בפנטהאוז יוקרתי במגדלי "נאות הנובוריש" צעד לו יאדו בבטחה בסלון הטריפלקס המפואר שלו. בעודו בוחש עוד כוס של ברנדי ומציץ בשעונו פנה הרודן אל אסירו החדש – פרד איש קריות.
פרד: "אז תזכיר לי איך השגת דירת יוקרה?"
יאדו: "כשאתה תמות ארבעים פעם על ידי כדור אש ענקי ותקבל ארבעים פעם כספי ביטוח חיים תבין מאיפה…"
יאדו הוציא מכיסו סיגר והדליק, ואז נזכר שהוא לא מעשן. לאחר רבע שעה של שיעולים ושיחה עם שכן שהוא רופא חזר היאדו לסלון ופנה בשנית.
יאדו: "ועכשיו כשאתה לא יכול לברוח, אתה תנהל בשבילי את המיקי'ז… הכנס צחוק מרושע כאן".
פרד: "אתה יודע שיכולתי לצאת מהדלת ברבע שעה שלא היית פה, כן?"
יאדו: "נכון, אבל לא ברחת".
פרד: "נכון".
יאדו: "אני מבולבל".
פרד: "גם אני".
יאדו: "בכל מקרה, עכשיו כשאתה לכוד, ויהיה טקס מיקי'ז ואתה תסיים אותו בעוד כדור אש ענקי ואני שוב אקבל מלא מלא כסף!"
פרד: "כן, אבל שכחת דבר אחד חשוב".
יאדו: "מה?"
פרד: "אני זה שכותב את ההזמנות לטקס…"
עמוק בתוך החלל, עמוק בתוך קופסא כחולה.
דפיקות על דלת העץ הדהדו ברחבי המתחם, שלחלוטין היה גדול יותר מבפנים.
הדוקטור ניגש מנומנם לדלת ופתח אותה לרווחה. ים של כוכבים נגלה מולו, וביניהם מעטפה מעופפת אחת. מפאת כבוד בריטי הדוקטור הסיר את כובע הפז המדופלם עת שבא לבחון את המעטפה.
"מכתב" הכריז בקול עליז, "מכתב מישראל!" הוא סגר את הדלת מאחוריו.
"מיס בוז'רסקי! יש לך מכתב מישראל!". שניות בודדות לאחר מכן והעלמה בוז'רסקי הופיעה מעברו השני של חדר ההגאים של הטארדיס. "מכתב?"
"אכן" השיב הדוקטור, "ממישהו בשם מיקי".
בוז'רסקי חטפה את המעטפה מידו של הדוקטור ומיהרה לפתוח אותה.
החום הלוהט של לוס אנג'לס נעלם כלא היה ברגע שנכנסים לאולפני "אמריקן איידול". ג'רמי ליטל היה רק ילד בן 16 ממיזורי עם ברק בעיניים וחלומות גדולים בלב. בנפשו, תמיד קיווה לאותו רגע מהולל בו יעלה על הבמה וישיר בקול גדול את המילים לשיר "I'm Every Woman" ואז, שם בקרשנדו, לשמוע את הקהל קם מהכסאות מבצבץ בין הזרקורים בתוך ים של מחיאות כפיים…
"נורא. גרמת לקיא שלי להקיא לי בתוך הפה. יש לי קיא של קיא בתוך הפה. בזה שבאת לפה ועמדת מולנו גרמת לכולנו להיות טיפשים יותר. בגללך אני טיפש יותר, אתה מבין כמה זה נורא? אני רוצה שתצא מהאולפן תעלה על אוטובוס, ובאמצע הנסיעה תרצח את הנהג כדי שהאוטובוס ידרדר מצוק, רק ככה תבטיח לי שלעולם לא אצטרך לסבול ככה. סבבה?"
"אסף, הוא עוד לא שר אפילו" התחננה ג'יי לו לרחמיו של assafTV על המתמודד הצעיר.
