ספוילר "המשרד" 9.17
"החווה" היה הפרק הגרוע ביותר אי פעם של "המשרד". שזה די הישג, אחרי העונה השמינית המביכה. כבר בשמינית היתה שם רמיסה של כל מה שבנו לאורך שבע עונות מופלאות, אבל הפרק הזה היה פשוט איום ונורא.
פתאום החזירו את דמותו של פקר, אחת הדמויות הנוראיות במשרד. אני תמיד חשבתי שזכות הקיום שלו היתה סביב מערכת היחסים של מייקל, הכוחניות והדוחות של פקר לעומת מייקל שמנסה להיות בסדר עם כולם. לפני שמייקל עזב הוא ראה את פקר האמיתי, ועזר לשלוח אותו לפלורידה. ציפיתי שלא נראה אותו יותר, אבל ראינו אותו מאז, וראינו אותו שוב היום. במקום להתקשר למשטרה ולעצור את פקר, העובדים סתם מתמרמרים על הלילה הקשה שהוא העביר אותם, ופאם ניצלת בזכות העקרונות שלה.
זה עוד ניחא.
הפיילוט של "החווה" (סדרה שלמזלנו מתה לפני שנולדה), היה פשוט עלבון לאינטליגנציה. החל מהפרמיס הכי מפגר בעולם – שלושה אחים שונים נאלצים לרשת את החווה של דודתם. זה פרמיס מפגר משום שלא הוסבר בכלל למה שירצו את החווה, ולמה הם היחידים שיכולים לקבל אותה. למה לא בני הדודים? למה לא הדודה (אימו של מוז)? למה רק שלושת האחים האלו? שנית, בגלל שהפרק ניסה לדחוס סרט אינדי בינוני אל תוך עשר דקות – שלושה אחים שונים צריכים לגשר על ההבדלים ולהסכים לעבור לגור יחד. האחות היומרנית ששונאת את החווה מבינה שבנה זקוק למודל לחיקוי גברי תוך כעשרים דקות, והאח שחי בקליפורניה מוותר על חוותו המפוקפקת שם, כשחוות הסלק תמיד היתה שם בשבילו. כלומר, האחות אולי לא רצתה לבוא, אבל האח?
בנוסף, סיפור האהבה המפגר הזה, עם החקלאית, מנתקת לגמרי את החווה מסקרנטון. החווה אמורה להיות קרובה. לא רק קרובה מספיק כדי שדווייט יסע לעבודה בכל יום (וכדי שראיין יובל לשם ב-Initiation בלי לשים לב), אלא גם קרובה מספיק בשביל שבני נוער ילכו לשם כדי לחבל בחווה. אז הניתוק המוחלט של החווה מהציביליזציה הוא קצת מופרך. בנוסף, דווייט יצא עם הרבה נשים עירוניות (רק נשים עירוניות, לפי מה שראינו, והבייביסיטר שלו), ופתאום החזרה שלו למנהגי חיזור חוותיים לא היתה ברורה וגם לא מוצדקת. ועוד משהו – למה אנג'לה לא הוזמנה ללוויה? אני מבינה שהם נפרדו סופית אחרי שהיא עזרה לרחוץ את דודה של דווייט, אבל בגלל שהיא הכירה אותה, מין הראוי שתקבל הזמנה (במיוחד אם אוסקר מקבל).
אחרי צפיה שנייה במשרד אני אוהבת מאוד את דוייט, ועוד יותר את ריין וילסון, אבל רמות המופרכות של הדמות הזו בשתי העונות האחרונות הופכת את הסדרה לבדיחה על עצמה. ממש מעציב אותי לראות מה עושים ממנה.
והדבר הכי מוזר בפרק היה השילוב של השיר הזה בו (שיר מעולה, אבל מה הקשר?):
ועוד נקודה: עכשיו משראיתי את הסדרה שוב (עד הפרק בו מייקל עוזב, ואני חושבת שאני אניח לזה שם), ברור לי הרבה יותר כמה אנדי היווה בחירה אומללה להחליף את מייקל בתור המנהל. זו בחירה שלא קשורה לכל מה שקרה קודם בסדרה. הדבר הצפוי היה שג'ים יהיה המנהל, ולכך הדמות שלו כיוונה לאורך כל העונות. כשהחזירו את מכסת העמלות בעונה השביעית, נראה ברור שאין מה שמחזיק את ג'ים בעמדת איש מכירות, במיוחד אחרי שהוא קודם בעונה השישית בגלל שהוא קיבל הצעה אחרת, וזו היתה הדרישה שלו. הוא חזר בגלל הכסף, אבל הכסף עזב. ובאמת, לאורך כל הסדרה הוא התמודד עם הפחד מקידום, ואז עם הרצון לקידום משום שהמשרד הוביל למשפחה שלו. ולרצון להיות מנהל טוב, אבל הידיעה שהוא נידון להיות מנהל כמו מייקל, המנהל הכי טוב שיכול להיות.
אנדי, לעומתו, היה איש מכירות מזעזע, בנאדם נוראי, טיפש, יומרני ומעצבן. הוא היה מצחיק בתור עזר כנגדם של מייקל, דווייט וג'ים (כולם שנאו אותו אחרי יום וחצי, כולל מייקל שבדרך כלל מחבב את מי שמתחנף אליו), ובעונה שמונה, עם כובע המנהל, הפך פתאום למין בנאדם פשוט ונחמד כזה, שרק רוצה את הבחורה. הנסיונות הכושלים האלו, לשחזר את הקסם הג'ים-ופאם-י והקסם המייקל סקוטי של העונות הראשונות מראש היו מועדים לכשלון, וחבל שבכלל עשו אותם. זה המשיך לעבוד, אבל רק כשחזרו לקשיים במערכת היחסים של ג'ים ופאם בעונה הנוכחית, איכשהו חזרו לעסוק באיזושהי אמת.
אני אומרת את זה בגלל שבזמן אמת אני חושבת שמאוד מאוד רציתי לאהוב את "המשרד", אבל היא כבר לא הייתה "המשרד". זו, מבחינתי, הסתיימה בעונה שבע לא בגלל שמייקל עזב – היו מצליחים להתמודד בלי מייקל (כבר אמרתי את זה בעבר כמה פעמים, אבל כשג'ים ופאם הפסיקו להיות הסיפור מצאו סיפור אחר), אלא בגלל שהם הפסיקו לנסות להתעלות על עצמם.