברה כמעט שנה וחצי מאז שעזבה. יש הבדל כה מהותי בין פגי כפי שהיא עם טדי לבין איך שהיא עם דון, וברור איפה היא יותר פורחת. זה לא רק יחסי העבודה, אין מישהו שכפוף לדון ויכול להיכנס אליו למשרד כדי לנזוף בו. שוב אנחנו רואים שפגי היא משהו אחר עבור דון, אבל לאורך כל הזמן שהיא לא עובדת שם הוא אפילו לא טרח להזמין אותה לצהריים, שום שימור יחסי ידידות. מייגן מזכירה לו את פגי, פגי היא בעצם אנה, אנה עצמה מתה. אין לדון בנות ברית יותר, וזה לגמרי נובע ממנו עצמו. את פגי הוא הותיר מאחור כאשר עזבה, על מייגן הוא לא מניח יד מנחמת כשהיא בוכה מול בובי קנדי המת.

כדרכן של בועות, גם אלה שיצר דון מתנפצות. אותו "זבוב שהוא מנסה לגרש ממנו", כפי שתיאר פעם את טדי שואו, אולי נטול קיבולת משקה כמוהו, הוא אולי אינו מיסתורי או מעניין כמוהו, אבל הוא אדם טוב. אם טדי סמוק מפאת שתייה מרובה, דון אדום ומיוזע עקב טלטלות המטוס. גם בקרבתו של טדי שואו נשים מתבלבלות, הוא ממש לא זבוב אבל גם הוא יודע לטוס, והוא יודע לצאת אל מעל העננים השחורים והגשומים, אל האזור שבו ישנה שמש כאילו היה קיץ. כמו איש הקיץ, האדם שדון כל כך ייחל להיות אבל כל כך מהר הותיר מאחוריו. ערגה כפי שהיא מתוארת בספר שהוא לוקח מסילביה, "הצגת הקולנוע האחרונה" – מבט נוסטלגי לשנות החמישים, תהליך התבגרות וצער על סופה של תקופה. דון כבר לא מריח תירס באוויר. הדבר היחיד שבאמת מהדהד לעבר הוא עוד בן שנרצח למשפחת קנדי. טד הטייס הוא המנצח, החמאה, האיש שהארי למונט יקשיב לו, האיש שזכה עכשיו בקליאו. דון הוא האיש ששוב לא נרדם בלילה.

Mad Men Season 6 Episode Photosהסוף בלתי נמנע. סילביה מנפצת את הבועה. לא רק במלון אלא בכלל, השבח לאל. "הייתי רחוקה אבל אני בבית", היא אומרת לו ומזכירה לו בבוטות את האנשים שלהם שנמצאים שם בחוץ, את המציאות. "הגיע הזמן לחזור באמת הביתה". ברגע הזה ממחישה סילביה שהיא זו שחזקה ואחראית. היא לא משאירה את דון והולכת, אלא לוקחת אותו איתה. "בוא נלך", היא אומרת, ודון נותן מבט אחרון על המיטה הסתורה. סילביה, לעומת זאת, יוצאת לבסוף מהמעלית בלי לומר מילה או להביט לאחור. דון מגיע הביתה ועוטה פרצוף קשוב אוטומטי כשמייגן מדברת על נסיעה נוספת להונולולו. אבל הוא לא מקשיב. כלוא בתוך ראשו, אולי הוא טווה לעצמו חדר חדש במלון חדש. כי כזה הוא, איש שתמיד יש לו מזוודה דימיונית כלשהי ביד, שתמיד ישנו חדר דמיוני במלון שמקיים בו משהו. הנווד הנצחי, אין לו בית, זה עצוב.

קטנות לסיום:

* אין כמו אמו של פיט כדי לשקף את התמסמסות האמת, ואין כמו הליבוי של פיט כדי להמחיש את חוסר האונים, את היעדרה של תוכנית – ממציא לה שקרים כלאחר יד כדי לכבות שריפה, מנצל את הטשטוש שלה כדי לשמר את המציאות שהוא רוצה לקיים. אבל כשם שמוחה ימשיך וייתנוון, כך גם אצל כולם הסוף בלתי נמנע. מבין הגברים בפרק בלט דווקא בוב בנסון בהתנהלותו – יציב, אחראי, יודע מה הוא עושה וכיצד להשיג את מטרתו. בדיעבד המסע הקצר שלו עם ג'ואן הציל אותו מפיטורין.

* זאת ההתנקשות הפוליטית השלישית בסדרה, כלומר בשנות השישים. הפעם, בניגוד להשפעה המיידית והישירה שראינו על הדמויות בפעמיים הקודמות לאורך פרק שלם בכל פעם, הרצח זכה לזמן מסך מועט וכאילו-שולי, אבל גם ככה התמונות בטלוויזיה נראו מזעזעות. מדהים לחשוב שבתוך חמש שנים נאלץ העם האמריקאי להתמודד עם זה באמת.

