איזו פתיחה נפלאה לעונה, גם מענגת וגם מצחיקה בטירוף. השילוב בין מוזיקת הסול/פאנק לטירוף הבסיסי בעצם הסיפור הלגמרי-אידיוטי על ג'קוזי רדוף, יצר פרק שהפך לקלאסיקה מיידית, כשם שקורה לא אחת עם פרקי מחזמר. המוזיקה הייתה מעולה ממש, ולפרקים הזכירה לי את תוצרי 'לונלי איילנד'. מסתבר שלא בכדי – כותב השירים הוא אסה טאקון, הוא אחיו של ג'רום מאותה כנופייה. קטע, לא?

השיא לטעמי הגיע עם הדואט של סטיב ורוג'ר, Daddy's Gone שובר הלב, שבוצע כמיטב מסורת להקות הבנים. כשחושבים על כך שהפרק הזה אמור היה להיות האחרון בסדרה אי פעם, השיר הזה משמעותי אף יותר. פשוט חבל שפוקס מיירטת כל וידאו שלה מהרשת ואי אפשר לחלוק לפחות אותו.

המצחיק הוא שאני לא בטוח שהייתי אוהב את הפרק עד כדי כך אילו התכנון המקורי של היוצרים היה עומד בעינו: מסתבר שמותם של פרנסין וסטן בסוף הפרק, נכתב אחרי שסברו שזהו הפרק האחרון של הסדרה, לפני שפוקס הזמינה מהם עונה נוספת. אבל לפתוח את העונה כך במוות (ובג'קוזי רצחני מזמר), שאחריו הכל חוזר לשגרה – ובכן, זה פשוט אולד פאשנד טירוף איכותי ראוי לשמו. מומלץ גם למי שמעודו לא ראה פרק בסדרה, אפילו שהמינון של רוג'ר ממש לא מייצג.