מד מן 5.12: שכר ועמלות

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/06/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 5 פרק 12

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_512_1221_0276.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר
שימו לב שרוב התגובות לפוסט מקדימות אותו כרונולוגית – בעת פרסומו ישנן 53 תגובות.

***

לאורך העונה הנוכחית של "מד מן" היו התייחסויות כה רבות למוות ורמזים כה רבים לכך שמישהו יקפד את חייו, עד שבערך מאז תחילתה חלק מהספורט היה לנחש מי מהדמויות עתידה למות, קרוב לוודאי בהתאבדות. המתמודדים העיקריים היו רוג'ר סטרלינג שאינו מתאים לזמנים האלה, פיט קמפבל שכלוא בחיים שאינו רוצה, וליין פרייס שסובל מבעיות כספיות קשות. בפרק הנוכחי התברר בעצב שכל מי שהימר על ליין יכול לטפוח לעצמו על השכם. בעיותיו הכספיות של האנגלי של המשרד, נטע זר תמידי, כרכו את החבל סביב צווארו פשוטו כמשמעו. סייע לו בכך דון דרייפר, שבאחד מפרקי העונה, במהלך עוד ישיבה משעממת, שרבט במחברתו את חבל התלייה.

 

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_RJ_512_1220_0160.jpgהמחיר

הרגע שבו באמת התוודענו לליין היה הלם שניחת עלינו כשם שהכה בו, כאשר אביו, איש מרשים ומזרה אימה בעל קול עמוק ועיניים חודרות, חבט בראשו עם מקלו בשלהי העונה הרביעית. ליין נפל המום על ברכיו, מצחו מדמם, וכאשר גישש בידיו אחרי משקפיו, דרך אביו על ידו בחזקה, מאיים עליו בשקט מקפיא לעשות סדר בחייו. "אתה לא תחיה בין לבין", התרה, מתייחס ליחסיו המעורערים של ליין עם רעייתו, שנותרה באנגליה בעוד הוא מעביר את החגים בניו יורק.

ליין עשה כמצוות אביו וסידר את חייו, הוא התפייס עם אשתו וגר איתה ביחד בארה"ב במה שנדמה כאהבה מעונבת וקורקטית, אבל מעולם לא הצליח להתגבר על החיים בין לבין. עבורו זהו מצב קיומי, לנצח נוכרי בין עמיתיו, מפנה את גבו למולדתו ואוהב ארץ שאינה מחזירה לו אהבה. המשרד שלו הוא שעטנז של אמריקה ובריטניה – דגל של הניו יורק מטס לצד שריונות אבירים, ערכת תה מהודרת לצד דגם מוקטן ואירוני עד כאב של פסל החירות.

"מבחינתנו באיגוד הפרסום כל דבר בך אמריקני", אמר הנציג שלהם לליין רגע אחרי שהציע לו תפקיד, "חוש ההומור שלך, העבודה הקשה". ליין כמעט ניצח, הוא כמעט הצליח בניסיונותיו להיטמע בארץ המהגרים הזו. אנגליה הייתה לו הזכרונות הישנים והנוקשים, היא הייתה אביו המכה וילדותו חמורת הסבר, אבל חרף ניסיונותיו מעולם לא הפך ליין לאמריקני באמת. מולדתו תמיד קשרה אותו אליה, רוב הזמן במובנים הכי שליליים שניתן להעלות על הדעת. תלאות המס שלו מהעת האחרונה הן הדוגמה הטרייה, בידודו ממשפחתו בעת החגים שנתיים קודם לכן הוא דוגמה נוספת. גינוניו תמיד הבדילו אותו מהסביבה, כולל בפרק הזה עת הסביר לעמיתיו את ההבדל בין שיטות התשלום השונות, מוכיח שבניגוד לחשש שהביע בעבר בפני ג'ואן, הוא יודע היטב את מלאכתו.

מתי הבין שהוא מתעתד לטרוף את נפשו? מיד אחרי שיצא ממשרדו של דון? הרי התחנה הבאה שלו הייתה ג'ואן, שם הרשה לעצמו להיות הרבה פחות מעונב מאשר בדרך כלל, אם בכלל, כמו מישהו שאין לו מה להפסיד. או אולי גמלה בלבו ההחלטה כאשר ראה את המתנה שאשתו הפתיעה אותו עמה, מכונית היגואר הנוצצת? האם למחרת על הספה, כשאשתו הפצירה בו לצאת לנסיעה, הדבר שהתעקש לעבוד עליו בקור רוח היה הצוואה שלו?

מתבקש וסמלי היה שייעזר במכונית החדשה כדי לסיים את חייו, מתבקש וסמלי שהיא תסרב להתניע, כיאה למכונה הלא פונקציונלית שהנה. אבל ליין היה נחוש וממוקד, וניצל את כשלונה של אופציה א' כדי לממש את התוכנית שלא תתן לאף אחד לשכוח אותו, הגבר המצטנע והסגפן. הוא כותב מכתב התפטרות גנרי כפי שהורה לו דון ותולה את עצמו במשרד, מעלה את עצמו על נס.

 

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_512_1221_0112.jpgאושר פג תוקף

זוהי הפעם השנייה שחוסר הרגישות של דון מביא גבר להתאבד בתלייה, ועד כמה שלא באמת ניתן לטפול עליו את האשמה, כל אחד יתקשה להתמודד עם נטל שכזה. בראשית היה אדם, אחיו הצעיר, שרק רצה להיות חלק מחייו של דון אך הושב ריקם, כלומר עם ערימת מזומנים יפה, וכעבור זמן מה התאבד בחדר המוטל המעופש שבו שהה. עכשיו ליין, שבמובנים רבים ממש התחנן על חייו – הפציר בדון לשקול שנית, ציין את הוויזה, את משפחתו ואת בעיותיו הכלכליות – לא זכה למנת חסד מדון.

למעשה, ליין לא זכה לאותה נדיבות שדון קיבל מאחרים. "אני לא בוטח בך", אמר לו דון, כאילו הוא עצמו אינו דמות מסתורין שמתחזה למישהו אחר, כאילו פיט וקופר לא יודעים שזהותו גנובה ובכל זאת אפשרו לו להסתיר אותה, ובמקרה של פיט אף סייעו לעתים בפועל. העצוב הוא שאם ליין היה בא מלכתחילה לבקש עזרה, קרוב לוודאי שדון היה לומד מטעויות העבר הטראגיות שלו עם אדם ומסייע. אבל כדבריו של ליין, בכל פעם ששאלו אותו מה הוא רוצה, הוא אף פעם לא אמר את האמת. ואם יש תכונה שזירזה את קצו, זו כנראה היא.

