איש נכנס לבר

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/03/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "צדק פרטי" 3.10

http://i41.tinypic.com/56tmu.jpg

בשלב מסוים במהלך הצפייה בפרק היה קטע שכל כך אהבתי עד שרציתי לצטט אותו כלשונו. זה היה כאשר רוברט קוארלס הבין שהובס במשרד השריף בשעה שהאחרים עוד נשארו שם כדי להתמרמר ולהתווכח. בצאתו הוא נתקל בברוילס בבויד, והמונולוג שלו היה כל כך אדיר.

"אתה אדם בר מזל, מר קוארלס. הצלחת להגיע כל הדרך עד לכאן, מקום שאין לך זכות להיות בו. יצא לך לאכול את האוכל שלנו, יצא לך לשתות את הוויסקי שלנו, יצא לך להסתכל על הנשים שלנו בזמן שאתה מנסה לקחת את כל זה לעצמך. אתה יודע מה אתה? אתה קונקוויסטדור. רק שאנחנו לא הפראיים שלך. ועכשיו יוצא לך לעזוב עם החיים שלך. טוב, אני מתקשה להיזכר באאוטסיידר האחרון מתחום העיסוק שלך שיכול להגיד את זה. אני מקווה שנהנית מהשהות שלך פה ושלעולם לא תשכח מי ארז לך את התיקים".

בום! איזה מלך, איזה קטע נפלא! אבל עוד לא שככה ההתלהבות שלי ממנו, ומיד אחרי כן קוארלס המובס חוזר למעונו, כאשר נכנס פתאום צעיר עם אקדח שלוף שמחפש את חברו, בריידי יוז, אותו אומלל שהיה קשור למיטתו של קוארלס עד שעזבו את הבית שבו התנחלו בתחילה. ברגעים שבהם ראינו בעבר את הבחור הקשור למיטה מאחורי הדלת הנסגרת-תמידית חשבתי שזוהי סתם עדות לאופיו השובבי של קוארלס ולקווירקיות החביבה שלו. אבל לא, יש לכך השלכות.

כבר מהרגע הראשון למראה הצעיר המכוון אליו אקדח, קוארלס נסער, העיניים שלו דומעות. הרי אנחנו יודעים שהלך רוחו אחרי התבוסה ודאי אינו מרומם במיוחד, אבל מול הצעיר הלז, דונובן, קוארלס נשבר, ואפילו כך מצליח לשמור על איפוק. הוא מספר לו ולנו על עברו הקשה בשעה שהוא מתקרב אליו אט אט, מנחם אותו בזמן שהוא מנחם את עצמו, מחבק אותו לבסוף בעוד הצעיר שומט את האקדח מידו ובוכה בחיקו. איזה רגע יפהפה ורב עוצמה, שני שבורים שהיו צריכים חיזוק, שצריכים גאולה כלשהי, גם אם היא קטנה. לפיכך מראה דונובן הכפות בשירותים בסוף הפרק היה כאב לב של ממש. הנחמה הפכה באותו רגע לאותה אכזריות מוכרת של קוארלס, פרט שלמדנו על אודותיו רק בדיעבד.

כרוניקת תבוסתו של רוברט קוארלס פשוט מרתקת. תחת אותה סערת נפש מהוסה הוא הולך אל הבר כדי למצוא את ריילן ולהבטיח לו שיהרוג אותו. מהלך חסר היגיון לחלוטין מול כל כך הרבה עדים, אבל קוארלס בעליל כבר עבר את השלב ההגיוני, כפי שהעיד וויין דאפי כשאמר שניסה להניא אותו מהרעיון. חוסר ההיגיון של קוארלס השפיע היטב גם על ריילן, שירה באקדחו בתקרה.

בכל פעם שאני רואה מישהו מאיים על קוארלס, ובמיוחד הפעם ריילן שהבטיח שעד שהוא ישלוף הוא כבר יירה בו, אני נזכר במתקן שהכין לו בפרק ידו, שם מחכה לו האקדח הקטן להישלף במחי תזוזת יד כבר מאז המערכה הראשונה. משום מה אני בטוח שקוארלס לעולם לא יירה בריילן בגב הגולגולת כפי שהבטיח, אלא זה יהיה עימות פנים אל פנים, כמו הפעם.

תגיות:
  • פרק מותח ומבדח.

