ספוילר "בנות" עונה 4 פרק 2

בכל עונה של "בנות" ישנו פרק אחד שברובו סובב סביב מעלליה של האנה. בדרך כלל הפרק הזה מגיע מאוחר יותר בעונה, אך הפעם יצא שהפרק השני בעונה הנוכחית יהיה זה שמתרכז בדמותה בלבד. או לפחות הראשון מביניהם.

הפעם אנו פוגשים את האנה בימיה הראשונים באוניברסיטת איווה. לבד לחלוטין אך מלאת ביטחון, האנה מחליטה לגור בדירת פאר הרבה יותר גדולה ממה שהיא צריכה, ולאכול ענבים כחטיף. עם זאת, בערך כמו שאנחנו יוצאים לסופשבוע בצפון ובהתחלה מתלהבים ושוקלים ברצינות לעבור לפריפריה ולהוביל מהפכה, ואז לקראת הערב של היום הראשון מתחילים להתגעגע לחברה האנושית, כך בדיוק גם הגיבורה שלנו. איווה, מסתבר, איננה מרגשת כמו החיים בניו יורק.

כמצופה, כפי שאיווה אינה לגמרי מתיישבת עם אופיה של האנה, כך גם האנה איננה מתאימה לסובביה. התוצאה, שניכרת במיוחד במהלך שיעור הכתיבה הראשון אליו היא מגיעה, כמובן מביכה וקשה לצפייה, ולמרות זאת עבורי הייתה בדיוק מה שחשבתי שתהיה. אני מאמינה שגם צופים קבועים אחרים של הסדרה לא נרתעו מהמבוכה הזו, שהייתה צפויה אך בה בעת גם מספקת במידה מסוימת, שכן ישנו סיכוי קטן שהיא החלה לסלול את הדרך לעבר שינוי בנקודת מבטה של האנה. אבל בואו לא נעלה את הציפיות יותר מדי, כי בכל זאת אין לדעת כמה עונות הסדרה עוד תימשך.

לאחר שביססנו את העובדה שהאנה מרגישה לגמרי לבד ולאף אחד לא אכפת, מגיע אלייז'ה להציל את היום. לא ברור למה הוא החליט פשוט להגיע או איך (טיסה של שעתיים וחצי מפרידה בין ניו יורק לאיווה, רק אומרת), כיצד ידע איפה היא גרה, או מה בדיוק יקרה כשהוא יעזוב, אבל הוא היה שם בלי חולצה, עם שיער ערווה חדש והרבה מצב רוח. בהתאמה, בערך בשבע הדקות האחרונות של הפרק מוצגים האנה ואלייז'ה בעודם מוציאים את המיטב מהחיים המשמימים במדינה השקטה במידווסט האמריקאי.

אלה אולי המאפיינים החזקים והמהנים ביותר של הסדרה. כשיש מסיבה, הולכים עד הסוף. וזה מנחם ומרגיש טוב, כי בניגוד לחיי היומיום של האנה או כל אחת מהבנות האחרות המאופיינים בכל כך הרבה עמימות, חוסר ביטחון, בלבול, חרדה, וכל שאר הרגשות הכיפיים שבאים ביחד עם שנות העשרים שלכם, כשחוגגים, all hell breaks loose. כשזה מגיע לאינטרקציה חברתית, לפחות, המסיבות הן אלה שבהן הדמויות הן הכי אותנטיות, בהן האנה כבר לא צריכה להתעסק באיך להתנהג או במה חושבים עליה. היא פשוט משחררת לגמרי, בדיוק כמו במשפט האלמותי "dance like nobody's watching".

אחרי החוויה הזו לא ברור לאן אנו חוזרים. אלייז'ה כמובן לא יכול לעשות עליה בייביסיטר לנצח, והאמת היא שיש קצת רמאות בתמיכה מתמשכת מצדו. הערב המשותף היווה תזכורת לכך שלא הכל אבוד, אבל הגיע הזמן שהאנה תתחיל להתמודד עם החיים בצורה יותר עצמאית. זה כמובן נאמר בערך מתחילת הסדרה, אבל הדף החדש הזה, ההזדמנות הזו שקיבלה האנה, גדולים מכדי לזרוק אותם לפח כמו כל דבר אחר שהיא ניסתה לעשות במשך העונות הקודמות. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם היא תפרוש מתוכנית הכתיבה ותשוב לניו יורק בידיים ריקות, עבורי זה יהיה שברון לב עצום. וגם אם יש סיכוי לא קטן שזה באמת מה שיקרה, ולו רק בשל העובדה שלא ניתן לנהל עונה שלמה על רקע היותה של הגיבורה הרחק ממרכז ההתרחשות, יש בי עדיין תקווה שמשהו שם (לפחות משהו קטן, אלוהים, תנו לנו משהו) אולי יעבוד.

באשר לקונספט הזה של פרקים הסובבים אקסקלוסיבית סביב האנה – האם זה אומר שמילאנו את המכסה לעונה או שמא מצפים לנו פרקים נוספים באותו סגנון בהמשך? אני חייבת להודות שלא הייתי מתנגדת לעוד כאלה. כי בין אם הסיבה לכך היא שתשומת הלב מופנית לדמות אחת בלבד ובין אם לינה דנהאם הכי טובה כשהיא כותבת את עצמה, הפרקים שהם האנה-centric תמיד מתגלים לדעתי כיותר מורכבים ומעניינים מהרגיל. חוץ מזה, לאחרונה כל הפסקה מהחיים המדכאים של מארני/שוש/ג'סה היא מבורכת.

וכמובן המסר הכי חשוב מהפרק, Get Low של ליל' ג'ון? עדיין ללא ספק שיר המסיבות האולטימטיבי.