* פגי, שאלה את ג'ואן מה שלום הילד הקטן שלה, וג'ואן שאלה "איך שלך?". אנחנו יודעים שהשאלה הזו נפיצה בכל הנוגע לפגי, אבל היא עצמה לא מקדישה לניסוח מחשבה שנייה לפני שהיא עונה בהתאם למי שג'ואן התייחסה אליו, אייב. אגב כך מתברר שהם רכשו את כל הבניין ולא רק את הדירה (או שזה נאמר בפרק הקודם ולא שמתי לב?).

* ג'ון סלאטרי ביים את הפרק (שאגב, היה נהדר בעיניי), ושוב עשה עבודה נהדרת מבחינת העמדות ובכלל. שני פריימים שאהבתי במיוחד, והם גם די דומים:

mad men 03x07 man with a plan 1

mad men 03x07 man with a plan 2

* רוג'ר, לעומת זאת, היה שמוק אמיתי. אמנם ברט פיטרסון לא התנהג בחן רב אחרי שפוטר פעם – הוא עזב בקללות, צעקות והשלכת חפצים – אבל אשתו הייתה אז חולה והוא בדיוק איבד את עבודתו. למה לעזאזל להיות כה נבזי כלפיו?

* המצלמה טרחה להתמקד במספר החדר במלון באופן מאוד בולט, 503, כאילו כדי להבהיר שיש למספר משמעות. ניסיתי לחשוב על משהו אבל ללא הועיל. חשבתי שאולי מדובר בתאריך כלשהו, 3 במאי, שרלוונטי לחייו של דון, אולם גם כזה לא הצלחתי למצוא. רעיונות?

* מה בדבר קצת סאלי?

תגיות:
  • יערה

    ספוילרים

    לה לה לה לה לה לה

    טוב, זה היה מהיר. מיזוג!
    היה נחמד לראות את פגי שוב במשרד, למרות שהיא כמובן ממש לא נראיתה יותר מדי שמחה מזה.

    אוי, על מי אני עובדת?
    איזה שמוק-זבל-מניאק דון היה הפרק, הא?
    כל השטויות עם סילביה והחדר במלון, ושמלת האדום-זונה שהוא קנה לה, והעמדת הפנים שלו שנשברה בשניה שלסילביה נשבר מהרומן ביניהם. היי, הוא לקח לה את הספר, אז כנראה זה השאיר לה הרבה זמן לחשוב ולחלום ותודה לאל שהיא זרקה אותו.
    גם לפגי ולצ'או הוא היה מניאק לא קטן. מהראשונה הוא התעלם כמעט לחלוטין ואת האחרון הוא השקה והשקה ואז זרק אותו שיכור כלוט באמצע חדר הכותבים. פעם עוד ראיתי אותו כאדם שבור שמחפש גאולה. אחרי הפרק הזה גם לי נשבר לגמרי מהדמות הזו. האם אפשר לקוות שסוף סוף הוא יקשיב לעצה של פגי ויתקדם כבר בחייו? כרגע נראה שהיא היחידה בערך שיכולה להעמיד אותו במקום ולדבר אליו דוגרי. ואני באמת מקווה שצ'או לא ייתן לו לשחק איתו יותר ככה, או לפחות שייקח אותו לעוד הרבה-הרבה טיסות במזג אוויר סוער.

    פיט – אתה חרא. כרגיל.

    ומה הקטע עם הבוב הזה? אני לא מצליחה להבין אם הוא ממש נחמד או איזה תחמן גאון, או שניהם. למה יש לי הרגשה שיום אחד הוא ידחוף את פיט או דון מהחלון כדי להתקדם בחברה?

    היי, בוב קנדי מת. וגם – גינזבורג ומרג'י משחקים סבתא סורגת!

    • ocean

      ספוילרים

      * פעם אחרונה שהם ישחקו "סבתא סורגת" יחדיו במשרד – מארג'י פוטרה, שהרי יש מקום רק למרגרט אחת בקריאייטיב פגי).

      * פרק רווי בהקבלות מעוותות או פסאודו-כפילויות. העיקרית: דון וטד במשרדים אחת מול השני, כשאצל האחרון עדיין תלויה התמונה השואבת של רוג'ר. מהמרת שהיא לא תשאר שם יותר מדי זמן. הכי בולטת: רצח קנדי אז (=התפוררות הנישואין עם בטי) ועכשיו (התפוררות הנישואין עם מייגן?).

