תחמושת חיה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/04/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 4.19

http://i40.tinypic.com/35mk2uo.jpg

מה? איך? למה? איך מביאים את בראדלי וויטפורד מהסדרה שמייק שור כל כך אוהב, "הבית הלבן", ולא כותבים לו סצינה משותפת עם רוב לאו?! איזה איחוד מרגש זה יכול היה להיות! פספוס גדול. מעבר לכך תענוג לראות אותו, והפתיחה בקטע של walk and talk הייתה במקום. נראה לי שזהו הפרק הכי פוליטי של הסדרה עד כה, ומה יאה יותר מאשר להביא את יועצו הפוליטי של הנשיא בארטלט? חבל שזוהי הקדנציה האחרונה של חבר המועצה פילנר, יהיה נחמד לראות עוד ממנו בהמשך.

הניסיונות של לזלי ובן למצוא שוב ושוב פתרון אידיאלי לבעיות התקציב היו הפכפכים ובכל זאת נהירים. כל כך מתאים ללזלי לאמץ את כל החיות כדי להציל אותן. לא ראיתי "אני אוהב את לוסי" אבל ראיתי מספיק מחוות ופארודיות, וכשבן גילה את כל החיות בדירה וקרא בשמה של לזלי, זה נשמע כמו הקריאה הנוזפת הקבוע של ריקי ללוסי כל אימת שעוללה משהו, כלומר תמיד. לאור הסצינה אני חושד שזה לא היה מקרי.

שזירת הסיפור הזה יחד עם הניסיונות של אפריל למצוא משהו שתיהנה לעשות הייתה די מושלמת לא רק שאפריל עם החיות סיפקה כהרגלה את פניניה המיזנתרופיים (הרג אותי במיוחד ה"איו!" העמוק שהביעה כנגד התלהבותה של לזלי ממופע המחצית בסופרבול של אן סינק, אירוסמית' ונלי. ילדה טובה), אלא שהאנושיות שלה זהרה עם יחסה האוהב כלפי החיות, והשילוב שלה עם טום ("Puuuuppy" – איזה מעצבן האיש הזה, אם כי באופן חינני) היה חמוד מאוד. יחד עם זאת, קצת מוזר שאפריל לא זכרה את ההתנסויות שלה בנעלי לזלי כאשר נאלצה, כמו יתר אנשי המשרד, למלא את מקומה בעשרות רבות של פגישות.

הפיתרון של לזלי לתסבוכת התקציב היה מבריק, והאופן שבו היא ובן טיפלו בנושא מהרגע ההוא הייתה כה מעולה. קחו את השבוע הנוכחי, לנו יש את השבוע הבא. יש למה לחכות. הנינוחות שלהם מציבה בפרספקטיבה את הקמפיין כולו, כי למרות כל הקשיים עד כה, בסופו של דבר העיירה תצטרך לצפות בבובי בניופורט בפעולה מול לזלי, ומשם קצרה הדרך לבחירה הנכונה.

מצד שני, אם יש משהו שהפרק דאג להמחיש זה שפוליטיקה היא עסק לא נעים ושבהכרח אנשים יתרעמו וישנאו את הבחירות שלך, דברים שבבסיסם עומדים בניגוד גמור לאופיה של לזלי. אז כן, מאז ומתמיד היא והסדרה היוו אנטיתזה ללכלוך הפוליטי, אבל דומה שיהיה קשה להימנע מכך אם לזלי תיבחר. לא בכדי נקרא הפרק "תחמושת חיה", וזו הסיבה שאני חושב שיש סבירות לא קטנה שהיא תפסיד בבחירות. לא בגלל שהבוחרים לא ירצו בה, אלא כי היא עצמה תתקשה לשאת זאת. מצד אחד זה מתבקש מבחינת אישיותה, אבל מצד שני קשה לי להאמין שהסדרה תתן ללזלי ולעצמה לסגת לאחור. מסקרן אותי לראות איך זה ייגמר.

הסיפור השלישי היה טוב מכולם – הרפתקאות רון וכריס. כמו תמיד, ההבדלים הכה-עמוקים ביניהם הניבו קומדיה גדולה ואת הבדיחות הכי טובות, ביחד ולחוד, לא מעט בזכות התגובות של רון לכריס. בתגובות אני מתכוון גם לפרצופו החתום. גם במקרה שלהם הפוליטיקה הרימה את ראשה, וזה היה מאוד יאה, כי מן הסתם אי אפשר לתת לכריס לחמוק בכזו קלות מהתמיכה שלו בלזלי. כעת עתיד משרתו מצוי בסכנה (אולי שהוא וחבר המועצה פילנר יפתחו עסק משותף?), אבל יש מקום לאופטימיות: זה פותח דלת לאיחוד עם אן. מה שיפה זה שהסיפור הזה תמיד נשאר שם ברקע, על אש מאוד קטנה. מה שעוד יותר יפה זה שאולי סוף סוף ניפטר מהסיפור העדיין-מופרך של אן וטום. כשהיא אמרה בטיזר "אני מוכנה להגיד 'אני אוהבת אותך'" ממש התחלחלתי. טוב שזו הייתה הטעיה.

ביחסי רון וכריס אני אוהב מאוד את העובדה שההשפעה של רון עליו קיימת בכל פעם שיש להם סיפור משותף שכזה, מה שתורם לפיתוח דמותו של כריס ועיגולה. מאחר שזוהי הדמות הכי קשה לפיתוח בסדרה, זהו לא עניין של מה בכך, והעובדה שהמלאכה הזו נחה בדיעבד על כתפי רון סוונסון היא ממתק בלתי צפוי.

© עידו ישעיהו