מד מן 5.10: ואלס חג המולד

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 26/05/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 5 פרק 10

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_510_1121_0516.jpg

פורסם לראשונה בעכבר העיר

כמה וכמה משפטים שנאמרו בפרק קלעו בדיוק למהותו ולטיבה של "מד מן" כולה. "הכישלון הזה, החיים האלה – זה ייראה כאילו הכל קרה למישהו אחר", אמר הארי לפול קינזי. זהו משפט שדון עצמו, למוד הדחקות ושכחה, אמר בעבר בווריאציות כאלה ואחרות. בבית החולים, אחרי שפגי התכחשה לילדה, הוא אמר לה, "צאי מכאן והמשיכי הלאה. זה לא קרה. ידהים אותך עד כמה זה לא קרה". עזוב את דיק וויטמן, לך תהפוך לדון דרייפר. אותו מוטיב של לידה מחדש שנוכח מאוד בעונה החמישית של "מד מן" ובקודמתה.

ליין פרייס שמע אף הוא משפט יאה מהבנקאי שלו: "אני רוצה לטוס, אבל אני חושב שננהג". הפרק כולו הציג בו אנשים שמשהו מונע מהם להמריא, אבל עד סוף הפרק חלקם הצליח להפסיק לנהוג ולהתחיל לטוס. המובהקים שבהם היו דון, שטס שתוי ביגואר, העלה עוד ועוד הילוכים ולמחרת חזר לאיתנו המקצועי; וכן פול, שלמעשה הוא היחיד שיעשה זאת בפועל בעזרת כרטיס הטיסה שנתן לו הארי, בדרך אל חיים חדשים.

 

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_510_1130_0968.jpgהארי קריין נגד הרא קרישנה

היה נחמד עד מאוד להיתקל כך בפול קינזי. ראינו אותו לאחרונה שתי עונות קודם לכן, כאשר פתח את דלת משרדה של פגי וגילה שגם היא עזבה את הסוכנות לטובת פתיחת 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס'. הוא עצמו נשאר מאחור, דחוי וחסר חשיבות, אף אחד לא אוהב אותו או רוצה בו. היעלמותו מהסדרה בסוף העונה השלישית הייתה מאוד חדה כי הוא היה שם מאז יומה הראשון, והשיבה שלו דווקא עכשיו הייתה מאוד מדויקת. היא הצליחה לספק סגירה לדמותו, להעמיק אותה בדיעבד ואף לשפוך באמצעותה אור על יתר הדמויות.

קינזי תמיד נהה אחר הבון-טון האופנתי, ובשנות השישים לא חסרו כאלה. בראשית העשור הוא כתב מחזות ביטניקים יומרניים, יצא עם בחורה שחורה והצטרף עמה לנסיעה למיסיסיפי במאבק על זכויותיהם, עכשיו התחבר להַרֵא קרישנה, ואם הארי קריין איבחן נכון – וסביר להניח שכן – פול גם היה תחת השפעת LSD במסיבת הרווקים של קן קוסגרוב. לפיכך רוב הזמן שימש קינזי כדמות מעט נלעגת, תמיד פחותה ביחס לעמיתיו, עינו צרה תדיר בהצלחה של אחרים, אם זה קן שמפרסם סיפורים בעיתון, פגי שמטפסת בדרגות או הארי שחווה חיזיון כבר בפעם הראשונה שהוא מבקר אצל הקרישנה.

כמו מידג' שצצה פתאום בעונה הקודמת אחרי שנים שלא ראינו אותה ואז התברר לנו שהפכה לג'אנקית מסכנה, גם את פול אנחנו פוגשים ומגלים ש"פגע בקרקעית", כדבריו. במשך שלוש השנים מאז סגירת 'סטרלינג קופר' הוא עבר מסוכנות פרסום אחת לרעותה הירודה ממנה עד שהגיע אל פי הפחת. כעת הוא עוטה מדי נזיר מוכתמים, צופה ב"מסע בין כוכבים" דרך חלון ראווה של פיצריה ומייחל להקים משפחה עם חברתו הכאילו-רוחניקית אבל בעצם צינית, פרגמטית ובוגדנית.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_510_1129_0237.jpgהארי מפגין טוב לב ואיכפתיות שלא ראינו ממנו שנים. באמת לו חשוב לעזור לפול, וחרף הפצרותיה/איומיה של חברתו לאקשמי שיעזוב אותו במנוחה, הוא לא עושה זאת. תחת זאת הוא קולט מדבריה את הפרט הכי חשוב על אודות פול: "הוא המוכר הכי טוב שלנו" – פול מצליח להפיל ברשת הקרישנה הכי הרבה תועים חדשים, ועל כן מהווה עבורם נכס שאי אפשר לוותר עליו. הארי יוצא מגדרו ומארגן לפול התחלה חדשה בקצה השני של היבשת, להרחיק אותו מהכת ומחברתו המניפולטיבית. הוא משקר לו בנוגע לכישרון הכתיבה שלו, אבל יודע שהיכולת של פול לסגור לקוחות תעזור לו להסתדר שם, במקום שמשכיח מאנשים את כישלונותיהם ואת חייהם הישנים. לצד כרטיס טיסה לכיוון אחד, הארי נותן לפול 500 דולר מכספו, כמעט עשירית מהעלות של מכונית יגואר אי-טייפ.

בסופו של דבר לא הרא קרישנה גואל את פול, אלא הארי קריין. "הרבה אנשים אמרו שיעשו בשבילי דברים", אומר לו פול אסיר התודה, "אתה הראשון שעשה משהו". הוא מחבק את הארי בלפיתה מעוררת חמלה, הארי קולט את זה ומחזיר לו חיבוק אמיתי. אחרי המרדף של פול בעקבות כל מה שחם וחדש, הזקן, המקטורן, המקטרת המגוחכת – הפרק הזה מאפשר לנו להבין שכל אלה היו ניסיונותיו למלא את החלל, ניסיונות שכשלו שוב ושוב למצוא את זהותו העצמית, עוד אדם תלוש בעולמה של "מד מן". במקרה של פול קינזי, כנראה עקירה אל חיים חדשים במערב היא בדיוק הדבר שיועיל לו.

 

הגברים והנשים של שדרות מדיסון

מה שהארי סיפק לפול הוא הזדמנות להשתחרר מהכבלים שהשאירו אותו במקומו, ללכת לקראת התחלה חדשה, ותהליך דומה עובר על דון בפרק. זהו סוף השנה, אחת חדשה בפתח – זמן מצוין להשאיר את העבר מאחור ולהביט קדימה. לאורך הפרק דון עדיין חסר חשק בעבודה, עדיין מתהלך בנימה של "המשרד מתגעגע אל מייגן", אבל השיחות שלו עם פיט, ג'ואן ומייגן דוחקות אותו להתעורר ולהתרגש מהאפשרות לקבל את התקציב של יגואר ולהגיע לנימת "תתכוננו לקחת זינוק עצום קדימה".

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_JA_510_1121_0481.jpgהשעות שדון בילה עם ג'ואן היו עמוסים בערגה וברבדים נוסטלגיים שאולי עשו לו קצת סדר בראש. שמות ואירועים מהעבר צפו ועלו, פרדי רמסן, ברט פיטרסון, הפרחים שג'ואן הייתה מקבלת כיאה לאישה הנערצת שאמה לימדה אותה להיות. בזמן שהתנגן ברקע השיר שג'ואן בחרה במכונת התקליטים, Christmas Waltz הנושן, כשם הפרק, דון סיפר לה על מה שאישה אחת אמרה לו על עצמה, "אני אוהבת להיות רעה ואז ללכת הביתה ולהיות טובה". זו הייתה בובי בארט מהעונה השנייה, שהתקשרה אליו הביתה כשאשתו והילדים שם.

בכך החלה בין דון לג'ואן שיחה אינטימית למדי על פגמיהם האנושיים, על הגבר שעושה לה עיניים ועל האישה היפה והמוכרת שמחכה לו בבית, על הגבר שיודע או אינו יודע מה הוא רוצה והאישה שעולם לא תוכל לספק אותם. אלה היו חייו של דון פעם, אלה הם כרגע חייהם של פיט, הרולד, ליין, הבנקאי שלו ורבים כמותם. כיום דון, בן 40, לא צריך מכונית ספורט בצבע אדום בוהק כדי להוכיח שהוא גבר, או מאושר. ואילו ג'ואן נשארת לבדה ומסתגלת לחיים בצלם של גירושין.

