מד מן 5.03: עלי תה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/04/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 5 פרק 3

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_503_0816_0259.jpg

אם יש משהו שבלט בהיעדרו בפרק פתיחת העונה החמישית של "מד מן", הרי שמדובר בבטי פרנסיס. העונות האחרונות הפכו את דמותה לאם בלהות עבור ילדיה, ובעיקר בכל הנוגע לסאלי, אבל בסופה של העונה הרביעית זכינו לשביב תקווה. אחרי פרק שבו נהגה באופן מפלצתי במיוחד, גירשה את בן השכנה שהיווה נחמה לבתה ואף פיטרה את האומנת של הילדים מזה שנים – קרלה – בלי לתת לה אפילו הזדמנות להיפרד, שלא לדבר על מכתב המלצה, הגיעה לבסוף סצינה אחת שגאלה מעט את דמותה. זה היה כאשר חיכתה לדון לעת ערב בבית הריק שבו גרו פעם, מדמה כאילו הייתה שם במקרה. כשדון הגיע הודתה בפניו ש"הדברים אינם מושלמים". היא התכוונה לחייה החדשים עם בעלה הטרי, דון הבין – מבחירה או בטעות – שהיא מתכוונת לבית החדש שאליו הם עוברים.

 

עקרת בית נואשת

ג'נוארי ג'ונס הייתה בהיריון בתקופת טרום הפקת העונה החמישית, וילדה ממש לפני הצילומים. מצמד הפרקים הראשון של העונה היא נעדרה לפיכך, אבל חזרה אחרי חופשה קצרה אל נעליה של בטי בפרק השלישי (שביים לראשונה ג'ון האם, ועשה עבודה מוצלחת). מאחר שג'ונס עצמה לא מאוד השמינה מהריונה – ממש כמו בטי, אגב, בעונה השלישית של "מד מן" – בפרק הזה היא עטתה על עצמה חליפת שומן משכנעת מאוד. אכן, בטי, שאת רוב חייה הבוגרים העבירה כאישה היפה, זו שנראית טוב תלויה על זרוע בעלה, השמינה מאוד ב-1966. היא כבר אינה יכולה למלא את תפקיד הרעיה-לראווה, השמלה לא נסגרת עליה ועל כן היא מסרבת להצטרף להנרי בערב הג'וניור ליג של ניו יורק. מדובר בארגון נשים מתנדבות – מובן מדוע הנרי לא רוצה ללכת בלעדיה, ברור מדוע בטי לא רוצה להיות שם ולהתמודד עם מבטיהן הבוחנים של נשים אחרות.

הסיפור של בטי מסתבך כאשר הרופא שלה מגלה אצלה גוש קטן בצוואר, המרמז כי ייתכן שההשמנה שלה נובעת ממחלה בבלוטת התריס ולא מתסמינים של נואשוּת עקרת הבית – "אומללות, חרדה, שעמום". הבהלה הגדולה שאחזה בה לאור החדשות הללו הביאה לסצינה היפה ביותר בפרק. כאשר חזרה הביתה, אל האחוזה אדירת הממדים שבה הם מתגוררים, זועקת לבעלה כדי לפרוק את החדשות המפחידות. הוא לא היה שם. תחת זאת היא התקשרה אל בעלה לשעבר, דון, ושיחת הטלפון שלהם הייתה חומצת ומוחצת לב. "אנחנו מקבלים את מה שרצינו", היגג דון בעבר, "ומייחלים למה שהיה לנו". כמו שמיכה ישנה שמתאימה בדיוק לצרכינו, בטי ראתה את המצוקה שלה פוגשת בנחמה של דון. "בירדי", הוא קרא לה, ממש כמו פעם. היא ביקשה שיאמר את מה שתמיד נהג לומר. "הכל יהיה בסדר", הוא הבטיח. ולאותו רגע זה בדיוק מה שנדרש. מדהים עד כמה מילה אחת, "בירדי", יכולה לקפל בתוכה היסטוריה כה רבת משמעות עבורנו הצופים, לרגש אותנו כמו בלחיצת כפתור.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_503_0812_0997.jpgבסופו של דבר בטי לא הייתה חולה, והמשמעות של הבריאות הזו היא האבחון הראשוני של הרופא, שתלה את מצבה בהלך רוחה. אומללות, חרדה, שעמום. המצבים הללו אינם זרים לה, הרי כבר בעונה הראשונה, ב-1960, הייתה לה התגלמות פיזית של בעיות נפשיות. בשעתו, כשעוד הייתה נשואה לדון, זה התבטא ברעידות בגוף. אחרי שעשתה בעטיין תאונה עם הילדים ברכב, היא הלכה לפסיכולוג, התיידדה עם הילד גלן ואף ניתבה את זעמה על היונים של השכן באמצעות רובה אוויר וסיגריה שמוטה בזווית הפה.

