מה שמצפה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 18/10/2011 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "המתים המהלכים" 2.01

עונה חדשה הגיעה. תקציר הפרקים הקודמים במילה אחת: בעעעע. ובארבע מילים: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, מנעד שהפרק הראשון לעונה השנייה הצליח להציג במלואו – קטעי האימה והגועל מעולים, הפטיש חמש קילו על הראש שלנו ממש לא, ובתווך הדמויות. אחרי שדאגה להרוס כמעט כל דמות ודמות ולהפוך את היחסים ביניהן לגבב קלישאות משמים ובלתי נסבל, קשה לשקם את הרושם הזה אפילו שהפעם הסיפורים לא היו גרועים. זהו ללא ספק האתגר הגדול ביותר שעומד בפני העונה הזו, ועל פי הפרק הראשון בה הרגשות שלי מעורבים.

החדשות הטובות הן שחל שיפור ביחס לשפל שבו נותרה הסדרה לפני כן. הכעס של אנדריאה כלפי דייל היה במקום ותיקן במעט את הרושם הגרוע מאוד שהותירה ההימלטות שלהם בסוף העונה הקודמת. באיחור ניכר קיבלנו עיגול לדמותה ונימוקים מעט פחות פשטניים, יותר הגיוניים, לכך שרצתה להישאר ולהתפוצץ. תיקון יחסי נוסף ניכר גם במשולש האהבים המטופש של שיין-לורי-ריק, תוך עיבוי נורמלי בהרבה לתחושות שלהם מכפי שראינו בעבר, ופתח לתקווה עם העזיבה המתוכננת שלו ושל אנדריאה להרפתקאות משלהם (אם כי אני אאמין לזה כשזה יקרה). ההבדל המשמעותי שהצלחתי לעמוד עליו בין מה שקרה הפעם לבין העונה הקודמת, הוא זעם. איכשהו העובדה שהדמויות כועסות אחת על השנייה יוצקת אמינות. לא כי השארת את אחי ארכיטיפ הרדנק למות על ידי זומבים, אלא מסיבות מעט יותר קטנות ואנושיות.

אבל בעיה אחת גדולה נותרה בעינה, והיא ההיעדר המוחלט של העדינות והמרומזות. שלושה מונולוגים מנותקים הכיל הפרק הזה, כל אחד ואחד מהם מיותר ויכול להיעשות הרבה יותר טוב. הראשון הגיע מיד בהתחלה בסצינה ביזארית שבה ריק משאיר הודעה למורגן. איך? למשיבון של הווקי טוקי? לא ברור, אבל כל ההרחבה על תחושותיו ועל קשייו הייתה חסרת תועלת. וואלה, אנחנו יכולים להבין את זה בעצמנו מההתרחשויות בפרק.

שני מונולוגים נוספים היו בכנסייה, קטע שהתחיל מעולה עם הזומבים שנותרו שם ואז התקלקל כליל כאשר קרול וריק שפכו את לבם. אין לי בעיה עם הפנייה לכוח עליון בעת מצוקה, להפך, זה מאוד הגיוני, אבל גם אין לי צורך לשמוע את זה ושידחפו את זה אל לועי. התפילה של קרול לפחות כללה אלמנט מעניין, העובדה שהיא חושבת שהיא מוענשת על הכמיהה למות בעלה, אבל זה יכול היה להיות אפקטיבי וחזק בהרבה לו הייתה אומרת את זה במשפט אחד לדמות כלשהי. על התפילה של ריק בכלל אפשר היה לוותר. גם הפעם העוצמה הייתה גדולה יותר אילו היינו רואים אותו נכנס, יוצא אחרי דקה ואז את חילופי הדברים עם שיין.

העובדה שהפרק הראשון כולל שלושה שלמים כאלה אינה מבשרת טובות על אי אילו לקחים שנלמדו. אבל מה זה משנה, הפרק שבר את כל שיאי הרייטינג בהיסטוריה של הכבלים הבסיסיים, פאקינג 3.8 אחוזי רייטינג בגילאי 18-49, זה יותר מכפי שעשו שני הפרקים האחרונים של "אקס פקטור".

  • ocean

    לא מיצינו כבר את ענייני הזומבים/מכשפות/ערפדים/אנשי זאב/רוחות רפאים/על-טבעיים כלשהם? אני מנסה בכל כוחי לחשוב מה גורם לעולם להשתגע מהטרנד הזה כבר יותר מדי שנים, וחוץ מתירוץ טוב ליהנות מהמיניות בשקל שנוטפת ממנו לא עולה לי כלום לראש.

    כמה כבר אפשר עם הבוורלי הילס 666 הזה?