הכימיה בין דון לג'ואן אדירה, אבל הרגעים הקטנים בפרק בינה ובין רוג'ר ליבו עוד קצת את סיפור האהבה שלהם. כיאה לפרק ששוב ושוב מתאר השתחררות, שני הפרודים הטריים הללו מקבלים רגעים משותפים, ולמעשה יוצרים אינטראקציה ראשונה (שאנחנו רואים) מאז פרידתה של ג'ואן. חרף ניסיונותיו של רוג'ר לתמוך כלכלית בילד המשותף שלהם, ג'ואן לא מאפשרת זאת, וכשהוא מביא לה את הפרחים ששלח גבר אחר, עלי-חאן-דון-דרייפר, הוא שואל אותה בתסכול שלא ראינו אצלו מאז שנולד מחדש, "כמה פעמים השארתי אותך לבד עם כרטיס מגבר אחר?". את הדבר הפשוט הוא לא עושה – לשלוח לה פרחים.

 

תחזיות

"אתה יודע", אומר פיט לדון, "אם הייתי מספר לך בדצמבר שעבר שאנחנו מועמדים לקבל תקציב של מכונית, היית מנשק אותי בפה". ההבדלים בין דצמבר הנוכחי לאלה של שנים קודמות לא התבטאו רק בהערה של פיט, אלא גם בנוכחותו הפתאומית של קינזי. הפעם האחרונה שבה ראינו אותו הייתה לקראת חג המולד 1963, בסיום העונה השלישית. באותו פרק ליין פוטר על ידי מעסיקיו האנגלים אחרי שהרס להם בכוונה את תוכנית רכישת הסוכנות, וכאשר הבוס שלו צעק עליו בטלפון, ליין ענה באופן מבדח, "בסדר גמור, חג שמח!" וניתק – דומה מאוד למה שעשה הפעם עם עורך דינו שביקש את העמלה שלו. כלומר, נראה שלא בכדי נזרקו הסימנים וההקבלות האלה לעבר, אל התקופה המרגשת שבה פתחו החברים את הסוכנות החדשה ופעלו מתוך חדר במלון. השתחררו מכבלי האנגלים והלכו לקראת התחלה חדשה.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-studio-photos/Mad_Men_1173_RGB.jpgאבל בניגוד לדון ופול, האנגלי של המשרד לא מצליח להשתחרר מכבליו אלא רק מוסיף ומסתבך בהם, מתחפר בשקרים ובסודות. הבידוד של ליין ביחס לשאר דמויות הסדרה לא מאפשר לנו להבין כדי הצורך מה הסיפור שלו. פעם בכמה זמן מופנה אליו זרקור כמעט-תלוש ביחס למה שידענו עליו לפני או אחרי כן. מצער – ויש יאמרו מופרך – לגלות כיצד ליין פרייס בעל היושרה הגדולה, אותו אחד שסירב לקבל אפילו תשורה קטנה על הארנק שהחזיר למרות חסרון הכיס שלו, מועל עכשיו בכספים ומזייף חתימות.

כרגע לא ברור כיצד ליין המחושב הגיע למצב שבו הוא נמנע מלשלם מסים להוד מלכותה, אבל ענייני המס הבריטיים מהווים נושא חם בתקופה – הביטלס פתחו את Revolver, שלאחרונה דון האזין לו לזמן קצר, עם השיר Taxman המבקר את המדיניות הדרקונית של רשויות המס, וחמש שנים מאוחר יותר הרולינס סטונס העבירו את עסקיהם אל מחוץ לבריטניה, כדי להרוויח משהו שיאפשר להם לשלם את חובם לשומה.

כך או כך, ליין לא נשאב לתחושה המשלהבת במשרד, ולא נותר לו אלא לפלל לכך שיזכו בתקציב של יגואר כדי שיוכל להחזיר את הכסף שגנב. "אלה תחזיות", אמר לו הארי, "הן נגזרות מהמציאות אבל הן תקוות וחלומות". כולם נשענים בסופו של דבר על תקוות וחלומות – דון שרוצה את יגואר, פול שטס מערבה, ג'ואן שפותחת דף חדש – אבל ליין הוא היחיד שמסכן אגב כך את עתידו.

 

"מי יתן ומשאלות השנה החדשה שלך יתגשמו"
("ואלס חג המולד")

תגיות:
  • תתש

    ספוילר

    "אבל את כבר נתת את זה" 🙂

    אני ממש חשבתי שג'ואן ודון יחצו את הקו שהם רקדו סביבו כל הפרק. תחשבו כמה החיים שלהם היו יותר מאושרים אם לדון היה את האומץ לפנות אל ג'ואן אי אז ב-1954.

    אהבתי את הפנים של דון אחרי שמייגן אומרת לו שהיא תשב לידו ותצפה בו אוכל את המנה שהיא שמרה עבורו בתנור.

    • זו תהייה מעניינת, איך היו נראים חייהם של דון וג'ואן לו התאחדו אי אז בהתחלה, אבל לא נראה לי שהיה יוצא מזה משהו טוב יותר מהפיאסקו עם בטי. אלה טעויות שעל דון היה לעשות – להסתיר את הסוד, להתייסר בעטיו, להרגיש תלוש. ג'ואן אמנם מתקדמת בהרבה מבטי, אבל לדעתי ההבדל המשמעותי היחיד שעשוי היה להיות הוא פחות ילדים משותפים. מה שכן, הכימיה ביניהם מטורפת.

      • הכימיה תמיד מטורפת כשג'ואן שם. כשהיא אמרה לו שהוא irresistible? מדהימה.
        (אגב, כשדון אמר לה שהיא scared the shit out of him? זו היתה לגמרי יציאה מהדמות בשביל דון, בעיני, והרגיש לי מאוד לא תקופתי).

        ובנושא אחר, אני שמחה שמראים לנו את ההדרדרות של מייגן מהירה מהצפוי. אני לא סובלת אותה, ומחכה למפלה של ה"מקסימה שטובה בהכל".

        • התדרדרות? לא יודע אם ניתן לקרוא לזה כך, היא הייתה עצבנית כפי שכבר ראינו אותה לפני כן בעונה הזו (פעמיים). שנאתי את הקטע הזה, אגב, תמיד ההתנהגות שלה נראית מופרזת ולא מתאימה ל"מד מן". לא שהסדרה אינה יכולה להציג התפרצויות אלימות, אבל בכל הפעמים שזה קרה (פרק הפתיחה, הפרק שבו דון חוזר הביתה אחרי שחיפש אותה ובפעם הנוכחית) זה היה בוטה ומעצבן.

          • ocean

            אני משערת שהיתה לזה משמעות. הספגטי מקושר אצלי ל"יש דברים שלעולם לא משתנים", למסורת אליבא דמשנתו של אביה של מונה. כדי לשמור על הנישואין האלה, צריכה להיות רוטינה קבועה. אותו כנ"ל גם לגבי הסוכנות של דון – כדי שהיא תצליח, הוא צריך לשמור גם שם על שגרת עבודה. לדידי הצלחת על הקיר והערתה של מייגן לגבי חיבתו של דון לפרסום עוד לפני שפגש בה, היוו את הסטירה שרצינו להעיף לו במשך עונה שלמה.

        • ocean

          לא חושבת שזו הידרדרות כמו עוד התמוטטות עצבים אלימה שלה. חייבת לציין שהיה בי צד ששמח על כך שהיא חוותה על בשרה את מה שדון חווה ב'מקומות רחוקים'. אמנם הוא היה שם חרא והצדק היה לחלוטין עמה, אבל עדיין ההיעלמות הזו היתה כל כך קיצונית והתגובה של דון – בהתאם. אז עכשיו זה די הפוך, ואם נוסיף לזה את העבר המפוקפק של דון אפשר להבין מדוע מייגן שנוטה ממילא להתפרצויות שכאלה, הגיבה עם צלחת ספגטי מעופפת.

          אני לא מחכה למפלתה, אבל מאד מאד מאד הפריע לי שהיא דמות מושלמת כל כך. מהבחינה הזו הקטעים האלה הופכים אותה, באופן אירוני למדי, להרבה יותר נורמלית.

          • נכון, זה לא משהו חדש, אבל במשך כל העונה היה נראה כאילו מערכת היחסים אלימה (מילולית ולעתים גם פיזית) משני הכיוונים. את המריבות שלהם ראינו כסימטריות, ואנחנו הרי יודעים שדון מנוול, ומייגן נראית מקסימה וכו'.

