ספוילר "משחקי הכס" 3.07

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה שש תגובות

—

כמו בכל עונה מגיע הפרק שאת התסריט שלו כתב ג'ורג' ר. ר. מרטין עצמו. בעונה שעברה הוא כתב את "בלאקווטר" הסוחף, שכל כולו מתאר התרחשות אחת, והשנה העדיף לדבריו לכתוב פרק שעוסק בדמויות אחרות, כמו סאנסה ואריה. התוצאה היא פרק שמורכב בעיקר משיחות ועוד שיחות. העניין הוא שזה בסדר מבחינתי, כי בניגוד לפעמים הקודמות שמרטין כתב פרק, הפעם אני קורא במקביל את הספרים כך שמסקרן לראות כיצד הוא כותב את הדמויות שלו עצמו במסגרת הסדרה, אחרי שכה סטתה מהמקור.

הסצינות המייגעות עם תיאון, למשל, בכלל לא נמצאות במקבילה הספרותית. למעשה לתיאון אין זכר ואין לי מושג לאן לוקחים את זה, אבל בשלב הזה זה כבר נראה כמו הגזמה פראית, ובתור אחד שמאוד אוהב את דמותו אני ממש מצר על כך. גם השיחה בין מארג'רי וסאנסה לא הופיעה במקור, ונועדה להפוך לדיאלוג את מה שבמקור היה מחשבותיה של סאנסה לבדה בנוגע לטיריון. היה מעניין לשמוע את מארג'רי אומרת שהבן שיהיה לה ילמד את אורחותיו ממנה, רמז עבה שלה בנוגע למקור שממנו ג'ופרי ינק את האכזריות הפסיכופטית שלו.

אפרופו, גם הסצינה של ג'ופרי וטייווין לא הופיעה בספר, ובמקרה הזה הייתה חריגה נוספת מהכתבים: על טייווין נאמר במקור שהוא לעולם לא מחייך, ואילו כאן הוא מסיים את השיחה עם נכדו עם חיוך מרוצה על פניו. קצת משונה, כאילו האיש הגדול הזה שואב הנאה מהעמדתו של נכדו המטופש במקומו. יתר על כן, במקרה הזה קושיותיו של ג'ופרי בנוגע לדרקונים נראות מאוד במקומן, ואפילו די מפתיע לראות כיצד סבו פוטר את היצורים בכזו קלות. בכל זאת אהבתי את הסצינה הזו ולו בגלל המשחק המעולה. נגיד מה שנגיד על ג'ופרי, אבל ג'ק גליסון פשוט מופלא בתפקיד הזה, ועל הכריזמה העצומה והשקטה של צ'ארלס דאנס אין צורך להכביר במילים.

והיו שלל שיחות על אהבה והבטחות לעתיד. רוב וטאליסה, טיריון ושיי, ג'ון ואיגריט. האחרונים סיפקו את חילופי הדברים האהובים עלי בפרק, מאוד שנונים. הם מקסימים ביחד, בעיקר בזכותה. אלא שהפרק סיפק גם רמזים קודרים שבוודאי אין להקל בהם ראש. ישנה טרמינולוגיה מאוד עקבית במילות האהבה של "משחקי הכס". בסוף העונה הקודמת שיי אמרה לטיריון, "יש לך חרא זיכרון: אתה שלי ואני שלך". הפעם, בסופה של שיחה מפוכחת למדי בין איגריט וג'ון, היא אמרה לו, "אתה שלי כשם שאני שלך". אולם אושה העיבה על חגיגת האהבה הזו כשסיפרה על האיש שהיה לה, "הייתי שלו והוא היה שלי". כמה יפה. אבל זה נגמר אצל אושה, ובאלימות. על היופי הזה אי אפשר לסמוך.

גם החזית הפחות-רומנטית סיפקה רגעים נהדרים. בחזרתו של ג'יימי להציל את בריאן הוא גאל לא רק אותה אלא גם את עצמו, במובנים רבים. האיש שידוע בפי כל כקוטל-מלך, מפר השבועות, נשבע שוב בפני בריאן לקיים את הבטחתו לקאטלין, האויבת שלו. לבסוף הוא גם לא מסוגל להפקיר את רֵעַתו וחוזר כדי להצילה אותה, העלמה מול הדוב. האקט הזה היה ממש נוגע ללב, והיה אפילו מספק יותר לו זרקו את לוק אל הכלוב במקומה.

מעבר לים הצר, דאינריז לוקחת ברצינות את ענייני שחרור העבדים, מה שנחמד. אני מוכרח לציין שמכל המקומות שהוקמו לחיים בסדרה, המסעות שלה הם המרשימים ביותר, לפחות מאז קארת' בעונה הקודמת. הערים הקסומות שהיא מגיעה אליהן נראות שופעות ויפהפיות, ואם מוסיפים לכך את הדרקונים המעוצבים-להפליא, יש כאן מנצחת ברורה. למה לה להגיע בכלל לווסטרוז, נשגב מבינתי.

אין להגיב עם ספוילרים לעלילות בהמשך הספרים, אפילו לא עם אזהרת ספוילר!