הפעם היא עם הנרי, בלי חברותיה, נטולת מערכת תומכת, מתמודדת לראשונה עם חמות, והמועקה שלה באה לידי ביטוי באכילת יתר שחותרת תחת כל הווייתה. כל חייה דקדקה עם עצמה כשם שאמה הנוקשה הקפידה שתעשה, על פי ערכי היופי והנימוס לבית רות הופסטאדט – אפילו השם שלה קשוח – אבל עכשיו כשבטי מאבדת את הדבר שנודעה בזכותו, הדוגמנית לשעבר, הרעייה שכל הגברים מקנאים בבעלה, מי היא בעצם?

אגב, לא ברור אם אלה התוספות הפלסטיות או אולי שהלידה הזינה את ג'נוארי ג'ונס באיכויות וברגישויות שלא היו לה קודם, אבל המשחק שלה בפרק הזה היה נהדר כפי שלא היה זה זמן רב, אולי אפילו בכלל.

 

שחר של דון חדש

סיפורה של בטי לא היה ההד היחיד לעונה הראשונה. המראה של דון עומד מאחורי הקלעים בהופעה של הרולינג סטונס, גבר בחליפה המוקף בצעירים בבגדי חולין, בחלל סגור אפוף עשן לא בהכרח חוקי, הזכיר מאוד את דון בחברת מידג', המאהבת שלו בשנת 1960, וחבריה הביטניקים שהתלוו בלי שרצה. גם אז הוא נראה כנטע זר, המבוגר האחראי בקרב פורקי העול, ושש שנים אחרי כן נדמה כאילו דבר לא השתנה. אבל ההבדל הוא עמוק. אם זה בגלל התהליך שדון עצמו עבר כדי לשפר את עצמו, אם זה מפאת העובדה שבתו שלו מתבגרת, או אם זה בשל העובדה שבתור מפרסם הוא יודע שהכוח הצרכני עובר לידי הנוער – דון מנצל את ההיכרות שלו עם נערה גרופית מאחורי הקלעים כדי להיות על תקן המבוגר האחראי בפועל, ולא סתם מישהו בחליפה שנקלע למקום מסיבותיו הוא, בניגוד לפעם.

היא אמרה לו, "אף אחד מכם לא רוצה שאף אחד מאיתנו יעשה כיף, רק כי אתם אף פעם לא עשיתם". "לא. אנחנו דואגים לכם". הוא אמר לה בכנות אבהית. הנערה הזו מבוגרת מסאלי בשנים ספורות, היא נאלצה ללכת לפסיכיאטר וסאלי הלכה לפסיכולוגית. דון עמד מהצד כאשר עישנה ג'וינט, אבל איתגר אותה כשבדימיונה כבר השליכה את עצמה בפני בריאן ג'ונס, גיטריסט הרולינג סטונס, כדי שיעשה בה כרצונו. דואג לה באמת.

 

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_503_0816_0500.jpgשובו של היהודי הנודד

קישור נוסף לעונה הראשונה היה הגעתו של מייקל גינזברג אל הסוכנות. דמות מעניינת מאוד של צעיר יהודי. כבר ראינו יהודים בסוכנות בעונה הראשונה, אבל לא בתפקידי קריאייטיב כאלה, וכמובן הייתה רייצ'ל מנקן, פילגש נוספת של דון במקביל למידג'. בנוכחות היהודית הזו היה משהו מרתק, ולא רק לנו כצופים ישראליים, אלא בידיעה שמתיו וויינר היוצר הוא יהודי בעצמו, ושבהכרח בדון דרייפר יש אלמנטים מאישיותו. תחושת התלישות של דון נדמתה בעונה הראשונה כתואמת מאוד ליהודי הנרדף/רדוף והנודד בגלות, מה שהגיע לכדי הקבלה מובהקת בפרק השישי והנפלא, "בבל".

עם בואו של גינזברג נראה שתמת היהודי הנרדף חוזרת, וטוב שכך, כי ישנה תחושה שיש מה לספר בחזית הזו. גינזברג הלז הוא טיפוס אניגמטי ויוצא דופן בפני עצמו, מצהיר על עצמו שאין לו משפחה ושלאף אחד בעולם לא איכפת שהוא קיבל עבודה, אבל אנחנו מגלים לבסוף שזה לא נכון. בסצינה חריגה עבור דמות חדשה ב"מד מן", אנחנו זוכים לבקר בביתו ובפרטיותו רגע אחרי שהכרנו אותו, שם נגלה לעינינו אביו, יהודי חם בעל מבטא ייקי שאולי ואולי לא נמלא מציפורני הנאצים.