האירועים הללו ללא ספק מציפים אצל דון את האבל והאשמה על אחיו, את מעשיו הנושנים שהוא מנסה להשאיר מאחור או לפחות בשוליים. "אני לא רוצה לשמוע על המכתב", הוא אומר לאד בקסטר, נאמן לגישת "זה לא קרה. ידהים אותך עד כמה זה לא קרה", כאילו אם יהיה תקיף מספיק העבר יישכח. במקרה של בקסטר זה עשוי לעבוד, אבל דון עצמו שוב נאלץ להתעמת עם מעשיו ובחירותיו.

כשליין שאל את דון מה יגיד למשפחתו על פיטוריו, הוא ענה לו, "תגיד להם שהדבר הבא יהיה יותר טוב, כי זה תמיד כך". הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא עבר מדיק וויטמן לדון דרייפר, מ'סטרלינג קופר' ל'סטרלינג קופר דרייפר פרייס', מבטי למייגן. אולם ליין אובד ונשבה בתהום התחתיות, מסרב בכלל לעבור אל הדבר הבא, לנצל את פתח המילוט שאיפשר לו דון ואת היוקרה שמתלווה אט אט לשמו, זו שהביאה לפתחו את התפקיד באיגוד הפרסום האמריקני. קרוב לוודאי שבקלות יכול היה למצוא עבודה בסוכנות אחרת.

גורלו של ליין הוא סטירה מצלצלת לדון, שנמצא גם כך בנקודת מפנה. נחוש, אסרטיבי, רע – יש משהו מאוד מייצג בעובדה שדון כל כך בקלות נכון להקריב את קני, בערך האדם ההגון היחיד שנותר בסוכנות. הדברים שנאם בפני אד בקסטר ועמיתיו נראים כשכנוע עצמי, ניסיון עז לצאת מהניוון שפקד אותו זמן כה רב: "למרות שההצלחה ממשית, ההשפעות שלה זמניות. אתם נעשים רעבים למרות שעכשיו אכלתם… אתם בפסגה וזה לא מספיק לכם. אתם מאושרים כי אתם מצליחים, כרגע. אבל מה זה אושר? זה הרגע לפני שאתם צריכים עוד אושר". כמו תיאור של ג'אנקי שהשפעת הסם עליו כבר מתעמעמת, כמו רוג'ר שההארה שלו נשחקה. דברים שעולים בקנה אחד עם אלה שכתב דון ביומנו בעונה הרביעית, "אנחנו פגומים כי אנחנו רוצים כל כך הרבה יותר".

ההשראה הזו לשאוף גבוה הגיעה מיד אחרי שיחת הפיטורין שהייתה לדון עם ליין. בעת הפגישה עם אד בקסטר כבר היה ליין תלוי במשרדו, ומאוחר יותר, כשדון בהה אכול אשמה בפניו הצפודים של עמיתו, הדברים ללא ספק קיבלו פרספקטיבה חדשה. דון למד על מותו של אדם בסוף העונה הראשונה, ואחריה סיפק את המצגת הכי יפה שלו מאז ומעולם, הקרוסלה של קודאק. האם מותו של ליין יצליח לנסוך בו השראה דומה?

 

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_512_1221_0740.jpgגליין

קל לא להבחין בכך, אבל גלן בישופ הצעיר הוא אחת הדמויות הטראגיות ביותר ב"מד מן". כבר בעונה הראשונה הוצג כילד מוזר בן 9 הגר עם אמו הגרושה שכמעט אף פעם אינה בבית, דואג לאחותו הקטנה בזמן שאמו מחלקת עלונים פוליטיים ואביו מתחזק משפחה חדשה עם רעייתו השנייה והמרשעת. הוא ידע שהוא מהווה בעיה עבור הוריו כי הם שוב ושוב אמרו שהוא לא, כדבריו. הוא בא להציל את בטי העצובה מחיי כלוב הזהב שלה, נשמתו התאומה והילדותית, אבל נבגד על ידה כשקראה לאמו.

עם השנים גלן נדחק עוד ועוד אל השוליים והתגלגל עד לפנימיה. אולי זה מכיוון שאמו נישאה מחדש ואביו החורג לא רצה אותו בדרכו, אולי הוא הורחק בגלל שהלן בישופ עדיין מעדיפה את האקטיביזם על פני ילדיה, אבל ניכר שגלן צדק בשעתו – הוא בבירור מהווה עבורה בעיה. עכשיו בפנימיה, כפי שהוא מספר לסאלי, הוא חוטף מכות בקביעות ממישהו הכפול ממנו בגודלו וסופג השתנות בארונית שלו מכל חברי קבוצת הלקרוס.

סביר להניח שלא בכדי מפציע הנער הזה דווקא בפרק שבו ליין מאבד את עצמו לדעת. ישנם קווים מקבילים בולטים בין השניים, שכל חייהם הלכו מדחי אל דחי. ההיעלמות של סאלי באמצע הבילוי שלהם, אליה הוא הגיע במיוחד באמצעות מבצע לוגיסטי לא פשוט ומכלה זמן, ודאי נדמתה לו כדחייה נוספת, רגע אחרי שהפגינה מורת רוח מחתימת שפמו והבהירה לו שיחסה כלפיו אפלטוני גרידא. זו ודאי הסיבה לכך שדון מיד מתחבר לגלן ומפגין רגישות למצוקתו, הוא אינו יכול לאפשר מועקה של אדם נוסף.

הנסיעה המשותפת שלהם בלטה עד כדי דיסוננס באופטימיות שלה, ביחס לכל מה שבא לפניה. גלן מממש את הדבר שהוא הכי רוצה לעשות כרגע, לנהוג, שעת ערב וה-Lovin' Spoonful שרים על כך שהם עוזבים אותה ושבים הביתה. רגע שקט בסופו של יום קשה. אולי עכשיו, אחרי שהסוכנות "אנסה" את ג'ואן ו"רצחה" את ליין, עם השלג הכבד שירד לאורך רוב הפרק, הגיע הזמן לאביב.

