מד מן 4.07: המזוודה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 02/01/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

מד מן עונה 4 פרק 7, איזה פרק יפהפה. עצוב ובכל זאת אופטימי. אם חשבנו שתחתית החבית של דון בפרק שעבר – כלומר אובדן היממה לטובת המשקה – היא הנקודה שממנה אולי יעלה, באו החדשות מקליפורניה כחרב המתנופפת מעל פכחונו. אבל זה לא רק זה. לא רק החדשות שהוא יודע היטב מה הן. כל העונה הזו עד כה היא אבל אחד גדול של דון על חייו, על דון. כפי שכתבתי בפרק הקודם, לא בכדי הפציע דיק ליום אחד שדון מחק בזכרונו. הגבולות שלו בין האישיויות מיטשטשים, בין מי שהוא רוצה להיות לבין מה שהוא בורח ממנו כל עוד נפשו בו.

מאז תחילת העונה ראינו אותו בודד בדירתו, מסומן כסחורה גרושה/פגומה, מתגעגע מרות לילדיו ובכל זאת אבוד כשהוא איתם, שבור לב כשסאלי כותבת לו שהמתנה שהכי הייתה רוצה היא נוכחותו שם בחג, גורם למזכירה שלו להתייפח ולהתפטר, חוטף מכות מוזמנות מזונה, משתכר, משתכר ומשתכר, והיום גם הולך מכות עם שיכור אחר (ומפסיד). הפעם היחידה שבה נראה שלם בזמן האחרון הייתה כשביקר שוב את אנה בקליפורניה, וגם אז הצליח להגעיל כשהתחיל עם אחייניתה.

אם הפרק הקודם הקביל בין רוג'ר לדון, הנוכחי עשה זאת בין דון לפגי וגם בין שתי ההקבלות. מצד אחד דון נופל למטה כמו רוג'ר – מקשיש שמסכם את חייו, שותה יותר מדי, נסמך על ילדותו, נאחז בעבר ואינפנטיל באופן כללי. מצד שני בפרק הנוכחי דון ופגי היוו תמונות מראה זה לזה, מה שאולי מהווה חדשות טובות עבור דון. בחורה שכוחה עוד במותניה, שכנראה יודעת מה היא רוצה, שנמצאת בדרכה למעלה. דון צועק על פגי שהיא רק בת 26 ובתחילת דרכה בתחום, מעט אחרי שראינו איך הדלת למשרה הזו נפתחה עבור דון (בידי דון) לפני אי אילו שנים. שניהם בכו בפרק, שניהם צחקו בפרק, שניהם צעקו אחד על השני בפרק, שניהם חשפו בפרק, שניהם איבדו אב, שניהם חולקים סודות, שלהם ושל אחרים.

האגביות הזו שבה דיברו אחד עם השני, אם זה על התינוק או אם זה על עברם, מציבה אותם במקום שבו הם פשוט רֵעִים. כאשר דון אומר לה שמת "האדם היחיד בעולם שהכיר אותי באמת", היא מגיבה בצדק "זה לא נכון". היא לא יודעת מיהי אנה או על מי דון מדבר בכלל, אבל בינה לבין דון בשנים האחרונות נוצר הקשר הזה שמאפשר להם לדבר על התינוק שלה בלי לומר את המילה "תינוק", או לפגי להישאר שוב ושוב עם דון במשרד למרות שכבר עטתה את מעילה. אולי זה לא רק שהיא לא רוצה ללכת להיפגש עם מארק ועם משפחתה, אלא שהיא רוצה להישאר עם דון. אולי היא חשה שמשהו לא בסדר. אם היא חשה שמשהו לא בסדר למרות שדבר בעצם לא נאמר או לא חיווה על כך, כנראה שהיא מכירה את דון היטב. אנה אמרה לו, "אני יודעת הכל עליך ובכל זאת אני אוהבת אותך", ועכשיו היא איננה. אבל יש לה מחליפה.

זה מה שכתבתי על הפרק אחרי הצפייה הראשונה:

"המזוודה". עוד לפני שצפיתי בפרק, השם לבדו טמן בחובו כל כך הרבה אפשרויות מבטיחות, כל כך הרבה אופציות מהיפות שיש. הפריטים האינטימיים של האדם, הטיולים וההרפתקאות שהיא אוצרת, הפרידות. תיבת פנדורה. קופת שרצים. מרצע מן השק. דוד מקס היה אומר להיות תמיד עם מזוודה ארוזה, מוכן לצאת לדרך. אנה באה בשמלה צהובה ומזוודה בידה, ריחפה, חיוותה ויצאה מהחדר. האם להשאיר פתוח או סגור? פתוח. הפרק עמד בגאון במשימה והיה יפהפה לרוב ארכו, ובשיאו גם מרטיט ושובר לב. מבחינתי הוא ניצב בשורה אחת עם הפרקים הטובים ביותר בתולדות הסדרה.

"שלוש רמות של מזוודות", הציע דון רעיון לפרסומת, "משקל נוצה, משקל בינוני ומשקל כבד". את כולן פתחו הוא ופגי באותו לילה. האינטראקציה ביניהם שורטטה נפלא בפרק, ושוחקה באופן פנומנלי על ידי אליזבת' מוס ובמיוחד ג'ון האם. במצבו השברירי באותו לילה, מתקשה לעשות את שיחת הטלפון שתפתח את המזוודה שהוא יודע מה יש בה ובכל זאת לא יכול להביא את עצמו לכך, הלך המבצר הקשיח של דון ונסדק כמו האקרופוליס. דון נחשף בפני פגי באופן שאשתו לשעבר מעולם לא זכתה לו. שרק אנה זכתה לו.

מעניין שההתקרבות המחודשת והפיוס בין דון לפגי התחילו באותו לילה אחרי שמיעת הסודות של האחרים בקלטת של רוג'ר – קופר בלי ביצים, איידה מלכת הסטיות (בררר), רוג'ר כותב ספר. אחרי הסודות של האחרים, גם המכמנים שלהם עצמם החלו לצאת ולהתרוצץ כמו עכבר. שיאה של ההתקרבות ביניהם היה פשוט קתרטי, כשדון אוחז בידה של פגי ומביט בה בהכרת תודה, וגם לפני כן כשהוא שוכב ומניח את ראשו בחיקה, בעוד כל אלה מהולים בסערת הרגשות והעצב שבמותה של אנה. עוד קודם לכן, כאשר דאק כינה את פגי זונה, דון בתגובה ניסה להחטיף לו אגרוף. מחווה עצומה, אבל תוך דקה וחצי הוא מצא את עצמו על הרצפה ונכנע, כמו ליסטון מול קליי מוקדם יותר באותו ערב. אנה מתה ביום של הנוקאאוט ההיסטורי. אנה מתה ביום ההולדת של פגי.

***
תהייה: כשסטפני התקשרה מקליפורניה והשאירה הודעה אצל גברת בלנקנשיפ, עם מי בדיוק היא ביקשה לדבר?

 

הדיון המקורי המעניין בפורום טלוויזיה באג'נדה

תגיות:
© עידו ישעיהו