      * שיר הסיום שעלה כל כך יפה על דיווחי החדשות של קנדי: Friend & Lover – Reach Out Of The Darkness. הולם ואירוני כאחד.

      * ההתמקדות הזאת במספר הדלת של חדר האשליות של דון – 503. זה שיגע אותי. תוהה אם יש לכך באמת משמעות (תאריך, קוד כלשהו, פסוק, פרק שלוש מעונה חמש, רפרנס למספר דלת אחר משמעותי בסדרה – נאדה!), או שוויינר סתם החליט לטמטם אותי.

      * קנינו בניין יחד כדי לגור בו / קנינו בניין כדי לגור בו ביחד. איי, פגי והאינסטינקט הראשוני שמסגיר הכל. שותף עסקי על הנייר לעומת שותף רומנטי.

      * אז איך קוראים לסוכנות עכשיו? די כבר עם בוב בנסון, רוצים עוד גינזבורג ("כולם שונאים מרגרינה")!

      * הערה כללית: כל מה שחשבתי עליו במהלך הפרק הוא הסמל הזה של הנווד על ביתו של ארצ'י ויטמן: איש לא ישר. אין יותר מתאים מזה להתנוסס על שער ביתו של דון.

      • אגב חדר אשליות, אפשר במידת מה לומר שהחדר הזה לדון היה כמו הדרימטוריום לעאבד ב"קומיוניטי".

        • יערה

          להבדיל אלפי, אלפי, אלפי הבדלות
          D:

      • maayan1

        ספוילרים לה לה לה

        מאיפה לך שפיטרו את מארג'י? נכון שהיא אמרה משהו בסגנון- "היה טוב להכיר אתכם" אחרי שפגי הציגה אותם לטד, וגם נכון שהיא לא הייתה בפגישת סיעור המוחות למרגרינה, אבל אחר כך ראו אותה משחקת סבתא סורגת עם גינזבורג (LOL!!!), ולא ראינו אותה ממש מפוטרת. ובכלל ממש אהבתי לראות שהכניסו עוד קופירייטרית אישה עוד מתחילת העונה. למרות שהיא נראית לי כמו בחירה לא ממש הגיונית. הייתי מצפה לראות מישהי יותר צעירה.

        גינזבורג כרגיל מספק את השורות הגדולות של הפרק "חשבתי שאתה גבוה יותר במציאות". למה לא מתמקדים בו יותר?? אוף!!

        • ocean

          ספוילר ספוילר

          We lost Margie, Koch, and Steve Hagan.

          אמרו את זה (רוג'ר, אם אני לא טועה) בישיבת ההנהלה, זו שבסופה ג'ואן הצילה את בנסון מפיטורין.

          • maayan1

            אוקי. כנראה שפיספסתי את זה. תודה. (וחבל :()

          • Tomer Soiker

            אני די בטוח שהפסיק הראשון מיותר (בציטוט של רוג'ר).

      • חשבתי כמובן גם על פרק 5.03 וניסיתי למצוא בו קשרים, אבל מלבד מכמה דברים מקריים (ג'ואן עם הציסטה שלה עכשיו ובטי עם הגידול השפיר; פיט לא טס אל מוהוק אחרי שבאותו פרק החזיר אותם לעבוד עם הסוכנות ואגב כך השפיל את רוג'ר) לא באמת היה קשר.

      • שיח רחב ועץ גבוה

        לגבי שם הסוכנות – אם מקשיבים טוב באחד הקטעים הראשונים בפרק, אפשר לשמוע ברקע, ממש חלש, מזכירה עונה לטלפון כך:

        סטרלינג קופר דרייפר פרייס קאטלר גליסון אנד שואו, האו מיי איי הלפ יו?

        • באמת? ביזארי לחלוטין. מפתיע שהם עדיין שומרים את "פרייס".

          • שיח רחב ועץ גבוה

            כן, זה קורה בסיום הסצינה שבה ג'ואן מראה לפגי את המשרד החדש שלה.

            אני מנחש שזה שם זמני בלבד.

  • שוקשוקית

    אחת קטנה: דון לא סתם בהה במיטה הסתורה, הוא ראה שסילביה השאירה שם את השמלה היקרה שהוא קנה לה. היא השאירה שם את הדבר החומרי היחיד שנתן לה אי-פעם.

    • יערה

      אופס, לא ראיתי שכתבת כבר על השמלה…
      (:

  • יערה

    אחלה סיכום, יאדו!
    מאוד אהבתי את ההשוואה בין דון לטד, איש הקיץ האמיתי.

