ילדת הקאמבק

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 14/01/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 4.11

http://i41.tinypic.com/2i9ilx0.jpg

הגיוני שזה יקרה, אחרי שלל הילולי סוף השנה וקשירת הכתרים על ראשה של "מחלקת גנים ונוף", מתברר שלא לעולם חוסן. לא שמשהו נפגם באהבתי כלפיה, אבל הנה מגיעה שנה חדשה ועמה פרק חלוש לטעמי, מעין סיפור ביניים שאני יכול לסלוח לו ולחכות לפרק הבא. לאורכו הוא הקנה תחושה של פספוסים חוזרים ונשנים, כאילו מנסים להצחיק אבל פוגעים רק ליד. לא היה לכך מייצג גדול יותר בפרק מאשר הסצינה הארכנית והסלפסטיקית-במפגיע של ההליכה על הקרח אל הפודיום, שיכולה ואמורה הייתה להיות הרבה יותר מצחיקה, ובפועל הוציאה ממני בקושי חיוך, וגם זה בעיקר כי רציתי לצחוק.

היו הרבה דברים תמוהים. הכלב עם הרגל האחת, הנסיעה המשותפת במשאית (ברור היה שהם ייעצרו), כל השתלשלות האירועים עם שחקן הכדורסל (מהרגע הראשון שהתברר שמקום הוועידה יהיה מגרש הוקי, היה ברור איך זה ייגמר מבחינתו), סרט האנימציה של בן שצורפה לו מוזיקה עוד לפני שהסתיימה העבודה עליו. אלה ואחרים נראו כמו ניסיון שקוף ולא מוצלח ליצור מצבים קומיים, כלומר סיטקומיים, כלומר לא "מחלקת גנים ונוף". אפילו דברים תמוהים שעלו עוד קודם לכן, כמו אי הכללתו של בן בקמפיין, קיבלו כאן משנה תוקף. מה שבכל זאת היה יפה בפרק הוא עלילת המשנה – העובדה שכריס זיהה את מצבו הנפשי של בן אפילו לפניו, ושניסה לעזור לו לצאת מזה.

הערה מוזיקלית: שני שירים היו בפרק ושניהם עסקו בקימה, מן הסתם לא במקרה: Get on Your Feet של גלוריה אסטפן ו-Stand של REM. אני מחכה לקימה של "מחלקת גנים ונוף".

  • א. מייקל סטייפ עם שיער, לול.
    ב. אני חושבת שאתה מחמיר עם הפרק. זה דינן של סדרות מושלמות, אבל אני גם לא מסכימה עם חלק מהדברים (הקרח, היה אדיר. ההליכה ההתחלתית שלהם, עם המוסיקה, היתה אפית ואדירה, ואז הכל התחרבש. אהבתי גם את ההתפרקות של כולם כשלזלי כבר הצליחה לעלות על הפודיום וגילתה שהכל הרוס).
    ג. כשאני חושבת על זה, הפרק היה מאוד אופייני למשרד, עם המבוכות הקטנות והשיבושים התדירים, ופחות מחלקת גנים ונוף (המשרד, לעומת זאת, היתה מאוד מחלקת גנים ונוף השבוע, פלוס העלילה של דווייט).

    בשונה ממך, אני גם לא חושבת ש"סיטקומי" זה רע, ואני רואה (ואוהבת) עד כמה קומדיות "הדור החדש" עומדות על כתפי ענקים בהקשר הזה. בדיוק אתמול ראיתי פרק נהדר של צ'ירס (עוד מעט הסוף) שבו כל מה שיכול להשתבש משתבש (+ וריאציה על "weekend at bernies", שהיה אז סרט יחסית חדש), ואותי גם הוא וגם גנים ונוף מאוד הצחיקו.

    מעבר לזה, העלילה של בן היתה אדירה בעיני, בעיקר ההתלהבות של בן מהכל, והעובדה שמה שעומד מאחורי זה הוא דיכאון ולא אופטימיות. אהבתי את הכנות בעלילה הזו, שלפעמים נדמה שמשהו הוא ברכה מוסווית, אבל למעשה עוד לא לגמרי השלמנו עם זה. זה מתחבר יפה עם ה"in disgrace" שחזר בפרק שעבר.

    אני מסכימה שזה לא היה ברמה הרגילה, אבל אחרי רצף של לפחות 26 פרקים (אני כוללת גם את פרקי העונה השלישית, ולדעתי זה אפילו לא מכסה את זה), אפשר למעוד לרגע (ובפרט זה היה מאוד לא הגיוני אם גם בקמפיין, אחרי שהיא נסקרה באחוז תמיכה בודד (last milkshake sip), הכול ילך חלק).