"אני יודע" השיב, "דיברתי על הנעליים שלו".
"אני מתחיל לחשוב שזו הייתה טעות להביא אותו במקום סיימון", לחש סטיבן טיילר למקבילתו המקומרת.
עוזר הפקה צעיר התקרב לשולחן השופטים. "מר TV, יש לך מכתב רשום בקבלה". assafTV קם מהשולחן, פונה לקולגות שלו, הרוקר המקומט והלטינה המנותחת, "אל תנסו להעביר מישהו כשאני לא פה. יש לי בחוזה עוד לפחות ארבעים קטילות ודחיפות להתאבדויות לסיים בפרק הזה".
סקרנטון, פנסילבניה.
דווייט וקריד עשו צעדיהם לתוך המשרד, חולפים (ומתעלמים) מארין בקבלה. בחדר ישיבות ישבו פאם, פיליס ואנג'לה – ועדת המסיבות של המשרד – בפגישה רשמית.
פאם: "אנחנו חייבות לעשות משהו עבור העובדת החדשה".
פיליס: "זה באמת לא יפה שהיא פה כבר שבוע ועדיין לא עשינו לה מסיבת ברוכים הבאים".
אנג'לה: "אני לא חושבת שמגיע לה מסיבה בכלל".
פאם: "אנג'לה, דיברנו על זה".
אנג'לה: "לא אכפת לי, אני לא מוכנה לחגוג יום הולדת לרוצחים".
פיליס: "זה שהיא יהודייה לא הופך אותה לרוצחת".
אנג'לה: "את תגידי את זה לישו".
פיליס: "טוב, אני בטוחה שיש איזה חוק התיישנות בנושא".
פאם (למצלמה): "האמת שזה נורא חשוב לחגוג לעובדים כשהם מגיעים אלינו למשרד. אתם יודעים, שיהיה להם לפחות יום אחד שהם שמחים לבוא לעבודה".
איימס נכנסה למשרד ומיהרה להתיישב בשולחן לצד ג'ים ודווייט. ועדת המסיבות של המשרד יצאה בצוותא מחדר הישיבות ובירכה את איימס בתיאום:
פאם: "היי איימס".
פיליס: "היי איימס".
אנג'לה: "Hello Judas".
איימס העריכה את כל הברכות, למעט האחרונה. אולם לא היה לה זמן להתעמק בזה כיוון שארין הניחה על שולחנה מעטפה גדולה.
איימס (למצלמה): "מצאתי את עצמי מתגעגעת לא מעט לחברים שלי בישראל, לכן המעטפה שהגיעה עם ההזמנה למיקי שימחה אותי מאוד. אני חושבת שאני אפתח אותה כאן מולכם".
איימס פתחה בחגיגיות את המעטפה והחלה לקרוא בקול רם.
איימס: "שלום למר ו/או גברת נכבדים…"
בוז'רסקי: "אנו שמחים להזמין אתכם גם השנה לטקס פרסי המיקי"
אסף: "שיתקיים הפעם במעון הבלוגי החדש של יאדו"
איימס: "אולם…"
בוז'רסקי: "עקב עלויות הפקה גבוהות, ונוכח המיתון שפוגע בכולנו"
אסף: "אבל כנראה בכם יותר מאשר בי"
איימס: "השנה במקום להיות אורחים בטקס…"
בוז'רסקי: "אתם למעשה תעבדו ותשדרו בתור המנחים… מה לעזאזל!?"
אסף: "That Mothafucker!"
איימס: "הוא… מכריח אותנו לעבוד בערב של המיקי'ז?"
יאדו: "נו, אז מה? רק חסכת לי כסף על משכורות לכוכבים אמיתיים"
פרד: "נראה לך שהם יעברו על זה בשתיקה?"
יאדו: "מה הם כבר יעשו, יהרגו אותי? Hey man, I died a billion times!"
פרד: "שכחת איפה אנחנו נמצאים? הם יעשו משהו הרבה יותר נורא…"