    * נראה לי שכשהם עזבו את בית המלון דון הביט בעיקר בשמלה האדומה והחדשה שסילביה השאירה על המיטה – המסמר האחרון בארון הקבורה של הרומן שלהם.
    *לפי מה שזכור לי פגי הזכירה רק שהדירה מעליהם שייכת להם, וכרגע מושכרת לדיירת חביבה שמשאירה את צרכיה במסדרון.

    אגב, היה משהו ספציפי הפרק שגרם לך לשנוא את סילביה?

    • לא, להפך, הפרק היא הייתה נסבלת מאי פעם.

  • תתש

    אני לא יודע אם הולם זו מילה מתאימה לכך, אבל זה בהחלט משהו שאחת הפעמים הראשונות בה טד הופיע בסדרה הוא עבד על דון ע"י חיקוי די מוצלח של בובי קנדי. זה מדהים איך תוך חצי עונה הוא הפך מדמות משנית ולא חשובה, לאחת הדמויות היותר מרתקות של הסדרה.

    פגי נוזפת בדון זה תמיד דבר טוב.

    שבוע שני בו אני לא שונא את פיט. אפילו כשהוא מאחל שטד יטיס את אמא שלו לגיהנום.

    איך לעזעזל אף אחד לא חשב לשים את הארי המלין וג'ון סלאטרי בסרט/סדרה/פרסומת עד עכשיו?

    בוב בנסון!

    • לא שנאת את פיט? אפילו לא כשהתייחס מסריח לקלרה כאשר סיפרה לו שדון וטדי בכל זאת טסו? היו תזכורות מעולות לאישיות המחורבנת שלו.

  • maayan1

    חפירות.. (ואחלה פוסט כתמיד :)):

    הפרק הזה דיכא לי תצורה. טוב מאיפה מתחילים.

    – לא נראה לי ששנאתי את דון כ"כ מזה הרבה זמן. גם אני לא ממש חיבבתי את סילביה. אבל שנאה? זה קצת מוגזם. היא לא ממש עשתה משהו עד כה שלדעתי מזכה אותה ב-"שנאה". את דון לעומת זאת ממש שנאתי בפרק הזה. לא זכור לי שהיה לו יחס כ"כ מגעיל כלפי אחת מהמאהבות שלו, אולי חוץ מבובי ברט, אבל גם שם זה לא היה ברמה הזאת, והיא הייתה הרבה יותר מעצבנת מסיליביה. ומה לכל השדים והרוחות גורם לנשים לאהוב את הדינימיקה הסאדו-מזוכיסטית הזאת. אני יודעת שיש נשים שאוהבת את זה, אני פשוט לא מצליחה לתפוס את זה. לא ברור לי איך קיימת סיטואציה שגבר עושה את מה שדון עושה והאישה לא אומרת לו פשוט- נראה לך? זה לא פאקינג הולך לקרות יא מיזוגן מסריח!
    ג'יסס קרייסט. לפחות זה נגמר הסיפור הזה. אלוהים, זה דיכא אותי.

    – באופן מוזר אני מסכימה עם תתש (לרוב אני לא מסכימה איתו) – אבל טד לגמרי אחת הדמויות המרתקות בסדרה עכשיו. זה כ"כ מוזר. נראה לי שכולנו (כולל אני) התרגלנו אוטומטית לשנוא אותו, עוד מאז הקטע שהוא התחרה עם דון על הקמפיין הזה עם האופנוע בעונה 4, רק בגלל שהוא היה נגד דון.
    כעת כשמעמידים אותו מול דון, דיי מילולית, בסיטואציות דומות רואים את ההבדל. טד כה מכמיר לב, עם רגשי הנחיתות שלו, עם הרצון להוכיח את עצמו. דון שוב מראה איך הוא משחית כל דבר שהוא נוגע בו, אם זאת פגי שפרחה תחת טד וכעת טד עצמו שמתפורר ליד דון.

    – אהבתי את פגי נוזפת בדון, ובמיוחד שהיא דואגת לטד. כנראה אני היחידה שאיכשהו בעד הקטע של- טד-פגי. זה לא חייב להיות רומן, אבל אני אוהבת את הקטע שאכפת להם אחד מהשני. והאם האמירה של דון במטוס לטד, הייתה בהשפעת פגי, או בהשפעת התנפצות הבועה עם סילביה. נראה לי שזה קשור לפגי. גם כשדון מרגיש חרא, הוא לא ממהר לחשוף את זה.

