"מד מן" עונה 5 פרק 9
בצירוף מקרים מבדר-משהו, יוצא בימים אלה לבתי הקולנוע הסרט "צללים אפלים" של טים ברטון. הסרט מבוסס על אופרת סבון באותו שם שהחלה ב-1966, וממנה הושאל שם הפרק הנוכחי של "מד מן". אופרת הסבון הזו היא קרוב לוודאי אותה אחת שחברתה של מייגן עשתה עבורה אודישן ולבסוף התקבלה.
שם הפרק קולע במיוחד להתמודדויות השונות של הדמויות. כל אחת עם הצללים האישיים שלה, אורבים ומתגנבים כדי להעכיר את חייה. דון ומייגן לא מאפשרים לזה לקרות בזוגיות שלהם. "מייגן היפה", כתב דון בפתק שהשאיר לה, "הלכתי לקנות נורה. כשאחזור אראה אותך טוב יותר". כמה מקסים, כמה הולם לחייהם המשותפים. באו חושך לגרש וחלון להגיף בפני האוויר הרעיל שבחוץ.
המכתב הפרטי הזה מתגלגל אל בטי. באחוזתה העצומה, בה תמיד נראה שחשוך מדי, היא ממש שומעת את קולו של דון בראשה, מקריא את הדברים. צרות העין שלה היא עננה רעילה שמשתלטת על כל חלקה טובה בחייה, אם זה בקרב עמיתותיה לקבוצת שומרי המשקל, שם היא מתקשה לפרגן להצלחות של אחרות, ואם זה לנוכח הזוגיות של דון ומייגן. "אני אסירת תודה על כך שיש לי את כל מה שאני רוצה", אמרה בטי בחג ההודיה, "ושלאף אחד אחר אין משהו טוב יותר". ילדה קטנה, כשם שהייתה תמיד.
שוב מהדהדים דבריו של דון מסוף העונה הרביעית, "אנחנו פגומים כי אנו רוצים כל כך הרבה יותר. אנחנו הרוסים כי אנחנו מקבלים את הדברים האלה ומייחלים למה שהיה לנו". אין ב"מד מן" דמות שהאבחנה הזו קולעת לגביה כמו בטי. הנרי אומר לה על מצבו הפוליטי, "הימרתי על הסוס הלא נכון, בטי. קפצתי מהסירה בשביל כלום". מבטה של בטי הסגיר את האמת – התחושות שלה זהות. לא מדובר רק בקנאה בזוגיות של דון ומייגן, אלא במובנים רבים היא עדיין רוצה את דון לעצמה. הניסיונות שלה לחבל ביחסיו עם מייגן נועדו לדאוג ש"לאף אחד אחר לא יהיה משהו טוב יותר", אבל אולי גם להפוך את דון לזמין עבורה.
בטי לא יודעת שדון סיפר למייגן על אנה, לא יודעת שחשף בפניה את זהותו הנסתרת, ובאמצעות הסוד הזה היא מנסה להחדיר צללים אל חייהם. אבל כולם מפגינים יותר חוכמה מאשר בטי, שהקנאה מעבירה אותה על דעתה. מייגן מזהה בקלות ובכעס את כוונותיה ודואגת שדון לא יתקשר לצעוק עליה ולהאכיל את המפלצת, ואילו סאלי שומעת את המריבה ומבינה שהייתה כלי משחק בידי אמה. היא בכל זאת מתעמתת עם אביה על כך שלא סיפר לה על אשתו הראשונה, אבל לאור הסבריו, ובייחוד כיוון שלקח אותה ואת בובי לביקור בבית אנה אחרי מותה, היא מתרצה. זיכרון אנה, הכאב הניכר בעיניו של דון – אם על חסרונה של חברתו הטובה או אם על ההחמצה שילדיו לא זכו להכיר אותה – היו צובטי לב.