            בפועל, גם המריבה ב"מקומות רחוקים" נגרמה בגלל מייגן (שעקצה את דון במקום האחד שלא הוגן לעקוץ אותו – הוא היה כן איתה והיא השתמשה בזה נגדו), וגם עכשיו. רק שעכשיו ראינו כמה מקסים היה דון כל היום, ונראה שלא מגיע לו במיוחד. מייגן היא פאסיב-אגרסיב מעצבנת, ואני מקווה שהיא תבין שאי אפשר להמשיך להתנהג ככה. אם היא מקנאה לו כל כך למרות שהוא חשף בפניה הכל, אני לא יודעת איך מערכת היחסים תחזיק.
            ואם היא לא מסוגלת להיות נשואה לדון בלי לראות אותו בכל רגע, אז בכלל אולי זה לא מתאים.

            • זו כנראה בדיוק הבעיה, שנאתך המסמאת לדון. עבורי, ואני מניח שגם עבור אחרים, זה תמיד נראה די סימטרי. דון לא נראה "מנוול" יותר מכפי שמייגן נראתה.

              • אני שונאת את דון פחות משאני שונאת את מייגן. וההתרשמות שלי היא ממה שאנשים אחרים אומרים (במיוחד כאלו שלא אהבו אותה בעונה הקודמת, ושינו את דעתם העונה).

  • מיכל

    כמה דברים (כולל ספוילרים):
    – כשראיתי את הפרק עם בן זוגי וראיתי את העברת הכספים בין הארי לקינסי פשוט פלטתי: 'ואוו, זה הזיון הכי יקר במד מן' ואז נזכרתי קצת במעלליו של סטרלינג, אז אני די בטוחה שלא.
    – העברת הכספים בפרק מאוד מעניינת! כל הדמויות במרכז הפרק העבירו כספים אחת לשנייה והסמליות של זה מאוד מסקרנת אותי.

    • התחלה של רעיונות: אולי ישנו איזו עימות בין העברות הכספים האלה לשימוש של דון במושג הקומוניסטי "Great Leap Forward"? אני לא מאוד מבין בזה, אולי מישהו אחר ידע לעשות מזה משהו.
      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%A6%D7%94_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%94

      כמו כן, ההצגה (האמיתית, כמובן) שמייגן ודון ראו ביקרה את החומרנות והצרכנות, ובמקביל הכספים שהחליפו יד היוו יופי של אמצעי להשגת מטרות. גם המהרישי של פול דיבר בתחילת דבריו על ההבדל בין החומרנות לרוחניות, או משהו בסגנון.

      • אגב, בנוגע ל"הזינוק הגדול קדימה" – מאחר שהוא כשל נחרצות והביא למותם של עשרות מיליוני סינים, אולי גם התוכנית של דון לא עתידה להצליח במיוחד.

  • מתן

    יש משהו בעונה הזאת עם שירים. כמעט כל פרק סובב סביב שיר מסוים (זובי זובי זו, רוג'ר' הLSD והביץ' בויז, השיר של הביטלס, עכשיו זה) אני לא זוכר את ההתייחסות הזאת גם בעונות הקודמות וזה בהחלט יותר מרק התקופה הזאת.

  • ocean

    'ואלס חג המולד' הושר בלא מעט גרסאות. באמת מעניין לבדוק אם השתמשו בגרסה אחרת של השיר הזה בפרקים קודמים. מכל מקום, לי השיר מזכיר בעיקר את השיר העצוב הבא שסימפל את הפתיח שלו:

    http://youtu.be/l-xzyD00_fI

  • ocean

    בנוגע לפרק עצמו:

    היה זה פרק שהציג המון השלכות מן העבר, מצוי מול רצוי והזדמנויות לפתיחת דף חדש. כך התחלנו עם פול קינסי שרודף אחרי הזנב של עצמו בחיפוש אחר תכליתו בחיים, אבל באדיבותו של הארי מקבל כיוון ברור ועזרה ממשית לחיים חדשים. המשכנו עם ג'ואן התפרצות זעם, שמלה עגמומית והרהורים על זמנים בהם היתה נערצת בנקל, והמשכנו עם ג'ואן עם פרחים (מדון), קורנת בשמלה ירוקה רעננה ומחייכת באופטימיות, וקינחנו בדון שנקלע למן מעגל קסמים של פאסיביות ולא נהנה לנהוג ביגואר בפעם הראשונה, אבל ממצה אותה עד תום בפעם השניה וסוחף את העובדים שלו להרפתקאה חדשה.

    אני מאד מקווה שלהבטחותיו של דון דרייפר של "זינוק קדימה" יהיה כיסוי, למרות שנותרו רק עוד 3 פרקים לסיום העונה.

    נ.ב: חייבת לציין שהארי ריגש אותי בפרק, והוכיח שהתעקשותי להגן על דמותו היתה נכונה.

  • הייתי בטוחה שלקשמי זו ג'ולייט לואיס. כלומר, ידעתי שהיא נראית הרבה יותר צעירה ממנה, אבל חשבתי שהיא פשוט נראית טוב שם, ולא שזו כפילה שלה. בכל מקרה, זה שינה את התפיסה שלי את כל הפרק (בכל זאת, אם היא בת 40+ או בת 25, יש הבדל במניעים שלה וכו').
    בכל מקרה, אז לא, זו אחת, אנה ווד.

    • לי היא גם הזכירה את רובין מ"איך פגשתי".

      • רייצ'ל

        גם לי.

      • ברצינות? איפה רובין ואיפה היא? (אם כי לשתי השחקניות יש שמות מעט מופרכים).

      • miss bojarsky

        אני אשכרה בדקתי במהלך הפרק בימד"ב אם זו רובין.

        • Yaara

          גם לי היא נראיתה כמו הכלאה בין ג'ולייט לואיס וקובי סמולדרס. לא קובי במיטבה, אלא יותר כמו בפרקים שבהם מסיבה זו או אחרת היא לא התרחצה או ישנה במשך שבוע.

  • miss bojarsky

    לא כל כך נהניתי מהפרק, אבל יכול להיות שזה קשור אלי ולא לפרק.
    הו ליין… ליין… איזה מהלך מטופש, אתה תשלם עליו ביוקר וכואב לי הלב עלייך. חבל שהוא לא אמר לדון שהוא בקשיים, דון היה נותן לו את הכסף. כי דון איש טוב. כן, זו דעתי ולא תזיזו אותי ממנה ואפשר היה לראות את זה ביחס שלו לג'ואן בפרק, במיוחד הפרחים ששלח לה בסוף.

    מייגן בלתי נסבלת ואני מחכה כבר לרגע שהיא תעוף מחייו של דון ומחיינו (ותפנה מקום לפגי, כן גם מכאן לא תזיזו אותי). דון שוקע בדיכאון, בין היתר בגלל שהוא מרגיש שהוא מאבד אותך ובמקום לעזור לו את זורקת צלחות?
    אני מקווה שהסיפור עם יגואר יחלץ אותו מהמקום הזה, אבל סביר להניח שזו רק הצגה, בפנים הוא ימשיך להאכל על ידי הריקנות.

    הארי גם הוא איש טוב.

    אני רוצה לנהוג ביגואר אי טייפ! אח, איזה אוטו יפייפה.

  • maayan1

    שתי שאלות, וכמה הערות.

    אני כותבת לפני שאני קוראת את הפוסט ולפני התגובות, כי אני פשוט פוחדת שאני אשכח משהו. סליחה אם אני חוזרת על דברים שנאמרו.

    אני כרגע במרתון של כל העונות מההתחלה, סיימתי בדיוק את השניה, ואותם אני רואה במקביל לחמישית, והיה לי מאוד מעניין להיזכר בדמות של פול, ולראות אותו שוב הפרק. ויש לי כמה תובנות גם לגבי ג'ואן.

    אז השאלות:
    – מישהו יודע מי זה עלי ח'אן? (או איך שלא מבטאים את שמו?).
    – בישיבה הראשונה בפרק, בה הם מדסקסים את עניין הבונוסים (שבו ליין מתעקש לחלק אותם עכשיו ולא בחג), דון אומר- "יש מישהי שלא תהיה מרוצה מהעניין הזה, ולא בא לי לראות את הפרצוף שלה במשך חודש". על מי לעזאזל הוא מדבר? הרי בפגישה ההיא מסוכם שכולם מקבלים בונוסים, אז מי לא תהיה מרוצה? מייגן? למה היא לא תהיה מרוצה מכך שדון מקבל בונוס?