מעניין יהיה לראות מה הסיפור בין האב ובנו, אבל מהמעט שראינו ניכר שגם כאן יש פער דורות מהותי. האב מדבר על בייסבול, הבן לא מתעניין. הבן מתכחש לקיומו של אביו כשהוא מדבר עם פגי, אבל הוא זה שמכין לאביו ארוחת ערב כשהוא חוזר. אביו מברך אותו בברכת כהנים, הבן חסר שביעות רצון בזמן שהוא מרצה את אביו ועומד בשקט.

 

הזמן לצדי

שם הפרק, "עלי תה", על שם הקוראת בתה שהגיחה בזמן שבטי ישבה את חברתה בצהריים, ממשיך את התמה של צמד הפרקים הראשון לעונה ושל הסדרה בכלל. העיסוק של "מד מן" בזמן החולף קיבל משנה תוקף כאשר ענן מוות התקדר מעל אירועי היום יום. באחוזת פרנסיס, בשעה שהילדים היו במחנה הקיץ והבית איכלס בשעות היום רק את בטי ולפעמים את הנרי, תקתוק השעון המתמיד היה רם וניכר.

אבל לא נדרש מוות כדי לחשוב על העתיד, לא בשנת 1966, כשההווה נראה כמו היסטוריה בהתהוות. ב'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' שכרו לבסוף מזכירה שחורה ושמה ההולם הוא Dawn, כלומר שחר. במקביל פערי הדורות שוב שיחקו תפקיד גדול, הן אצל דון והארי מול הנערות, הן אצל פיט ורוג'ר והן אצל מייקל גינזברג ואביו. כשהכל מסביב משתנה כל כך מהר, צעירים מתחילים לתפוס את מקומה של הגווארדיה הישנה וזו מתחילה להרים ידיים מניסיונות ההתעדכנות התמידיים, נשענת לאחור וצופה מהצד.

http://media.amctv.com/photo-gallery/mm5-episode-photos/MM_MY_503_0816_1043.jpgהפרק השכיל לעשות קישור מחוכם להווה תוך שהוא שולח חץ רעיל כלפי המועמד הרפובליקני לנשיאות – הנרי דיבר בטלפון עם ראש העיר שלו ואמר לו שהוא לא רוצה אותו על במה אחת עם הליצן הזה, רומני. מדובר בג'ורג' רומני, שהיה מושל מישיגן ב-1966 ואביו של מיט, המועמד הרפובליקני המוביל להתמודד השנה מול אובמה על הנשיאות. מעבר להיסטוריה, משמע שמו של רומני היה קריאה מהעבר אל העכשיו. גם במרחק של כמעט חמישים שנה קל להזדהות עם התחושה של עולם הולך ומשתנה, במיוחד בתקופה דיגיטלית כמו שלנו שבה כל יומיים יש גרסה חדשה לסמארטפון.

עד העונה הקודמת דון היווה את הכוח החלוץ בהפצה של חידושים, מתריס בפני פיי מילר שאנשים יכולים להתרגל לרעיונות חדשים. עכשיו, בן 40 וחצי, נראה שהכוח הזה דועך אצלו ושנקיפות השעון חזקות יותר מאי פעם. "הזמן לצדי", מייגן תיקנה את שם השיר של הרולינג סטונס. "הוא בהחלט לצדך, יקירה", קרץ לה ריימונד מ'היינץ'. בהזדמנות אחרת הסטונס שרו גם, "הזמן לא מחכה לאף אחד". הוא בהחלט לא.

 

פורסם לראשונה בעכבר העיר

תגיות:
  • ocean

    ללא ספוילר: אם בפעם הקודמת אורך הפרק קצת העיב עלי, הפעם ממש התאכזבתי כשהוא נגמר – זה עבר מהר מדי.

  • *ספוילר*
    אני סחוטה רגשית. לכל אורך הפרק אמרתי לעצמי שאם בטי חולה, אני מפסיקה לראות את הסדרה הזו. האינטנסיביות של הסדרה לא מאפשרת לי להתמודד כראוי עם דברים שבשגרה, אז דבר כזה, אצל בטי?!

    1. כל הסצינה מאחורי הקלעים של הרולינג סטונס היתה לקוחה ישירות מ"כמעט מפורסמים", הסרט האהוב עלי. החל מ"אני רוצה הביתה!", ועד "כולם פה על סמים", למרות ש-66 היתה שבע שנים לפני הקיץ של כמעט מפורסמים, הכל היה זהה. אפילו הסיבה שהן אוהבות את הלהקה – זו המוסיקה, לא סתם אופנה חולפת. "to really love, a silly piece of music… that it hurts".

