ספגטי וקפה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 26/09/2012 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" 3.02

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/BoardwalkEmpire-03x02-SpaghettiCoffee.jpg?t=1348660834

פורסם כשכבר יש תגובה אחת

איזה מפח נפש, שני פרקים אל תוך העונה והוואקום שהותיר ג'ימי דרמודי בלכתו אפילו לא קרוב להתמלא. זה היה על גבול המשמים, כאילו גם המעט שהיה טוב בפרק הראשון לא זכה כאן לנוכחות. יותר מאי פעם ברור עד כמה ג'ימי היה ציר מרכזי ב"אימפריית הטיילת", עד כמה היווה משקל נגד לנאקי. מותו של ג'ימי היה מעשה אמיץ ובלתי נמנע לאור עלילת העונה השנייה, אבל וואו, היעדרו ממש גורם לאיבוד עשתונות אצל כותבי הסדרה. במקום לטפח את האלמנטים הקטנים-אך-חזקים שהיו להם עד כה – דמויות כמו ארנולד רוטשטיין, מני הורביץ, ג'יליאן וכמובן ריצ'רד הארו – הם יוצרים מתח דלוח באמצעות דמות בנאלית כג'יפ רוזטי, מספרים סיפורים משמימים על מרגרט ובית החולים או נאקי שמקנא לפילגש שלו.

מלחמה צריכה להיבנות, לא להגיע יש מאין עם דמות שמעולם לא ראינו קודם – זה דבר נוסף שהעונה הקודמת המחישה היטב, בשעה שהעונה הנוכחית מוחקת אותו מיד בתחילתה. לא כולם יכולים להיות מרלו סטנפילד מ"הסמויה", פשוט להגיח (גם כן בעונה השלישית) וליצור קונפליקט מעולה עבור הדמויות המוכרות. גם מרלו נדמה ברמות מסוימות כדמות שכל תכליתה היא לאתגר וליצור קונפליקט לדמויות הוותיקות, אבל לפחות במקרה שלו ניתן להאמין שמדובר באדם אמיתי, לא כלי עלילתי ריק ושקוף.

השוליים בפרק סיפקו מעט עניין, בעיקר בזכות נוכחותו הכעת-זרה של איליי (שרזה מאוד) אחרי שחרורו מהכלא. לא רק שקשיי ההתאקלמות שלו בחייו הפרטיים ובעיסוקיו המקצועיים הצליחו לגעת ללב, אלא גם היו מאוד הולמים עבורי כאחד שבעצמו מתקשה להתאקלם בעונה הזו עד כה. גם ענייני צ'וקי ווייט הצליחו לסקרן, יש פוטנציאל יפה לסיפורים עם משפחתו, אם ישכילו לבנות אותם בצורה טובה יותר מאשר דברים רבים שנתקלנו בהם בשני הפרקים הראשונים לעונה.

***

שוט יפה מתוך הפרק

http://i1213.photobucket.com/albums/cc466/yyaddo/BoardwalkEmpire-03x02-SpaghettiCoffeecap1.jpg?t=1348660832

  • Saturn

    (פורסם במקור ב-25/9)

    לא אהבתי בכלל. הפרק זחל לי. לא כל כך מעניינים אותי סיפורו ביתו של צ'אקי או מרגרט בנסיונות הגדלת התודעה או ההרפתקות הרומנטיות של נאקי עם המאהבת החדשה שלו. הוא באמת חושב שהיא הגבר היחיד שהיא 'מתראה' איתו? ולמה צריך להיות אכפת לי להאמין לדברים שהוא אומר על היחסים שלהם ואיך שהוא רוצה להיות איתה לעולמי עד. הוא היה 'מאוהב' באותה מידה עם לוסי ועם מרגארט.

    פחות מהדברים האלה ויותר ג'יליאןריצ'ארד ו-ואן אלדןאל.

    הבנייה המהירה של רוזטי כנבל ממשיכה והפעם הוא מסכל משלוח משקאות. איך הוא הולך להשאר בחיים כשהוא כבר תוקף את נאקירות'שטיין?

    אני אדיש כלפי העונה הזו ואני לא משוכנע בכלל לגבי הכיוון והסיפור שהם מכוונים אליו. עד כה ההחלטה לחסל את ג'ימי היא טעות מטופשת.

  • miss bojarsky

    אני חוזרת ואומרת – אני מתגעגעת לג'ימי 🙁 אני לא בטוחה בכלל שיש לסדרה הזו אפשרות להתקיים בלעדיו. אולי היה צריך לסיים עם מותו. או לחכות איתו עוד איזו עונה שתיים.