 

קטנות לסיום

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_RJ_512_1215_0929.jpgההתבגרות של סאלי קיבלה ממד פיזי בפרק הזה. שיחתה עם אמה הייתה מקסימה עד מאוד, והחיבוק ממש מרגש. זהו קרוב לוודאי הרגע היפה הראשון שראינו בין השתיים מאז שבטי לימדה אותה על חשיבותה של נשיקה ראשונה.

נדמה שמותו של ליין הוא הדבר האחרון שהסוכנות צריכה עכשיו, כאחד מאלה ששמם מתנוסס בחזיתה, בדיוק בזמן שהם מחזרים אחרי החברות הגדולות.

עבר חודש מאז שג'ואן התמנתה לשותפה ועל דלת משרדה עדיין לא מופיע שמה.

אולי המשפט הגדול של הפרק: "אני לא רוצה להיות שותף שלכם, ראיתי במה זה כרוך" (קני לרוג'ר). כל השיחה ביניהם הייתה מעולה, קני שוב ושוב מסתמן כאיש הכי טוב בסביבה.

זהו הפרק הראשון בתולדות הסדרה שאינו כולל את פגי.

תגיות:
  • ~ספוילר~

    נקודה אחת –
    אז פספסתי בזהות המתאבד, ועכשיו בטוח שפיט לא יתאבד (שהתאבדות דווקא מעלה את הסיכוי להתאבדויות נוספות, משום שזה שם את האפשרות על השולחן, אבל לא בסיטואציה הזו, ובכל מקרה לא בסדרה), אבל לא פספסתי בהרבה. אכן היתה שם מכונית, כיאה למה שאמור להזניק את החברה קדימה, אלא שהיא כשלה להניע, וליין היה צריך לבחור ברעיון אחר.

    הוא בחר בתלייה, וכך לדון יש כבר שני נתלים על המצפון. בשני המקרים הוא לא באמת אחראי, אבל קצת כן. מעט יותר רגישות, וכנראה שהיה אפשר למנוע את זה. ברור שהטריגר של ליין היה המכונית שקנתה לו אשתו, והידיעה שתכף הכל מתפוצץ, אבל אם לפחות היתה לו עבודה, זה אולי היה נמנע. מה שכן, הסדרה הפכה את זה לטיפה הרמטי מדי, בעיני, כשבאמת לא נשארה לליין שום ברירה, מלבד וידוי ואובדן הכל. כרגיל לאחרונה, הדברים מעט פשטניים מדי.

    שוב, אני חושבת שסמיכות ההתרחשויות האלו, למרות שיש בינהן קשר קלוש, לא עושה חסד עם הסדרה.

    ובכל זאת, כשפיט, רוג'ר ודון חותכים את החבל, עם המבטים של רוג'ר ופיט, שברור שעבור שניהם זו היתה אפשרות, גם אם קלושה, שישבה על השולחן, ועם דון, שבטח חש אחריות, היתה סצינה נאה.

    וסוף הפרק היה בכלל מושלם. אני מאוד מחבבת את גלן, ומוטיב המכוניות העונה חביב.

    כמו כן, געגועי לפגי.

  • ocean

    ***ספוילר מד מן 5.12***

    "מבחינתי ליין צריך להתאבד מרוב אשמה וסיבוכים פיננסים באמצעות חבל התליה שדון צייר מתישהו העונה. ופיט? לא ארחם עליו יותר, ואאחל לו עונות שלמות של תסכולים, השפלות אין קץ וסבל מר" (אני, בתגובה לפוסט של 'האשה האחרת').

    חלק א' התממש. מי יתן שגם חלק ב' יבוא היטב לידי ביטוי. את תגובתי העיקרית אשאיר לאח"כ, אבל בינתיים אסכים עם איימס (!!!) – ההתרחשויות היו פשטניות מדי, ובשבילי גם צפויות מדי ולכן באמת לא עושות חסד עם הסדרה. וכן גם לי אחיו הצעיר של דון עבר בראש. וג'ואן שוב היתה בשמלה חומה של "מתה מבפנים" ביום גילוי הגופה. וזהו לעכשיו.

    • ההרצליינית

      אני מאז הפרק בשבוע שעבר, שבו פיט הנאלח "הוריד" את ג'ואן לזנות, אני מאחלת לו מוות מסרטן או היבדקות בעגבת או בזיבה (לפעמים אני שוכחת שמדובר בסיקסטיז, ומאחלת לו איידס).

  • Yaara

    ~ספוילר~

    וואי, וואי, וואי, איזה פרק. צריך עוד לתת לזה זמן לשקוע, אבל מאוד אהבתי אותו. הכותבים שלו Andre Jacquemetton & Maria Jacquemetton, סיפקו כמה פרקים חזקים בעבר וגם הפעם הם לא איכזבו.

    איימס, גם אני מאוד אהבתי את סוף הפרק. המיקום של דון במכונית היה נראה מוזר בשניות הראשונות. רגע, הוא לא נוהג? לא. גלן נוהג. מתי ראינו אי פעם את דון לא נוהג במכונית שלו? לא זכור לי, אבל יש פה אנשים עם זיכרון טוב משלי.
    האם היה פה משהו סימבולי? לפנות את מושב הנהג לדור החדש והחלומות שלו? אולי אני מפרשת יותר מדי את הסצינה, אבל היא באמת היתה מאוד יפה.

    • לא יודעת לגבי רפרנסים מהעבר וכו' (אני עוד ברוגז עם הסדרה, לא רוצה לחשוב יותר מדי :-)), אבל לכל אורך העונה המכונית, והנהיגה בה היוו מפלט:
      – פיט למד נהיגה, על מנת להשתחרר מאשתו והפרברים
      – הנסיעה של פיט עם אלכסיס בלדל
      – יגואר
      – נסיון ההתאבדות של ליין, במכונית
      – ג'ואן וסוכן המכירות, ומאוחר יותר באותו פרק, הנהיגה של דון

      אז רק יאה שכשגלן חולק עם דון שהכל חרא, ודון מנסה לעזור ושואל מה הדבר שהוא הכי רוצה לעשות, הוא בוחר בנהיגה. זו גם פעולה תכליתית, הוא הרי מחזיר את עצמו לבית הספר ומשחררת אותו מצורך באחרים (אם כי, כמובן, האוטו לא שלו), אבל גם מעניקה איזשהו חופש, שהוא שקרי במהותו (גם כי, בכל זאת, הוא חוזר לבית הספר בו מתעללים בו, וגם כי ראינו איך מכוניות הן בעיקר סכנה).