    – אני פאקינג שונאת את פיט. כן, אני מבינה לא לאהוב את אמא שלך. באמת שכן, אני מבינה לחשוב על אמא שלך כעל עול. אבל ראבק, כל הפרק חיכיתי לראות שמץ של חמלה אליה. לא כי היא אמא שלו- אלא סתם בגלל שהיא בן אדם שמתחיל לאבד את האחיזה במציאות. לדעתי זה אחד הדברים המפחידים שקיימים.
    הקשר שלי עם סבתא שלי לא היה טוב כל חיי בלשון המעטה. תמיד נטרתי לה טינה והיו לא מעט רגשות שנאה וכעס בתוך כל המיקס הזה של היחסים שלנו. אבל אני זוכרת את אחת הפעמים הראשונות שהגעתי אליה אחרי שהאלצהיימר התחיל להשפיע. כשבאנו לבקר אותה והיא לא זיהתה אותנו, אותי. וניסינו להסביר לה מי זה כל אחד. והיא הנהנה כאילו נזכרת, אבל ראיתי בעיניים שלה שהיא סתם עושה. וכל 15 דקות שוב שאלה מי זה כל אחד ושוב הייתה צריכה לשאול מי זה האנשים האלה שנמצאים אצלה בדירה, ואפילו התחילה לפחד מהם, מאיתנו. אני זוכרת שבקושי הצלחתי לעצור את הדמעות למראה הזה. וברגע שיצאתי מהבית שלה פשוט נשברתי בדמעות על המדרגות. ואני באמת אחד האנשים הכי אטומים רגשית אבל אני לא יכולה להישאר אדישה מול מראה כזה.
    – מישהו יכול להזכיר לי למה ברט פיטרסון פוטר בפעם הראשונה? וכן רוג'ר היה באמת מאנייק אליו.
    – ג'ואן אמרה לאמא שלה שבוב בנסון עזר לה רק כדי לנסות להציל את עצמו ע"י התחנפות לכל האנשים שם. אמא שלה אומרת לה שהיא צריכה להיות פחות צינית לאנשים- אבל בסוף הפרק זה בדיוק מה שקורה. מי הוא לעזאזל? מה התפקיד שלו בחברה?
    – כמובן שגם לי ישר קפץ הילד של פגי לאור השאלה של ג'ואן (דה..)
    – גם לי בלט המספר שעל הדלת כל פעם שהראו אותו, גם לי אין ממש רעיונות, אבל זה זורק אותי אוטומטית לפרק 503 אבל אני לא זוכרת ממש מה היה בפרק הזה. בהתחלה חשבתי שמדובר על "מקומות רחוקים" שאני יכולה למצוא הקשרים בינו לבית פנטזיית החדר הדוחה הזאת. אבל זה- "עלי תה". אני לא שוללת כמו אושן את האפשרות שווינר סתם מנסה לדפוק לנו את הראש.

    – סאלי תופיע בבפרק הבא. רואים אותה בפרומו (הכרגיל, לא ברור בעליל, ושלא מסגיר שום פרט עלילתי שיהיה בפרק הבא)

    • Tomer Soiker

      לא ראינו את בוב עושה הרבה מעבר לליקוק ישבנים והסתנג'רות מטעם עצמו, אבל כבר בפרק הראשון נאמר שהוא תקציבאי. בפרק האחרון, בדיון על מי נשאר ומי לא, הוא נכלל ברשימת התקציבאים.

  • אליאב

    שמתם לב שגם דון וגם פיט החביאו מישהי בדירה/ חדר? רק שיצא הפוך, בהתחלה פיט היה חסר שליטה בגלל אמא שלו ובסוף הוא הצליח לשלוט בה ודון בדיוק הפוך: שלט בסילביה ובסוף היא שלטה בו
    אגב אני בכלל שם לב שמשווים הרבה בין דון לפיט בעונה הזאת (או שזה בכלל מתחילת הסדרה? כל פעם מהדהד לי בראש הפרק הראשון בעונה הראשונה שפיט אומר לדון בזחיחות שהוא בטח יחליף אותו מתישהו)

    שמתם גם לב שבוב בנסון תמיד מגיש משקאות לאנשים? בהתחלה זה היה קפה ובהמשך אני מאמין שהכין לפיט וויסקי והיום הגיש לג'ואן פחית של משהו

    ודבר אחרון, שמתם לב שרוג'ר והשותף החדש (לא טוב בשמות, החבר של טדי) מלטפים אחד לשני את האגו בישיבה? הם מתאמים בול אחד לשני והם נהנים מזה

    • פיט תמיד היווה תמונת מראה לדון, כמו בערך כולם בסדרה, אבל זה הגיע לשיא כמובן בעונה החמישית וב"סיגנל 30" הנפלא.
      ג'ים קאטלר, כפי שאמרה פגי למייגן בטקס פרסי האנדי, הוא כמו רוג'ר של הסוכנות שלהם, רק עם ריח רע מהפה.

  • miss bojarsky

    הו דון דון… אני אוהבת אותו, אני מגנה עלייו תמיד, אבל בפרק הזה אין לי מנוס אלא להודות שהוא היה חתיכת אסהול.