    • אריאל

      לא ראיתי את הפרק החדש עדיין, אבל בכל הנוגע לעונה הקודמת לפחות המתים המהלכים ממש לא נוטפת מיניות, יותר מזכירה סרט שואה. סרט שואה מחורבן, אבל עדיין סרט שואה.

    • למזלנו, אין שום זווית מינית בין בני אדם לזומבים או בין זומבים לזומבים. לא בסדרה, לא בקומיקס.

      אגב כך:
      http://www.letsbefriendsagain.com/2011/10/17/monster-mash/

      • ocean

        תוהה האם עצלנות הגילוח של הגברים אכן תוביל אותם יום אחד לתובנה שפרוות גוף יכולה להיות משהו מגניב. מקווה שלא.

        יום יבוא ואולי אבין מה מעניין בכל חגיגת הזומבים הערפדית של כל הסדרות האלה. בינתיים כל מה שהיא עושה הוא להעליב לי את האינטיליגנציה, הגם כשאני לא ממש משתתפת בה.

        • בכל פעם שאני נמצא בדרך לשם, אי הנוחות והגירודים מכניעים אותי.

          כאחד שמסרב לקפוץ על רכבת האימה של השנים האחרונות ('המסור' וכו'; אבל שומר אמונים לקלאסיקות כמו סדרת 'הסיוט ברחוב אלם'), אולי אני לא הכי מתאים להסביר. מעבר לבאפיוורס וכמה חריגות, אין לי עניין בז'אנר בשני העשורים האחרונים. לא נראה לי שצריך להסביר שב'באפי' ו'אנג'ל' האימהפנטזיה הייתה בסה"כ מסיכה לרובדים עמוקים הרבה יותר. ב'דם אמיתי' אני צופה כי… אין לי מושג. אני די מתעב את פורנו האימה הזה, אבל לא מפסיק לצפות. אולי זה מה שעומד מאחורי הסדרה, המשיכה חסרת ההיגיון כלפיה? לא שחסרים אנשים שמחפשים בה משמעויות עמוקות יותר, שכלל אין, בניגוד ליצירות של ג'וס ווידון.

          את The Walking Dead התחלתי לקרוא מסקרנות, כי זה היה ה-דבר בזמנו (ועדיין מצליח מאוד) וגם זומבים לא היו פופולריים במיוחד באותה תקופה, אם לא סופרים את '28 יום אחרי'. לצערי, כפי שכבר כתבתי מספר פעמים בעבר, הסדרה מאבדת את "מה-שזה-לא-יהיה" בתוך זמן קצר מאוד. ברור שגם כאן הזומבים הם בסה"כ סיפור מסגרת "מגניב", אך נראה שרוברט קירקמן עצמו לא יודע מה הוא רוצה בין עוד סצנת זומבים מגעילה אך מגניבה, לבין קיטשיות מכוערת שאליה הוא נוטה ליפול בכל עבודותיו שקראתי. למרות שסדרת הטלוויזיה עד כה סוטה במקצת מעלילת הקומיקס, הבעיות המקוריות זלגו גם אליה.

          • אני זוכרת שראיתי פעם הסבר איפשהו על זה שזומבים הם ה'רעים' האולטימטיביים כיום, כי זה בסדר להרוג אותם. הם אשכרה מפלצות – יצורים לא-ממש-חיים, בלי רגשות, בלי אידיאולוגיה שאולי בעצם צריך להשוות לשלנו, בלי משפחה לפרנס וילדים שמחכים להם בבית. אפילו חייזרים שנראים כמו חרקי ענק הם בסופו של דבר יצורים שכנראה שיש להם חברה מסודרת, ואולי אם נסתכל מקרוב הם לא כ"כ שונים, וכו'. אבל זומבים? הם פשוט איוּם מהלך, ואפשר בכיף להשמיד אותם בלי לחשוב יותר מדי.
            אני יודעת שיש הרבה סוגים של יצירות על זומבים, אז אני משערת שזה לא יכול להתאים לכולן, אבל זה נראה לי בסיס טוב. למרות שאני לא חובבת גדולה של הז'אנר בעצמי, אני יכולה להבין למה אנשים נמשכים לסיפורים על מלחמה באויב כזה – משהו שהיה פעם אנושי ועכשיו הפך למפלצת, משהו מִדַּבק, שיכול לגנוב את האנושיות שלך-עצמך להפוך אותך לחלק מהמון חסר-פנים וחסר-רגשות.

