עוד מעט, ב-19 בינואר, תתחיל סוף-סוף העונה השישית של "The Venture Bros"! עבר די הרבה זמן מאז העונה החמישית (ליוצרים לוקח די הרבה זמן לעבוד על הסדרה, ואדולט סווים, שמשדרים אותה, די רגועים בקטעים כאלה ולא דורשים מהם עונה כל שנה), אז אני מתרגשת לקבל סוף סוף פרקים חדשים. הבעיה היא שכמעט אין לי עם מי לחלוק את ההתרגשות הזו, לפחות לא בארץ. מסיבה שלא ממש ברורה לי, למרות שבקרב קהילת הצופים שאני מכירה יש בסיס מעריצים לסדרות אחרות של אנימציה-למבוגרים שלא משודרות בארץ (למשל "ריק ומורטי" – גם היא של אדולט סווים – או "מעבר לחומת הגן" החדשה), לא ממש יצא לי לפגוש אנשים שבכלל מכירים את "האחים וונצ'ר", על אחת כמה וכמה שמתלהבים ממנה כמוני. וזה ממש מבאס.
ובכן, עכשיו שהעונה השישית מתקרבת, הגיע הזמן להציג אותה לאנשים, ואולי אצליח להעביר למה אני כ"כ מתלהבת, וגם אתם תצפו בה ותתלהבו ממנה כמוני, וסוף סוף יהיה לי עם מי לדבר פה.
***
היה היה פעם ילד בשם ראסטי. אבא שלו, דוקטור ג'ונאס וונצ'ר, היה סופר-מדען כריזמטי ורודף-צדק שיצא לכל מיני הרפתקאות עם החבורה שלו, Team Venture (ועם הילד, כי ככה זה בסדרות ההרפתקאות האלה), נלחם בפושעים, פגש חייזרים, הסתבך בג'ונגלים, בנה רובוטים, וכל שאר הדברים המגניבים שאפשר לדמיין מסדרות כמו ג'וני קווסט. וכמו ג'וני קווסט, ראסטי היה מפורסם, וכל הילדים רצו להיות כמוהו.
ואז הוא התבגר.
דוקטור תדיאוס "ראסטי" וונצ'ר הוא מדען לא מוצלח במיוחד וגם לא מצליח במיוחד, ומאוד מאוד ממורמר, בגיל העמידה. הוא חי באחוזה הענקית והמתפרקת שירש מאביו עם רובוט שירות בשם H.E.L.P.eR, שומר-ראש קטלני כמו רמבו על סטרואידים בשם בְּרוֹק סאמסון, ושני הבנים שלו (לא ברור איפה האמא, או מי היא), האנק ודין, בחורים נלהבים ותמימים שדי עולים לו על העצבים. הוא עדיין נכנס לכל מיני הרפתקאות ותסבוכות ומוצא את עצמו – טוב, בעיקר את ברוק – נלחם בכל מיני נבלים משונים (ביניהם הנמסיס הרשמי שלו מטעם ארגון הסופר-נבלים The Guild of Calamitous Intent, טיפוס אובססיבי בשם "המונארך", וצבא ההנצ'מנים שלו המחופשים לפרפרים), אבל כיום הוא כבר עייף ומריר ואין לו כוח לכל הדברים האלה. הוא מנסה להמציא ולבנות כל מיני דברים כדי להרוויח כסף ולזכות בתהילה שהוא מרגיש שמגיעה לו, אבל שוב ושוב הוא נכשל.
ולא רק הוא: העולם בסדרה הוא עולם שבו כל הדברים המופלאים והעתידניים מהתרבות הפופולרית של שנות השישים (סופר-מדע, גיבורי-על, בניינים לבנים ומגניבים עם קווים מעוגלים) באמת קיימים, אבל האנשים עצמם הם בד"כ… נו, אנשים. אנשים שאין להם תכונות מיוחדות, שהכוונות שלהם אולי טובות (לפעמים, לא תמיד) אבל לעתים קרובות הם גם אנוכיים וקטנוניים ולא מסתכלים מעבר למעגל הצר של מה שהם מכירים. והם מנסים דברים, ונכשלים. למעשה, יוצרי הסדרה, ג'קסון פאבליק ודוק האמר, סיפרו שזה היה העיקרון הבסיסי שלהם – שהם רצו ליצור סדרה שהתמה שלה היא "כישלון".
נשמע קצת מבאס, אה? כמו משהו שאולי יכול להחזיק בדיחה אחת, אבל לא סדרה שלמה? אז זהו, שלא. קודם כל, כי ההומור פשוט עובד (הרבה ממנו הוא הומור שחור ו/או אלים, ואם אני נהנית ממנו למרות שאני בד"כ לא אוהבת אלימות, כנראה שזה אומר משהו), וכי ההרפתקאות מטורפות וחסרות היגיון לחלוטין ובכוונה [*], אבל בכל זאת אין הרגשה שסתם תוקעים דברים כדי שיהיה מוזר, אלה סיפורים שמעניין לצפות בהם, ועם הזמן כל מיני דברים מתחברים.
