שתי סירות ומציל

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 20/11/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" 2.08

נער המעלית שורק בזמן שנאקי עולה במעלית בדרך אל משרדו, מעיר על טיבו של קרב האגרוף הגדול שטרם התרחש. בכי של תינוק נשמע בזמן שנאקי יוצא מהמעלית אל המבואה, מסדר את כובעו באמצעות יד שלמה וצחה, מביט בפליאה בערב רב של אנשים זרים שבוהים בו. הם נראים כאילו כל תקוותיהם תלויות בו, איש ואיש ותקוותו. על מושבו המרופד של אחד הכיסאות מונחת כפפת עור משומשת. נאקי נכנס אל המשרד שלו ורואה ילד יושב בכסאו. הילד מרים את ידיו הימנית והיא פגועה, כמו זו של נאקי במציאות, פצע עגול ומדמם במרכזה. "אבא אוכל קודם", נאקי אומר לו, כשלפתע תופס את מבטו משהו לרגלי השולחן, בחזיתו, על השטיח, אייל שנורה שוכב גוסס, נוהם, עוד מנסה להיאבק ולהתרומם, ללא הועיל. כשנאקי מרים את מבטו, הילד מכוון אליו רובה צייד. הוא יורה.

כיאה לחלום שמילא את הדקות הראשונות, הפרק עשה לא מעט כדי לפרשן אותו. אני לא מצליח לפענח הכל, אבל הפרשנות המובהקת ביותר היא הסיפור של מני הורביץ לג'ימי בבית הקומודור. עימות של קצב יהודי עם חדר פוחלצים, פרסים של אדם לעצמו, קישוטי אגו בחדר האורחים. איזו מין התנהגות זו, לירות בחיה יפהפיה כדי להציג אותה לראווה? לשם כך ליטול את חייה? ניחא אם היית מנצל את מה שיש לה להציע, אבל לא. והחמור מכל, אליבא דהורביץ, הוא שאותו אידיוט שנכנס אליו לקצביה בכלל לא ירה בחיה, אלא חברו עשה זאת בשבילו.

"אכלתי בשר איילים, אם לזה אתה מתכוון", ג'ימי מפספס את הפואנטה.
"אני רואה את זה, בויצ'יק", עונה לו מני, "ושהתחבאת מאחורי אבא כשלחץ על ההדק".

כאן יש תסבוכת של ממש עבור ג'ימי. אבא? "איזה מהם?", כפי שתהה באוזני אנג'לה לא מזמן. הפוחלצים ניצבים מכל עבר אבל אין לו שום יד במסעות הצייד הללו, אפילו לא מאחורי מכנסי אביו. נאקי הוא האיש שמאחוריו התחבא כל חייו, וכעת שמו של אביו המשותק הוא שמביא לפתחו את אנשי השררה. חרף מאמציו של ג'ימי לפרוץ בעצמו, מה שמני רואה מולו זה בחור צעיר היושב בחדר מפואר ששום דבר בו לא הוא השיג.

אז מיהו הילד בחלומו של נאקי? נאקי וג'ימי, סביר להניח. הרי היד הפצועה היא שלו עצמו, והגורם לה הוא ג'ימי. נאקי יודע את זה, וגם אם לא לחץ על ההדק בעולם האמיתי, בחלום הוא עשה זאת. הוא ואביו. לא אביו הקומודור אלא אביו-נאקי, שדחף אותו מעליו. "אבא אוכל קודם", נאקי נוזף בילד, אבל בשלב מסוים הילד רוצה לאכול ראשון, ועל כן הוא מכוון אליו כעת רובה ציד. נאקי וג'ימי ירו בנאקי, וכעת הוא כאייל השכוב על השטיח, ירוי ונוהם ומנסה לקום.

והוא מצליח לקום, לאט. הוא גר עם מרגרט וילדיה כבר חודשים ארוכים, והנה הגיעה העת שבה הוא מבקש שיקראו לו 'אבא'. אביו שלו מת, את ג'ימי הוא איבד לתמיד, כפי הנראה, בכיו של התינוק שאיבד עוד מהדהד בחלומו. אבל הוא מתקדם. יש לו עכשיו משפחה חדשה. הוא מסתכל על האנייה שחולפת על פניו, מצוירת על לוח המשחק במהלך ערב נינוח של משחק משפחתי, ולוקח את הישועה שנקרית בדרכו. איליי אכן צודק, נאקי חכם מג'ימי. בדיחת המוסר שסיפר למרגרט הפכה אצלו לאמצעי למטרה. הוא ינצל את שתי הסירות ואת המציל. הוא נורה, תובעים אותו, מישהו מנסה לרמוז לו משהו. אז הנה, הוא מבין את הרמז, אבל לא באמת. רק כהעמדת פנים בפני אלוהים או כל מי שמעוניין להסתכל. ההמשך לסיפור שלו שונה בתכלית.

השיחה עם רותשטיין וטוריו עושה לו סדר בראש, העצה של הגנגסטר היהודי הייתה במקומה. לחכות בסבלנות עד שתיקרה בפניו ההזדמנות. אבל נאקי לא ממש נדרש לזה, כי ההזדמנות מגיעה מהר. אנחנו עדיין לא יודעים מהי הייתה, אבל בינתיים הוא נכנע בפני אויביו, מתפטר מתפקיד הגזבר, ובאותה נשימה מדרבן את צ'וקי לנצל את כוחם של השחורים כדי לתקוע את העיר. מעבר לכך, אנחנו מגלים שהחשד שלו בנוגע למעשי אואן לא היו קשורים כלל למרגרט, אלא למאבק האירי. הוא אבחן בדיוק את מה שאואן עשה בשעה שחיפש אותו ללא הועיל, וכעת הוא רותם את זה לצרכיו. פגישה בבלפסט? זה נשמע מעניין.

למזלו של נאקי, ג'ימי לא יודע למלוך. הוא מנסה לשכנע את ריצ'רד הארו ליהנות ולהיות אופטימי, להבין ש"ניצחנו", אבל ריצ'רד לא נסחף. "לו רצונות היו סוסים, קבצנים היו דוהרים". וחרף ניסיונות השכנוע של ג'ימי, שללא ספק כוונו גם כלפי עצמו, הוא לא מצליח להתמסר לניצחון. בכל רגע נתון הוא מתייחס למישהו באופן מגעיל ומעורר אנטגוניזם, לא חברותי, שיכור לא נעים. לבסוף הוא חובט בתחתית כאשר הוא משליך את מיקי דויל אל רגליו של מני הורביץ, האיש שלו הוא חייב 5000 דולר.

בכל זאת היו לו שני רגעים יפים בפרק. האחד היה כשאיחל לנאקי הצלחה רגע לפני שיצא מהחדר. ניכר היה שהוא קרא בשמו באימפולסיביות, שחש צורך לומר משהו אמיתי, בעל משמעות, אבל בפורום הזה לא הייתה לו שום אפשרות כזו, והכל התגלם לכדי "בהצלחה לך" שנשמע מאוד כן. הרגע השני הוא השיחה עם אנג'לה, סוף סוף, שבה הונחו הקלפים על השולחן. אמנם ראינו אותה מוצאת לה נחמות אחרות בימים קשים כאלה, אבל איכשהו אני מקווה שהיא תהווה משקל נגד לאמו של ג'ימי ותזכיר לו כמה דברים טובים מהעבר.

© עידו ישעיהו