ספוילר "הפלאש" עונה 1 פרק 11
Author Archives: Tomer Soiker
הסוכנת קרטר 1.04: מתג הבליצקריג
גות'אם 1.13: ברוך שובך, ג'ים גורדון
הפלאש 1.10: נקמת הנבלים
גות'אם 1.12: מה שהציפור הקטנה לחשה לו
מבוקש 4.11: If-Then-Else
"מבוקש" עונה 4 פרק 11, ספוילרים בהמשך
מאז פרק הפיילוט של "מבוקש" (Person of Interest, שמה מלידה) לא דובר בבלוג על הסדרה, למעט איזכורים בתגובות על אהבתי אליה והעובדה המצערת שהיא זוכה להתעלמות בארץ. אולי אם הייתי כותב עליה בקביעות לא היה לי על מה להלין. התבנית הפרוצדורלית שהודבקה אל POI בתחילתה נראתה כמה שיוביל את הסדרה, אולם בשלב מוקדם הוצגו קווי סיפור מתמשכים ופרמיס שהשתלם החל מסוף העונה הראשונה. מאבקי שליטה בין ארגוני פשע וגוף מושחת בראשות משטרת ניו-יורק עמדו במוקד לא מעט, בייחוד בין שני חצאי העונה השלישית ובפרקים שקדמו לפגרת החורף האחרונה.
חרף זאת, העלילה המשמעותית ביותר סביבה את המכונה, המצאתו הגדולה של הארולד פינץ' (מייקל אמרסון, שמצליח למחות את זכרו כאחד הנבלים הגדולים בהיסטוריה הטלוויזיונית, בן ליינוס מ"אבודים") שנולדה כדי להילחם בטרור פוסט ה-11 בספטמבר, הפכה לכלי שרת של בעלי כוח מנוולים אך הסתירה צד אלטרואיסטי בהובלתו (לעתים הובלתם בעצמה) של פינץ' ושותפיו שגויסו לאורך השנים. המעמד האלוהי של הטכנולוגיה בימינו מיוצג ע"י המכונה, ומוביל לאמונות השונות בין שניים מהנביאים החשובים לקיומה, פינץ' ורוט (איימי אקר), ההאקרית היריבה שהפכה לשותפה למטרה ורואה במכונה אלה מודרנית של ממש. שיתוף הפעולה בין כל הגורמים תחת חסותה של המכונה הוביל להקמת צוות דמויות מרתק בנוסף לפינץ' ורוט שהגיעו מאסכולות שונות, ריס (ג'ים קאביזל) השליח בפועל זכה לשותפה בדמותה של שואו (שרה שאהי), שבעברה עבדה עבור אלו שניצלו את המכונה לרעה. יש גם את הבלש פוסקו (קווין צ'פמן) ו-Bear, הרועה הגרמני שמבין רק גרמנית, ובעבר גם הבלשית קרטר המנוחה (טראג'י פי הנסון).
התמה הדתית הגיעה לשיאה לקראת סוף העונה השלישית וממשיכה עד עתה, עם ירידתם למחתרת של צוות המכונה בעוד היא איבדה את אחיזתה לרעת סאמאריטן, טכנולוגיית AI מתקדמת ומרושעת הרבה יותר שמפעילה סוכנים רצחניים שמבצעים כל פקודה. המפגש האמיתי הראשון בין שני האלים החדשים הגיע לאחרונה באמצעות שליחים אנושיים, רוט מול ילד קטן וגאון, במטרה להשיג הסכם שלום. בחירה מודעת וקריפית של מחשב על, בייחוד בגלל המסרים שהעביר לצד השני.
[להלן ספוילרים לפרק]
הסוכנת קרטר 1.01-02: עכשיו זה לא הסוף/גשר ותעלה
גות'אם 1.11: גלריית הנבלים
החץ 3.09: הטיפוס
ספוילר "החץ" עונה 3 פרק 9
בדיון על סדרת גיבורי על אחרת בבלוג דיברנו על זילותו של מוות בקומיקס מהז'אנר. מזה שנים, בייחוד בשנות האלפיים ואילך, קצו של אדם אינו סופי ומהווה לא יותר ממצב צבירה זמני. בין אם מדובר בגיבור קוסמי רב עוצמה או אדם "פשוט" בחליפת גומי וכמה גאדג'טים – המוות הוא לא מה שיעצור אותו.
שתי פעמים בודדות בחיי כקורא קומיקס מושבע אכן האמנתי שלמוות יש משמעות, כשהייתי הרבה פחות ציניקן. האחת הייתה כשוולברין מת בקשת סיפור שהיו מעורבים בה חוצנים משני צורה ו… אתם בטח כבר מבינים לאן זה מוביל. בפעם השנייה קולוסוס, חבר אקס-מן אחר, הקריב את חייו למען הצלת הגזע המוטאנטי מוירוס רצחני שרדף אותם במשך כעשור. זה היה מוות חשוב, משמעותי ועצוב. שלוש שנים מאוחר יותר וג'וס ווידון בכבודו ובעצמו השיב את פיטר רספוטין לתחייה. אחד הרגעים המופלאים בתולדות האקס-מן, אבל שלב נוסף באובדן חשיבותה של התמותה.
מזווית אישית וריאליסטית יותר, בחוג המשפחתי הקרוב התמודדתי רבות עם מוות. אף שזה אירע בין השאר בילדותי, הבריחה אל עולם הפנטזיה של גיבורי העל וספציפית האקס-מן, היא שסייעה לי לא מעט. לראות את הדמויות האהובות עליי משחקות בחיים ומוות כבזוטה יומיומית, זה היה עלבון. יתרה מזאת, מוות נוסף קרה מספר חודשים לאחר לכתו של קולוסוס. אני מניח שזו הסיבה שאיבדתי את תחושת האסקפיזם משחזר אל עולם החיים.