גם כשאפלולית מנסה להתגנב פנימה, דון ומייגן לא מאפשרים לה. כל מריבה אולי גורעת ממה שיש להם, כפי שמייגן אמרה לו חודשיים קודם לכן, אבל הם שומרים אחד על השני. היא דואגת שלא יתקשר לבטי בזעם, הוא מדרבן אותה לקנות שמפניה לחברתה שזכתה בתפקיד, בלי צרות עין. הוא קונה נורה, היא דואגת שהאוויר הרעיל יישאר בחוץ.
בינתיים סאלי הפקחית נוקמת באמה, וכאשר בטי מבררת איתה אם שאלה על אנה, היא אומרת לה בדיוק את מה שאינה רוצה לשמוע. לא משנה כמה ניסתה בטי להחיל על חייה את האופטימיות שלמדה בקבוצת שומרי משקל, לא משנה כמה תנסה לעודד את הנרי ואת עצמה, האופי שלה מכשיל אותה. כשסאלי יוצאת מהחדר, בטי משליכה בזעם את מתקן ספירת הקלוריות על הרצפה.
נזק משני
בזמן שבטי האפלה מנסה להאפיל על אחרים, רוג'ר המואר מעיב על סובביו בלי להתכוון. "אתה חושב רק על עצמך", אמרה לו פגי במעלית, תכונה שהוא מיצה עד תום בפרק הזה. הרוח החדשה במפרשיו מאפשרת לו לקנות זמן יקר נוסף, אבל הנהייה שלו אחרי מאוויו היא כמו סכי עיניים המונעים ממנו לראות את הזולת. זה היה נכון כשחבר לאמה של מייגן במסיבה לפני שני פרקים, וזה נכון גם הפעם כאשר לא נתן את דעתו לצללים שטורדים את מנוחתה של ג'יין, הזכרונות מאהובה הנוטש. בשיחת הטלפון ביניהם כשהתקשר לבקש שתעזור לו, ההבדל בין האור הכמעט-מסמא אצלו במשרד לעומת הקדרות אצל ג'יין חרף החלון הפתוח, זעק לשמיים. מעשיו הכניסו את האפלה גם אל דירתה החדשה של ג'יין, שהייתה המקום החשוך ביותר בפרק.
אם רוג'ר לפחות מציג הישגים בזמן שהוא רומס בדרכו אנשים, פיט יכול רק לחלום על כך, וזה אכן מה שהוא עושה. כמו נער מתבגר הוא מדמיין כיצד אִזכור שמו המכובד בעיתון בתפוצה ארצית – משאת נפשו מאז שניסה להתחרות עם קן בכתיבת סיפורים בעונה הראשונה – יביא אל משרדו את בת', רק מעיל מכסה את גופה. אבל המציאות אפילו לא נתנה סיכוי לאפשרות הזו, שמו של פיט ושמה של הסוכנות כלל לא פורסמו בעיתון.
דון, מושא הערצתו של פיט מאז ומתמיד, מטיח בו ללא כחל ושרק, "יודע מה? אל תעיר אותי ותשליך את הכשלונות שלך בפרצוף שלי". כשלונות, לא פחות. כשדון התראיין לעיתון בתחילת העונה הרביעית, פרסמו את שמו ואת שם הסוכנות בשני מקרים נפרדים. ובעונה הראשונה, כשתמונתו של דון הופיעה בעיתון נישתי אחרי שזכה בפרס, זה הביא אל פתחו את אדם, אחיו המסכן, בדיוק באופן שבו בת' לא באה אל פיט. שוב ניכר עד כמה פיט איננו דון, כיצד הוא נוחל מפלה אחר מפלה במקומות שבהם דון פסע בעבר.
מלחמת צללים
באשר לדון עצמו, לראשונה מזה זמן רב אנחנו רואים אותו בעבודה ללא מייגן, ובהיעדרה אין זכר לנינוחות שאפיינה אותו לאורך כל החודשים האחרונים. להפך, הוא נוהג בשפלות וכוחנות. אחרי כל כך הרבה זמן שכילה בחוסר מאמץ ועניין, הוא מוצא את עצמו נאלץ להיאבק על מקומו, ולו מבחינה יצירתית. האויב הגדול: מייקל גינזברג. שמו נמצא כמעט על כל עבודה של מחלקת הקריאייטיב בחודשים האחרונים, אפילו פגי נדחקה לשוליים לטובתו.