            לגבי ערפדים, אנשי זאב, וכיוצא בהם, יש את אלמנט ההדבקה וההפיכה מהאנושי למפלצת, אבל מכיוון שהם עדיין שומרים על זהות ורגשות (אנשי זאב קאנוניים מאבדים את הזהות שלהם כשהם הופכים למפלצת, אבל רוב הזמן הם עדיין אנושיים; וכיום יש לא מעט אנשי זאב שחורגים מהגרסא הקאנונית בצורות שונות) הם יכולים להיות דמויות שאפשר להזדהות איתן. יש מקום ללבטים מוסריים, או לחלופין – במקרה של ערפד או איש זאב שבכל זאת מייצגים רוע מוחלט, ולא ייסורי-נפש – יש מקום לתוכניות ואסטרטגיות ומלחמה אחד-על-אחד ולא אחד-על-נחיל. אנשי זאב ודומיהם לרוב מייצגים שלב ביניים בין האנושי לחייתי, וככאלה הם יכולים להיות מאיימים (אם רואים את החייתי כדבר שלילי, ואת האנושיות כמייצגת של תרבות, מוסר וקדמה) ו/או מושכים (אם רואים את החייתי כמשהו חיובי יותר, קשור יותר לטבע, בעוד שהאנושיות יכולה להיות משויכת גם לחלקים השליליים של התרבות האנושית; יש כאן אלמנטים של סטריאוטיפים על גזע, ולא פלא שאצל הסופרת הגרועה-להפליא סטפני מאייר אנשי הזאב הם אינדיאנים, שכמובן אמורים להיות יותר 'מחוברים' לטבע ולאדמה ובלה בלה). ערפדים נתפשים בד"כ, לפחות כיום, כמשהו שהוא *מעל* לאנושי (חזקים יותר, מהירים יותר, בני אלמוות), וכבר בסביבות המאה ה-19 נכנסו לתיאורים שלהם אלמנטים של האינקובוס/סאקובוס, שדים שמנצלים את המיניות שלהם כדי לגנוב מאנשים את נשמתם. בצירוף האלמנטים המיניים האלה, והאלמנט של לבטים מוסריים על מה שנדרש מהם לעשות כדי להשאר בחיים, הם יכולים בקלות להפוך לדמות 'הבחור הרגיש והמיוסר', שיש בה משהו מושך.

            כל אחת מהקבוצות האלה יכולה גם לקבל ממד אלגורי: הקהל חסר-הפנים של הזומבים כבר זוהה עם כל אידיאולוגיה או תנועה שהצופה מרגיש נעלה על ההמונים נטולי-המחשבה לכאורה שנמנים עליה, מקומוניסטים (בשנות החמישים) ועד צרכנים (לא הרבה אח"כ, Dawn of the Dead שמציג זומבים בקניון הוא כבר מסוף שנות ה-70, ותודה לימד"ב שתיקן את אשליית הטריות שלי), וכמובן שכיום, כשהאויבים הגדולים של העולם המערבי נתפשים כמין קהל נטול-פנים וצמא-דם, יש משיכה לתיאור של אויבים מהסוג הזה. ב'דם אמיתי' הערפדים הם מיעוט שדורש זכויות ומאיים על הסטטוס-קוו, והקהל אמור לראות את ההקבלה למיעוטים אחרים והמאבק שלהם לשוויון זכויות. ב'הארי פוטר' יש אנלוגיה די ברורה בין ההדבקה בליקנתרופיה להדבקה באיידס (כולל חשש של הורה טרי שהוא איש זאב מכך שאולי העביר את הבעיה שלו לעובר, ושאולי הוא מסכן את המשפחה שלו). אלה רק כמה דוגמאות שעלו לי, ורובן מיצירות שאני לא מכירה כ"כ טוב, אבל אני בטוחה שאפשר להרחיב את העניין.

            כאמור, אני ממש לא מחובבי הז'אנר. אבל אני מוכנה להכיר בעובדה שיצירות שבמרכזן דמויות כאלה *יכולות* כעקרון להיות טובות, ואני יכולה להבין מה מושך אנשים ליצור אותן ולצרוך אותן.

            (סליחה על המגילה. קצת נסחפתי… אינסטינקטים של אשת החוג לספרות, כנראה.)

            • כדי להוסיף לחנוניות שלי: כשקראתי את הפיסקה הרביעית, נזכרתי שהאלגוריות עליהן את מדברת בהתייחס לשתי קבוצות (ערפדים ואנשי זאב) מיושמות באקס-מן (גם עניין הזומבים כבר נטחן בקומיקס בכלל ואצל האקס-מן בפרט בשנתיים האחרונות, אבל עדיף לא להיכנס לטריטוריה הזו). למשל, עניין ה"חזקים יותר מבני אדם ואולי אף נעלים יותר, אבל מיעוט נרדף ומיוסר". כמו אצל ערפדים ביצירות מהעידן המודרני, קיימים מוטאנטים שמנסים לשמור על סטטוס קוו פייסני בין שני המינים ומשתמשים ביכולותיהם להגן על חפים מפשע ואף לשפר את המצב, כשהאקס-מן וממשיכי דרכם מתוארים בקביעות "עושים כל שביכולתם להגן על בני האדם ששונאים ומפחדים מהם"; לעומת מוטאנטים שנכנעים לטבעם האפל ומטילים טרור על האנושות ואף על בני מינם. וזה עוד לפני שדיברנו על הווצרות ערפדיםמוטאנטים דרך דם (כשאצל המוטאנטים מדובר בגן מולד, בד"כ, ולא באמצעות נשיכה).*

