כדורגל שולחן וויג'ילנטיות לילית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 03/12/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" 3.09

לפני כשבועיים הגיעה ההודעה על כך ש"קומיוניטי" תיעדר מהמסך לאורך חודשים החל מדצמבר. איתרע מזלה של הסדרה והפרק ששודר באותו שבוע היה בדיוק כזה שמסביר למה היא הגיעה למצב כזה, כמעט נטול צופים. הביקורת על כך שהיא בלתי נגישה, על כך שהיא ניזונה ונשענת יותר מדי על תרבות הפופ באופן שלעתים קרובות משתלט עליה, קיבלה משנה תוקף ב"עשייה דוקומנטרית: התחייה". הפרק ששודר אחרי כן, זה ששודר השבוע, הוא בדיוק ההפך ממנו. הוא ממחיש מדוע "קומיוניטי" כל כך אהובה על ידי המעטים שצופים בה, מה זה בה שכל כך מבריק ולאילו שיאים היא יכולה להגיע, וכל זה, יש לציין, בלי לוותר בכלל על אותה תרבות פופ והחפירה במסורת הסיטקום שמהווה נר לרגלי הסדרה.

למעשה, אין לי ספק שעניין הכדורגל-שולחן קרץ ל"חברים". שירלי אומרת שהמשחק הזה מוציא את הרע באנשים, וזה לא רחוק ממה שקרה למוניקה כאשר שיחקה נגד צ'נדלר וג'ואי וכיסחה אותם בתחרותיות הנודעת לשמצה שלה. אחרי תצוגת התכלית של שירלי עם הכדור והשחקנים הקטנים, ג'ף הפטיר על משקל "Oh. My. God" של ג'ניס מ"חברים" – "Ho. Ly. Crap". קשה לי להאמין שזה מקרי.

רבים לא אהבו את "קומיוניטי" בפרקיה הראשונים, אבל אני לא אחד מהם. אחד מהפרקים שהכי אהבתי בה היה הרביעי, שבו הצמד הלא-מובן-מאליו, ג'ף ושירלי, חברו זה לזה באמצעות ריכולים על אחרים, ובמיוחד הרצת דאחקות על פטמותיו הקטנות של ווהן, החבר (האדיר) של בריטה. זה היה נפלא וזה היה כל כך מצחיק, ומאז "קומיוניטי" השתנתה בתכלית. אבל הנה קיבלנו את זה בחזרה, פרק מהסוג שהייתי רוצה שכל הסדרה, או רובה המכריע, יהיו בדמותה. הפרק הזה לא רק איזכר את החיבור ההוא בין ג'ף לשירלי ואת ווהן, אלא גם שיחזר את אותה תחושת כיף.

אההההה!

ומה שיפה הוא שההתפתחות שעברה הסדרה מאז לא נפקדה, אותן קריצות לתרבות הפופ שהגיעו לשיא היסטרי עם התמונה משמאל (וגם הגג של הגרמנים עם הכדורגל האמיתי היה ענק). זה כמובן לא היה שידור חוזר של הפרק הרביעי אלא בחינה מחדש, כמו שדן הרמון כל כך אוהב. הייתה בזה מן הסיטקומיות הקלאסית, הגילוי על כך ששני חברים נוכחיים הכירו בתור ילדים ברגעי מפתח של שניהם, אבל השימוש בפשטות היחסית הזו של תחילת הדרך באמצעות הכלים שהפכו מאז ללחם חוקה של "קומיוניטי", הצליח להפיק כמה מהרגעים היפים בה. הוא תרם לפסיכולוגיה של ג'ף ובמיוחד של שירלי – שעד כה לא ידענו הרבה על מקורותיה מעבר לבעלה לשעבר – והעמיק את החיבור שהיה ביניהם בשעתו, שמאז כמעט לא ראינו ממנו. הסצינה החותמת את הפרק, שבה שירלי וג'ף כילדים פוסעים שלובי זרוע, היה שיקוף כה יפה לפיוס של שניהם אחד עם השני, כמו עם הסכסוך הפנימי שהיה לכל אחד מהם עם עצמו.

גם הסיפור המקביל בפרק השתמש בכלי סיטקומי מוכר כדי לעמת ולחבר בין הדמויות, ואף הוא עשה זאת נהדר. טרוי אפילו אמר בפירוש: "אנני, את יודעת כמה סיטקומים עשו את 'ההחלפה הסודית של פריט שבור ויקר ערך'? כי עאבד יודע". וגם הרמון יודע, וגם בעלילה הזו הוא מצליח ללכת בשבילים המוכרים ולספר משהו שונה. אמנם פחות יפה כמו הסיפור של ג'ף ושירלי, אבל עדיין מענג. זה היה מיצוי אופטימלי ראשון של השותפות החדשה בין טרוי, עאבד ואנני, כי בניגוד לפרק המעבר, כאן כל אחד מהם היווה חזית בפני עצמו – אנני מצד אחד, עאבד מנגד וטרוי בעל כרחו נתקע באמצע. הוא ללא ספק היה הלהיט של הפרק, עם השיר שפיזם כשיצא מחדרו, או כשהטיח באנני שהיא זו שאמורה לרסן אותם או אפילו לפני כל הבלגן, כשהתלהב מבית החולים לחיות. כזה חמוד.