    עכשיו הערות:
    – מעניין לראות שפול ניסה להשחיל ביקורת חברתית בתסריט שלו כלפי "בעיית הניגרונים". למי שלא זוכר, הייתה לו חברה שחורה בעונה השניה שבסוף הוא נסע איתה להפגנה כלשהי (הוא היה אמור לנסוע עם פיט לנסיעת עסקים, ולהבריז מההפגנה, אבל אז דון החליט לנסוע במקומו) וכשחזר נודע לנו שהיא זרקה אותו שם.
    מעבר לכך בתחילת העונה השניה ג'ואן ברוב ביצ'יותה מנסה לטרפד לו את מערכת היחסים עם אותה שחורה (ואז אנחנו מתוודעים שג'ואן ופול יצאו לתקופה, איך לעזאזל זה קרה? איך ג'ואן הורידה את עצמה לרמתו של פול?). כשהיא עושה זאת, היא מטיחה בפניו שלא באמת אכפת לו מהשחורים או מאותה בחורה, הוא פשוט מנסה להיות עמוק יותר מהאנשים במשרד, מיוחד יותר, להוכיח שהוא לא רק איש חומרי ורדוד כמו שאר אנשי המשרד. זה קצת יכול להסביר איך הוא הגיע לאותה קבוצת הארי קרישנה, אבל כפי שהוא מתוודע להארי, הוא לא ממש מצליח להתנתק מהעולם החומרני כמו שהוא רוצה, בדיוק כפי שמטיחה בפניו ג'ואן, אז. וגם אותה קבוצה לא כזאת טהורה ומיוחדת כפי שאנחנו מבינים בהמשך הפרק. המניפולציות שמפעילה לקשמי, לא שונות ממניפולציית של איש פרסום, רק שאיש הפרסום לפחות מודה בפה מלא שהוא מוכר משהו, וזה לא רוחניות. חוץ מזה שהיא אשת עסקים דיי גרועה ("אבל את כבר נתת את זה").

    – למרבה הפתעתי, גיליתי פרט שבכלל לא זכרתי והוא שבאחד הפרקים הראשונים של הסדרה פול עושה מהלך על פגי. פגי, יותר מאוחר בעונה טופחת כידוע, ובאחד הדחקות שלו עם החברה הוא מספר להם שהיה לו בא עליה בהתחלה, ומזל שלא הלך על זה, כי תראו אותה עכשיו. אבל פול בעצמו מעולם לא היה רזה, ובפרק הזה הוא שמן מתמיד. כרגיל המוסר הכפול של הסדרה. לגברים מותר להיות שמנים, לנשים לא.

    – ככל שאני מתקדמת בפרקים של העונות הראשונות, כך אני יותר ויותר שונאת את ג'ואן. סורי, לא אכפת לי כמה היא סקסית. היא פשוט ביצ'ית. היא רעה לשם להיות רעה, והיא מקנאת בכל בחורה שמאיימת לתפוס את מקומה כ-"כוסית" של המשרד. היא פשוט מזכירה לי את מלכת הכיתה ביסודי שכל תפקידה הוא לשמור על הכתר, וחלילה לא מסוגלת לפרגן לאף אחד. קודם כל, כל ההערות לפגי על ההשמנה בעונה הראשונה (וכן, נכון שפגי אומרת שהיא מבינה שהיא רוצה לעזור, אני עדיין שמעתי המון שמחה לאיד בקול שלה). ההתנהגות שלה לפול בעונה השניה שהזכרתי קודם (וההתנקמות שלו על זה הייתה דיי חביבה). היחס שלה לג'יין שמאיימת עליה כמלכת הדבורים בעונה השניה, וניסיון שלה לפטר אותה כי היא נכנסה לחדר של קופר (לא משנה שנכנסו איתה גם קן והארי, אותם הרי ג'ואן לא יכולה לפטר אותם, אז היא מוציאה את זה על ג'יין כי היא בחורה ומזכירה ובעמדת נחיתות). כמו שג'יין עונה לה- רק לך מותר להנות במקום הזה? (ואיך שמחתי שג'יין מצאה דרך לעקוף אותה ולהישאר). או זה שהיא תוקעת את מכונת הצילום בחדר של פגי בתחילת עונה 2. ואלוהים, הנבזיות שלה כלפי מייגן בעונה הזאת. כל ההערות על כך שהיא "אישה שניה" ובס"כ תחליף לבטי. ממש כואב לה לפרגן לבחורה אחרת. מפרק לפרק אני יותר ויותר שונאת את ג'ואן. וקצת שמחה כשהיא לא מצליחה להיות נבזית למישהו, או שקורים לה דברים רעים (לא מאוד רעים, לא האונס או השוד חלילה, את זה אני לא מאחלת לאף אחד), אבל דברים קטנים. כמו חוסר האונים שלה כלפי הקופירייטר השוביניסט בעונה 4 שצייר את אותו ציור ידוע לשמצה. והיא לא יכלה לפטר אותו, אבל פגי יכלה ופיטרה. ובמקום להודות לה, היא מתעצבנת עליה. למה? כי לפגי היה את העמדה לפטר אותו, ולה לא. וג'ואן לא יכולה לסבול שיש בחורה שמצליחה יותר ממנה גם אם זה באספקט שלג'ואן לא אכפת ממנו בכלל.

    , וכמעט ושחכתי, דון קיבל סוף סוף את הסתירה שמחזירה אותו למסלול. בבקשה שמישהו ייתן אותה לפגי, כ"כ כואב לי לראות איך היא מתדרדרת בעונה הזאת. אולי זה באמת בגלל מערכת היחסים עם אייב כפי שהציעה איימס לפני כמה פרקים (לאו דווקא בגלל שהיא אוהבת אותו). אבל זה פשוט כואב לי, במיוחד לאור עונה 2, שם היא פרחה, כל דבר שנגעה בו הפך לזהב. ושם לא היה לה שום בן זוג. אולי היא צריכה לבחור, חבר או עבודה. רק שתחזור לעצמה, בבקשה בבקשה. היא בערך הבחורה היחידה בסדרה הזאת שאני אוהבת.

    • עלי חאן היה נסיך מוסלמי (סעודי, אאל"ט) עשיר שהתחתן עם ריטה הייוורת.
      אני מניח שדון התכוון לפגי, שלא הייתה אוהבת את הסכום של הבונוס.

      פול תמיד היה פעיל חברתית ותמיד התעסק בזה באופן פשטני, כשם שעשה בתסריט שלו ל"מסע בין כוכבים". ידענו על פול וג'ואן כבר בעונה הראשונה, כשכולם נשארו בלילה בעבודה ביום הבחירות של קנדי מול ניקסון, והחברים המחיזו את המחזה הפלצני של פול.

    • אני ממש לא מסכימה בנוגע לג'ואן – ממש לא כלבה לשם הכלבתיות, אלא תמיד מתעקשת להעמיד אנשים במקומם. היא עושה את זה עם נשים ועם גברים במידה שווה, היא עושה את זה לכל מי שמרשה לעצמו יותר מדי.
      עם נשים זה מורגש יותר גם מכיוון שיש לה יותר חופש איתן, אבל גם בגלל שמאוד חשוב לג'ואן כיצד הנשים במשרד נתפסות: כאנשים עובדים שווים במעמדם, ולא לילדות שמנצלות את העובדה שיש גברים כרוכים סביבן. לכן היא מתרעמת על ג'יין בעונה השניה (החיבה שרוג'ר רוחש לה בטח לא עוזרת), ועל פגי: כשהיא מקבלת משרד ומזכירה ושוכחת שגם היא היתה פעם כזו, וכשהיא מנסה לפתור לג'ואן את כל הבעיות, ופוגעת בג'ואן עצמה (שצריכה עזרה כדי להתמודד עם הגברים. אני חושבת שג'ואן הסבירה אז למופת למה היא לא מודה לפגי על מה שהיא עשתה).

      בעיני ג'ואן עשתה למען הנשים במשרד יותר מכל אישה אחרת (בטח שיותר מפגי, שרק מנסה לבדל את עצמה מכל אישה שם), והשמירה שלה על מקצועיות במשרד היא חלק מזה.

      לגבי מייגן, היתה בעיני הערה אחת העונה בנוגע להיותה אשה שניה, ואני חושבת שגם אמירה זו היתה עקיצה כלפי ג'יין ורוג'ר בעיקר, ואפשר להבין למה היא רגישה בנושא הזה.