              מבחינת אנשי זאב, זה קצת פחות כללי, אלא אם מתייחסים ל"מפלצת שבפנים מאיימת לצאת החוצה" כאיום העל טבעיגנטי שנמצא בבני נוער כשהם מגלים שהם מוטאנטים לראשונה. אבל מה שבאמת התייחסתי אליו הוא הדוגמה הבולטת ביותר: וולברין. אפילו היה קו עלילה בן כמה שנים שבו הוא איבד את אנושיותו לחלוטין והשתקם במשך תקופה ארוכה, ומאז הוא נלחם מדי פעם בצד החייתי שמנסה להשתלט עליו. לא שהוא מחסל פחות אכזרי בלי האלמנט החייתי, כן?

              מבחינה פרטנית ניתן להזכיר גם את ביסט, שניסה לנטרל את הגן המוטאנטי ובמקום זאת שיחרר מרכיבים נסתרים בגן המוטציה שלו, ובכך הפך ליצור שעיר וחייתי, חסר כל מראה דמוי אנוש (פלוס ההשפעות של סיפור ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, שכבר יושם ע"י מארוול כעשור לפני כן עם האלק). לפחות במקרה שלו, האנק מקוי שמר על אישיותו ומוחו המבריק, מה שיוצר מאז ניגוד נפלא בין מראהו המאיים לבין אופיו השייקספירי.**

              * עם קשר או בלי, האקס-מן כבר התמודדו בעבר עם ערפדים בשנות ה-70 או ה-80 (דרקולה בפרט), וגם בשנתיים האחרונות (שוב דרקולה), בהחלט בהשפעת טרנד הערפדים הנוראי.
              ** יש גם מס' מוטאנטים שאף קרובים יותר ביכולותיהם לאנשי זאב, לפתע נזכרתי: וולפסביין, פראל ואחותה ת'ורן.

              • מגניב. 🙂 באיזשהו מקום גם אני חשבתי על זה קצת כשכתבתי, כי זכרתי שראיתי התייחסויות לאלמנט הזה של אקס-מן. ובאיזשהו מקום, באמת אפשר לומר שזו פשוט וריאציה מודרנית לעניין הזה (האנושי מול המפלצתי). אני חושבת שההבדל העיקרי – ומה שממש מבליט את האנלוגיה לארגוני שוויון זכויות למיניהם – הוא אלמנט ההדבקה, שנדמה לי שחסר באקס-מן (היה באחד הסרטים איזה מכשיר של הרעים שהפך אנשים למוטנטים, לא? אבל בכל זאת, זה די שולי). אחד הדברים שנראים לי הכי חשובים במיתוסים האלה הוא האפשרות ש'הם' יהפכו אותך לאחד מהם. זה חלק ממה שעושה אותם מפחידים כ"כ, אפילו בגרסא הסקסית שלהם (לרוב, גם אם יש משיכה להפוך לערפד / איש זאב, היא מוצגת כמשיכה מורבידית. 'דמדומים' לא נחשב. הערפדים שם הם בקושי ערפדים, סתם כת של אנשים מושלמים ומנצנצים ובני-אלמוות; אפילו ניבים אין להם).

                • גם אם חסר אלמנט ההדבקה באקס-מן (כן, בסרט הראשון מגנטו תכנן להשתמש ברוג ובמכונה ההיא כדי להפוך הרבה אנשים חשובים למוטאנטים), זה לא אומר שהאדם הפשוט מודע או מאמין לעובדות ולא חושש המוטאנטים הרעים ישתלטו עליו ועל בני ביתו. ואם לא הדבקה, אז כן התבוללות של מוטאנטים בין בני האדם "הפשוטים" והעברת הגנים לצאצאיהם.

                  אפשר להתסכל על רוג כאנלוגיה להדבקהמחלות מיןאיידס. שהרי במגע עם כל אדם היא שואבת ממנו את החיות שלו (מבלי שתהיה לה שליטה על זה; במקרה של מוטאנטים או בעלי יכולות על, היא סופגת גם את כוחותיהם לזמן מוגבל) וכחלק מסיפור המקור שלה, החבר שלה בתיכון נכנס לתרדמת ארוכת שנים מפני שהתנשקו והיו במגע לאורך זמן רב מדי. לכן רוג נמעת בד"כ ממגע ועוטה כפפות (גם מפני שבהמשך היא עשתה את אותו הדבר למיס מארוול, וכך נותרה עם כוחות העל שלה למשך שנים רבות).