"ראו את מלאכתי, אתם האדירים, וייאשו!", מצטט גינזברג מהסונטה "אוזימנדיאס", של המשורר האנגלי פרסי ביש שלי. אבל הציטוט לחלוטין מחוץ להקשרו, כפי שאומר לו סטן באותו רגע. הסונטה עוסקת בחורבנן של אימפריות, בשברי הפסל של רעמסס העומד במדבר השומם. מה שמגיע מיד אחרי הציטוט של גינזברג הוא האירוניה שהופכת אותו על פיו: "דבר מלבד לא נותר. סביב לרקב של ההרס הכביר, עצום וחשוף, החולות הבודדים והמישוריים משתרעים הרחק".
בכל זאת משרתת הסונטה את כוונותיו של גינזברג, גם אם הוא אינו מודע לכך. כל אימפריה סופה ליפול, ומכל השליטים ייוותרו לבסוף רק חורבות. בפרק המדהים "המזוודה" מהעונה הרביעית, דון ופגי הלכו לאכול בדיינר וישבו מתחת לתמונת האקרופוליס, שרידי המבצר היווני הנודע שעומד כגלעד לכוחה העתיק והאבוד של אתונה. בעודם שם מקק הילך על התמונה הזו, כאילו כדי להוסיף לבייש את הגדולה שאיננה. אם בשעתו הסמליות הזו הייתה נתונה לפרשנויות, הרי שעכשיו היא מובהרת היטב באמצעות הסונטה ובאמצעות אירועי הפרק הנוכחי. כבר בעונה הרביעית, שעה שדון היכה בתחתית ולאחר מכן התחיל לשפר את חייו, נרמז לנו מה העתיד צופן לו.
בתחילת הפרק, כאשר דון נכנס למעלית בבוקר, הוא נקלע לשיחה של קופר ורוג'ר אבל מפספס את ההתחלה. מה שהוא שומע זה את רוג'ר אומר, "גבר נגד גבר, השקילה, המדידה". שלושת הגברים במעלית בילו את רוב הפרק בהתמודדות שכזו, בהשבת מלחמה – דון נאבק על מקומו מול מייקל, רוג'ר וקופר מנסים להביא עסקים חדשים מאחורי גבו של פיט. כולם מזהים את המחליפים שלהם ומתכתשים עם הבלתי נמנע (כשם שעושה בטי בחוץ). בהתאם להצהרת הכוונות במעלית, המקום הצר הזה שימש תפאורה לכמה מהשיחות המשמעותיות בפרק, סמליות ראויה למי שעולה ולמי שיורד.
בינתיים הגווארדיה הישנה מצליחה לגבור על הצעירים: לרוג'ר הייתה פגישה מעולה עם משפחת רוזנברג ודון הצליח למכור ללקוח את הרעיון שלו תוך שהוא משליך את זה של גינזברג. אבל לא לעולם חוסן, וגינזברג מזהה בדיוק רב את מקומו של דון, את חולשתו היצירתית. "מה איכפת לי?", אומר לו מייקל, "יש לי מיליון כאלה. מיליון". מעיין נעורים נובע. בחילופי המילים הנוכחיים ביניהם, דון מצליח לגבור עליו ולערער אותו. "אני לא חושב עליך בכלל", הוא אומר לו, תוקע בו את הסכין, אבל גם אצלו הפרצוף מסגיר – כל מה שהוא חושב עליו זה גינזברג ומה שהוא מייצג. בין אם ירצה ובין אם לא, זוהי מלחמת צללים שהמערכה הסופית בה הוכרעה עוד לפני שהתקיימה.