      הפעם שזכורה לי שדון לא נהג, היא אחרי תאונת הדרכים שהיתה לו עם בובי, כשפגי הגיעה והסיעה אותם הביתה, תחת שתיקה רועמת.

      • ocean

        ספוילר מד מן 5.12

        הוא גם לא נהג ב'סיגנל 30' – מייגן נהגה כי הוא היה מבושם קלות.

      • Yaara

        מעניין, הקטע עם המכוניות, אפילו רק בפרק הזה.
        לליין היה יום חרא והוא מסרב לנסוע במכונית כל הסופ"ש, לדון היה יום חרא והוא קופץ על האופציה לנסוע במכונית כמה שעות. אני תמיד מקנאה כשדמויות עושות סיבוב עם האוטו כדי להשתחרר קצת בסוף יום. כל מה שאני יכולה לחשוב באותו רגע זה "אוי, הדלק, הדלק".

        ובלי קשר – מתאים שהסצינה האחרונה שראינו של פגי באמת תהיה האחרונה שלה העונה, אבל אני כל כך מקווה שלא.

    • maayan1

      *ספוילר*

      מסכימה שזו סצנה נהדרת, וזו מחשבה יפה. אגב, לי זה הזכיר את זה שסבא ג'ין נתן לסאלי לנהוג ביום מותו בעונה השלישית. אולי יש קשר? אפרופו חילופי דורות והכל?

  • תתש

    ספוילר

    Creepy Glen is creepy. קללה על ראשו של מת'יו וויינר שמתעקש לדחוף את הבן המעאפן שלו. מה שכן אני חייב להודות שפלטתי נחרת צחוק רמה שהוא אמר למייגן שהוא ישמח לאכול משהו אחרי שהיא הציעה לו 🙂

    האם הם באמת היו חייבים להראות את התחתונים המוכתמים של סאלי? המבט שלה כלפי מטה היה מספיק. אני שמח שקירנן שיפקה צמחה להיות שחקנית מעולה כי הסדרה תסתמך עליה יותר ויותר בעונות הבאות כשער של הצופים אל הצד האחר של שנות ה-60 המאוחרות.

    מעניין אם הם יבחרו לשים את הסופרבול הראשון כרקע לפרק סיום העונה?

    • Yaara

      ספוילר

      אני מחבבת את גלן. מילד קריפי ביותר הוא הפך לנער די סבבה. אולי יכולות המשחק של השחקן לוקות בחסר, אבל הדמות בפני עצמה טובה, ומאוד אהבתי את ה-banter במוזיאון בינו ובין סאלי, ובכלל את מערכת היחסים ביניהם.
      מבחינתי ריצת האמוק שסאלי דפקה לשירותים היתה רמז מספיק למה מתרחש, אבל העונה הזו נוהגת כמנהגה ומראה לנו את הברור מאליו, רק ליתר ביטחון. במחשבה שניה, נראה לי שיש מספיק צופים שלא היו קולטים מה קרה בלי לראות את הדם.

  • תתש

    ספוילר

    "אני לא רוצה להיות שותף שלך, ראיתי במה זה כרוך". איזה מלך. אני ממש מקווה שעונה הבאה נראה הרבה יותר מקני קוסגרוב.

    • Yaara

      כן, גם אני חשבתי "Burn!" כשהוא אמר את זה
      (:

  • maayan1

    **ספויילר מד מן 512***

    הולי פאקינג שיט!!!! אני עדיין נסערת מהפרק. אני חייבת לכתוב משהו. מאיפה להתחיל מאיפה להתחיל? כ"כ הרבה דברים, כל פעם שאני חושבת על נקודה להתחיל, צצה לי נקודה אחרת שנראית יותר חשובה!)
    (קחו בחשבון, עדיין לא קראתי את התגובות, צריכה לפרוק קודם את שעל ליבי).

    אז נתחיל ממשהו.

    * סאלי!!!!! איזה מותק של ילדה. איזה חתיכת הופעה נתנה הפרק. החל מכל היחסים עם גלן ועד לרגע שקיבלה. וואו. לא יודעת בנוגע לשאר הנשים שראו את הפרק, אני לא יכלתי שלא להזכר באותו רגע בדיוק בפעם הראשונה שלי. בסוג של הלם הקטן, שהנה הדבר הזה קורה. זה תופס את כולן בהפתעה, ופתאום משהו קטן משתנה, ואי אפשר להסביר מה זה. ולא יכלתי שלא לדמיין את כל הנשים שצופות באותו רגע בפרק נזכרות בפעם הראשונה שלהם. ובטי, והחיבק ולשם שינוי היכולת שלה להגיד בדיוק את הדבר הנכון. איך אהבתי את המשפט-" זה אומר שאולי יום אחד תהיה לך ילדה, ואת תגידי לה את אותו דבר". באמת שלא ציפיתי מבטי לטפל בזה כמו שצריך, אבל היא הפתיעה אותי. יצאה מלכה! (מינוס העקיצה שהיא הייתה חייבת לתקוע למייגן ("כנראה שהיא הייתה חייבת את אמא שלה"), אבל בסדר, נחליק לה על זה, רק בגלל הרגע היפייפה שהן שוכבות במיטה והמילים של בטי. אגב, זו רק אני, או שלרגע חששתי שסאלי לא יודעת מה זה מחזור ולא תבין מה קרה לה. לא יודעת למה חשבתי את זה, הרי היא כבר יודעת מה זה יחסי מין, אני בטוחה שמישהו (בלי ספק לא אמא שלה) דאג לספר לה על העניין, אבל באותה שניה חשבתי שאולי, מעבר לשוק, היא פשוט לא יודעת מה זה הדבר הזה.
    אגב, מישהו יודע בת כמה היא? מעניין שפעמיים במהלך הצפייה סאלי גרמה לי להיזכר באירועים הראשונים שלי. בפעם הראשונה ששתיתי קפה (אני זוכרת בדיוק את הסיטואציה, את המקום, את הטעם), ואחרי הפרק ניסיתי גם לחשוב אם הפעם הראשונה ששתיתי קפה הייתה אחרי שקיבלתי (לפי זכרוני, זה היה אחרי, אבל פחות או יותר באותה תקופה. באותה שנה בטוח).