                  כמו שיש כאלו שנמשכים לערפדיםאנשי זאב ורוצים להיות כמוהם, יש גם בני אדם שהם מעבר לתומכים במתן זכויות שוות למוטאנטים, אלא בעלי סטיות שקשורות למוטאנטים. לפני מס' שנים גרנט מוריסון הציג קבוצה של אנשים בעלי ממון שהקימו יחידה שצדה מוטאנטים, כדי לגנוב מהם את איבריהם, לשתול אותם בעצמם ובכל לכאורה לזכות ביכולות המיוחדות שלהם.
                  http://www.comicvine.com/u-men/65-47994/

            • ocean

              לא הובנתי, אז אחדד שוב: אני מתעניינת בתשובה ברמת הטרנד והסדרות, לא האב-טיפוס של הדמויות. הפירוט שלי למעלה של סוגי היצורים נועד כדי שאחרים יבינו למה אני מתכוונת כשאני כותבת "על טבעי".

              כאחת שדגמה את כל הסדרות מלבד באפי, אני יכולה להעיד שלא נתקלתי ביותר מדי רבדים או אלגוריות סבוכות. הכל נותר קרוב מאד לפני השטח, וגם אם היה משהו "עמוק" הרי שהוא היה מאד ברור לצופה. יתר על כן, וזו כבר לחלוטין השקפה אישית שלי, לשיטתי הקהל האמריקאי הממוצע לא ממש יכול לפרש את המעט שכבר יש בסדרות האלה בצורה בה את, לצורך העניין, יכולה לפרש.

              פשוט עניין אותי לדעת למה למרות הנ"ל, הטרנד הזה כל כך תופס את כל העולם.

              • תשמעי, ברמה הבסיסית? לא נראה לי שיש כאן יותר מדי על מה לתהות. אנשים אוהבים לראות דברים על טבעיים למיניהם כי זה מעניין אותם לראות סיפור שיש בו אינטראקציה בין האנושי למפלצתי, בין אם אלה מפלצות איומות שצריך לחסל או מפלצות יפות-נפש שאפשר להזדהות איתן (ולשכב איתן). מעניין אותם לראות דמויות שיכולות להיות רשע מוחלט ואפשר לעשות סצנות מגניבות שבהן מחסלים נחיל שלם שלהן עם להביור; מעניין אותם לראות גיבורים שיש להם כוחות מעבר לאנושי, בצורה זו או אחרת. נראה לי מגוחך לתהות למה אנשים לא רוצים לראות רק סיפורים ריאליסטיים, כנראה באותה מידה שלך נראה מגוחך שאנשים רוצים לראות סיפורים על-טבעיים.
                זומבים זו מפלצת מגניבה, כי כל ענייני הקהל חסר-הפנים עובדים גם בלי לנתח אותם ברמה אינטלקטואלית. וערפדים ואנשי זאב זה סקסי, כי כיום, ערפדים ואנשי זאב הם שתי תת-קטגוריות של הקטגוריה 'חתיכים מיוסרים עם מנה גדושה של "ילד רע"', וזה מושך קהל. טאדא. הטרנד הזה ימשיך, כל עוד אנשים ימשיכו לחפש סיפורים שהם לא רק ריאליסטיים – ואנשים ימשיכו לחפש סיפורים שהם לא רק ריאליסטיים, כי זה מה שאנשים עושים משחר האנושות.

                • ולגבי הטרנד, נראה לי שבגדול זה קשור לטשטוש הגבולות בין מד"ב/פנטזיה למיינסטרים, שהולך ומתחזזק בשנים האחרונות, ושמוביל יותר ויותר יוצרים (ומנהלים למיניהם) להבין שכבר לא מדובר בקהל נישה אלא במרבית הקהל, כלומר שיש בזה רווח.

                  • ocean

                    סוף סוף, תשובה לעניין.

                    תודה.

            • maayanzil

              זומבים הם רפובליקנים! ערפדים הם ליברלים! 😛

              טוב, אני יודעת שזה באיחור, רק עכשיו משלימה את הסדרה, אז אולי אף אחד לא יקרא את זה. "פשוט יעל"- אהבתי את ההודעה שלך. יש בערך איזה מליון מאמרים שמנתחים מפלצות שונות ומה כל אחת מהן מייצגת- איזה פחד בתת מודע שלנו וכו' וכו'. מכוון שאני עצלנית מדי לקרוא דברים מסובכים, אני מסתפקת בסרטונים משעשעים ביוטיוב.