    2. אחרי הצפייה השניה בסדרה (בשלוש העונות הראשונות, חשוב לציין), גיליתי שאני אוהבת את בטי. אני כל כך כועסת על העולם שהפך את בטי למה שהיא היתה – חסרת אונים, משתוקקת לרצות, ברבי ותו לא. הבנתי עד כמה רק הפרק. לא יודעת אם ג'ניוארי ג'ונס לקחה כמה שיעורי משחק בפגרה, או שהיופי שלה, שהוסתר על ידי חליפת השומן, לא הסיח את הדעת לשם שינוי, אבל ממש כאבתי את כאבה של בטי. השמלה שלא נסגרת, הרופא שקורא לה "middle aged" (מה?! היא בת 36 בערך!), הסרטן… פתאום כל אינטראקציה, עכשיו ובעבר, עם סאלי מקבלת משמעות אחרת כל כך… היא כל כך רוצה לרצות את ביתה, אבל זה לא הולך. פעם היא יכלה לקנות לה מגפיים, היום הפער גדול בכדי לגשר. הן מאוד שונות, ובטי לעולם לא תוכל לתת את כל מה שסאלי משתוקקת לו ממנה, אבל בכל זאת, זה מילא אותי בעצב.

    3. וגם, מי היה מאמין, התרגיל המסריח של רוג'ר לפיט דיכא לי את החיים. רוג'ר בעצמו היה עושה את זה, אם היה יכול, אבל הידיעה שרוג'ר מרגיש את המוות מתקרב כבר שנים, ועכשיו עם פיט… הילד הזה, שהחליט להחליף את דון ברוג'ר, ולנסות לקחת את כל מה שיש לו. אני מקווה שאיכשהו רוג'ר וג'ואן יתאחדו, כדי שיהיה לרוג'ר קצת טוב, לפני שימות (אני לא יודעת בכמה הלב שלו שיכול לעמוד הפעם).

    4. אני גם מרגישה קצת ששדדו ממני את פגי. בסוף העונה הקודמת, אחרי שהחתימה חשבון חדש ולא זכתה להכרה, כשישבה עם ג'ואן במשרדה, כבר אז היה היתה מישהי אחרת. כאילו הספק עזב אותה. אבל זה לא שהיא היתה מקולקלת ועכשיו נרפאה, הספק הוא משהו שלא מרפה, הוא מה שהפך אותה ליוצאת מן הכלל.

    5. את הפרק היתה צריכה לסיים התפילה, לא המסר הברור מדי מצלילי המוסיקה.

    • תמי

      עכשיו כשיש פרקים חדשים בא לי להצטרף לדיונים.

      אני כל כך אוהבת את בטי, יכול להיות שזה בא כתוצאה מרחמים, כל פעם שצופים מאשימים אותה שהיא אמא רעה זה בגלל שגרמו לה לחשוב שהיא צריכה להיות אמא ואם היא היתה חיה כיום היא בטח היתה בוחרת שלא להביא ילדים.
      בכל מקרה, אני מסכימה איתך גם לגבי המשחק של ג'נויוארי ג'ונס, לא רק שהוא השתפר נראה לי עזרה לה העובדה שנתנו לה לעשות ולהרגיש יותר מאשר להיות האקס/אישה/אמא כלבה. ולדעתי היופי שלה בלט גם מעבר לחליפת השומן (וכל הכבוד למאפרים שלא הפכו אותה לאיזה גוש גרוטסקי).

      בקשר לדון – עדיין יש לי את הנטייה האוטומטית, עם כל הופעה של בחורה צעירה ומושכת, לצפות שהוא ינסה להתחיל איתה. זה די מצחיק שהבחורות האלו עכשיו יזכירו לו את הבת שלו.

      המשרד שלהם ממש הופך להיות פלורליסטי, קודם אישה, אח"כ אישה שחורה ועכשיו יהודי, אולי בסוף הם יחזירו את סאל (אפשר רק לקוות).

      ו…אני אוהבת את השיר מצלילי המוזיקה 🙂

      • ברוכה הבאה!

        והלוואי שיחזירו את סאל.

      • Yaara

        בקשר לבטי – היא היתה כל כך נחמדה ואנושית!
        היא הזכירה את בטי של העונות הראשונות.
        אני תוהה אם זה בגלל כל הביקורות מהעונה השלישית שטענו שהכותבים הפכו אותה למגה-כלבה.

    • ocean

      א. נראה לי שהתבלבלת בין רוג'ר לפיט (שאכן יצא בן זונה) בעניין מי עשה למי תרגיל מסריח.