    במהלך כל הפרק תהיתי מה הקטע שלו, האם הוא באמת נהנה מעניין השליטה וחושב שסילביה נהנית מזה, או שמא הוא מנסה להרחיק אותה ממנו. אם היא תעזוב את ארנולד, זה עשוי להפוך לאמיתי מדי, אולי היא תרצה שהוא ייפרד ממייגן ויהפוך לבן זוגה הרשמי והוא הרי לא רוצה בכך. אבל הוא גם לא רוצה להיות זה שמסיים את הרומן, או לא מסוגל. אז קל יותר לגרום לה לסיים אותו. לפי ההפתעה והאכזבה שלו בסוף מכך שסילביה אכן מסיימת את הקשר ביניהם, אני מבינה שלא היה לו תכנון מודע לגרום לה לרצות לעשות זאת ככלת הכל וההסבר שנתת יאדו מתיישב לי עם מעשיו. אבל עדיין אני תוהה אם זה לא היה בכל זאת חלק ממה שהניע אותו, באופן תת מודע.

    ההתנהגות שלו כלפי טדי הייתה מחפירה וכבוד לפגי על שהעמידה אותו במקומו.

    ועדיין, אסהול ככל שיהיה, אני אוהבת אותו ורחמיי נכמרו עליו.

    פיט ורוג'ר אכן היו דוחים אף הם, אם כי אני חייבת להודת שרוג'ר שיעשע אותי. יש לי הרגשה שהמעשה הזה עוד יחזור לרדוף אחריו.

    גם לי לא זכור שאמרו משהו בפרק הקודם על כך שפגי קנתה את כל הבניין. מעניין. מעניין גם שסטן לא הפגין שום עוינות כלפיה, או שכן ופספסתי?

    הדבר היחיד שעולה לי לראש בהקשר לחדר מס' 503 הוא
    I'm going back to 505…
    אבל כן, לא נראה לי שזאת הייתה כוונת המשורר 🙂

    • ocean

      וכצפוי, סיימתי לקרוא את התגובה שלך ורצתי להשמיע את השיר הנשגב בפול ווליום.

      פיט היה דוחה, אבל אפשר להבין את יחסו לאמו כשנזכרים ביחסה המפלה והפוגעני כלפיו. בכל זאת, אהבתי מאד את זה שדווקא לדמות הכי סנילית, יש את האחיזה הכי חדה במציאות: היא מבינה שבעלה בגד בה. היא מבינה שהדירה של פיט איננה ארעית. היא מבינה לגמרי מה היתה תכליתה המקורית של הדירה הזאת. היא מבינה שפיט ואשתו נפרדו, *ושהיא* זו שזרקה אותו.

      • miss bojarsky

        בניתי על זה 🙂

        בהחלט, הזיכרון של אימו של פיט נפגע, אבל לא יכולת התפיסה שלה. בכללי זו לא משפחה מלבבת במיוחד.

  • Don Draper is listening to The Soundtrack Of His Life Imploding on Spotify. הנה "מד מן" 6.07 לו התרחש כולו בפייסבוק. פחות מוצלח מהקודמים, אולי כי פורסם מוקדם מהרגיל, אבל עדיין שווה ביותר.

  • מירב

    פרק דוחה ואקספליסיט ברמות מחרידות, פשוט לא מותאם לדמות של דון, גם אם המטרה היא להראות את גודל יאושו ואובדן השליטה. היכו מד מן המעודנת , הסאב טקסטית?? צואו הוא בן אדם, אני מבסוטה שפגי מאוהבת בו, יאלה שזה יתממש. סופר בעייתי הקונסטלציה שנוצרה במיזוג.

  • אני קראתי לפרק הזה "חמישים גוונים של דון דרייפר".

    כמה הערות:
    * נכון שהתרגיל שדון עשה לטד עם האלכוהול, מזכיר את מה שהוא עשה לרוג'ר עם המעלית?
    * "דיברתי עם דון" "שחורה או לבן?"
    * גם אני חשבתי בהתחלה שהוא בכוונה מתנהג כמו מניאק אל סילביה כדי שהיא תעשה חושבים ותחזור אל בעלה. בסוף זה (כנראה) כן קרה אבל לא מפני שהוא רצה כך.
    * מדהים הקטע המתעתע עם אמא של פיט. איך חולי אלצהיימר רגע אחד לא יודעים איפה הם ולרגע שני הם צלולים לגמרי (או לפחות נראים כך). ויותר מעניין – איך גם בתוך הערפל, לפעמים הראייה שלה חדה יותר משל הדמויות ה"בריאות".