              הנה למה זומבים הם רפובליקנים וערפדים הם ליברלים (לפי After Hours) :

              http://www.youtube.com/watch?v=pWq8j0yXkMI&list=PL5CC44F2C10A8415C

              לצפייה נוספת- למה ערפדים סקסיים? ולמה דווקא עכשיו? 🙂

              http://www.youtube.com/watch?v=qkdbfC_2BCI&list=PL5CC44F2C10A8415C

    • Mira

      כנראה שלאנשם נמאס מהעולם האפור והמשעמם- ואם בא לך לברוח מזה, אתה צריך עולם שהוא לא אפור ומשעמם…. 🙂

  • קראתי בלי לראות את הפרק, וזה רק חיזק אצלי את המחשבה על לוותר על העונה, או לכל הפחות לחכות הרבה זמן עד שאשמע דברים טובים עליה (מה שלא יקרה). נשמע מעיק מאוד.

    • אז אני אוסיף ואספר לך, תוך ספוילר גדול (אז תפסיק לקרוא כאן אם אתה לא רוצה), שרוב הפרק עסק בהיעלמותה של הילדה שבחבורה, ובסוף הפרק לא רק שהיא עדיין לא נמצאה, אלא שבנו של ריק נורה באופן שנראה פטאלי למדי. בנוסף, בתחילת הפרק אנחנו למדים שמישהי אחרת מהחבורה נכנעה וכנראה מתה אף היא. האופטימיים שבנו יגרסו שזה נראה כמו התחלתו של דילול העדר. אולי מנסים להחליף את הדמויות באחרות מעניינות.

      • אה? אתה מתייחס למונולוג הפרידה של ריק עם מכשיר הקשר? הוא התכוון לז'אקי שנשארה למות עם ד"ר ג'אנר בפרק סיום העונה.

        • אני אפילו לא זוכר אותה.

          • בשמחה הייתי מודה שבמקרה נכנסתי לקישור לשירשור סיום העונה הראשונה באג'נדה ושם נזכרתי בה כשקראתי שוב את ההודעה שלי, אבל אין לי מזל כמוך. היא שייכת לערימת מידעזיכרון מיותר שיושב לי בראש.

  • Geeker

    לא התלהבתי יותר מידיי מהפרק הראשון ומבין 3 המיותרים שציינת, תחילת הפרק שבו ריק מדבר לווקי-טוקי הייתה הכי לא ברורה. אני מקווה שהעונה תתחיל להיות מעניינת יותר, שיהיה איזה סיפור מסגרת (למשל, מה עושים עם כל הזומבים, מה אפשר לעשות, מי התחיל את כל זה וכדומה), ושיהיה לי מעט יותר אכפת מהדמויות…

  • Saturn

    אני חושב שריק פשוט שידר את דבריו על התדר שנקבע. זה היה 'לייב' ולא נסיון להשאיר הודעה או משהו בסגנון. הוא גם אמר signing off.

    בכל אופן, פרק שהתחיל בסדר ונחלש ונחלש. הסדרה הזו בטח קבעה שיא של הזמן הכי קצר אי פעם שבה סדרה הפכה מלהיות מלהיבהמצופה למשהו אחר.

    לאיפה לעזאזל סופיה נעלמה? מה, בלעה אותה האדמה? מה הבעיה לחזור לכביש הראשי, למה הם לא ניסו לצפור ולהראות לה את הכיוון? סתם מעצבן.

    תזכירו לי מה נאמר בעונה הקודת לכל עניין החשיפה לדם ולנוזלי גוף של זומבים כי הם פשוט משפריצים על עצמם בכמויות. הגרפיות של הסדרה ממשיכה להיות הדבר הכי בולט בה, אפילו יותר מדי. כאילו שהקלף הכי חזק שלה זה השתלחות אלימה וחסרת רסן כלפי כל מה שז-גורר רגליים.

    לא ברור לי איך הזומבים עומדים במרדפים ורצים אחרי קורבנות בכזו מהירות כאשר ההליכה שלהם כזו. אני לא זוכר שזה מסתדר עם תיאור הזומבים של הסדרה.

    הדיבורים בכנסייה היו רעים, בעיקר זה של ריק. הוא אפילו בא לצאת ואז הסתובב והפציר בפסל כאילו זו שיחה הדדית. שחררתי צחקוק. אולי הצבי היה הסימן. איך לעזאזל נתנו לבן ללכת עם ריק ושון להמשך החיפוש?! במקום שיילך עם החבורה שחוזרת לכביש. יופי של הורות! 'אני חבר שלה'. פח, אתה גם ילד קטן שיתקשה להגן על עצמו במצב מצוקה ואין לך מה לתרום. כל כך קשה היה לקחת בן-אדם שלישי אחר?