      ב. מסכימה לגבי כישורי המשחק של ג'ונס. אולי זה קשור להורמונים של ההריון האמיתי שלה במהלך הצילומים, ואולי באמת זה קשור לחליפת השומן הגרוטסקית שההפקה תקעה לה.

      ג. בעשור בו תוחלת החיים הסתיימה בגיל שישים ומשהו, 36 זה הכי middle aged.

      ד. לא מסכימה בנוגע לפגי. היא בטוחה יותר בעצמה וזה טבעי (כי יש לה ניסיון בעבודה שלה), אבל במקביל היתה מלאה בספקות בנוגע לבחירה שלה.

      ה. גם אני לא אהבתי את שיר הסיום, אבל זה בגלל שאני סתם מתעבת את צלילי המוזיקה (:

      • א. ברור.
        ב. את חושבת שזו אותה החליפה מפגי של העונה הראשונה?
        ג. אני עדיין נעלבת בשמה.
        ד. הספק בנוגע לבחירה הוא לא מה שהתכוונתי. ספקות כאלו תמיד יהיו, וזה טבעי ובסדר. אני מדברת על הספק האינהרנטי שמלווה אותה לא משנה כמה בטוחה היא, זה שהיה נוכח תמיד, ודומיננטי בעונה השניה (עלילת האב גיל, בין היתר). הייתי מצפה שהתסכול שלה בנוגע לעולם (והתקדמותה המכעיסה של מייגן דרייפר) יגרמו לה לפנות לכיוון אחר.

  • פתאום קלטתי: הדמות החדשה נקראת מייקל גינזברג, שזה כמעט כמו מיכאל גינזבורג. אם זה לא סימן מלמעלה שצריך להמשיך לצפות בסדרה, אני לא יודע מה כן.

    • Michael Ginzburg

      ובכן, הנני כאן! 🙂 הדמות בזו באמת מסתורית ומתמזגת מצוין בנוף של 'מד מן', מעיין סיפרה לי
      הרבה עליו וסקרן לראות מה יקרה איתו. מקווה שפגי תסתדר איתו, לא נראה כך כרגע.

  • מיכאל גינזבורג

    LOL ספר לי אח'כ איך סב סבי היה 😉

  • ocean

    ***ספוילר מד-מן 5.03***

    "מתי הכל יחזור להיות נורמלי?" (רוג'ר).

    התשובה היא: לעולם לא. כשמיק ג'אגר מודל 66 שר שהזמן הוא לצידו, הוא התכוון שהזמן עובד לטובת הצעירים שכמותו. ככל שהמבוגרים יקבלו מהר יותר את חידושי התקופה, כך ייקל עליהם. דון עוד איכשהו מנסה לתמרן (אם כי ניכר שהוא לא נהנה ממסיבות בלי שום קשר: בין אם מדובר במידג' וחבריה, מסיבת ההפתעה שלו עצמו או מה שהולך מאחורי הקלעים של הרולינג-סטונס), אבל רוג'ר הוא לא מהמאמצים המוקדמים. הוא נאחז בשיטות המוכרות של פזרנות, שימון באלכוהול ואחווה גברית, ועדיין מצפה נואשות שזה יספיק לו. וזה לא. לא עוד. וזה שובר אותו ואותנו יותר ויותר.

    ובינתיים גם בטי קורסת לאיטה. מתגוררת באחוזה ענקית אבל קודרת ואפופה בדממת מוות שמופרת רק על ידי תקתוקו המתמיד של השעון (כן, גם פה יש שעון), בודדה במרבית הימים, מתמודדת לראשונה בחייה עם חמות ומנחמת את עצמה באוכל. לאחר גילוי דבר הגוש החשוד בבלוטת המגן שלה, דון שאל אותה: "רוצה שאקח את הילדים?" בהתכוונו לאותו יום או סופ"ש, בטי ממלמלת בתגובה "הילדים, אלוהים… הילדים" בהתכוונה לחיים אחרי מותה. זו היתה שיחה קורעת לב, בה אנו למדים עד כמה שהיא לא סומכת על הנרי בטיפול אחר הילדים שלה, ונרגעת רק כשדון אומר לה את המשפט הקבוע: "ברדי, הכל יהיה בסדר". כשהביופסיה מתבררת כתקינה, בטי חוזרת לאסקפיזם המוכר: השיחה הקצרה שלה עם סאלי במטבח מגלה שבטי עדיין נאחזת נואשות בילדוּת שלה, ולכן בניגוד לבתהּ שהתבגרה מוקדם מדי עקב מאורעות חייה היא דווקא כן מצליחה לקבל סיפוקים ממנת גלידה טעימה או ספל תה נוסטלגי, ובאותה נשימה איננה מסוגלת להביט לעתיד שצפון בינות לעליו החלוטים.