      • maayan1

        חשוב לג'ואן איך הנשים במשרד נתפסות? בגלל זה היא דואגת תמיד ללכת בענטוז עם בגדים צמודים שאי אפשר לנשום כשהיא יודעת שכל הגברים מזילים עליה ריר? בגלל זה העצה הכמעט תמידית שלה למי שבאה אליה בבעיה (פגי לרוב), היא- תהיי יותר נשית, "תפסיקי להתלבש כמו ילדה קטנה, אחרת לא יקחו אותך ברצינות". וגם כאשר היא נותנת לה עצה טובה (בדיוק הגעתי לפרק בה היא מייעצת לה כיצד לכתוב מודעה לחיפוש שותפה לדירה) היא תמיד עושה את זה עם מבט מתנשא, שכאילו היא עושה למישהו טובה שהיא נותנת לו עצה. אני פשוט לא יכולה לסבול את המבט הסנובי שלה שאומר- אני יותר טובה מכולם.

        "מאוד חשוב לג'ואן כיצד הנשים במשרד נתפסות: כאנשים עובדים שווים במעמדם, ולא לילדות שמנצלות את העובדה שיש גברים כרוכים סביבן." -סליחה?? האם ג'ואן היא לא *זו* שכל הגברים במשרד כרוכים סביבה? האם היא לא מנצלת את זה? האם זו לא העצה שהיא נתנה כמה פעמים לפגי (תפסיקי להתלבש כמו ילדה קטנה). אבל ברגע שיש מישהי אחת שעושה בול, אבל בול, את מה שהיא עושה (ג'יין), היא חייבת להוכיח שהיא מעל, שהיא יותר טובה. פשוט צביעות לשמה.

        ופגי דיברה למזכירה של דון בתחילת עונה 2 בדיוק כפי שהייתה צריכה לדבר. המזכירה צחקה על דון בפניה, וכמי שחייבת טונה של טובות לדון, היא העמידה את המזכירה במקום וכל הכבוד לה. פגי בתור המזכירה של דון בחיים לא הייתה מתנהגת ככה. וסליחה, ג'ואן לא תקעה לה את מכונת הצילום בחדר כי "פגי שכחה איך זה להיות מזכירה", אלא בגלל העובדה הפשוטה שהיא ראתה שלעוד בחורה יש פתאום ביטחון ומסוגלת להעמיד אנשים על מקומם.

        "בעיני ג'ואן עשתה למען הנשים במשרד יותר מכל אישה אחרת, בטח שיותר מפגי" – עוד פעם -סליחה?! מה בדיוק ג'ואן עושה למען נשים? מלמדת אותם איך להיות אובייקט מיני בצורה טובה? (אבל כמובן לא שיהיו יותר מדי טובות מזה, שלא ימשכו יותר תשומת לב ממנה). להזכירך פגי בעונה הזאת עזרה למזכירה השחורה של דון, דון- לקחה אותה לביתה ואפילו למען השם שאלה אותה אם היא רוצה להיות קופירייטרית! אני בטוחה שזו הפעם היחידה בחייה של דון שמישהו אי פעם יחשוב שהיא יכולה להיות יותר ממזכירה, בכלל יציע לה הצעה שכזאת. היא לא רק אישה, היא גם שחורה, ופגי שאלה אותה את זה ברצינות. ומייגן? כמה פגי מפרגנת למייגן שזה פשוט לא יאומן. לפגי יש את כל הסיבות לשנוא את מייגן. היא הגיע למעמד שלה בגלל הקשר עם דון, דבר שפגי עצמה הייתה צריכה להשיג לגמרי בלי שום "טובות" ובמאמץ מאוד רב. ועם זאת, פגי אך ורק תמכה ופרגנה למייגן, גם אחרי שזאת הצליחה בקמפיין של היינץ שבו פגי נחלה מפלה כואבת, איפה שזה היה הכי אמור לכאוב לפגי, היא עדיין פרגנה לה לחלוטין מכל הלב. ואפילו המשיכה לפרגן לה אחרי שהלכה ("אני חושבת שהיא פשוט מאלו שטובות בהכל").

        פגי מנסה לבדל את עצמה מכל אישה שם? אולי זה בגלל שכל אישה שם לא יכולה לראות את עצמה כיותר ממזכירה או אובייקט מין, ופגי לא רוצה לעודד את זה. אני בטוחה שכל בחורה שתיגש אליה שתבקש ממנה לעזור לה להתקדם, היא תעזור לה. למען השם, כמו שאמרתי, היא אפילו שאלה את דון המזכירה!

        לגבי המקרה בעונה הרביעית, ואותו "נאום" שג'ואן נתנה לפגי על כך שעזרה לה – "כל מה שעשית זה לגרום להם לחשוב שאנחנו ביצ'יות חסי הומור". אז תסלחי לי, לא קונה את זה לרגע. אם ג'ואן באמת האמינה במה שהיא אמרה אז לפגי, זה אומר שכ"כ חשוב לה מה גברים חושבים עליה מכדי לפטר עובד מיזוגן ושובניסט, וזה, בשום אופן לא שירות לשום אישה. אבל אני לא מאמינה שזה המקרה. ג'ואן פשוט מעוצבנת ש*לה* לא הייתה את היכולת לפטר אותו, ולפגי כן. וזה שפגי פיטרה אותו עושה שירות יותר גדול לנשים ממה שג'ואן אי פעם עשתה. כי לפגי לא אכפת שיחשוב שהיא כלבה. שיחשוב, לפחות הוא יחשוב פעמיים בפעם הבאה שירצה להתנהג בשובניסטיות ובמיזוגניות מחליאה.

        ושוב, לא אכפת לי שג'יין נגעה לג'ואן בנקודה רגישה עם רוג'ר (הפיטורין שלה היו בכלל לפני שהיא ידעה שיש לה משהו עם רוג'ר), או שמייגן מזכירה לה את ג'יין. כמו שאמרתי, לפגי יש מספיק סיבות לא לאהוב את מייגן, והיא עדיין מפרגנת לה מכל הלב. קוראים לזה במילה אחת פשוטה- ענווה. משהו שפשוט אין לג'ואן.

        תסתכלי רק על שני משפטים שהיא אמרה הפרק. האחד הוא שכל כך חסרים לה כל הפרחים שהגברים היו נוהגים לשלוח לה. השני (והמחליא יותר בעיני) הוא "אמא שלי גידלה אותי להיות נערצת" (אני בטוחה שהכוונה לנערצת ע"י המראה שלה, ולא בגלל שום דבר אחר).

        סורי, אני ללא ספק אייתנה בדעה שג'ואן היא כלבה לשם הכלבתיות, ושום סיכוי בגיהנום שהיא עשתה עבור הנשים יותר ממה שפגי עשתה. פגי, רק בהיותה הקופירייטרית היחידה והראשונה במשרד עשתה לטובת הנשים פי אלף ממה שג'ואן עשתה או תהיה אי פעם מסוגלת לעשות.

        • ocean

          פרק 2.05: בובי בארט הסבירה לפגי שכדי להשיג את מטרותיה, היא צריכה לדבר לדון כאילו הוא היה שווה לה, שזה בדיוק מה שג'ואן ניסתה להגיד לפגי: רוצה שיקחו אותך ברצינות? תפסיקי להתלבש כמו ילדה קטנה. בהמשך בובי הוסיפה שלא משנה כמה היא תנסה, פגי לא תצליח להפוך לגבר. ואז היא אומרת את משפט המחץ: תשתמשי בזה שאת אשה. זה יכול להיות דבר עוצמתי כשעושים זאת נכון.

          אני חושבת שזאת תמצית ההבדלים בין פגי לג'ואן. ג'ואן לא מפחדת מהנשיות שלה, ועם התנהלותה חסרת המאמץ, הכריזמה שלה והאלגנטיות שיש לה בכמויות היא אכן יכולה להיתפס כמתנשאת. אבל זאת אשליה – המתנשאת, זו שמונעת משיקולי אגו זו פגי. ראינו עדויות רבות לכך: בריב שלה עם דון על גלו-קואוט, באיך שהיא מספרת לפיט על הילד שלה ממנו, בריבים עם בני הזוג שלה, בשיחות שלה עם דאק וגולת הכותרת – בנאום לאוליב המזכירה שלה בעונה 3.

