שאלות ותשובות

ספוילר "הומלנד" 2.05

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/homeland02x05-QA.jpg?t=1351452078

לא היו יותר מדי אופציות להמשך אחרי הפרק הקודם, לא? או לשפוט את ברודי על בגידה ולהתמודד עם הנשורת, מה שהיה לוקח איזה שניים-שלושה פרקים, או לחילופין, ההמשך הסביר יותר וזה שקרה בפועל, להשתמש בברודי כדי לסייע להם. אז הפתעות לא היו, ובכל זאת הפרק הפגין שיאים דרמטיים מושלמים.

למעשה, במידה רבה הצליחו לגאול את דמותו של ברודי. קשה גם ככה לחסות בצל המורכבות של קארי, אבל נראה כאילו מאז הפרק התשיעי בעונה הראשונה, היוצרים יצאו מגדרם כדי להפוך את ברודי לאידיוט שבהדרגה גם נעשה בלתי נסבל. החקירה של קארי שינתה את זה. היא רפרפה על מעלליו של ברודי שכבר התוודענו אליהם בעבר, התרכזה במיוחד בפרק האחרון לעונה, שם ברודי עטה את חגורת הנפץ ודמיאן ברודי היה מדהים מאי פעם – תזכורת טובה לרגעים החזקים של הסדרה. בנוסף, המעבר על קורותיו באופן כה רגשי, הצליח בעיניי ליצוק עומק בנראטיב שעד כה היה מפוקפק במקרה הטוב, להפיח בו חיים.

השיחה בינו לבין קארי, מעין ריקוד עקבי של אמיתות ושקרים עיקשים, היה קליימקטי. "אני יודעת שאתה חושב שהוא היה טוב לב כלפיך, שהוא הציל אותך. אבל האמת היא שבשיטתיות הוא קרע אותך לגזרים, ברודי, חתיכה אחר חתיכה, עד שלא נשאר דבר מלבד כאב. ואז הוא הקל על הכאב והרכיב אותך מחדש כמישהו אחר". היפה הוא שהתיאור הזה של קארי מתאר במובנים מסוימים גם את מה שעשתה היא לברודי באותו יום בחדר החקירה, וזה חלק ממה שהפך אותו לאנושי מאי פעם.

בתחילת הפרק תהיתי אם ילכו על קונספט של חקירה בלבד, להתעלם מהעולם שבחוץ אלא רק על ידי טלפונים שמתקבלים וכיו"ב, אבל די מהר הובהר שלא. זה לא הפריע לי לאורך רוב הפרק, עד שהבנתי עד כמה חסרי אונים היוצרים עם עלילות המשנה. דווקא בפרק שהיה נקודת מפנה בכל הנוגע לדמות הראשית השנייה של הסדרה, הגיעה סצינה כה מטומטמת, קלישאתית ונטולת כל עניין כמו הדריסה של דיינה והחבר שלה. למה, למען השם? איך זה קשור למשהו ולמי איכפת?

בתחילת הסיקוונס, כשדיינה ופין מנסים להימלט מאנשי השירות החשאי, קיוויתי, ממש ייחלתי, שהכותבים יסתפקו בחוויה הזו ובחיבור העמוק שיפיקו ביניהם, כלומר להתמקד בדמויות ובהלכי לבם, לא באירועים זולים וסנסציוניים שכמותם ראינו מיליון פעם. אבל לא, וזוהי המחשה נוספת לכך ש"הומלנד" אינה בליגה של הגדולות ולעולם גם לא תהיה.

Tags:
© עידו ישעיהו