    הפער בין העבר והעתיד ניכר גם אצל הקופירייטר החדש מייקל גינזברג. בראיון הראשון עם פגי הוא משום מה טוען שאין לו משפחה, ולאחר שקיבל את העבודה הוא מבקש ממנה שתשמח בשבילו, כי לאף אחד לא אכפת אם הוא קיבל את המשרה. בפועל אנו מבינים שיש אבא לא כל כך מתפקד עם מבטא יקה כדבעי שהיה מודע היטב לראיון, ואף בירך את בנו בברכת הכהנים בתגובה להצלחתו. ייתכן שהוא הספיק לברוח מאימת הנאצים בשעתו, אבל במקרה שלא זה הופך את מייקל לדור שני לשואה על כל הקונפליקטים הנפשיים המשתמעים מכך. מה שלא יהיה, ממי ששואף להיות בן משפחתו של משורר שהיה ידוע בביקורתיות שלו כלפי החברה והממשל האמריקאיים יכולים לצמוח רק דברים מעניינים.

  • Saturn

    נחמד שהם רתמו את היריונה של ג'ונס לעלילה בסדרה שהיא לא הריון של הדמות או שהתעלמו מימדי השחקנית הטופחים. עם זאת, מוזר שהם היו צריכים להלביש לה חליפת השמנה בנוסף. השתמשו גם בכפילת גוף ברגע היציאה מהאמבט.

    דון מנפנף באדישות את הארי. לא ממש נלהב לצאת איתו לבילויים:
    http://i.imgur.com/UBN1Z.gif
    http://i.imgur.com/NJfva.gif

    ולפי מה שקראתי גינזברג הוא לא העובד היהודי הראשון של SCDP. דני סיגל וד"ר פיי מילר היו לפניו.

    • א. לא מדובר על העובד היהודי הראשון אלא על איש הקריאייטיב הראשון, שיושב מול הלקוח בפגישות ונחשב לכוח חלוץ.

      ב. כבר היו עובדים יהודים בסוכנות (הישנה, סטרלינג קופר), אחד מהם אפילו נשלף מאיזו עמדה זניחה לקראת הפגישה עם אנשי משרד התיירות הישראלי בעונה הראשונה, ומעבר לו הייתה מישהי נוספת בעונה הזו שתפקידה היה דומה לשל פיי מילר, מחקרים שיווקים למיניהם, וכנראה כמותה הייתה פרילנסרית. מעבר לכך לא היה שום אזכור לעובדים יהודים (אסייג עם "למיטב זכרוני", אבל זה דווקא משהו שאני שם לב אליו לרוב), בטח ובטח שלא אצל דני סיגל (או דודניתו ג'יין, אם כבר) ופיי מילר. גם אם הם יהודים מעולם לא התייחסו לכך, ולאור האישו בנוגע ליהודים בעונה הראשונה ובפרק הזה, הסבירות שהם יהודים קלושה מאוד.

      • לגבי סעיף 2, זה לא מדויק. פיי מילר השתמשה באחת הפעמים בהן דיברה עם דון במילה "punim" ("פנים" ביידיש) כששאלה אותו למה פנוי נפולות. וזאת לא היתה ההתייחסות היחידה, עד כמה שאני זוכרת. לגבי "סיגל", זהו שם יהודי מובהק.

        • גם הארי אמר פעם ש"הגוניפים" ב-CBS שוב דופקים אותו, זה הופך אותו ליהודי? הארי גם אמר לדני בשנה שעברה, "אתה כזה יהודי" – משהו שיכול להשתמע לכאן או לכאן (הוא לא יגיד את זה אם הוא באמת יהודי/הוא אומר לו את זה בפנים כי הוא חסר טאקט) – ואני לא אגיד שאי אפשר להסיק שהדמויות הללו יהודיות, בייחוד לאור שמותיהן, אבל אם גם בעונה הראשונה וגם כעת הסדרה די יוצאת מגדרה כדי להדגיש שמדובר ביהודים, להעמיק בכך ולאפשר לדמויות האחרות להעיר בנושא, סביר להניח שאם הם באמת היו יהודים, זה היה אישו.

        • תתש

          אין מצב שג'יין יהודיה.

        • ocean

          אני לא יודעת גם אם פיי מילר יהודיה. יש הרבה שמשתמשים במילים יידישאיות כמו חוצפה וגו' כי הם גדלו בסביבה של יהודים. ג'יין סיגל? ממש לא בטוח שהיא יהודיה, במקרה הטוב יתכן שאביה הוא יהודי.
          היחיד שחשדתי בו כיהודי היה אייב דרקסלר – בן הזוג של פגי. על פניו ומהמעט שראינו נראה כי הוא וגינזברג מיודענו מצטיירים כמו טיפוסים דומים, ובהתאמה שניהם מצליחים להתגנב לפגי מתחת לעור באופן כזה או אחר.