    אני מצטרף למה שנאמר ב TVE שייתכן שהקיצוץ בילדים הוא כתוצאה ממעבר הזמן האיטי בעלילת הסדרה בהשוואה לגדילת השחקנים במציאות.

    מבחינת העונה, אני מניח שהיעד שלהם יהיה הבסיס הזה שממנו נשמע שידור החירום ברדיו. אולי הפעם יהיה שיפור עם הזמן, ודחילק תרגיעו עם הזומבי אנטומיה 101.

    • היה ברור שזה מה שריק עושה, עדיין מקווה שמורגן חי ומאזין.

      אם בעונה הקודמת הצליחו למרוח זמן על פני שישה פרקים בלבד, מעניין איך יצליחו לחרבש עונה בת 13 פרקים… אם לשפוט מהפרק הראשון, ההפקה נדבקת לשיטת המריחה שהורגלה אליה, לא משנה מי בצוות הכותבים ומי מריץ את הסדרה.

      יכול להיות שפתאום הבינו שהילדה שמגלמת את סופיה מיוצרתמעצבנתמשחקת רע והעלימו אותה עד הודעה חדשה?

      אם לשפוט ע"פ סיום הפרק והפרומו לפרק הבא, נראה שהם ממשיכים בכיוון מעט גומה יותר לעלילת הקומיקס. לא חושב ששידור החירום ישתלב בעלילה, מה גם שאחרי הפיאסקו עם ה-CDC יתכן שהניצולים הבינו שזה יהיה עוד מרדף חסר מטרה.

  • הרגשות שלי מעורבים. היו דברים טובים בפרק, אבל כפי שהורגלנו בעונה הראשונה, הסדרה ממשיכה ליפול לאותם תהומות שהורסים אותה.

    דווקא בפרק שרוברט קירקמן (היוצר המקורי) חתום עליו כתסריטאי, עד הסצנה האחרונה לא היה שום דבר שהתבסס על הקומיקס.

    הסדרה חייבת להתאפס ולהחליט איזה זומבים היא רוצה: איטיים ובעלי תפקוד לקוי (כמו בקומיקס) או כאלה שמסוגלים לבצע פעולות מוטוריות מעט מתוחכמות יותר (איפשהו בין זומבים קלאסיים לאלו של '28 יום אחרי'). לא קניתי את הזומבי שנשכב לפתע על הקרקע כשגילה את סופיה, ולא אהבתי את הזומבי שנכנס לקרוואן בנונשלנטיות. חוץ מזה, למרות עבודת איפור מוצלחת, חסרים לי פרצופים שלדיים על הניצבים האנושיים (ראינו כאלה על גופות פלסטיות שהונחו לצד הדרך).

    המונולוג של ריק בכנסייה היה רע. פשוט רע. של קרול דווקא היה בסדר והתאים לדמות, אע"פ שאני עדיין לא סובל אותה (בסדרה).

  • משהו נוסף: קרול אומרת שסופיה בת 12. היא נראית צעירה יותר (8-9) ובקומיקס אולי אף צעירה יותר (7-8) ובת גילו של קארל, שפה דווקא נראה צעיר ממנה במקצת.

    וריק חייב להיפטר מהמדים האלו. הם בטח כבר מסריחים בטירוף, עם מזג האוויר החם והמחסור בכביסהסבון. בשלב הזה בקומיקס א. הוא כבר מזמן לא עוטה את המדים (הכובע הועבר לקארל), ב. הקבוצה מתמודדת עם חורף מושלג. זומבים קפואים זה מראה מלבב.

  • miss bojarsky

    לא נותר לי אלא להסכים, קטעי הגועל/אימה היו מעולים, קטעי הדרמה הקיטשית מבחילים.
    הסצינה האחרונה הייתה עשויה מאד יפה והשאירה אותי המומה למדי, אזמגיע להם נקודות על זה.

  • ספוילרים לפרק 2:

    חשבתי שפרק באורך רגיל יצליח לחמוק מהשגיאות שנעשו בפרק הכפול, אבל כמה טעיתי. הייתי צריך לדעת לפי המוניטין של הסדרה (וכפי שמישהו הזכיר לי במקום אחר, מדובר בשמונה פרקים בלבד!) שמצפה לי אכזבה. לא שמתי לב אם פרנק דראבונט עדיין מקבל קרדיט כמפיק ראשי, אולם גלן מזארה, מי שהחליף אותו בתפקיד, חתום כתסריטאי הפרק. זה בהחלט לא מבטיח שיפור אחרי לכתו של דראבונט.