    *קן!! [סמיילי פאקצי מאוהב, וסליחה על זה, מתאפקת לא להגיד- "תעשה לי…"] – אני פשוט מאוהבת בקן בשתי העונות האחרונות. כשעשיתי לא מזמן מרתון של העונות הראשונות, ונזכרתי בכל ההתנהגויות האינפנטיליות שלו בהתחלה, בכל ההטרדות המיניות שלו במשרד, ליבי נחמץ. כי לא זכרתי אותם, זכרתי רק את הבן אדם החמוד הזה שהתאהבתי בו בשתי העונות האחרונות. יצא מלך פעמיים. פעם ראשונה בהערה המדהימה על המנהלים. בפעם השנייה על העקשנות שלו לא לנצל את יחסי קרוביו. אני זוכרת אפילו שבאחד הפרקים בעונה הרביעית ביקשו ממנו, והוא אמר משהו בסגנון- "לא, אני לא פיט. אני לא אנצל את הנישואים שלי בשביל העסקים". איזה מלך!

    * פגי.. כל הפרק חיכיתי לראות אותה. אני עדיין אבלה על האובדן הזה, אפילו במחיר שהיא הייתה צריכה להישאר בחברה. מה, מעכשיו היא הולכת להיות נעדרת ככה? או שתפציע פה ושם להופעות אורח. לא! איך יכולים לקחת לי אותה? ומה, היא לא תהייה בפרק הסיום??

    * ליין – לכאורה ה-"היי לייט" של הפרק, אבל מסתבר שהיו לי עניינים יותר דחופים לכתוב עליהם. אבל הנה תורו הגיע. אי אפשר באמת להתעלם מקו העלילה הזה. אז ככה. אני לא קניתי את כל תיאוריות ה"מישהו הולך להתאבד בעונה הזאת". לא האמנתי בזה לרגע, עד לפרק זה. באמת שהייתי בטוחה שאנשים פשוט קוראים יותר מדי לתוך דברים. לא ראיתי שום רמז על התאבדות. כל זה היה נכון בדיוק עד לרגע שבו ליין יוצא מהמשרד של דון. מאותו רגע, הייתי בטוחה! ליין הולך להתאבד הפרק, או לפחות לנסות. לא היה לי שום ספק. הספק היחיד היה, האם מישהו יגיע אליו בזמן או לא ויציל אותו, או שאיזה אירוע דאוס אקט מכינה ימנע ממנו להתאבד (כמו המכונית שלא מתניעה). אבל לא. היה להם את הביצים ללכת עד הסוף. וכל הכבוד להם.
    אויש, זה היה פרק מדכא. אני לא חושבת שמזמן ראיתי פרק כ"כ מדכא, בסדרה הזאת, ובכלל. כל דמות שם, כ"כ אבודה. ודון. אויש, כמה מכות הבן אדם יכול לחטוף? קודם מייגן עוזבת, אחר כך מה שקורה עם גו'אן אחר כל פגי, ועכשיו ליין. והנאום שלו, שאני יותר מדי מוצפת עכשיו מכדי לזכור בדיוק מה נאמר שם. משהו על אושר, ואיך אנשים לעולם לא מאושרים ורוצים עוד (הדהוד כמובן ל-"אֲנַחְנוּ פְּגוּמִים כִּי אָנוּ רוֹצִים כֹּל כָּךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר אֲנַחְנוּ הָרוּסִים כִּי אָנוּ מַשִּׂיגִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמְיַחֲלִים לְמָה שֶׁהָיָה לָנוּ"). ונכון שהנאום הזה הגיע לפני שנודע לו על ההתאבדות, אבל הידיעה על המעילה של ליין הרגישה לי כמו בוקס בבטן בשביל דון. כאילו אין צדיק אחד בסדום. לא נשאר לו שום דבר, שום דבר לסמוך עליו, שום דבר טוב וטהור. וכמובן, איך אפשר לא לסיים עם השיחה הסופית עם גלן – "למה הכל הופך לחרא? כל דבר שאתה עושה, כל דבר שאתה חושב שישמח אותך, הכל מתחרבש". וכשדון עונה לו "אתה צעיר מדי בשביל לדבר ככה", היה לי את הפלשבק השלישי שלי כנראה בפרק הזה לחיים שלי. מתי אני התחלתי לחשוב ככה? ונזכרתי מתי גם אני התחלתי לחשוב ככה. וגם אני הייתי צעירה מדי, כשזה קרה לי. ומה לא הייתי נותנת לעוד כמה שנים של תמימות. ילדים שצריכים להתגבר מהר מדי, זה אחד הדברים הכי טרגיים. הלוואי שהוא באמת היה צעיר מדי בשביל לדבר ככה.

    • Yaara

      ספוילרים וכו

      *גם אני אהבתי את כל התגובה של בטי לעניין. כן, היא בנאדם קטנוני וילדותי ונקמני, אבל יש לה גם צד אימהי ואוהב ואנושי, ונחמד לראות אותו מדי פעם.

      *בנוגע לליין – גם אני תהיתי אם בסוף הוא ינסה שוב או לא. יש לו מין אווירת לוזריות שאופפת אותו תמיד, וכמו שאמרה לו אישתו – זה משהו שהוא מביא על עצמו. אחרי שהתגברתי על ההלם שהוא הולך להתאבד במכונית, כל הקטע מהניסיון להצית את המנוע היה פשוט קורע מצחוק. הוא אפילו לא יכול להתאבד כמו שצריך. רוכן לו מעל המנוע , מחזיק משקף בודד על העין ומנסה לתקן את המכונית החדשה שלו.
      אני תוהה אם הוא השאיר מכתב גם לאשתו.

      הערות כלליות –

      *אהבתי את זריקת המרץ שדון קיבל ואיך שהוא מנסה לחשוב בגדול ולהפסיק להתבוסס במי האפסיים שהמשרד דשדש בהם לאחרונה. הפיץ' שלו הפעם באמת היה משכנע, כך הוא נשמע לי לפחות.
      ההערה של רוג'ר בסוף על לנגב את הדם מהפה – זהב.

      *אני לא מחובבי מייגן, אבל אני כן אוהבת את המערכת יחסים בינה לבין דון, ולראות כל פרק איך היא מתמודדת יפה עם דברים שהיו בקלות גורמים לפיצוץ בתקופה שהוא היה עם בטי.