          • ההרצליינית

            הקישור הזה, בטח יפתור לכם את הבעיה, בקשר ליהדותם או ללא יהדותם של הדמויות:
            http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Mad_Men_characters

            • ההרצליינית

              וכמה דברים: מיותר לציין, שאת 2 הדמויות היהודיות המובהקות שהופיעו/מופיעים בסידרה (רייצ'ל מנקן ומייקל גינסברג) מגלמים שחקנים ממוצא יהודי.
              מעבר לכך, על הסט של "מד מן", דרכו בעבר, עוד 2 (לפחות?) שחקנים ממוצא יהודי, שגילמו דמויות שאינן יהודיות: השחקנית זוסיה מאמט (בתו של הבמאי היהודי, דייויד מאמט) שגילמה את ג'ויס רמזי, הידידה הביטניקית של פגי בעונה הרביעית, והשחקן הצעיר מרטין ויינר (בנו של מפיק הסידרה, מתיו ויינר) שגילם את בן השכנים, גלן בישוף.

  • הילה

    פרק מצוין. האינטרקציה בין פגי ומייקל נראית מבטיחה. יש משהו שמפריע לי בעיצוב התקופה: משום מה הבחורות בהופעה, למרות שהיו לבושות בהתאם, לא הרגישו לי בחורות מהסיקסטיז. משהו בדיבור ובמודעות העצמית מרגיש לי "מפותח" מדי יחסית לתקופה. אבל הי, לא חייתי אז, אז איך אני אדע…

