לא היה מאוד מצחיק, הפרק הזה.

כלומר, "ריק ומורטי" בכלליות לאחרונה מאזנת בין ההומור שלה לדברים אחרים אבל הפרק הזה, הממשיך את המסורת של פרקי לקט עם קטעים שלא שודרו עדיין (מסורת שהתחילה, למיטב ידיעתי, עם הסדרה הקצרצרה והנהדרת של "מוכרים בלבד") אמור להיות כולו הומור פרוע ומטורף – ואיכשהו, זה לא ממש עובד. הרעיון לרענן את הפורמט ולא ליצור שוב פעם גרסה של "לווין בין יקומי" הוא צעד בכיוון הנכון, ובכל זאת קשה לי עכשיו, יומיים אחרי הצפייה, להיזכר במשהו בסרט מבין כל הקטעים שממש נחרט בזיכרון. רק הדיאלוגים לגבי "גברים בשחור 2" הצליח להיתקע שם. בכלליות, הדינימיקה בין ריק ומורטי לאחר זיכרון היא הדבר הכי מעניין שהיה בפרק, אבל גם שם לא נראה שהיה הרבה מה לחקור בנושא.

זה לא אומר שהפרק היה זוועה, או משהו שצריך לגנוז ולשכוח מקיומו – זה פשוט אומר שאחרי הצלחה חד פעמית עם הלווין הבין יקומי הראשון, "ריק ומורטי" כנראה צריכים להפסיק עם הקטע של "הפרק שבו יש דברים לא קשורים". יש בפרק הרבה רעיונות מעניינים שמבליחים לשנייה, והרבה רגעים שאולי בנסיבות אחרות היו יכולים להתפתח למשהו מעניין אבל בהקשר הזה הפרק הרגיש פשוט… בסדר כזה. מכאן לא יגיע הפלמבוס הבא או ה"שני אחים", וכנראה שבכלליות שלמנוע של לקטי רגעים אקראיים נגמר הדלק, אבל זה בהחלט פרק לא מזיק שנחמד לצפות בו, בסדרה ובעונה שרובה פרקי מופת כל אחד.