          באותו הפרק ג'ואן הכניסה את ג'יין לעבודה, העירה לה זמן קצר לאחר מכן ש"המשרד הזה זקוק לצניעות מקצועית" (כאמור, תמה חוזרת אצל ג'ואן), וביקשה ממנה לסגור את כפתורי חולצתה ולרכוש סוודר. הפיטורין של ג'יין לא הגיעו לאחר שזו פרצה למשרד של קופר ללא רשות, אלא נבעו מהשקר שהיא סיפרה לג'ואן שהתחלף לאחר מכן במשפט מחוצף. תגידי מה שתגידי על ג'ואן, היא מעולם לא עשתה דברים כאלה – לא התהלכה עם מחשופים בוטים, לא שילבה רגליים במפגין, לא זלזלה במקצועיות התפקיד, לא התחצפה לבוסים שלה (וג'ואן היתה הבוסית של ג'יין, בל נשכח) ולא נתנה לפלירטוטים עמה ולמבטים שנעצו בה להפריע לה במילוי תפקידה. הכוח שלה נובע בדיוק ממה שבובי ניסתה להסביר לפגי, והאחרונה כשלה לאמץ (ע"ע השיחה שלה עם דון המזכירה בעונה הנוכחית).

          עניין קטן נוסף: ג'ואן קודמה להיות המנהלת התפעולית של הסוכנות נטו בגלל אותה מקצועיות שאותה היא מקדשת, כך שתרצי או לא – היא כן מהווה דוגמא לנשים האחרות במשרד.

          • maayan1

            אני אנסה להגיב להכל. אז ככה:
            1. עזבי את ה"מתלבשת כמו ילדה קטנה". נניח את זה לשניה בצד (אם כי זה גם משפט שלא מוצא חן בעיני). מה לגבי ההערה שלה על ההשמנה בעונה הראשונה? מה גם להיות שמנה זה לא "בסדר" למשרד? לבנות שמנות אסור לעבוד? ובכלל, אני לא מבינה את המשפט "תשתמשי בנשיות שלך", ואני לא סובלת שמדברים על נשיות וגבריות. שוויון אמיתי לדעתי הוא לזרוק את כל ה"נשיות" ו"הגבריות" הזאת לפח ולהפסיק לנסות לבנות תבניות של נשיות וגבריות. כאילו שיש משהו כזה בכלל. בעולם מושלם לדעתי פגי לא הייתה צריכה להיות "נשית" או "גברית". היא פשוט הייתה בן אדם, והיו מתייחסים אליה כבן אדם. אבל עזבי, זה כבר דיון פילוסופי לא לפה. ולא נראה לי שנצא ממנו בחיים. (ומה שבובי ברט אומרת לא קדוש. גם היא לא איזה דמות שהייתי מתה לקחת ממנה עצות בלשון המעטה)
            2. אני אגיב על כל סיטואציות ה"אגו" שפירטת על פגי, ואדגים איך שבכל אחת מהם, היא לא רק הגיבה בצורה סופר מוצדקת, אלא הייתה אפילו יותר מאופקת ממה שחשבתי שהיא צריכה להיות:
            – תגלית הקלו קוט- הגיעה אחרי שדון השתמש ברעיון שלה, זכה בפרס על זה, השתכר במשך כמה ימים, דיבר וזיין כל מה שבא ליד, תוך כדי ההתנהלות שלו גנב רעיון מה"אידיוט של רוג'ר" שפגי הצילה אותו מהגניבה הזאת בכך שהזכירה לו אחרי איזה יומיים שהתחיל להתפכח ולכן נאלץ לשכור את אותו אידיוט. ויום אחר כך, תוך כדי מניפולציות הכריח את פגי להישאר בעבודה איתו עד הלילה רק בגלל שהוא לא רוצה להיות לבד כי פוחד להתקשר לאנה, דבר שעולה לפגי בחבר שלה. אז וואלה אחרי כל זה, זה שהיא מתרעמת עליו על גלו-קוט זה כלום. זה שמינית אולי ממה שבאמת הגיע לו על ההתנהלות שלו באותם ימים. עד אז היא לא אמרה לו כלום על גלו קוט וכנראה לא הייתה אומרת (כנראה התלוננה לסטן או משהו, אבל לגיטימי להוציא קיטור לפעמים), אבל דון שבר אותה בהתנהלות שלו והיא נשברה. לגיטימי, היא בן אדם. אין פה שום אגו, רק ניסיון קטן מצדה להתקומם נגד הניצול שהוא מפעיל עליה (ללא הצלחה רבה אם תשאלי אותי). תשווי לאיך שגינצבורג מרשה לעצמו לדבר לדון, *זה* מלחמת אגואים. תקרית הגלו-קוט. זה רק פגי שהגיעו לה מים עד נפש, ובצדק.
            – לגבי פיט – איפה האגו פה? בזה שהיא אמרה לו שהוא היה יכול להיות שלה אבל ויתרה על זה? להזכירך פיט התנהג אליה כמו חרא כמעט שנתיים. ההתנהגות שלו אליה בעונה הראשונה הייתה מתחת לכל ביקורת (דחקות ההשמנה עם החברה, האיומים שלו עליה, איך שהוא מדבר אליה). ופתאום הוא צץ משום מקום ואומר לה שהוא אוהב אותה? והיא מנסה להתוודות בפניו על החוויה הכי קשה שהיא עברה. אז וואלה, התפלק לה איזה משפט לא יפה. שוב, זה כלום לעומת מה שפיט העביר אותה במשך שנתיים. ואני שוב לא רואה פה שום "משחקי אגו". פגי יצאה שבורה מהשיחה הזאת כי היא הייתה צריכה להתוודות על הדבר הכי כואב שקרה לה, וכל השיחה הזאת היא לא דיברה הכי ברור שאפשר. (ובחיי, זה מצחיק. את חושבת שזה משחקי אגו? כמה נבזית הייתה ג'ואן לכל כך הרבה בחורים שרצו אותה? רוג'ר? פול? על מה את מדברת? ג'ואן אוכלת את פגי בנבזיות כלפי גברים בלי מלח)
            – בריבים עם בני הזוג שלה – כי אף בן אדם בעולם לא רב עם בן הזוג שלו? לא אמרתי שפגי מושלמת. לריב עם בן זוג זה נורמאלי וטבעי וקורה לכל אחד.
            – בנאום לאוליב המזכירה – זה מטריף אותי, איך כולם חושבים שפגי יוצאת רעה בסיטואציה הזאת. דבר ראשון, רק להזכיר לכולם שהיא הייתה מסטולה לגמרי ממריחואנה. אבל בלי קשר. המזכירה הזאת הייתה לה קוץ בתחת כל היום. ופגי אמרה לה מההתחלה שתלך הביתה. אבל המזכירה הזאת לא מבינה שפגי היא הבוסית שלה, לא הבת שלה, ולמרות הכל היא כל הזמן מתייחסת אליה כאילו היא אמא שלה. היא נוזפת בה שעישנה מריחואנה. היא אומרת לה שהיא "צריכה לדאוג לעתיד שלה". באיזה זכות היא מדברת אליה ככה? תגידי לי ברצינות, אם פגי הייתה גבר, הייתה איזושהי מזכירה שהייתה מרשה לעצמה לדבר אליו ככה? אפילו אם היה בגיל של פגי. אף גבר לא היה סובל את זה, ותכלס, אני גם לא סבלתי איך שהיא דיברה אליה. פגי הייתה מאוד רחומה אליה, ואני בכלל לא בטוחה שמה שהיא אמרה היה בטון מזלזל ולא בטון מרגיע ("אני יודעת שאת דואגת לי, אבל יש לי את כל מה שאני רוצה"). אבל גם אם זה היה אמור להיות מזלזל, זה הגיע לה לחלוטין, ובלי קשר לא בטוח שפגי ידעה בכלל מה היא אומרת, כי כאמור, היא הייתה מסטולה מהתחת.
            3. ג'ואן וג'יין – מה שמציק לי בכל הסיפור הוא שיחד עם ג'יין נכנסו שני גברים. אבל ג'ואן לא תעיז לפנות עליהם ולנזוף בהם על זה. גו'אן חזקה על בנות ולא על בנים. לא משנה ממה זה נובע. אם כ"כ אכפת לה מהתדמית של המשרד, שתלך עד הסוף ולא תוותר לבנים.
            4. ולבסוף: " ג'ואן קודמה להיות המנהלת התפעולית של הסוכנות נטו בגלל אותה מקצועיות שאותה היא מקדשת, כך שתרצי או לא – היא כן מהווה דוגמא לנשים האחרות במשרד." – אני אמנם לא יכולה להוכיח את זה, אבל העובדה שהיא ניהלה רומן מתמשך עם בעל החברה יכול מאוד לסתור את התיאוריה שלך. מאיפה לך שרוג'ר לא קידם אותה בגלל היחסים בינם? על פגי אפשר להגיד בביטחון מלא שהתקדמה אך ורק בזכות עצמה.