  • ההרצליינית

    רק אני שמתי-לב להקבלה שנעשתה בין בטי למייגן בפרק זה? זה התחיל בסצנות שבהן מראים את בטי מתכוננת מול המראה לקראת ערב הג'וניור ליג של ניו-יורק, אליו היא אמורה לנסוע עם הנרי (או יותר נכון: להתלוות להנרי), לא מצליחה לסגור את הריצ'רץ' של השמלה (בגלל ההשמנה שלה), ועל-כן היא מוותרת על נוכחותה באותו אירוע ונשארת בביתה (בעוד הנרי נוסע לבדו לשם). במקביל יש את הסצנות שבהן מראים את מייגן מתכוננת מול המראה, לקראת הארוחה העסקית עם הנציג מחברת "היינץ" ואשתו, אליה היא אמורה לנסוע עם דון (או יותר נכון: להתלוות לדון), ובניגוד לבטי, היא כן מצליחה לסגור את הריצ'רץ' של השמלה ומתלווה לדון לארוחה העסקית, שם היא בסה"כ משמשת כ"אישה של" (או איך שיאדו כינה זאת: "הרעיה לראווה"). פעם בטי היתה בתפקיד הזה של "האישה של". אך כיום, בגיל העמידה, היא בסה"כ עקרת-בית שמנה ואומללה, פחות יפה מבעבר, והתפקיד הזה של "האישה של", עבר לגברת דרייפר השניה, הצעירה יותר, הרזה יותר והמאושרת יותר. "העברת התפקיד" ניכרת גם בבתים שבו השתיים גרות: כעקרת-בית שמנה ואומללה, בטי חיה באחוזה ענקית (אפילו "מפלצתית"), מיושנה בעיצובה, חשוכה ודי כעורה. ואילו מייגן חיה בדירה יפה, מוארת, חדישה בעיצובה ומאובזרת. כשבטי מילאה את תפקיד "האישה של", גם היא גרה בבית יפה ומואר- אם כי במקרה שלה, היה מדובר, בבית משפחתי עם 2-3 קומות וחצר, בפרוורים (כל בית יפה ומואר והאידיאליות שלו לתקופה המיוצגת- בתחילת הסיקסטיז, האידיאל היה בית משפחתי עם חצר ויותר מקומה אחת, בפרוורים. עתה, באמצע הסיקסטיז, האידיאל של בית כזה עדיין קיים*, אם כי קצת התפורר, ועתה האידיאל החדש והמעודכן, הוא של דירה חדישה ומאובזרת, שמהמרפסת הגדולה שלה, ניתן לחזות בנוף מרהיב). מייגן עתה נמצאת בתחילת נישואיה לדון. עדיין לא נולדו להם ילדים. היא עדיין מאושרת ופורחת. את בטי פגשנו לראשונה הרבה אחרי תחילת נישואיה לדון, שכבר היו לשניהם 2 ילדים. כבר אז בטי היתה עקרת-בית לא מאושרת במיוחד, בלשון המעטה. סביר להניח שבתחילת נישואיה לדון, גם היא היתה מאושרת ופורחת כמו מייגן. ומכאן השאלה: אם כך, תסריטאי "מד מן" מתכננים שעתידה של מייגן בנישואיה לדון, יהיה זהה לעתידה של בטי בנישואיה אליו? במלים אחרות: מייגן תלד לו ילדים, תהפוך גם היא ללא מאושרת, דון יבגוד בה על ימין ועל שמאל, ולבסוף יימאס לה ממנו והם יתגרשו. ואז, היא תינשא לגבר אחר, תעבור לגור איתו באחוזה "מפלצתית" מדכאת ומיושנת, תחווה גם היא השמנה במימדי גופה, ותהפוך עוד יותר ללא מאושרת.בקיצור: תעבור אותו תהליך שעבר/עובר על בטי. מצד שני, למייגן יש כמה נקודות פתיחה מוצלחות יותר מאשר לבטי: התקופה שבה נישאה לדון (אמצע הסיקסטיז) היא תקופה טובה יותר לנשים, מאשר התקופה שבה בטי נישאה לדון (סוף הפיפטיז). באמצע הסיקסטיז, חלו שינויים באקלים החברתי של ארה"ב, שינויים שבין השאר, היטיבו עם הנשים. מייגן, בניגוד לבטי, היא גם אישה עובדת (תחילה עבדה כמזכירה ב"סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס", ועתה היא קודמה שם לתפקיד רעיונאית). סביר להניח, שהשינויים לטובת הנשים בכלל, ועבודתה של מייגן בפרט, יצליחו למלא את הריק שיווצר אצלה בתפקיד "האישה של" (ריק שנוצר ולא מולא, אצל בטי). מייגן, היא גם אישה יותר משוחררת ונועזת, מבטי העצורה, וייתכן כי אופייה המשוחרר, יעזור לה להתמודד בצורה טובה מאשר בטי התמודדה, עם בגידותיו של דון (אם וכאשר, הוא יתחיל לבגוד בה. בינתיים הוא לא בוגד בה. ייתכן שיחזור לסורו ויתחיל לבגוד בה, וייתכן שילמד את הלקח מנישואיו הכושלים לבטי, ולא יבגוד בה כלל- בניגוד לנישואיו לבטי, עם מייגן הוא כבר יצר יחסי אמון, בכך שחשף בפניה את עברו כדיק ויטמן. זאת עוד נקודת פתיחה טובה למייגן, בנישואיה לדון. אך גם אם לא ילמד את הלקח מנישואיו לבטי, ויתחיל לבגוד במייגן, סביר להניח שהבגידות גם לא יבואו לו כ"כ בקלות- הנשים באמצע הסיסטיז, הן יותר חזקות ומודעות לעצמן, והן לא ימהרו כ"כ להיכנס איתו למיטה**).

    *ע"ע פיט וטרודי, שבפרק שעבר ראינו, שהם מתגוררים בבית כזה בפרוורים.
    **ע"ע בתאני ואן-נייס, מהפרק הראשון בעונה הקודמת של הסידרה, שעמדה על שלה ולא נכנסה עם דון למיטה.

    • ocean

      שמתי לב, ולא אהבתי את זה. נדמה לי שההשוואה המתבקשת שהצופים עושים בין מייגן לבטי מספיקה בהחלט, ושווינר לא היה צריך להאכיל אותנו בכפית בסצינת השמלה של שתיהן. יותר מעניין אותי לתהות שמא מייגן תהפוך ברבות הימים ל"מתחתנת מוקדם מדי, יותר מדי" כמו שטרודי אפיינה במדויק את ג'יין סיגל בפרק הפתיחה. ממה שראינו עד כה, אין זכר לבגידות של דון: הוא מיושב יותר, רגוע יותר ולא מחפש אקשן. גם רוג'ר הפך לכזה אחרי שהתחתן עם ג'יין, והרשה לעצמו לבגוד בה פעם אחת בסיטואציה מאד ספציפית עם אהובתו הנשואה. אני תוהה שמא נקבל סצינה מקבילה שכזו בין דון ובטי מתישהו, ובמקרה כזה האם מייגן תהפוך למרירה כמו ג'יין או שמא הזמנים המשתנים באמת יעצימו אותה ויגרמו לה להתנהל אחרת.

  • טיימר

    אם קודם הנשים שכבו עם דון מתוך חולשה, באמצע שנות ה-60 הן עדיין יעשו את זה, אבל מתוך עוצמה.

© עידו ישעיהו