במהלך השנתיים האחרונות שמעתי המון על "אחוזת דאונטון". בהתחלה הייתה ההתלהבות ההיסטרית מכמה שהעונה הראשונה טובה ולאחר מכן הגיעו הקטילות על העונה השנייה. במשך חלק נכבד מהזמן הזה תכננתי להשלים ולראות בעצמי, אבל כמו הרבה תוכניות להשלמת סדרות שיש לי, הן נדחו ונדחו. אבל אז ערוץ אחד עשה לי טובה והתחיל לשדר את העונה הראשונה מההתחלה ונתן לי את הדחיפה לשבת לראות סוף סוף. ואז הוא עשה לי עוד טובה ולא שידר את הפרק השלישי בעונה בגלל המשחקים הפארא אולימפיים ונתן לי את הדחיפה להשלים את הצפייה בעצמי. ואז היקום עשה לי טובה (נניח, לצורך מטרת הפוסט הזה) ודאג שאני לא ארגיש טוב ואשב קצת בבית ואראה הכל במרתון. אז האם ההייפ היה מוצדק? כמו ברוב המקרים, לא. לא לטוב, ולא לרע. אלה המילים בהן תיארתי את תחושותיי לאחר הצפייה בעונה הראשונה ובעונה השנייה. אלה הן תחושות כלליות ונטולות ספויילרים, למקרה ועוד לא ראיתם ואתם תוהים אם כדאי.
דעתי על הסדרה לאחר צפייה בעונה הראשונה שלה: מצד אחד יש לה עומק של מצה (אני באווירת חגים), התקדמות זמן ביזארית ביותר, עלילות סבון צפויות ממרחקים ודמויות קריקטוריות, מצד שני היא כיפית וסוחפת, הבגדים מהממים והרומנטיקה ממיסת לב. ומגי סמית'!
דעתי על הסדרה לאחר הצפייה בעונה השנייה: לא עונה כזו גרועה כמו שעשו ממנה, כמו שהראשונה לא כזו טובה כמו שעשו ממנה. תכל'ס השנייה די דומה לראשונה. החסרונות אותם החסרונות, רק שחלקם מועצמים, בעיקר עלילות הסבון הצפויות והאובר דרמטיות. היתרונות גם הם אותם יתרונות, אבל קצת מוחלשים. קצת פחות כיף וזה כבר די חוזר על עצמו. אז זו עונה פחות טובה, אבל לא באופן דרמטי. ואם חושבים על הסדרה כסבונייה תקופתית חביבה, לא יותר ולא פחות, היא מהנה למדי.
בדיוק בזמן, מבלי אפילו לדעת זאת, ראיתי לפני מספר ימים את הכריסמס ספיישל של הסדרה, ששודר לאחר העונה השנייה, ואני יכולה לעדכן שהרבה מן המגרעות של העונה השנייה טופלו בו, בעיקר מריחת הזמן בנוגע לעלילות שנמתחו כמו מסטיק ישן מאד עוד מאז העונה הראשונה. וזה מעודד ויוצר חשק לשבת לראות עכשיו את העונה השלישית שהתחילה בבריטניה בשבוע זה. אתם חושבים שנראה את הקראוליז בארוחת חג עם גפילטפיש וכבד קצוץ?