            • הערה לגבי גלו-קוט – קראתי היום ראיון עם מתיו וויינר, וינס גיליגאן ("שובר שורות") ודיוויד מילץ' ("דדווד", "לאק") ב-GQ, ו-וויינר מדבר על התשובה של דון לפגי בנוגע לגלו-קוט כמשהו שמהווה את עמדתו בנוגע לקרדיטים שהוא עצמו לוקח על תסריטים בסדרה.
              http://www.gq.com/entertainment/movies-and-tv/201206/roundtable-discussion-matthew-weiner-vince-gilligan-david-milch

            • ocean

              * ילדה קטנה: ג'ואן לא היתה הראשונה שהעירה לה על זה. זוכרת את הפרילנסר הגיי, זה שהזמין את פגי לראות את דילן בהופעה? היה שם סיפור דומה שהסתיים בזה שהוא התעקש לשוות לה תסרוקת חדשה ובוגרת יותר מאותן סיבות בדיוק.

              1. ג'ואן העירה לה לגבי ההשמנה כי א) זוהי סוכנות פרסום, ולניראות יש חשיבות, ב) ג'ואן חשבה שההשמנה של פגי נובעת מ"תסמונת העובדת החדשה" שנמשכה קצת יותר מדי זמן. כמו כן, היא חשבה שפגי ניסתה קופירייטינג כדי להרשים את קינסי (פרק 9, עונה 1) = הצלחה לדידה של ג'ואן, ולכן התנסחה כפי שהתנסחה. ג) פגי הגיבה לה באותה נימה מתנשאת בה היא ענתה למזכירה שלה ("את חושבת שאת עוזרת").

              2.

              א) מפנה אותך להסבר המוצדק להחריד של דון. מכל מקום, גם אם זה היה הרעיון שלה (וזה לא, היא חשבה על ילד בתוך ארון חשוך) – מדובר בסוכנות פרסום, כולם עובדים בשביל מטרה אחת ומי שלוקח את הקרדיט אמור להיות ראש מחלקת הקריאטיב. אין בכלל מה להשוות למה שדון עשה לגינזברג במזיד.

              ב) כל הפניה לפיט היתה נגועה ב-"אני אדם נעלה יותר ממך". זה לא חשוב כרגע שהוא היה חרא, היא לא היתה חייבת לספר את זה בנימה ובנוסח הזה.

              ג) אלה לא הריבים עצמם או מי התחיל קודם, אלא יותר מה שיוצא ממנה שם – בכל אחד מהם היא לבסוף מתנשאת מעל בן הזוג שלה כי היא בטוחה באמת ובתמים שהיא תסתדר לבד ושהיא לא זקוקה לו.

              ד) שוב, זה לא עצם הנאום כמו התוכן והנימה שלו. גם כשדון או כל גבר אחר מדבר כך למזכירה שלו, זו נחשבת בעיניי להתנשאות. בדיוק כמו ג'ואן, גם אוליב הביעה דאגה לפגי כי היא לא הבינה נכון את המניעים שלה, ובדיוק כמותה גם היא זכתה ממנה להתנשאות. ומריחואנה זה קצת כמו יין – מנטרל עכבות ומראה יותר את האני האמיתי שלך.

              3. ג'ואן לא תעיר להם כי היא לא הבוסית שלהם – אין לה שום סמכות בעניינם. כן יש לה סמכות ואחריות לשמור על העובדות שלה, וזה בדיוק מה שהיא עשתה. היא גם פיטרה את המזכירה של ליין שהתבלבלה עם משלוחי הפרחים בגלל החוצפה שהיתה לה לא לקחת אחריות על מעשיה. גם זה ביצ'י?

              4. רוג'ר לא קידם את ג'ואן, ליין אמר מפורשות שזה הוחלט פה אחד בישיבת השותפים. במקביל ג'ואן הוכיחה את עצמה מקצועית לאורך כל הדרך – גם בתחילת דרכה של הסוכנות, גם באיך שהיא טיפלה במעבר לסוכנות החדשה, וגם באופן הניהול שלה בסוכנות החדשה – שתי מזכירות + ליין היו צריכים לעשות את העבודה שלה בזמן שהיא היתה בחופשת לידה, וגם זה לא עבד כראוי.

              לסיכום: ג'ואן לא ביצ'ית. לו היתה כזאת, אשה כמו פגי בחיים לא היתה משתפת אותה בכלום או מבקשת את עצתה. ג'ואן היא פשוט לא מהדור של פגי, היא מעולם לא התעניינה בקופירייטיג = לדידה עולם של גברים בעיקר, יש לה השקפה שונה על איך צריך להתנהל, ובסופו של דבר גם ההשקפה הזו הוכיחה את עצמה במבחן המציאות לא רק מבחינת העבודה, אלא גם מהבחינה האישית: הרי בניגוד לפגי המדחיקנית, לה היה את האומץ להתמודד ולפרק חבילה שלא התאימה לה למרות כל ההשלכות החברתיות והכספיות הנלוות.

              טוב, חפרתי (:

              • Michael Ginzburg

                "ג'ואן העירה לה לגבי ההשמנה כי א) זוהי סוכנות פרסום, ולניראות יש חשיבות"

                אז אפשר לא לקבל מישהו עם תיק עבודות המעיד על כישרון רק כי הוא שמן או מכוער? זו אפלייה לשמה.

            • קודם כל, עצם זה שאת אומרת שג'ואן היא "ביצ'ית", מחזיר אותנו למונחים של נשיות וגבריות, אבל עכשיו אני באמת מתקטננת סתם בשביל לעצבן, אז אני אפסיק 🙂

              אני אוהבת אוהבת אוהבת את פגי, לא יכולה להסביר עד כמה. אני אוהבת את פגי בתור בן אדם, ואני חושבת שהנשיות שלה היא כלי, בשביל להראות את נקודת המוצא ההתחלתית שלה, ואת ההתעלות שלה מעליה. כלומר, אני חושבת שהיו יכולים לכתוב את פגי גבר, זה רק היה קשה יותר, וגורע מכל מיני מערכות יחסים אחרות במשרד. הנקודה היא שאני אוהבת את פגי בגלל שהיא שונה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שפגי מתנשאת מעל כל מי שבמשרד. היא עשתה את זה בפרק הראשון, כשהיא היתה בתולית וחסודה וכל האחרות לא היו, היא עשתה את זה כשהיא קודמה ושפעה רעיונות וכולם נאבקו וכו' וכו'. אני לא חושבת שמתנשאת זה בהכרח רע, אני נלחמת על זכותה של כל אישה (וכל גבר) להיות ביץ', בתור ביץ' מתנשאת בעצמי (http://www.youtube.com/watch?v=qHnL8mUbopw סליחה על האיכות האיומה, אבל זה המוטו שלי). כלומר, אני חושבת שזה מעלה של פגי ולא נחיתות, אבל אי אפשר לקחת את זה ממנה. היא חושבת שהיא נעלה מעל אנשים, לעתים בצדק, והיא חושבת שמגיע לה יותר משמגיע לאנשים אחרים (היא נותנת קרדיט באדיקות? היא נעזרת בפול בשמחה כשהוא שוכח את הרעיון שלו, ולא מקפידה להודות לו).

              מהצד השני אני אוהבת את ג'ואן, ואני חייבת להודות שאני אוהבת אותה בגלל שהיא אישה, ואני חושבת שהנשיות שלה היא לא רק כלי, אלא היא טבועה בדמות שלה (ולא רק כי היא מזכירה). העניין הוא לא של נשיות או גבריות, אלא פשוט של קיום לא מתנצל. זה שונה מקיום שיודע שמגיע לו (כמו פגי), אלא הוויה שלא שמה על אף אחד אחר. היא יודעת לנהל את המשרד הזה, והיא יודעת לנהל את האנשים האלו, יש לה את היושרה המקצועית שלה והיא מוערכת על כך. היא לא צריכה שיגידו לה שהיא יפה (אם כי זה לא מזיק, וגם פגי שמחה לשמוע את זה, וגם ליבה של פגי קצת נצבט שדון היה כמעט עם כל מזכירה מלבדה), היא כן צריכה שיתנו לה את הכבוד שמגיע עם העבודה, בגלל שהוא מגיע לה.

              אלו דמויות מאוד שונות, ואני לא חושבת שאפשר להשוות ביניהן. שתיהן במקרה נשים, ושתיהן מאוד חזקות, כל אחת בדרכה. ראינו עוד "נשים חזקות" בסדרה: את רייצ'ל, בובי, סוזן (המורה), כל אחת מהן היתה אחרת לגמרי, וכולן עדיין הצליחו להציג מודלים של נשיות שמשלמת מחיר בגלל התקופה אך לא נהפכות לקורבן שלה. לא צריך לבחור אחת על פני השניה.