  • 100%.
    אי צירופו של בן היה מפוקפק בפרק הקודם וחשדתי שזה רק כדי לייצר סיפור מיותר שלא ממש קיים שם ("איך בן בסופו של דבר כן הצטרף לקמפיין של לזלי") והפרק הזה המשיך ואישש את החשש. ואסופת הגאגים הצפויים מדי תפסה אותי לא מוכנה. מה לה ולסדרה?
    נו, שוין. (אני כן צחקתי בקטע של הקרח, אבל שנאתי את עצמי)

    אגב, עוד מישהו חוץ ממני חשד לרגע שאן פרקינס היא זו ששרה את הג'ינגל עם שינוי מילים קל?
    לא, אה? רק אני. :/

    • ocean

      נטלי, העולם מצחיק – אז צוחקים. לא שונאים את עצמנו בגלל איזה פאסון שרוצים לשמור עליו בינינו לבין עצמנו.

      אותי הכי קרע שכריס אבחן את הדיכאון של בן לפי השיער שלו, או שכולם יורדים על ג'רי שפעם אחת בחייו לא pulled off a Jerry

      • אני דווקא מצליח להבין את זה, לצחוק ממשהו מפגר כמו בנאדם שמחליק על בננה. זה היה פסע מעל זה (כי היה קרח ולא בננה).

          • לא לזה אני מתכוון בהומור מבוכה, אם לזה התכוונת בעצם הקישור, אלא בעיקר למעמדי חוסר מודעות עצמית צורבים.

            • רק רציתי להזכיר שכבר היינו בדיון הזה (אולי לא בדיוק), ושלאנשים שונים טעם שונה.

              בעיני איש מחליק על בננה הוא הבסיס של קומדיה פיזית, וקומדיה פיזית (מתוסרטת) מצחיקה אותי מאוד.

        • ocean

          מה הבעיה לצחוק ממשהו לעוס? למה אתה צריך לרסן את עצמך? הצחיק אותך באותו הרגע? אז תצחק, זה הכל. לא ברור למה צריך להרגיש קצת רע עם זה.

  • MooTzk

    אני עם איימס. לא פרק מבריק, אבל בהחלט נחמד שניצל בעיקר על ידי העלילה המשנית המעולה של בן וכריס (הרגע שהכי הצחיק אותי בפרק: "Game-changer". ביצוע מושלם של רוב לואו). ולגמרי הייתי הולך לאכול ב-Low Cal Calzone Zone. אהבתי גם את הכלב, ובעצם רק העלילה הראשית, ולייתר דיוק החלק האחרון שלה קצת דרדר את הפרק. כל הרצף פאשלות (מהמשאית ועד לפיאסקו על הקרח) היה די מביך ולא מאוד מצחיק. מאוד המשרד, כמו שאיימס אמרה, וכמו שראינו בעונה הראשונה לא יאה לפארקס להיות המשרד.

    וכן, גם אני הלכתי אחרי הפרק לשמוע את Stand פעמיים-שלוש-ארבעים. שיר פשוט נפלא, והקריצה המוזיקלית הכי טובה בסדרה מאז ניוטרל מילק הוטל בסוף העונה שעברה 🙂

    • על פי הפאנל של החבר'ה בפאליפסט (שניתן לצפות בו בעמוד של דיוני הסדרה בבלוג), רוב לאו אילתר את ה-"Game-changer" הזה. מלך.

  • Ofir

    לא שמתי לב לדברים שאתה כותב עליהם בזמן הצפייה, כנראה בגלל התלהבות הפרק החדש, אבל אתה כנראה צודק בהכל. סצינת ההליכה לפודיום, שדווקא כן שעשעה אותי בזמן אמת, נמתחה מדי והייתה אמורה להיות מצחיקה יותר. פלוס, מלקולם מ״הקרב על הרייטינג״ קצת בוזבז שם, הוא שחקן קומי לא רע בכלל (סלינת הקרדיטים הייתה מצויינת, אבל לא בגללו). ולגבי כריס ובן – לא יכולתי שלא לחוש שהעלילה הזו נולדה כי לרוב לאו שוב לא היה מה לעשות השבוע.
    ולמרות הכל – הפרק עדיין לא מגיע לרמת המיותרות והמכובסות של פרק האו״ם.

    • אני מת על פרק האו"ם.

      כמו כן: וואלה, משם הוא היה מוכר לי, "הקרב על הרייטינג". כנראה כי אני מדחיק את הסדרה המזעזעת הזו.

  • Michael Ginzburg

    כריס פראט הורג אותי כל פעם מחדש וכמה חבל שהבדיחה הקורעת הזו הוסרה מהסצינה עצמה, לעזאזל עם השמרנות 🙂
    https://www.youtube.com/watch?v=OQhS2q7IHQM

© עידו ישעיהו