  • MooTzk

    אחרי שני פרקים המצב אכן מתסכל למדי. אני לא חושב שהעזיבה של ג'ימי אמורה להיות כה פטאלית לסדרה, אבל הבחירות והכיוונים שהם לוקחים כרגע פשוט מאכזבים. ג'ימי היה העוגן הרגשי המרכזי בסדרה, וכמעט כל דמות אחרת שיכלה למלא תפקיד זה הייתה קשורה אליו בצורה ישירה (ריצ'רד, ג'יליאן), אז טבעי שעזיבתו תותיר חלל מסוים. אבל במקום לטפח את הדמויות שאנחנו מכירים וקשורים אליהן כבר שתי עונות (ובאמת שיש לסדרה הזו אנסמבל נפלא של דמויות משנה), אנחנו מקבלים עלילות דלוחות עם דמויות חדשות שמאופיינות בצורה מאוד גסה וקריקטורית.
    בראש ובראשונה, ג'יפ רוזטי כאילו נלקח מסרט גנגסטרים סוג ג'. קיוויתי שהסצנה הראשונה והמביכה למדי שלו בעונה הייתה מעידה חד פעמית, והתאכזבתי לראות שאני ממשיך לקבל את ההרגשה הזולה הזו בכל פעם שהוא מופיע. הניסיון המאולץ הזה לכפות הרגשה של "הוא מסוכן! אין לו אלוהים!" נכשל לחלוטין, ואני לא יודע אם זו אשמת הכתיבה, השחקן או שניהם, אבל משהו לא עובד שם. ולמה להביא דמות חדשה וגסה כל כך כדי ליצור דרמה מחוממת-במיקרוגל שכזו, במקום להשתמש באנסמבל הנוכחי? יש לך את רותשטיין, קפונה, לנסקי, הורביץ (עליו השלום) ועוד – כולם כבר מבוססים היטב בסדרה, בנויים נפלא, והמתחים ביניהם קיימים ונוכחים. אני לא יודע, יכול להיות שרוזטי הוא קטליזטור למשהו רחב-ידיים יותר בין האחרים, אבל הוא מרגיש זול ומתחת לרמה של הסדרה.
    גם אצל נאקי קשה לי להתחבר לקו העלילה שלו עם בילי קנט (נדמה לי שככה קוראים לה?). הרעיון הכללי להרחיק אותו מעיני כולם ולהשלים את המהפך שלו לגנגסטר-מלא הוא נכון ויפה. העובדה שה-insight היחיד שאנחנו מקבלים עליו הוא דרך העלילה שלו איתה – הרבה פחות משמחת. כל הסיפור ביניהם מרגיש לי מאוד עייף ושחוק כרגע.
    כל החלקים שכן עבדו בפרקים הראשונים של העונה – השחרור של איליי, החיים החדשים של ואן אלדן, מסע הנקמה של ריצ'רד והחיים שלו עם ג'יליאן – היו התחלות איטיות (טוב, מלבד ריצ'רד) של עלילות ארוכות טווח, ובכל זאת הן יצרו עניין אמיתי הרבה יותר מהשטויות של רוזטי או הרומן של נאקי. אני חייב לזקוף חלק לא מבוטל מזה למשחק המעולה של מייקל שאנון, ג'ק יוסטון ושיי וויגאם (שיי? שאה?), שבמיוחד הצליח לרגש בפרק השני. בכל מקרה, אני מקווה שטרנס ווינטר וחבריו ישכילו לשפר את מה שצריך בקרוב. החומרים שמהם אפשר לעשות סדרה גדולה עדיין ממש שם, רק צריך להשתמש בהם.

  • מיכאל גינזבורג

    מסכים עם כולכם. גם הפרק השני מעייף ונטול בשורות עלילתיות משמעותיות.
    מדוע צריך את רוזטי ולא להעצים את זמן המסך של אל קפונה למשל?
    לא מבין את ווינטר.

  • טראפיק

    העונה הזו מזכירה עד כה את העונה החמישית של מד מן מהבחינה הזו שהדמות הראשית מנסה להעילם מהמשחק. כל מה שנאקי רוצה הוא לשהות במחיצתה של הפילגש המתוקה שלו שעה שהעסקים שלו בקריסה כתוצאה מכך.
    ומשום מה היה נראה שבין מרגרט לרופא האנטיפת מתפתח אירוע של דחיה-משיכה.

© עידו ישעיהו