              ולסיכום, אפנה לדיון ישן שקיימנו בנושא:
              http://www.agenda.co.il/149/forum/564597/

              אגב, אני חייבת להגיד שחוסר ההסכמה בנוגע לפגי-ג'ואן כמובן ישאר, ואני בספק אם מישהו ישכנע מישהו אחר. אני אוהבת את החלק הזה בסדרה, שמצליחה להיות הסדרה הכי שלמה מבחינה הצגה נשית בה, שאני ראיתי. היא כזו מכיוון שהיא לא מנסה להיות "סדרה פמיניסטית" או משהו כזה, אבל יש בה נשים מכל הסוגים, שנשיותן היא רק אחת ממגוון תכונות. אחרי שראיתי היום את "בנות" (HBO) הנוראית, אני מעריכה פי כמה את הקיום של סדרה כזו, גם אם נשים לא תסכמנה על מהי דמות נשית מוצלחת, ואפילו לא על מהי הצגת נשים נכונה (כי אני מכירה הרבה נשים שאוהבות את "בנות").

              • maayan1

                אוקי, עזרת לי לחדד כמה דברים ואני בהחלט מסכימה איתך בלא מעט דברים.
                נלך עם העניין שגם פגי וג'ואן הם ביצ'יות אבל זה לא דבר רע. (אהבתי את הרעיון הזה). אני אוהבת את הביצ'יות של פגי, אני מרגישה שהיא ביצ'ית איפה שצריך ונכון (בא לי להגיד שהיא בכלל לא ביצ'ית, אלא אסרטיבית, אבל וואלה, אני מבינה מה אני עושה בזה, נלך עם מוטיב הביצ'יות). ה"ביצ'יות" של ג'ואן תמיד מרגישה לי כמו ביצ'יות קטנונית של מלכת הכיתה ביסודי. כאילו לפגי יש ביצ'יות טובה, ולג'ואן ביצ'יות רעה (שוב, דעתי. זכותה של כל אחת לא להסכים)

                ומראש, האמת לא באתי להשוות בין פגי וג'ואן… רק לכתוב את דעתי את דעתי על ג'ואן. ההשוואה התחילה בתגובות ("ג'ואן עשתה למשרד הרבה יות משפגי עשתה וכ'ו"), ולכן נגררתי גם אני להשוואה בינם.

                ומאחר שאני רואה שהדיון הופך להתקטננויות והתנצחויות (של ביצ'יות :)) על פרטים וניואנסים שאפשר לקחת לכאן או לכאן, אני לא רואה הרבה טעם להמשיך אותו.
                אני בס"כ בעיצומו של מרתון של העונות הראשונות, ולמרות שזכרתי שאף פעם לא חיבבתי את ג'ואן, עכשיו שאני רואה את הפרקים עוד פעם, עם כל פרק ממש לא אהבתי אותה, כי היא מזכירה, אם נשתמש במילותייך, מודל של נשיות שאני *אישית* ממש לא אוהבת. ופשוט הייתי צריכה להוציא את הקיטור הזה איפשהו.

                אז זו נראית לי כמו נקודה טובה שלהסכים שלא להסכים ולסיים את הדיון, ביצ'ס. 🙂

        • Michael Ginzburg

          תגובה מצוינת, מעיין, לא יכולתי להסכים יותר!

          • תודה 🙂 למרות שכתבתי את זה מזמן. לא בטוח שאני מסכימה עם עצמי 🙂

      • ocean

        לג'ואן לא ממש אכפת כיצד הנשים במשרד נתפסות – אין לה אג'נדה בנושא. מה שכן חשוב לה הוא התפיסה של המשרד כמקום עבודה מכובד. בגלל זה היא מעירה לגבי מכונת הממתקים. בגלל זה היא מעירה לגברים שמציקים למזכירות ומסיחים את דעתן. בגלל זה היא מעירה לעובדות לגבי לבושן והתנהגותן.

        הקטע של ג'ואן ופגי סביב פיטורי ג'ואי היווה תמצית לשנאה שאני רוחשת כלפי ניאו-פמיניזם: הפטרונות האגוצנטרית בלדבר בשמך ולהילחם בשמך, מבלי שכלל ביקשת או הסכמת. פגי היא כזו, ג'ואן – לא. ולכן תמיד העדפתי את הדרך של האחרונה על פני זו של הראשונה. תמיד.

        • ocean

          לא "מכובד". יותר מתאים לכתוב: כמקום עבודה שצריך להתנהג בו בהתאם. מאחר שמדובר בסוכנות פרסום, יש חשיבות מכרעת לאיך שהאריזה נראית.

        • נכון, "נתפסות" לא היתה המילה הנכונה. "מתנהגות" היא כן. ואצל ג'ואן זה לא שונה בין נשים וגברים. כלומר אישה צריכה לעמוד באותם קריטריונים של גבר (לגבי נראות וכו').

  • maayan1

    ועכשיו, אחרי שקראתי את הסיכום הנהדר שלך, יאדו. רק שתי הערות:
    – גם לי ההערה של הארי: "כל זה יראה לך כאילו זה קרה למישהו אחר" הזכיר באופן מיידי את דון במילותיו הנוקבות לפגי: "את תתפלאי כמה זה מעולם לא קרה". נחמד לדעת שמדי פעם מישהו בעולם הזה של מד מן דואג למישהו אחר.
    – רציתי בהודעה הקודמת גם לציין שאת אותו משפט שדון אומר לג'ואן ("מישהי פעם אמרה לי- אני אוהבת להיות רעה בחוץ, וטובה בבית") הייתה זו בובי ברט שאמרה. אבל פשוט שכחתי את זה. ודון צודק שזו הייתה קטסטרופה. הרי בגללה דון בילה את חצי העונה השניה בבית מלון ובביתה של אנה. ובכל זאת ג'ואן אומרת בבטחה- "ונהנית מכל רגע מזה". האמנם?
    ובכלל מעניינת אותי השיחה של דון וגו'אן לגבי הגבר שעושה לה עיניים, והאישה שמחכה לו בבית. זו פעם שניה שאני רואה את הפרק, ועוד לא הצלחתי להבין מה הטענה של ג'ואן ומה הטענה של דון. בהתחלה היא אומת שכל פשעה של האישה הוא "להיות מוכרת". אבל כשדון שואל אותה- "אז זה הכל אשמתו", ג'ואן עונה לו- "היא לא יכולה לתת לו מה שהוא רוצה. " ודון משיב- "הוא לא יודע מה הוא רוצה" זה אומר שדון מאשים אותו? האם דון באמת מצא את מה שהוא רוצה? ומי אשם בזה שהגבר בוגד אליבא דג'ואן? האישה או הגבר? או שאולי אף אחד לא אשם. "זה פשוט הוא" (כלומר, גבר, וגברים בוגדים), ו"זה פשוט היא" (אישה, ונשים נבגדות), וזה העולם? והאם זה כולל את דון? האם גם דון עתיד לבגוד לפי ג'ואן? כי זה פשוט הדרך שהדברים עובדים?
    וההערות של ג'ואן על מייגן "אתה מצאת מישהי מושלמת". "באמת מצאתי", דון מאשר. "המכונית הזאת לא עושה לי כלום". "זה בגלל שאתה מאושר, אתה לא צריך אותה" ושוב, האמנם? דון באמת מאושר? מעמיד פנים? או אולי רק משכנע את עצמו שהוא מאושר? חושב שהוא מאושר? אני מודה, אני פשוט לא מצליחה לקרוא את המפה בנקודה הזאת.

    • אני בטוח שדון באמת מאושר (בבית, לא בעבודה, לפחות לא כרגע), אם כי לא באופן כה מושלם כמו שזה הצטייר בשיחה שלו עם ג'ואן. מה שכן, אני לא בטוח שהוא באמת נכנס בחזרה לסערת העבודה, ואם החדרת המוטיבציה שלו מול העובדים לא הייתה הצגה שהוא עצמו לא שותף לה.

      כמו שראיתי את זה, בשיחה שלו עם ג'ואן המסקנה הייתה שאין אף אחד להאשים, כי גם הגבר וגם האישה הם כפי שהם. עם מייגן הדברים אולי יהיו שונים, כי דון למד מטעויות ומנסה להשתפר.

© עידו ישעיהו