  • ocean

    גיחי 🙂

    פתאום קלטתי שעל דלת משרדה של פגי השלט אמר: Coffee Chief. עבודה של סטן, כנראה. כמו כן – פגי וג'ואן במשרדים מנוגדים, סטייל דון וטד. ג'קי מול מרילין, ניקסון מול קנדי.

  • יערה

    בסקירת האופנה של טום ולורנזו –

    *השבוע היה מוטיב חזק של כחול וצהוב ולא ברור מה הקטע עם זה
    *נשים חזקות בכחול לעומת נשים לכודות בצהוב
    *פגי לובשת את החליפה הכי אסרטיבית שלה בסצינה שדורשת הרבה אסרטיביות
    *דון, גבר שאינו מסופק בצורה כרונית, קונה למאהבת שלו שמלה בצבע אדום-זונה, כי ככה הוא רואה את כל הנשים, בצורה זו או אחרת
    *האם החלוק הפרחוני של ג'ואן מרמז לנו על עלילה רומנטית בעתידה?

    http://www.tomandlorenzo.com/2013/05/mad-style-man-with-a-plan.html

  • הנה מאמר עם כמה השערות לגבי 503, והכותב סבור שמצא את התשובה הנכונה. חלק מההשערות בתגובות משעשעות למדי.
    http://www.uproxx.com/tv/2013/05/5-theories-on-the-significance-of-room-503-in-this-weeks-episode-of-mad-men/

    • maayan1

      תודה. זה מעניין. אבל כולם נראים לי תלושים מדי.
      נראה לי שה-'503' למד מן- הוא מה ש-איש הגבינה היה ל-באפי. זריקת פרט מסתורי ומוזר במטרה לגרום לצופים להשתגע בלנסות להבין את המשמעות שלו שלא קיימת.

      האמת שבדיוק עלה לי רעיון שאולי זה רפרנס דווקא ל-305 (ואז יש שם סוגשל היפוך או משהו). הלכתי לקרוא את הדיון על ה- 305- הפרק שבו בטי ילדה, אני זוכרת שהוא היה פרק סוריאליסטי עם הרבה דברים טובים. אבל לא זוכרת אותו ואין לי כוח לנסות לראות אותו כדי להיזכר.

      • Tomer Soiker

        דווקא תיאוריה מס' 5, אם אכן יש משמעות מאחורי המספק, נראית הכי הגיונית. רפרנס כל כך איזוטרי, אבל מתאים לוויינר.

        במאמץ רב, גם תיאוריית פרק 5X03 עשויה להתאים, אם מקשרים בין הבעיה הרפואית של בטי דאז לבין ג'ואן בפרק האחרון.

        • maayan1

          זה מרגיש לי קלוש מדי, גם האחרונה. כלומר כן, הסיפור של הסרט והעלילה של ההפרק נשמעים דומה- וגם 2 הפריים דומים ויזואלית. אבל זה בס"כ גורם לי לחשוב שווינר פשוט רפרנס לאיזה סרט מהתקופה (כמו למשל הרפרנס שלו ל-"כוכב נולד" בפרק הראשון, ועוד מלא כאלה). קשה לי לראות איך זה מתקשר המספר- (5+3=8), וגם הקטע עם הדיסק נראה קלוש מדי כדי להיות מכוון.

          הקטע עם פרק 503 וכביכול ההקבלה בין הגידול הנחשד דאז של בטי, לבעיה של ג'ואן, בכלל מרגיש לי רחוק (כמו שיאדו כבר רשם באחת התגובות). קודם כל כי אין קשר לעלילת דון-סילביה- שהרי על דלת המלון המספר שלה- ואם אין קשר מה הפואנטה? ותמיד אפשר למצוא "קשרים" בין הפרקים, בין דמויות. תתן לי 2 פרקים אקראיים של מד מן (או של הרבה תכניות אחרות) ואני בטוחה שעם קצת מחשבה אני אמצע קווים מקבילים כלשהם בינם.

          מה שאני אומרת- העולם מלא בדברים. באופן סטטיסטי, חלקם יראו קשורים אחד לשני אם מאוד נרצה ומאוד נתאמץ. זה לא אומר שזה מכוון. כמו שהתנ"ך לא ניבא את רצח רבין, או שכל מי שחושב שרואה את הפרצוף של ישו בעננים, או בקצף של הקפה שלו הוכיח שאלוהים קיים ושהוא חווה התגלות משיחית.
          בקיצור כדי שאני ארגיש שהיה קשר מכוון בין 2 דברים (כלומר המספר על הדלת והסרט המדובר) זה צריך להיות קשר מובהק בהרבה, וזה לא מרגיש לי ככה, אלא כצירוף מקרים ממש מגניב.