[*] דוגמא קיצונית במיוחד: בעונה 2 יש פרק בשם "חזרה לבית המומיות, חלק 2". אין חלק 1, או חלק 3 לצורך העניין. הפרק כולל מומיות, מלכודות קטלניות, קרני כיווץ, תחרות בין מדע לקסם, מסע בזמן, וגם את הקטע הבא, שמצוטט כאן ישירות מתקציר הפרק: Brock, another Brock from a different timeline, the boys, Sigmund Freud, Edgar Allan Poe, and Emperor Caligula meanwhile work together to plan an assault on the Osiris Cult. כן, בחיי.
שנית – ובעיקר – כי הדמויות מעולות ולא חד-ממדיות, גם אם הן נראות כך בהתחלה; הן מתפתחות ונעשות מורכבות יותר ככל שהסדרה מתפתחת. דוקטור וונצ'ר הוא בנאדם מחורבן עם כישורי אבהות לקויים עד בלתי-קיימים, אבל הוא לא באמת מרושע, ובסופו של דבר אכפת לו מהבנים שלו. האנק ודין הם דבילים, אבל עם הזמן הם מתחילים להתבגר ולפתח אישיות משלהם. גם דמויות אחרות מקבלות אישיות וסיפורי רקע, קשתות עלילה מתפתחות ומסתבכות; ולכן אני לא יכולה לפרט הרבה, כדי שלא לספיילר הלאה. אבל קורה הרבה, וכאמור לעיל כל מיני פרטים מתחברים, ובין כל הצחוק והאקשן והטירוף יש רגעים אנושיים נהדרים.
ויש כל כך הרבה דמויות מעולות! אין סיכוי שאצליח למנות את כל גלריית הדמויות המוזרות והמגניבות של הסדרה: כבר סיפרתי על הדמויות הראשיות במשפחת וונצ'ר ועל המונארך – אבל לא על העזר-כנגדו של המונארך, Doctor Girlfriend עם הקול ה… ייחודי שלה, או צמד ההנצ'מנים החנונים וה-genre-savvy המכונים 21 ו-24:
ובהמשך נפגוש גם את השכן של משפחת וונצ'ר, הנקרומנסר הדרמטי והידידותי דוקטור אורפאוס, את ביתו הטינאייג'רית הגותית טריאנה, ואת חבריו ל"מסדר הטריאדה": הנזיר ההומו הקרוי "האלכימאי" וצייד הבלאקולות (רק בלאקולות, ושלא תחשבו אפילו לקרוא להם "ערפדים אפרו-אמריקניים", כי מה אם הם בריטים למשל, אה?) ג'פרסון טוויילייט.
את צמד המדענים פיט וויט הדנדי הלבקן ובילי קוויזבוי קטן-הקומה עם היד הרובוטית (אגב, חובבי נייטווייל ישמחו לזהות את הקול[ות] של הדרקון היירם מקדניאלס – ג'קסון פאבליק, שמשחק את מקדניאלס, הוא כאמור אחד מיוצרי הסדרה ומדבב את פיט ווייט, וגם את האנק וונצ'ר ועוד לא מעט דמויות).
את המתנקשת הפרילאנסרית הרוסייה מולוטוב קוקטיז; את קולונל האנטר גאד'רס מ-OSI (ארגון פארה-צבאי עם הרבה השראה מ"כוח המחץ") וכמה סוכני OSI אחרים; את חברי "צוות וונצ'ר" המקוריים והמזדקנים; מגוון של נבלים מ"גילדת הפורענות"; ועוד כיד הדמיון הטובה, והיא טובה.
וחוץ מזה, מכיוון שהיוצרים הם חנונים שאוהבים המון דברים, ושזה לא עולם שדורש יותר מדי הגיון פנימי גם ככה, הסדרה מלאה רפרנסים לכל מיני דברים, גיקיים ואחרים – ממלחמת הכוכבים, דרך סקובי דו ודיוויד בואי ועד אמנות המאה ה-19.
אם זה לא היה ברור מהתיאורים עד כה, יש המון דמיון בסדרה הזו, ולמרות כל העקיצות כלפי סדרות הרפתקאות ישנות וכל מיני דברים כאלה, אפשר להרגיש בקלות שיש גם המון אהבה אליהם ואל כל התרבות שבה הם צמחו. למרות שהעולם שמתואר שם הוא לכאורה כושל ומבאס, הסדרה עצמה לא באמת שונאת את העולם או את הדמויות. היא מלאה בדמיון ובהרפתקאות ובהתלהבות, וההתלהבות הזו מידבקת.
אז נו, למה אתם מחכים? אקשן! הרפתקאות! חייזרים! בדיחות! רובוטים! מפלצות! רפרנסים! דמויות מעניינות! רובי לייזר ענקיים! קדימה, צוות ונצ'ר!!!