לאחרונה חזרתי לצפות במשרד מההתחלה. אני כרגע בתחילת העונה החמישית, אחרי ארבע עונות שהיו בחלקן הגדול מושלמות, כשכל פרק זוכה ממני בסיומו לתואר "הפרק הכי טוב עד כה". קשה להגיד מה עשה את המשרד לכל כך מושלמת בתחילתה, ומה השתבש וגרע ממנה בעונות האחרונות, אבל אני חושבת שזה קשור בעיקר לכמה רגילות היו הדמויות בהתחלה. גם דווייט, בשיא המוזרות שלו, בסך הכל הגיע מחינוך חקלאי קשוח, והיה רגיל לטפל בעצמו בכל הבעיות. ככל שהעונות התקדמו הדמויות הוקצנו, דוגמאות טובות לכך הן מרדית' קווין, קלי וראיין, ובמקביל הדמויות החדשות הגיעו מראש מוקצנות למדי (ארין הטיפשה למשל).

בעונה הזו, לקראת סגירת הקצוות, המשרד חוזרת לכוונה המקורית שלה. כן, אפיזודת אנג'לה, הסנטור ואוסקר לא עשו עמה חסד, אבל פרקים כמו הפרק של השבוע היו יכולים להשתבץ בקלות בעונות המוקדמות.

כבר כמה פרקים שאנדי לא נמצא, וזה רק מיטיב עם המשרד. הפתיחה, במקום להסתיים בשוט המסורתי של הבוס והדנדי, מסתיימת בג'ים ופאם מתנשקים, וזו הרי המהות של הסדרה, והסיבה שהעונה האחרונה הזו מתמקדת שוב במערכות יחסים (שוב ג'ים ופאם, דריל ו-ואל, ארין וג'ייק). נקודת המוצא של הפרק, נושא כל כך שולי ויום יומי כמו כינים, מאפשר לדינמיקה במשרד לקחת את ההובלה, וליצור חיבורים מפתיעים, כמו פעם. הפעם אלו היו מרדית' ופאם. מרדית', שמההתחלה לא היתה מושלמת, אבל לפחות היה גרעין נורמליות בהתנהגות שלה, גרעין שחזר בפרק הזה, והבנו גם איך היא התדרדרה לשתיה – פשוט לא היה לה את ג'ים (למרות שההקבלה בתחילת הפרק היתה קצת מילולית מדי). אמנם העלילה של ארין וג'ייק קצת לא במקום, אחרי כל הבלאגן של העונה שעברה, אבל אם נזכרים באנדי המקורי (זה שהציע נישואים לאנג'לה בלי שהם אפילו התנשקו, שהיה בסדנת התמודדות עם כעסים והעריץ את דווייט), ואם מוחקים את העונה השמינית (ואני חושבת שיועיל לכולנו למחוק אותה), יש חן בעלילה הזו, ומכיוון שהיא כתובה ומשוחקת היטב, אני לא אתלונן.

במקביל, העונה מתמקדת באופן ברור ולראשונה בסיפור הגשמת חלומו של ג'ים. אחרי שעונות 3-5 התמודדו עם פאם שמתחילה לקחת סיכונים, והזניחו קצת את ג'ים (או אם לדייק – הציגו את ג'ים כמי שחלומו התגשם ביום שבו פאם נענתה לחיזוריו), הגיע הזמן שיטפלו גם בדמותו. מהפרק הראשון הוא לא רצה קריירה בדנדר מיפלין, אבל הסיפור שלו עם פאם הוביל אותו לשם. בזמן שפאם התחילה לצייר, נסעה לניו יורק וניסתה לבנות קריירה אחרת (ונכשלה, אבל זה סיפור אחר), ג'ים פשוט היה שם. אז כן, העיתוי עכשיו קצת פחות טוב, כשפאם בבית עם שני ילדים קטנים, אבל גם לג'ים מגיע, וכיף לראות אותו עושה, יוזם, ומנצח קצת.

בסך הכל העונה הזו מחזירה את אמוני במשרד, וגורמת לי מאוד להצטער שהיא האחרונה (אם כי זו, ללא ספק, הבחירה הנכונה, ואפילו היה מוטב אם היו סוגרים את הבאסטה קודם, כמובן אחרי ההכנות המתאימות).