    טוב, נו, אני חייבת להודות שלא האמנתי לקוארולס ולו ללרגע שהוא לא מתכוון לחסל את הבחור הצעיר (זה נעשה סופי מבחינתי כאשר הסצינה נחתכה לפני שראו אותו עוזב את הקראוון). לכן לא התרגשתי לשנייה, רק חרדתי לשלומו של הבחורצ'יק.
    אדם שנהנה לצבוע את קירות חדר השינה בדם של חברו, לא יוותר על טרף שכזה שבא אליו עד הבית. בטח שלא כשהוא מרגיש כל כך מובס.
    מה שכן, ומפתיע אותי שלא הזכרת אותו, תגובתי הייתה זהה לתגובת ווין דאפי שמבט של "מה אני עושה כאאאאאן?!?!?" היה מוטבע על פניו.
    בכלל, כל העונה הזו תענוג לראות את דאפי ואת ברנס שמגלם אותו, מבועת ומזועזע יותר ויותר ככול שהוא מבין באיזה בלגן הסתבך כשהסכים לעבוד בשביל קואורלס וכמה ממש לא בא לו על זה.

    ועוד דבר שהופתעתי שלא הזכרת: ריילן.
    הופעתו בבית המשפט הייתה ההיילייט הקומי של הפרק (עם הווינליינרים של ארט, כמובן. "Did that go the way you rehearsed it?") אבל מאחוריה עמדה אמת מאוד עצובה על גיבורינו. ריילן אבוד כמעט כמו קוארלס, והוא מעדיף לתת לדיקי לצאת לחופשי מאשר להודות בעובדה שדיקי פגע בו, הכאיב לו, שמותה של דודתו שבר אותו. ריילן לא יכול להודות בחולשתו ומפחד לנבור ברגשותיו, והוא בוחר לפתור את בעיותיו בדרך היחידה שהוא יכול: בעזרת אזיקים או אקדח. מי אמר נכות רגשית ולא קיבל? 🙁

    אחרון: לא אוהבת את דמותו של ליימהאוס. הוא נבל מאוד רע, משום שהוא פשוט לא מפחיד או מאיים בשום צורה.
    היוצרים עשו טעות כשלא הראו אותו רוצח מישהו באף שלב, אלא רק מאיים ומאיים ולא מקיים. זה הופך אותו לאימפוטנט ואת הסצינות איתו ללא יעילות.

    נ.ב. חמוד שברח לך "ברוילס" במקום בויד. 😉

    • גררר! באמצע הצפייה אתמול ב"פרינג'", למשמע שמו של ברוילס קלטתי שבלבלתי בין השמות במה שכתבתי על "צדק פרטי", אבל בסופו של דבר שכחתי לתקן לפני הפרסום.

      רציתי לציין את הקטע עם ריילן, שהיה אדיר בפני עצמו, אבל הוא נראה לי חביב ושולי ביחס לדרמה האדירה של שאר הדברים. עכשיו כשאני קורא את דברייך היפים על הסצינה, אני קולט שהיא עומדת איתן היטב באותה שורה.

      • חן חן לך. 🙂
        וזה בסדר, בתחום הבלבול אני עדיין מנצחת:
        רק בפרק הזה הבנתי שלחלוטין לא הבנתי את טיב יחסיו של קוארלס עם הבוס. משום מה (באמת אלוקים יודע למה) הייתי בטוחה שהבוס הגדול שלו הוא אביו ושהבחורצ'יק הקרח הקטן הוא אחיו המועדף!!!
        *facepalm*

        • אכן ניצחת.

      • אגב, עכשיו כשאני קורא את דברייך אני קולט שבאמת חסר לי עיסוק קצת יותר מעמיק בריילן. מות דודתו ועזיבתה של ווינונה, אפילו עוד בנוגע לאביו שמתחיל לאבד את דעתו – כולם צריכים להשפיע עליו קצת יותר מכפי שאנחנו רואים. הוא מקבל זמן מסך פחות בהרבה בעונה הזו, ולא נשאר הרבה זמן לעונה כדי לספר לנו את הסיפור שלו.