עם קשר או בלי, זהו הפרק השני העונה שמתרחש בסוף השבוע, וכמו קודמו גם הוא היה אחד החזקים המובהקים בה. אולי זה צריך להיות הכיוון החדש של הסדרה.

תגיות:
  • רייצ'ל

    בדיוידי של העונה צריך להיות קומנטרי לפרק מפי אליסון ברי בקול של באטמן.

  • MooTzk

    פרק מעולה שני ברציפות. מסכים איתך שזה בדיוק הכיוון הנכון של קומיוניטי – כשהרפרנסים והשבירת-מוסכמות הם התבלין אבל לא המנה העיקרית של הפרק. העלילות היפות והמצחיקות כמו של שירלי וג'ף (בעיקר) ואנני, טרוי ועאבד שימשו להם בסיס מושלם, והווייב של העונה הראשונה לחלוטין היה מורגש. אני בעיקר ממש שמח לחזור להיות אופטימי לגבי הסדרה אחרי שגם פתיחת העונה הזו הייתה בינונית.
    ושוב – אין על דונלד גלובר. השחקן הכי "אני רוצה להיות חבר שלו!" מאז ג'ייסון סיגל.

    • Ido

      woah
      הרגע יצרת אצלי תמונה בראש בה מרשל מתארח אצל טרוי ועאבד… Troy & Abed & Marshel in the Mor-ning!

  • Yaara

    גם אני שמחתי מאוד על הפרק הנוכחי, בייחוד אחרי הפרק הקודם, שבו הרגשתי ש95% מהרפרנסים עברו לי מעל הראש.
    המעבר לאנימה היה קורע מצחוק, וטרוי, כמו תמיד, היה בשבילי נקודת האור בפרק.

  • naama2

    אחד הפרקים היותר מוצלחים עד עכשיו 🙂 אהבתי בעיקר את הקריצות לפרקים קודמים – השוטר מפרק הקונספירציות, עאבד חוזר כבאטמן, ג'ף ושירלי מזכירים את ווהן, טרוי מזמזם את אותו שיר מפרק ההלווין וכו'.

    למרות החיקוי באטמן (שנחשב לאחד ההיילייטים של העונה הראשונה מבחינתי) טרוי לגמריי גנב את ההצגה. הבכי שלו תמיד הורס אותי מצחוק.

    מישהו יודע אם המשיכו להפיק את פרק 11 והלאה? או שגם תהליך ההפקה הוקפא? כל כתבה מבלבלת אותי מחדש.

    • הפרקים מופקים כסדרם, העונה תמשיך באיזשהו שלב.

  • אני לא הצלחתי לזהות את הרפרנסים בפרק (אם אכן היו כאלו), ולא הצלחתי לזהות את קורבן הפארודיה, וזה מה שהפך את הפרק לטוב, בעיני.
    זה בסדר להשתמש בקריצות ורפרנסים תרבותיים (כל הסיטקומים עושים את זה. בסקראבס קרצו לצ'ירס, בלגדל את תקווה של השבוע פירדו את הקוסם מארץ עוץ, סיינפלד את JFK ועוד), אבל רק כל עוד לא הופכים את זה למרכז הסדרה (שאז אין לה זכות קיום עצמאית).

    בכל מקרה, החתול בסצינת הפוזבול היתה כנראה השניה הכי מצחיקה שראיתי בטלוויזיה השנה.

    • מה הראשונה?

      • the funniest second, not second funniest.
        (עברית ארורה)

        • העברית בסדר, זה אני עם החוסר בתשומת לב.

  • ראיתי היום את community on the internet של השבוע והצחיק אותי שאיבט ניקול בראון אמרה שכל מה שהיא יודעת על פוסבול היא למדה מחברים:
    http://www.nbc.com/community/video/inside-foosball/1371486/
    ועוד הקשר חברים, הסיפור של פיבי ורוס, שהסתבר שפיבי הייתה הילד הגדול בילדותו של רוס שהתנהג כלפיו כבריון וגנב את התיק שלו עם הקומיקס שכתב, מאוד מזכיר את ההיסטוריה של שירלי וג'ף שנחשפה בפרק הזה. 🙂

    • וואלה, אז ההשראה ממש מובהקת.

© עידו ישעיהו