ספוילר "סוכני שילד" עונה 3 פרק 6

למרות כמה רגעים מקרטעים ודמויות לא מספיק מגובשות בפרק השבועי, בסה"כ מדובר בפרק טוב שמכניס עוד עניין לעלילה העונתית.

אנדרו חוזר, חי, מהתקיפה על ידי הידרה בסופר. לדבריו, הוא ניצל על ידי סוכן שילד שהיה במקום. מיי מאשימה את האנטר במה שקרה, וגם קולסון, שמספסל אותו. מיי מחליטה להמשיך את המרדף אחר וורד בעצמה, ומגייסת את בובי – שעוברת את מבחן הכשירות של מיי, אע"פ שהריאה שלה טרם החלימה. בובי ומיי מתחקות אחרי וורנר, בתקווה שיוביל אותן לוורד. שביל הכסף מוביל אותן דרך בנק באיי קיימן, שם בובי מנסה להוציאן מסיטואציה מסוכנת בדרך השלום, אבל לבסוף מיי וגישתה האלימה מצילות אותן. הדיון שמתפתח לאחר מכן בין מיי לבובי הוא מעניין, לא רק כי הוא משקף את הכיוון שבו הדמויות האלה הולכות – הספקות שמנקרים בבובי לגבי פעילות השטח, והזעם המתפרץ ממיי – אלא כי הוא מראה כיצד מיי מנסה לחנך את בובי לפי סט הערכים שלה שצמח מהטראומה שעברה. עם זאת, סצינת המבחן בהתחלה והסצינה בבנק קלושות למדי עלילתית ומבחינת ההתנהגות של הדמויות בהן.

דייזי מספרת לקולסון על התיאוריה שלה לפיה לאש הוא חלק מה-ATCU, וקולסון מתרה בה שלא לגרום לחיכוכים עם ה-ATCU בזמן שהוא מנסה לשפר את יחסיו עם רוזלינד. בתגובה לטענה החוזרת של דייזי לגביהם, קולסון טוען לאי-מעורבות רגשית שלו בעבודה, הערה בעלת הקשר מעניין כאשר היא נאמרת כלפי דייזי. מאק מעלה בפני דייזי את הסברה שבנקס הוא לאש, והאנטר מצטרף אליהם על מנת לעקוב אחריו. בזמן שמאק ודייזי מתבלטים כיצד להמשיך, האנטר מהמם את בנקס, ומציע לקחת ממנו דם כדי לבדוק אם הוא איניומן. מאק ודייזי זורמים, אגב הערות לגבי בעיית הזעם של האנטר. בזמן שסימונס בודקת את הדם (התוצאה שלילית, לאכזבתה של דייזי), הם נוסעים בעקבות הודעה מהטלפון של בנקס אל מה שמתגלה בסופו של דבר כבסיס של ATCU. שם הם רואים איניומן במיכל מוכנס לתוך מחסן, בזמן שקולסון ורוזלינד צופים מהצד. קצת לא ברור מה עובר על האנטר כרגע, אולי זה היה ניסיון להטעיה לגבי הזהות של לאש. מאק הוא בכלל סטטיסט. לחילוקי הדעות בין דייזי לקולסון יש פוטנציאל להיות בסיס לויכוח אידיאולוגי מעניין, וזה יפה שהסדרה מצליחה להפוך את הרקע של הדמויות הללו לטרי שוב בהיבט הזה.

קולסון ורוזלינד עושים רגשי אחד לשני בדרך ל-ATCU לגבי הסתרת המידע ההדדית בינהם, וקולסון מתעקש להתלוות אל רוזלינד אל מה שמתברר כדירתה שזה עתה פרצו אליה. כל אחד מהם סבור שהשני אחראי לפריצה – רוזלינד בגלל שקולסון ידע שלא תהיה בביתה, וקולסון בגלל שהוא חושד שרוזלינד מנסה לגרום לו לחבב אותה ולעכב את הגעתו ל-ATCU. מאוכזבת מחשדנותו של קולסון (שוב הרגשי הזה), רוזלינד לוקחת אותו למתקן, ושם היא מסבירה לו שה-ATCU שומרים את האיניומנס בהקפאה עד שתימצא להם תרופה – כדי להגן עליהם. קולסון מסיק שהניסיון שלה עם מחלה של אדם קרוב הוא אישי – והיא מספרת על בעלה, שנפטר מסרטן (והיא הייתה עושה הכל כדי "להרדים אותו לזמן מה" – רפרנס לדולהאוס). קולסון ורוזלינד מעידים זה על אנושיותו של זה, והיא מאשרת שאכן ניסתה לגרום לו לחבב אותה. כלפני שבועיים, קו העלילה של רוזלינד וקולסון ממשיך לשחק היטב על האופן שבו הרגשות והאינטרסים שלהם באים לידי ביטוי.

לאחר שוורנר נכשל בהריגתו של אנדרו, קיבו ווורד מתכננים את סופו של וורנר, שבינתיים בורח אל מליק, אחד מהבוסים הנותרים של הידרה (כשהעלילה דורשת, תמיד יהיה עוד אחד כזה). מליק מסגיר אותו לוורד. בבסיס, אנדרו מחלים, תוך שהוא מנסה לדלות מדייזי פרטים על מיקומו של לינקולן, ומקבל ייעוץ מסימונס שהתגברה על הטראומה האישית שלה. עם זאת, כפי שמתגלה למיי כשהיא ובובי מוצאות את וורנר, אנדרו הוא לא אחר מלאש. לגילוי הזה, הגם שלא היה בלתי-צפוי,  יש השלכות מעניינות – ראו התגובה של מיפ על הפרק הרביעי.

עוד בפרק, האנטר המשועמם מייעץ לפיץ שלא לעסוק בהצלת וויל (אגב איזכור של טראומות יחסים מהעבר, סוג של מוטיב בפרק). סימונס מתנצלת שוב בפני פיץ על הסיטואציה שבמסגרתה הוא מסייע לה להחזיר את וויל, והוא מבטיח לה שזה יקרה בסוף, תוך שהוא מריץ בדיקת רקע על וויל. שום דבר דרמטי מדי בקו העלילה הזה הפעם, אבל הוא היה עשוי באופן יעיל.