    הבעיה הגדולה שלי הפרק הייתה מריחת זמן. ריק בטראומה אחרי שקארל נורה (כפי שכתבתי לאחר הפרק הקודם, הירייה בקארל היא הדבר היחיד שאכן התרחש בקומיקס, כך שידעתי מה עומד לקרות פחות או יותר) והתגובות הלקויות שלו אמנם מנוטרלות ע"י חברו שיין, שכרגע מהווה את הניגוד המעניין ביותר כמי שנטש את חברו הטוב ביותר, שכב עם אשתו ועכשיו תומך בו בצרתו הגדולה ביותר, כשעמוק בפנים היה מעדיף שריק יישאר מת ויאפשר לו לפתח את הרומן עם לורי. על כל פנים, שיין עושה עבודה טובה (אע"פ שזה בטח מתוך תחושת אשמה על מעשיו בעבר), אבל למה צריך לראות עשר דקות של מריחת חילופי הדברים ביניהם? ריק חייב להישאר, שיין ילך למצוא ציוד רפואי ואו להביא את הניצולים האחרים. נקודה.

    מריחת זמן נוספת הייתה ההשתהות של האחרים ביער, שלפחות הסתיימה עם חיסול זומבי והגעתו של חיל הפרשים (הסוס בלבל אותי ולרגע חשבתי שאני צופה ב'דקסטר'). על הכביש המהיר דייל נאלץ להתמודד עם נמושה, בעוד עלילה שהייתה יכולה להצטמצם בחצי. בטח שהוא לא יבחר לנטוש את האחרים ולברוח עם אדם הוזה שעלול למות בכל רגע. עם כל טענותיו של טי-דוג, דווקא ציפיתי שיזכיר איך דייל מיהר להציל את אנדריאה מהתאבדות, אבל אף אחד לא טרח לנסות ולהציל את ג'אקי. מעבר לזה, לא ברור לי מאיפה הגיע למסקנה שריק ושיין גזענים רק מפני שהם שוטרים מעיירה דרומית. עד כה הם לא הראו שביב קטן של גזענות, ודאגתו של ריק למורגן ובנו מוכיחה שאין לו בעיה כזו.

    הצגת דמויותיהם של הרשל, מגי, פטרישיה ואוטיס שימחה אותי, אע"פ שכרגע הם די מחווירים לעומת הקומיקס (אני יודע, תלונה מטופשת להופעה ראשונה של דמויות; בכל זאת, מגי הייתה מגניבה עם הסוס והרשל עשה חיל). קיוויתי שהשיחה בין הרשל לבין ריק על המוסר שבהריגת זומבים תמשיך כבר הפרק, אבל הסדרה בטח תיקח קצת את הזמן עם זה. מקווה שזה יקרה בפרק הבא. חוץ מזה, אולי שלא כמו במקרה של דייל (למרות שזה נמצא על אש קטנה מאוד), לא יזניחו את היחסים המעניינים שבין ריק להרשל. הייתי שם עין על מגי והרשל, בכל אופן.

    מבחינת הדמויות הותיקות, כבר הבעתי את אכזבתי בעניין לורי וקרול, הפעם, סופית, הצטרפו אליהן ריק ואנדריאה, שנראים כמו גרסאות קריקטוריות לדמויותיהם בקומיקס. מי שכן מפתיעים אותי הם שיין (אחרי שבעונה הראשונה נראה היה שהוא בונה את עצמו כשמוק של הסדרה, אבל יצא מהנישה) ודאריל, אולי מפני שאין לי על מה לבסס אותם.

  • Saturn

    פרק מספר 2:

    לא יודע למה, אבל הפרק פחות הפריע לי מהקודם. אולי רק בזכות היותו קצר יותר וכך פחות זמן 'הוקדש' לחבורה שהולכת סביב-סביב ביער ודייל וטי-דוג על הכביש.

    הסצנות עם ריק ושאר הדברים שם פחות הפריעו לי. אז האם חגגנו מוקדם מדי את הפטרות הסדרה מהילדים? למרות שנדמה ששיין ואוטוס (?) דחקו את עצמם לקיר. הטקטיקה שלהם הייתה נכונה, רק חבל שהם לא לקחו איתם עוד פלייר להשתמש בו אחרי שלקחו את הציוד.

    גם לא ממש מבין את אופי הזומבים. הם כנראה החליטו על זומבים איטיים שבקושי מזיזים את עצמם, אבל ברגע שהם מזהים מטרה הם עושים ספרינטים.

  • מיכאל גינזבורג

    לא קראתי את הקומיקס, אך השיפור בעונה ה2 (סיימתי הרגע פרק 3) הולך וגובר. העונה הראשונה בסה'כ לא רעה.
    כרגע אני נהנה יותר. הכתיבה בהחלט מקורית, למרות הפאקים באיפיוני הזומבים.

© עידו ישעיהו