    • ocean

      ספוילר מד מן 5.12

      בנוגע ל"לא נשאר לו שום דבר לסמוך עליו, שום דבר טוב וטהור": ובכן, יש לו את קני, אבל באופן אירוני למדי דווקא ממנו לא אכפת לו להיפטר בלי יותר מדי מחשבה, ובלבד שישיג את החשבון של חמו. תארו לכם שאד בקסטר משתכנע ופותח את החשבון שלו לחיזורים של סוכנויות חדשות. יש מצב שנראה את פגי נלחמת בדון?

      • Yaara

        הלוואי!

      • maayan1

        נכון, קני, באמת עוד לא הושחת כמו השאר, אבל דון בקושי בקשר איתו, ונראה לי שהוא רואה אותו כחלק מחבורת הצעירים האינפנטיליים של העונות הראשונות (אז כשהוא ופיט היו אחוקים עם כל מחלקת הקרייטיב)

        • ocean

          זה מוזר בהתחשב בעובדה שהשניים האלה דומים: שניהם דוגלים בהפרדת העבודה מהמשפחה, שניהם אנשים של מילים שפרסמו דברים בתפוצה ארצית, שניהם התנגדו לרעיון הסרסור ועדיין חשים שאט נפש לגביו, שניהם מתעבים את פיט, ושניהם מאד אוהבים את פגי. אני באמת לא חושבת שדון רואה בקני חלק מחבורת האינפנטילים, אלא שבמקרה הספציפי הזה קן = מכשול בדרך לגחמה שלו (=החשבון של אד בקסטר) ולכן הוא מבטל אותו כך.

    • Mortana

      יותר נכון דאוס אקס חרא מכינה…

  • אני פשוט לא יכול להתנתק מאדם, אחיו של דון, זה פשוט מציף את כל הבאסה בחזרה. מסכן דון, מסכן ליין.

    • איזה באסה שהמכונית לא הניעה, אה? ממש צירוף מקרים טראגי (<- ציניות).

      אבל אין ספק שהמכתב שהוא השאיר הוא מכה כואבת במיוחד לדון.

      • Yaara

        לא הבנתי מה הוא כתב שם (הגיע הזמן להתחיל להוריד כתוביות) – פשוט שהוא מתפטר, לא?
        ולמה הוא טרח בכלל?

        • א. אני לא הסתכלתי בכלל על מה שהוא כתב. אבל השותפים אמרו שזה מה שהיה כתוב…
          ב. זה גם משהו לא כל כך אמין, כי נראה כאילו הוא מתאבד, אבל שניה לפני זה דואג לדחוף את זה לדון בפנים. אבל למה שיחשוב על זה ברגע של יאוש? אולי לא הבנתי את זה, ואולי הוא ניסה כאילו לסגור את זה יפה, אבל אני באמת לא מבינה את המעשה הזה.

          • ocean

            לא ממש הראו מה הוא כתב, אבל זה היה מכתב התפטרות לפי נוסח סטנדרטי (זה מה שהבנתי מדברי רוג'ר). לא חשבתי שליין השאיר את המכתב בשביל לדחוף את זה לדון בפנים, אלא פשוט כי הוא, ובכן, פוץ בריטי שבימים כתיקונם עושה דברים לפי הספר. כאילו להראות בפעם האחרונה לדון שהנה – אפשר לסמוך על המילה שלי, ביקשת שאתפטר אז זה מה שאני עושה.

            דון בוודאי ירגיש רע בעקבות הטרגדיה הזאת, למרות שזאת לא באמת אשמתו. מאידך, מאד הפריעה לי הצביעות שלו: הוא הרי שאל זהות של מישהו אחר – קופר, מייגן, פיי מהעונה הקודמת ופיט היו מודעים לכך, וחרף זאת המשיכו לסמוך עליו. ליין מעל באמונו של דון וגם באמון החברה, אבל באמת שציפיתי שאחרי הוידוי וההתפרקות של ליין, דון יסכים לחזור בו מהחלטתו. אולי האזכור של יגואר על ידי ליין רק הרגיז את דון יותר וגרם לו להתקבע ב"אני לא סומך עליך", ואולי זאת בכלל חתימתו שזויפה – עניין שעלול היה לחשוף את עברו בהינתן חקירה אמיתית של אנשי מקצוע.

            הסצינה בה כל שלושת הגברים מסתכלים על גופתו של ליין היתה יפה גם בעיניי: דון בוודאי נזכר באחיו, רוג'ר ופיט בוודאי חשבו על הרגעים הלא ממש רחוקים בהם הם חשבו לעשות משהו דומה בעצמם. רוג'ר במיוחד נראה מעורער, כשלפני היציאה מהחדר הוא מניח בחוזקה את ידו על כתפו של דון כאילו כדי להיאחז בו.

            יערה: דון גילה על ההתאבדות של אדם כשהוא הגיע לבית דירות/הארחה בו הוא השתכן (אדם נתן לדון את הכתובת), ורצה לברר אודותיו. אב הבית סיפר לו על מה שקרה.

            • את צודקת. רוג'ר משתמש במילה Boilerplate בהקשר של נוסח גנרי ולא מיוחד. מכתב התפטרות סטנדרטי לחלוטין.

    • Yaara

      אתה יכול לרענן את זכרוני? איך הוא גילה שאדם תלה את עצמו?

      • תיקון לדברי אושן: דון התקשר למוטל שבו שהה אחיו כדי לדבר איתו, ואז התבשר על ידי בעל המקום שהוא התאבד לפני זמן מה. לא נאמר איך, כך שלא נראה לי שדון בכלל יודע שזה קרה באותו אופן.

        • ocean

          תיקון לתיקון: אכן שיחת טלפון, אבל אב הבית אמר לדון שאדם ויטמן תלה את עצמו P:

          • Yaara

            טוב לדעת, תודה

    • maayan1

      לחלוטין. כרגיל אני תמיד שוכחת משהו. אני מאמינה שהמוות של אחיו ישר קפץ בראש לכל הצופים האדוקים של הסדרה, וכמובן גם לי.
      אני חושבת שבכלל… לראות את כל הגברים האלה לאורך כל העונה. כולם שבורים מבפנים, כולם מנסים לשחק אותה מבחוץ, עד שאין מוצא אלא להתאבד, כאיזה ביקורת על הגבריות הזאת. אם ליין רק היה משתף משהו, מדבר, מבין שזה לא בושה. אולי זה היה נמנע.
      לא יודעת, משום מה קופץ לי לראש איזה נאום של טוני סופרנו (אין סיכוי שאני אזכור מתי זה היה), על הקנאה שלו בגבר הישן. זה שהוא גבר מובהק, לא מתלונן, לא "כמוהו", הולך לפסיכולוגית ו"בוכה על הצרות שלו". יש למישהו מושג על מה אני מדברת?

