סבירות גבוהה שלא הייתי צופה בפיילוט של "וונדר וומן" אם לא הייתי מקבל עליו המלצה בטוויטר. התמונה שהייתה לי בראש הייתה של סדרת בית משפט של דייויד אי. קלי שבה "וונדר וומן" היא "דרדוויל פוגש את אלי מקביל", וחוזרת מלהרביץ מכות כדי לאכול גלידה עם חברות תוך שהן מרכלות על בחורים. התמונה הזו נמצאת אצלי בראש איפשהוא ליד האנטי-כרייסט.
זה לא שלא נהניתי מ"אלי מקביל" בזמנה – זה שמאז "אלי מקביל" התבגרתי מעט. גדלתי על הסדרות של קלי, אבל קלי לא הציג בהן בני אדם – הוא הציג דאגלס וומבואים שנעו בין מקרה משפטי אחד לאחר. זה יכול להיות נחמד לצפייה בודדת, אבל זה לא משהו שגורם לי לרצות לצפות בסדרה לאורך זמן.
ובכן, הפיילוט של "וונדר וומן" היה שונה למדי מהציפיות שלי, מה שלא הופך אותו לפאר היצירה, אבל כן הופך אותו למשהו ניתן לצפייה, ואולי אפילו משהו שהיה יכול לעבוד בתור סדרה (על מדוע הוא לא המשיך לסדרה, בהמשך). חלק ניכר מהפיילוט היה בשבילי בגדר "מחשב מסלול מחדש" תוך שאני מנסה להבין מה בעצם קלי עושה כאן, ומופתע לטובה ברוב הנקודות. מכאן והלאה ספויילרים לפרק.
ראשית, "וונדר וומן" היא סדרת אקשן. הדבר המרכזי שוונדר וומן עושה הוא להרביץ לאנשים רעים. במצב הטרום-פוסט-הפקה של הפיילוט הקרבות עדיין לא משוייפים – רואים את הכבלים, ומרדף במהירות-על שמתרחש בתחילת הפרק נראה יותר כמו משהו מתוך קומדיה. האקשן הוא מעט יותר "זינה" מאשר "באפי", בהיבט שקיימות קפיצות הזויות באוויר ו-וונדר וומן בעצמה לא סופגת מכות, אבל בסה"כ הוא די זורם.
מסביב לאקשן יש לנו מה שהוא בעצם דרמת מקום עבודה – דיאנה ת'מיסקרה היא הבוס המיליונרית של חברה פומבית, שמממנת את הפעולות הלא חוקיות שלה באמצעות מכירת צעצועי וונדר וומן. הסדרה מתעכבת על ההיבט הלא חוקי של הפעולות שלה, עד רמה מסוימת. המשטרה ומערכת הצדק מקטרים, אבל בסופו של יום נותנים לדיאנה רשות לעשות ככל רצונה (כולל רצח ועינויים). דיאנה מאשימה את הנבל של הפרק (אליזבת' הרלי) במכירת סמים באופן פומבי ללא הוכחה, וללא חשש מתביעת דיבה.
הדברים האלה מעלים שאלות לגבי איך קלי, משפטן בהשכלתו וליברלי בדעותיו, מסוגל ליצור טלוויזיה עם חור משפטי ואתי כל כך גדול. התשובה, לדעתי, טמונה באיזון שקלי מנסה ליצור: מצד אחד, הוא כן מעוניין לתלות מנורה מעל הבעייתיות המשפטית של הגיבורה שלו. מצד שני, הוא לא מנסה ליצור כאן דרמה משפטית. "וונדר וומן" היא בעצם הג'ורג' בוש של הסופר גיבורים – מי שנמצא כאן בשביל האקשן יאהב אותה כי היא מרביצה, ומי שנמצא כאן בשביל הסאבטקסט יראה איך אמריקה מקבלת בחום פושעת כגיבורה. כמובן שאפשר פשוט להתייחס לחור כחור, ואני מניח שזה היה משהו שהיה קשה לבלוע בהקרנות מבחן.
נקודה מעניינת נוספת היא עניין הזהות החלופית. קלי למעשה הופך על פיו את קונספט האלטר-אגו, כאשר ידוע לציבור שדיאנה ת'מיסקרה היא וונדר וומן. עם זאת, לדיאנה יש זהות סודית נוספת בדמותה של דיאנה פרינס, שבקטעים המוקדשים לה צופה בטלוויזיה עם החתול שלה ומנסה לפתוח עמוד בפייסבוק. גם כאן הסדרה תולה מנורה – היועץ של דיאנה (קארי אלווס. לא הייתי יודע אם לא היו אומרים לי) אומר לה שמדובר בסוג של סכיזופרניה, ונראה שבדיוק לכך קלי התכוון. האלטר אגו, אליבא דקלי, אינו מקום שמאפשר לסופר גיבור לתפקד באין מפריע בחברה, אלא מקום שמאפשר לו להוציא את הלחצים העצומים והאחריות הגדולה שבאה עם הכח הגדול שלו. כל הדבר הזה נעשה בצורה עדינה למדי ולא בבוטות "אלי מקביל"-ית.
כאמור – לא פאר היצירה. פאליקי בסדר בתור דיאנה\דיאנה, אבל הדמויות האחרות מוזנחות לחלוטין. קשה להחליט אם אליזבת' הרלי נהנית או סובלת מלשחק את הנבל החד-ממדי, אם כי שורת הדיאלוג המוצלחת של הפרק היא שלה. ועדיין, לדעתי קלי הניח כאן את היסודות למשהו שהיה יכול לעבוד באופן שבועי, אם כי אולי ברשת כבלים ולא ברשת ארצית. הבעיות שהפיילוט הזה מנסה להתמודד איתן יהיו בעיות בכל ניסיון להציג על המסך סדרת סופר גיבורים, והדרך של קלי לעשות זאת לכל הפחות סיקרנה אותי.