          זה לא אומר אגב שאני לא נהנית ואהנה להמשיך לקרוא תיאוריות אודות מספר הקסם הזה.

    • אחת התגובות שם משלימה משהו שעלה בדעתי. כאשר חיפשתי משמעות אפשרית ל-503 מיד אחרי הפרק, עוד לא היו על זה הרבה דיונים והתוצאה הקונקרטית היחידה הייתה זו, שמתייחסת לגימטריה של 503, עם תוצאות כמו "בית האלהים" ו"ויצא קין מלפני ה'" (עוד גימטראות ל-503: ג. יפית, אני מזיין נערה, מערב עפולה, הומואים שולטים, גרוזיני רטוב), ומקשר את המספר לגירוש האדם מלפני אלוהים – הן במקרה של גירוש גן עדן והן במקרה של קין. אז נכון, ניתן לומר שיש סבירות גבוהה שמתיו וויינר לא יודע עברית, אבל בדיוק כמונו הוא והצוות שלו יודעים לגגל ולהגיע אל מספר על פי רעיון.

      התגובה הרלוונטית לתיאוריה שלי היא זו: "I’m pretty sure 503 refers to the protagonist in the Russian novel We. The book influenced Huxley’s Brave New World and Orwell’s 1984. We takes many themes from the bible, one being that 503 is following the path of Adam". הקטע הוא שגם ככה חשבתי על הסיפור עם סילביה כעל גן עדן. מעוות, אבל גן עדן. מעין מקום תָּחום שדון יכול לקיים בו אוטופיה (המקום הטוב והמקום שלא יכול להיות, כפי שהסבירה רייצ'ל מנקן), להרגיש גבר-גבר, כשבעולם האמיתי הוא הולך ומאבד אחיזה. הכל השתבש כאשר סילביה אכלה מפרי עץ הדעת, כלומר חלמה את החלום שלה, והחזירה את שניהם אל העולם האמיתי. וכשהוא בבית, עם מייגן – הפעם הוא נכנס לדירה במקום לשבת בחוץ, אין לו בית אבל יש לו בית – היא שוב מתחילה לדבר על גן עדן, אותה הונולולו מפרק פתיחת העונה. אבל למחרת הגיהינום מרים את ראשו ובובי קנדי נרצח.

      עניין קין פחות רלוונטי לפרק הספציפי הזה, אבל מאוד מתאים לדון דרייפר באופן כללי. "וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה" – אחד הפסוקים המצמררים ביותר בתנ"ך. "וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ… נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ". ודון, כידוע לנו מאז פרק 1.08, הוא נווד של כבוד. נווד שעומד במקום. איש מיוסר: "וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-ה': גָּדוֹל עֲו‍ֹנִי, מִנְּשֹׂא. הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר".

      • ocean

        הקישור הכי הגיוני שיכולתי לעשות וגם מתקשר מעט למה שכתבת למעלה, נקשר לקומדיה האלוהית של דאנטה (שמחולקת באופן מסורתי למזמורים ושורות):

        * התופת, מזמור 5 – "אוהבים אבודים" – שורה 3: "אך גודש יסוריו מעורר קינה ובכי".

        וההסבר המקדים למזמור הזה:
        "בכניסה אל המעגל השני פוגשים דנטה וּורגיליוס את מינוֹס, הקובע לכל נשמה את עונשה ואת מקומה בתופת. במעגל השני מתייסרים בסוּפה נשמות החוטאים בתאוות בשרים. פרנצ'סקה דה רימיני מספרת על קורות אהבתה."

  • איתי

    תודה רבה לכל המגיבים וכמובן ליאדו על ששפכו מעט אור על הפרק הזה. רק כעת אני משלים את העונה הזו של ״מד מן״, ומצאתי את עצמי מאוד לא מרוכז בפרק הנוכחי ולכן הרבה מן הקונטקסט (והסאבטקסט) של הפרק עבר לי מעל הראש.. הייתי פשוט, לראשונה כנראה בתולדות הסדרה, משותק מרוב פחד כמעט לכל אורך הפרק – או יותר נכון, מאז שג׳ואן גילתה שחשה כאבים. התפללתי תפילה שקטה כמעט לכל אורך הפרק שהכותבים לא יעשו את הגרוע מכל לדמות המדהימה הזו. הגעתי למסקנה אי לכך שזו חד וחלק דמות שאני מאוהב בה וללא ספק הטובה ביותר בסדרה הזו אשר מוצפת בדמויות נהדרות. איפה האמי לכריסטינה הנדריקס, לעזאזל?

    נ.ב. גם בוב בנסון הפך לדמות כל כך מקסימה אחרי הטיפול המסור בג׳ואן. הם כה חמודים ביחד.

© עידו ישעיהו