  • Ido

    ורק אני רואה את הפרק הזה אחרת לגמרי…

    • maayan1

      רוצה לפרט?

  • וידאתי שאני לא טועה, ואכן – זהו הפרק הראשון בסדרה בלי פגי בכלל.

    • ocean

      הגיע הזמן. לפעמים טוב להתנתק ממישהו כדי להתגעגע אליו. ממילא לא התחברתי כל כך לדמות שלה, אבל בעונה הזאת היא הפכה לממש בלתי נסבלת בעיניי – חסרת ביטחון, לא סגורה על עצמה, עין צרה, אגו בשמיים וביצועים בינוניים מינוס בעבודה.

      • shame!

        • ocean

          ועכשיו תנסי להיות קצת יותר אובייקטיבית למרות שזה קשה לך עם פגי: את באמת לא חושבת שהיא לא היתה במיטבה בלשון המעטה בעונה הזאת?

          • maayan1

            ברור שהיא לא הייתה במיטבה, אבל זו בדיוק הנקודה שהדמויות הכי מעניינות. מי רוצה לראות דמות מושלמת שהכל מצליח לה והיא מאושרת כל הזמן?

            • ocean

              ומי רוצה לראות דמות שמבואסת כל הזמן? זה יכול ללכת גם לכיוון הזה, את יודעת. פגי היתה מאד חד-גונית רוב עונה הזו, בדיוק כמו מייגן (להלן המושלמת שהכל מצליח לה). בעיניי זה בלתי נסבל.

              • maayan1

                כנראה שאני ואיימס לפחות 🙂
                אני לא מסכימה שהיא הייתה מבואסת כל הזמן, וגם ממש לא שמייגן מושלמת מדי. אני מאוד אוהבת את שתיהן.

          • אני מסכימה עם הכל, אלא שזו לא סיבה מספיק טובה בשביל לא לראות אותה. גם אני לא הייתי במיטבי העונה הזו, ועדיין אני חושבת שיש גם בזה עניין (טוב, במקרה שלי לא, כי אני אמיתית ולא דמות פיקטיבית עם רמזים ודו משמעויות, אבל הבנת את הרעיון).

            מאידך, אם היו מציעים לי פרק בלי דון, החל מהפרק הראשון לעונה, הייתי קופצת על ההזדמנות.

            טוב, לא באמת. אני חושבת שיש ערך גם לדמויות שלא נעים לראות (פגי לא כזו מבחינתי, אבל יש דמויות שכן), וחושבת שגם לפגי היו רגעי קסם העונה, אפילו שהיא היתה פרצוף חמוץ לאורך רובה.

    • Yaara

      היא לא היתה חסרה לי בזמן הצפייה בפרק, כי הוא היה מספיק עמוס בעלילות של דמויות אחרות גם ככה.
      עם זאת, חזרתי עכשיו לפוסט של 'האישה האחרת', ולתמונה שלה בשמלה הסגולה, עם התרמוס מתחת לבית שחי, וקלטתי שהיא כן היתה חסרה לי. ברמה המאוד בסיסית של – היי, לקחת החלטה חשובה, עשית שינוי גדול בחיים, מה קורה איתך עכשיו?
      אני אהיה מאוד מאוכזבת אם לא נראה אותה בפרק האחרון לעונה. (מאוד מאוכזבת = אלימות מילולית ופיזית. ווינר – לתשומת לבך).

  • Elinor Zaken

    ספוילר מד מן 512

    אני לא יודעת מה זה אומר (אולי באמת כאיזכור לאדם) אבל דיק קפץ לבקר הפרק.
    אפילו לרגע הבלורית שלו התנוססה על ליין.

    • לא הבנתי, מה זאת אומרת?

  • חה: בזמן שאני כותב וחושב לעצמי שבערך בכל עונה מתה דמות ב"מד מן" ומנסה להיזכר אם הייתה אחת בעונה השנייה (היו אדם בעונה הראשונה, ג'ין בעונה השלישית, אנה ומיס בלנקנשיפ בעונה הרביעית, ועכשיו ליין), מופיע בפיד שלי בפייסבוק הדבר המבדח הזה.
    http://www.vulture.com/2012/06/don-draper-mad-mens-angel-of-death.html?mid=facebook_vulture

    • maayan1

      ספוילר לפרק:

      אאל"ט אבא של פיט מת בעונה השנייה. והקישור אכן משעשע, אבל עם כל הכבוד ל(לכאורה) היכולת של דון לגרום לאנשים למות, למוות של קנדי הוא לא היה אחראי.

  • Yaara

    סקירת האופנה בפרק השבועי בבלוג של טום ולורנזו
    http://www.tomandlorenzo.com/2012/06/mad-style-commissions-and-fees.html

  • ocean

    תגובה קצת יותר מסודרת:

    http://youtu.be/yXTJhVBqWOM

    "פרסום מבוסס על דבר אחד: אושר. יודעים מהו אושר? אושר הוא הריח של מכונית חדשה. הוא שחרור מפחד. הוא שלט חוצות בצד הכביש שנותן משנה תוקף זועק לכך שמה שאתם עושים הוא בסדר. שאתם בסדר" (אושר אליבא דדון דרייפר, פרק הפיילוט).

    "אתם מאושרים כי אתם מצליחים עכשיו. אבל מהו אושר? זה הרגע לפני שאתם זקוקים לעוד אושר. אני לא אתפשר על 50% של שום דבר, אני רוצה 100%. אתם מאושרים מהסוכנות שלכם? אתם לא מאושרים מכלום. אתם לא רוצים את המירב, אתם רוצים הכל, ואני לא אעצור עד שלא תשיגו את הכל" (אושר אליבא דדון דרייפר, פרק 5.12).

    הרבה מים עברו בנהרות בבל של דון דרייפר, אבל חוששתני שהפעם הגענו לשפך. בפיצ' הראשון מול לאקי סטרייק, דון מתמודד עם ההשלכות של הסנונית הראשונה בדבר הקשר הסיבתי האפשרי בין סיגריות לתחלואה ותמותה. אמנם היתה זו מצגת צינית להחריד, כזו שנועדה לטאטא את הדברים הלא נעימים מתחת לשטיח ולהתרכז בתכונות אחרות של המוצר, אבל עדיין היה פה איזה ספק להישען עליו. עדיין זה לגיטימי להתחפר בשלב זה בהכחשה. עדיין לא היה ברור במאת האחוזים שהסיגריות הורגות באמת, ובהתאם לכך הפנים של דון בסיום מראות שיש לו איזו תקנה מינימלית – גם הוא במובן מסוים עדיין נזקק לעיתים לאישור שהוא בסדר.

