מעכשיו ועד סוף העונה: כל המתמודדים מבצעים שיר בתוכנית החיה, ואמריקה מצביעה. למחרת, בתוכנית התוצאות (ובפוסט נפרד כאן בבלוג), נחשפים שני המתמודדים עם מספר הקולות הנמוך ביותר, הם שרים שוב למען הישרדותם, והשופטים מצביעים כדי להשאיר את אחד מהם בתחרות. במידה של תיקו, המתמודד עם מספר הקולות הנמוך ביותר הולך הביתה.
ולהופעות:
The stereo hogz: הופעה מאוד מיושנת, בעיני. אני גם לא אוהבת את העובדה שרק זמר אחד זוכה לשיר סולו בכל הופעה, ותפקידם של היתר מסתכם בהרמוניות (זו הסיבה שמאוד מזלזלים בהרכבים בתחרות הזו). השופטים התעלפו, אני פחות נרגשת.
http://youtu.be/u2eSMmmopVg
כריס רנה: הופעה הרבה יותר טובה מאשר בשבוע שעבר, אבל הוא בכל זאת לא שמר על הרמה לאורך כל השיר (היה פישול באמצע). בכל זאת, זאת היתה ההופעה שהכי אהבתי שלו מאז תחילת העונה, ואני לא חושבת שהוא בסכנה.
http://youtu.be/H6hpDD4GeF0
לרוי בל: קשה לי להפנים שהוא באמת בן 59 (נכדים? מה?). אהבתי את בחירת השיר, אבל קשה לי להיות אובייקטיבית בשלב הזה, כי אני כל כך אוהבת אותו, וחושבת שכל מה שהוא נוגע בו – זהב. בכל מקרה אני מקווה שבהמשך הוא יקבל גם שירים עם יותר קצב.
http://youtu.be/xJrLWCEIugI
רייצ'ל קרואו: אני אוהבת שסיימון מנסה להביא לידי ביטוי את הצד הצעיר שבה, כי עם שירי דיוות היא לא תגיע רחוק (היא מאוד לא מדוייקת). מי שעשוי להפגע מזה הם InTENsity, שאת משבצתם היא תופסת. בכל זאת, בהופעה שלה היא מצטיירת כמאוד מבוגרת, ובגלל זה יש איזו דיכוטומיה בין השיר וההופעה שלא כיפית לי. אבל גם לה זו הופעה טובה יותר מהקודמות. בכל מקרה, לאורך ההופעה לא יכלתי שלא להזכר באודישן הזה (אני לא יודעת אם את העיבוד באודישן היא לקחה מאיפשהו, אז לא יודעת אם סיימון העתיק ממנה. זה היה אודישן מאוד פופולרי בעונה הקודמת של האקס פקטור הבריטי, שסיימון עוד היה חלק ממנו).
http://youtu.be/6LVN3hKnZ8k
לקודה ריין: בהעדר זמרת קאנטרי טובה אמיתית, הרכבת הלהקה הזו היתה צעד מאוד חכם מבחינת ההפקה. השירה לא חפה מפגמים, אבל ההופעה היתה אפקטיבית (הם לא עשו חסד עם השיר, רחוק מזה, אבל נראו טוב). הקשקוש הזה עם העונות מזכיר לי את שנות ה-90, אבל לא מפריע לי כפי שהוא מפריע לסיימון.
http://youtu.be/UM-WVvIQJfc
ג'וש: מצאו את ההבדלים:
http://youtu.be/NE6JjqwpXmw
(ניקול הופיעה השבוע בתוכנית התוצאות של אקס פקטור הבריטי, אולי היא ביקשה טיפים).
בכל מקרה הופעה טובה, אבל שוב דרמטית מדי בעיני. יש לו קול מאוד דומיננטי, אבל יכול להיות חדגוני, והוא צריך לעבוד בשביל לגוון את עצמו, והוא יהיה חייב לעשות את זה בהמשך. אני מבינה שמדובר בשבוע השני בלבד, ולכאורה אין מה לנסות לאתגר את עצמך בשבוע הראשון, אבל אחרי תהליך אודישנים שבו ראינו ארבע הופעות מלאות שלו, מתוכן שלוש מאוד דומות, כדאי להתחיל להביא משהו אחר. לדעתי הוא יגמור כמו קייסי אברהמס מאמריקן איידול, שדווקא מאוד אהבתי).
מלאני אמארו: בחירת שיר גאונית. הופעה מעולה, אין לי מה להגיד.
http://youtu.be/ASXHWfXZxTI
אסטרו: אחרי שתי ההופעות הראשונות, אסטרו חזר למקור, הפסיק להיות ילד-ראפר. אני עדיין מתקשה להבין איך תראה הדרך שלו בתחרות, לאור זה שהוא צריך לכתוב את הליריקה שלו והחלקים המוסיקליים משניים לכך, בשונה מבדרך כלל בתחרות.
http://youtu.be/SpNxAQQtXro
inTENsity: יש כל כך הרבה מהם… ההופעה השבוע היתה בלאגן גדול, היו רגעים טובים יותר וטובים פחות, אבל בתכל'ס היה אפשר להפטר משלושה-ארבעה ולקבל להקה בגודל סביר ועם פחות פוטנציאל לתקלות. אני לא כל כך מבינה למה השופטים מתלהבים מכולם. זה לא סביר ולא אמין.
http://youtu.be/T824wg1IvSA
דרו: תלבושת מפגרת (ניסוי לשוות לה מראה צעיר יותר?). מבחינת ההופעה- ההליכה חסרת הטעם סביב הבמה, הקפיצות המטופשות, הרגליים היחפות היו די מיותרות. אבל הקול שלה עדיין מוצלח, ויש בה משהו שקל לחבב (לפחות למי שמצביע לתוכניות הללו).
http://youtu.be/1YXxbZhS95g
מרכוס: הופעה טובה, אבל לא מלהיבה. אני לא יכולה להגיד שהתרגשתי או שהתרשמתי יותר מדי. זמר טוב, מקצוען, מלוטש, אבל לא יודעת אם הוא מתבלט.
http://youtu.be/r3x9VrnAWI4
סטייסי: את השיר הזה שמעתי לראשונה בביצועה של קלי קלרקסון בהופעה באמריקן איידול. ההופעה ההיא היתה קסם מזוקק בעיני, בעיקר בגלל שקלארקסון היא זמרת שקשה לתייג, ולכן היא גם לא ממהרת להפוך הופעות שלה לשטיק יחיד. בהשוואה, הביצוע של סטייסי הוא מתאמץ ומוגזם (כמו הרבה מההופעות שלה). אהבתי את האיפוק של שבוע שעבר, וחבל בעיני שסיימון דוחף אותה בחזרה לקומפורט זון הלא בהכרח מוצלח שלה. (וגם הגרסה המקורית, למיטב הבנתי, הוא לא גוספל קלאסי במובן שסטייסי ביצעה אותו, ולכן לא מבינה את התלהבותו של סיימון מבחירת השיר, במיוחד אחרי שטרח להוציא את מלאני מאותו אזור נוחות).
http://youtu.be/TrVQQf886A4