        • זה נכון שריילן קצת נדחק מבחינת זמן מסך והוא לא מקבל נאומים דרמטיים כמו בויד או הזדמנות למפגני פסיכיות כמו קוארלס, אבל אני חייבת להודות שאני חושבת שכן יש עיסוק יפה ו*מאוד* מעמיק בריילן, אלא שרובו נמצא מתחת לפני השטח, ובעיניי טימותי אוליפנט עושה עבודה מופלאה.
          הבריחה שלו להדחקה, לאלימות ולהרס עצמי (האיש ירה באקדח ואמר "למה לחכות?" למען השן!) מרימה את ראשה בכל פרק. וריילן הולך והופך לאחת הדמויות היותר מצחיקות בטלוויזיה כיום, אבל אוליפנט והכותבים מציירים אותו כ-(זהירות, ביטוי מזעזע)ליצן עצוב וילד אבוד, וההתדרדרות המקבילה לנבל המרכזי מדגישה את זה.
          אל דאגה, הכול הכול מוביל לנקודת המגוז של סוף העונה.
          כרגע (זה לא אומר מה יהיה עוד 5 דקות) נראה לי שבויד יאגד את כל העיר לקום על קוארלס (שישוב להילחם, אלא מה) וייצא המושיע של העונה, בעוד שריילן ילך הצדה ויתמוטט לו.

    • שיח רחב ועץ גבוה

      רק הערה קטנה לגבי ליימהאוס. נדמה לי שהוא נבל מאוד רע בעינייך פשוט כי הוא לא נבל per se. כלומר, הוא כל הזמן מאיים, כפי שציינת, אבל אני לא רואה אותו בכלל כנבל, לפחות לא בעונה הזו, אלא כאדם שמנסה תמיד להיות on top, לדעת מה קורה ולדאוג שהאנשים שלו לא יקופחו. במובן הזה, מינוס האפל פיי, הוא הכי מזכיר לי את מאגס בנט מבין הדמויות בעונה הזאת. נכון, אין לו את העומק שיש לה, ובינתיים הוא נשאר ברקע בלי "תוכנית על", אבל ברור שהוא לא "רע" לגמרי, כמו קווארלס, אלא פשוט אדם שמתאים את עצמו למצבים הנקרים לפניו. אני חושב שדווקא העניין שלא הראו אותו הורג אף אחד עד עכשיו מחזק את ההבדל בין השניים.

      • נטלוב

        הוא לא ה-נבל, אבל הוא בהחלט מוצג כנבל. הוא אמור להיות גורם משמעותי בנוף עולם הפשע ההארלני. הוא אמור להיות ראש ארגון שלא מהסס לפני שהוא רוצח. איך אני יודעת את זה? כי הדמויות בסדרה מפחדות ממנו פחד מוות… אבל הצופים פשוט לא.
        את מאגס בנט ראינו רוצחת בדם קר בפרק הראשון שלה. ומאותו רגע פחדנו ממנה ובצדק, אבל היופי היה שגם הערכנו אותה, הבנו ללבה. איפה היא ואיפה ליימהאוס, מלבד ההילביליות?
        בויד, המאוד סימפטי, הרבה יותר מפחיד.
        ליימהאוס הוא סתם אופורטוניסט, לא מישהו שאנחנו מזדהים איתו מחד ומישהו שפשוט לא מותיר אותנו במתח כשהוא בסביבה מאידך.
        בכל צורה שלא מסובבים את זה, זו פאשלה של הסדרה.

        • נטלוב

          כן, גם אם הם בונים אותו כ-הנבל המרכזי לעונה הרביעית.

  • אתה מפתיע אותי.
    "עדות לאופיו השובבי של קוארלס ולקווירקיות החביבה שלו"? הוא לא קווירי הוא פשוט קריפ.
    כבר כמה פרקים מספרים לנו שהוא רצח נער. אנחנו רואים שיש בחור כפות כל הזמן שם בחדר, כלומר לא יחסי סאדו/מאזו בהסכמה. גורמים לנו להבין שזה ה-M.O. שלו. איך אפשר להאמין לו שהוא מנחם את הנער שמאיים עליו או לחוש חמלה כלפיו?
    אני לא ראיתי שום דבר ממה שתארת בסצינה בקרוואן, רק חיכיתי בעצב לרגע שבו הוא יצליח להפוך את היוצרות.כך שמראו של דונובן הלז כפות בשירותים לא היה הפתעה כי אם אישוש כואב של מה שציפיתי מהדמות המבעיתה הזו.

    • miss bojarsky

      אני איתך בזה. הוא כל כך קריפי ומעוות ואני מחכה לרגע שמישהו ייתקע לו כדור בראש ויעשה לו ולנו ולכולם טובה. היה ברור לחלוטין שהוא יעשה לדונובן מה שהוא עשה לחבר שלו.
      מה שכן, אני כן מאמינה שהוא מאמין, שהוא "משחרר" אותם.

© עידו ישעיהו