    לא כך במצגת הנוכחית. המכונית החדשה, היגואר, לא באמת גורמת אושר ולכן אין טעם להתלהב ממנה. המוצרים של אד בקסטר, הלוויתן אותו דרייפר מתעקש לצוד, אינם מעוררים שום ספק – הם פוצעים והורגים, ומיוצרים למטרות אלה בלבד. בהתאם לכך, פניו והתנהלותו המיליטנטית של דון מראות שאין לו עכשיו תקנה. כל האמצעים כשרים במלחמה, ויש רק שתי תוצאות אפשריות: הכל, או כלום, להיות או לחדול. ציניות מושלמת וחסרת שום רצון לאישרור שהוא בסדר.

    אבל אז הגיע המוות המערער של ליין, וגם פי הפחת של גלן. בניגוד לראשון שחיכה שישאלו אותו לרצונו וגם אז לא אמר את האמת, האחרון סיפר על המצוקות שלו למי שרק יכל, ועדיין הושב ריקם. בפעם הזו, אולי בגלל שמדובר בילד, אולי כי גם דון הרגיש ככה בגילו של גלן, אולי כדי לנחם את עצמו במשהו טוב ואולי כדי למרק מעט את המצפון שלו, דון מקשיב לגלן ומציע לו את האופציה שהוא לא נתן לליין: "כל מה שאתה רוצה לעשות. כל דבר שיעשה אותך מאושר".

    גלן בוחר בנהיגה, פעולה שכפי שאמרו זאת לפני פה בפוסט, חוזרת על עצמה במד מן על תקן "יש דברים שלעולם לא משתנים" כאקט של מפלט. אני אוסיף שזה גם סממן לרצון להתקדם קדימה ולהיות בשליטה. לא בטוח שזה יעזור לגלן לפתור את בעיית הביריונות הלכה למעשה, אבל זה בהחלט ינסוך בו עוד ביטחון כדי להתמודד עם כל החרא. ואולי, אולי זה גם יזכיר לדון שהוא צריך לאחוז מחדש בהגה של הסוכנות שלו, ושנהיגה יכולה להיות אושר צרוף גם מבלי להעביר להילוך חמישי, ללחוץ ללא הרף על דוושת הגז ולדרוס את כל מי שנקרה בדרכו.

    קטנות:

    * גופה תלויה היא דבר מאד גרוע לעסקים. אני מקווה בשביל העלילה שאד בקסטר ידחה את החיזורים לעת עתה.

    * ליין היה שותף בחברה. חלקו בחברה, מן הסתם, יועבר לאשתו.

    * כל המצב הזה משאיר פתח לשינויים: האם דון ירכוש את חלקו של ליין ויקח אגב כך את ההגה? האם קופר-סטרלינג ודרייפר יעשו זאת במשותף? מה לגבי פיט? טרודי לעולם לא תתן לו להוציא הון על החברה, אבל מאידך הוא לאחרונה עושה הכל כדי לבטל את שיקול דעתה.

    * מה יקרה אם מישהו חיצוני, נניח טדי שואו, יקנה את חלקו של ליין?

    * מי יקח עכשיו את משרדו של ליין? אני מהמרת על הארי.

    • מה עם מכתב ההתפטרות של ליין? זה אומר שחלקו בחברה לא יועבר לאשתו כי למעשה הוא ויתר עליו לפני/תוך כדי ההתאבדות שלו, לא?

      • אני מקווה שיתר השותפים יהיו מספיק הגונים כדי להתעלם מההתפטרות בכל הנוגע לירושה של ליין בסוכנות.

        • ocean

          אם אחד השותפים עוזב את החברה הוא לא מוותר על החלק שלו, הוא מושך אותו. זה מזכיר לי משהו מהפרק הראשון לעונה, כשליין דיבר עם דולורס בטלפון ונתן לה הוראות הגעה למשרדי SCDP, הוא אמר בסוף: "אני אהיה פה למשך שארית חיי".

          לא מבינה איך הסוכנות תשאר בבניין הזה אחרי מה שקרה. מילא מיס בלנקנשיפ, טראומה שבאמת ניתן היה לעכל בקלות, אבל ליין תלוי? זה סיפור ותמונה מהזן שרודפים אותך לכל שארית חייך.

          מעניין מה כולם מלבד דון (וקופר, הוא לא אדיוט) ישערו שקרה לליין שהוא נאלץ לנקוט בפעולה כזאת. בסוף עוד ימצאו את תמונתה של דולורס בארנק שלו ויחשבו שמדובר באהבה נכזבת.

  • Sdekalo

    במשרד של ליין היה דגל של הניו יורק נטס, קבוצת בייסבול, ברור שהוא לא אוהב בייסבול כי הוא אנגלי אבל הוא היה צריך לשים את הדגל במשרד שלו.
    בנוסף הפסל של ספל החירות, ורקע של גורדי השחקים. כל הדברים שהוא רצה להיות קשור אליהם אך לא הצליח.
    אהבתי את זה מאוד!

    • תתש

      *מטס, לא נטס. עוד אספקט בקטע של הדגל זה שבזמנו של ליין בניו יורק המטס נחשבו לבדיחה של הליגה, מה שרק הבליט את הרצון הנואש והלא מוצלח של ליין להפוך לאמריקאי.

  • Tally S

    הרגע שבו אני צחקתי בקול מול הפרק היה כשדון שאל בציניות אם הם רוצים להצביע *אחרי* שהוא ייצא.

  • Yaara

    עוד סקירה מצוינת, יאדו. תמיד רואים שזה נכתב על ידי מישהו שראה לא מזמן את כל הסדרה, וזה מאוד משפיע על הדרך שבה מסתכלים על הדמויות.

    • תודה! הפשפוש בעבר עושה לי תמיד חשק לצפות שוב בסדרה מההתחלה, לא מעט כי העונות הקודמות היו טובות בהרבה מהחמישית (מלבד השנייה). והפעם אני רוצה לעשות את זה בלי לכתוב דבר, פשוט לצפות ברצף.

© עידו ישעיהו