שבוע מייקל ג'קסון, הידד. בעוד שעל פניו זה אמור להיות השבוע המושלם לכל מתמודד אקראי באקס פקטור (כלומר, לכל כוכב פופ וואנאבי), בפועל המתמודדים הנותרים בתחרות הם קצת פרווה מדי ונעדרים את המרכיב הסודי (האקס פקטור) שמאפשר להם לקחת שיר מוכר מאוד ולהפוך אותו לשלהם לגמרי. בכל מקרה, המסקנה העיקרית מהפרק: אם יש לכם מיגרנה, אקס פקטור לא תרפא אותה.

ג'וש קרג'יק: אני לא מבינה את הטענה שהשבוע מוציא אותו מהcomfort zone שלו. העיבוד המפורסם של כריס קורנל לבילי ג'ין הוא ההוכחה ששיר טוב עובד בכל עיבוד ובכל סגנון. בכל מקרה, אני מסכימה עם סיימון שההופעה היתה טו מאץ' לפרקים, ושג'וש קצת נעלם בתוכה. יחד עם זאת, זו היתה הופעה מבדרת ומהנה, ואני אישית נהניתי ממנה (אבל ברצינות, מספיק עם הרוח המבדרת את שיערו).
http://youtu.be/mF4DKG_6CH0
אסטרו: איך אסטרו מבצע שיר של מייקל ג'קסון, אתם שואלים. ובכן, הוא לא. ה-backtrack היה של השיר black or white, והסנטימנט של הליריקה של אסטרו היתה כמו של השיר, אבל אסטרו שר את הראפ הרגיל שלו. הייתי שמחה אם היתה התייחסות מלודית יותר צמודה לשיר המקורי. לקראת סוף השיר אסטרו ריפפ יחד עם הפזמון, וזה היה החלק היחיד שהוא (בערך) שר שיר של מייקל ג'קסון.
השופטים ממש משתוללים, ובראשם פאולה, שאומרת שאסטרו הוא העבר, הווה והעתיד של המוסיקה. בסדר. אני אשמח לשמוע פעם משהו שהוא לא רק מחמאה פושרת, אלא ביקורת של ממש.
http://youtu.be/rTUdUJC8O_0
דרו ריינוביץ': שרה שיר של דרו ריינוביץ', ולא שיר של מייקל ג'קסון. אין לי שום בעיה עם עיבודים שמפשיטים שירים ומלבישים אותם מחדש כמשהו אחר. אני בעד זה, ולא חושבת שאמנים צריכים להתחפש כדי לשיר שירים של אמנים אחרים. אבל לבחור את העיבוד הכי שחוק של שיר של מייקל ג'קסון, עיבוד שמיועד לבלדת רוק ולא כפי שדרו פירשה אותה, זה קצת ירייה ברגל. מי שמע את הביצוע הזה, השווה לכריס קורנל או אפילו דיוויד קוק, ולא יצא וחצי תאוותו בידו? אבל לא צריך להשוות אליהם, אפשר להשוות לביצוע הזה ששילב גרסת פופ ואת העיבוד השיר כבלדה, ואני חושבת שעשה עבודה טובה יותר. אמנם בחירת שיר אחרת היתה דורשת עבודת עיבוד מאפס, אבל לפחות היתה מציעה משהו מקורי. שוב, אין לי שום טענות לדרו, שביצעה למופת את מה שהתבקשה לבצע. אבל מה שהתבקשה לבצע היה פושר, ועוד מאותו הדבר שכבר ראינו.
http://youtu.be/nhDxPtfrq-U

רייצ'ל קרואו: הייתי כל כך שמחה לשמוע אותה שרה שיר של חמישיית ג'קסון. כל כך! בכל מקרה, גם פה היתה הפקה גרנדיוזית מדי, ולא נשאר הרבה מרייצ'ל מבעד להפקה הזו. לפעמים הקול שלה נעלם לגמרי, ולפעמים היו אי דיוקים (כשהיא ירדה במדרגות, כשהיא רקדה מצד לצד על הבמה). אני חושבת שחבל, ושהפקה צריכה להתחשב בעיבוד המוזיקלי. אני חושבת שסיימון קצת זחוח מדי, ומשקיע מעט מדי עבודה באקטים שלו.
http://youtu.be/Db7tSX61oLQ
מרכוס קנטי: ובכן, להופעה שלו חיכיתי. ידעתי שהוא will deliver. הוא מהבודדים שהשתלטו את השיר ולא להפך. ממש בסוף השיר הוא כבר לא החזיק מעמד, אבל אז השיר נגמר.
http://youtu.be/tgJMw8spLtQ
כריס רנה: סבא שלו כתב את Rockin' robin! כידוע, אני לא מחובביו. הוא לא זמר טוב מספיק, ולא כותב מוכשר מספיק, ולחשוב שזה ש"מוזיקה זורמת לו בעורקים" היא סיבה טובה מספיק לא לבחור בביצוע פחות שאפתני מבחינה ווקלית, הוא טועה.
http://youtu.be/Y38bBIbkLWg
מלאני אמארו: לא הצלחתי להחליט מה הסיפור עם המבטא. כי מצד אחד ידוע שכשמדברים על מבטא הוא הופך מובהק יותר (והיא דיברה על ילדותה בוירג'ין איילנדס), מצד שני, אולי היא מנסה להפוך לריהאנה, מי יודע…
לגבי ההופעה, אין ספק שמלאני היא הווקליסטית המובילה בתחרות. לאף אחד אין עליה כשמדובר בשירה בלבד. גם כאן היא עשתה את קסמיה הרגילים. מצויינת.
http://youtu.be/aYQDgDpyt8s
מחר (הלילה) עוד הדחה כפולה, מה שאומר שנגיע כבר לחמישייה הסופית (ושבועיים אחר כך לגמר). קצת מהר מדי, לטעמי.