יאכס, כמה קיטש. לכבוד Thanksgiving (חג ההודיה?), הזדמנות מצויינת לכל המתמודדים לחלוק את סיפוריהם קורעי הלב. בגדול: רובם גדלו בעוני ונחשפו לקשיים לא סבירים (היתר המציאו סיפורים, או לא רצו לחלוק את האמת). אני חושבת שזה אומר, במידה שווה, משהו על מי שיש לו מספיק מוטיבציה כדי לקדם את עצמם, ומשהו על סוג האנשים שיכולים להיות מתחרים בתחרויות האלו (מבחינת עניין שהם מייצרים).

רייצ'ל קרואו: וואלה, סיפור באמת קורע לב. נולדה מכורה לקראק וזה, לא פשוט. בכל מקרה, ההופעה, כרגיל, לא היתה לטעמי. מעבר לזה שהלבישו אותה בצורה מזעזעת (והיא מאוד מאוד רזתה. מאוד), הביצוע הווקאלי לא היה מושלם, והיא מתעקשת למתג את עצמה (וחמור מזה, סיימון זורם איתה) כזמרת על, והיא לא. השופטים מתמוגגים, כי אי אפשר לבקר אותה בלי לצאת מפלצות. מזל שאני כבר אימצתי את המפלצת הפנימית שבי. ואם כבר מדברים על התמוגגות, ניקול חייבת להפסיק להתרגש במידה שווה מכל המתחרים. זה מאבד מהאותנטיות.
http://youtu.be/lMNKVumaPVI

מרכוס קנטי: צריך לפטר מיד את מי שעורך את התוכנית הזו. מי בחר לשלב קטעי האילוסטרציה של ניידת משטרה, ילד מרים את ידו בכיתה ועצים בשלג בסיפור המשפחתי של מרכוס? זה גרם לרגע שאמור לגרום לנו להבין את מקורותיו כאמן לרגע קיטשי מטופש (בשונה מהעריכה המוצלחת של רייצ'ל).
על ההופעה אין לי מה לומר מלבד הדברים הרגילים. הפעם גם היו פספוסים ווקאליים (כן, כן, בגלל אמא שלו, אבל כבר סיכמנו שאני מפלצת), אז בכלל.
http://youtu.be/IoLo04uLtlE

מלאני אמארו: מאיפה הגיע המבטא הזה פתאום? בכל מקרה, אני מחבבת אותה יותר ויותר משבוע לשבוע. הופעה מצויינת.
http://youtu.be/4jENnBZ11yg

כריס רנה: שמישהו אחר יכתוב עליו. אני לא אוהבת אותו בכלל. תחילת ההופעה עוד היתה בסדר, אבל החצי השני היה בלתי נסבל בשבילי. (ניקול, כרגיל, התמלאה השראה).
http://youtu.be/9CVknaVl3F4

לקודה ריין: אין להן שום זהות בתור להקה. הסיבה שהזמרות האלו הגיעו ללהקה ולא המשיכו כסולואיסטיות היה שהן פרווה מדי, וזה שהן מחליפות סגנון בכל שבוע לא מאוד עוזר להן. יש שמועות שבשבוע שעבר הן הוצאו מהבוטום בהתערבות הפקה, ואני לא רואה איך הן מחזיקות עוד הרבה זמן, עושות מה שהן עושות (השופטים, לעומתי, אהבו. מתישהו הם לא אוהבים מישהו? טוב, תכף לרוי).
http://youtu.be/XPXnSRaV_NY

לרוי בל: אני חושבת שניקול שרזינגר מכירה רק בלדות. היא היתה יכולה למצוא שיר מעורר השראה קצת יותר, ולגוון את הרפרטואר המצומצם של לרוי. אני אוהבת אותו, אבל אני מתחילה לחשוש למקומו בתחרות. השופטים אמנם מתלהבים, אבל נראה זה מצב הבסיס שלהם עכשיו, ובהופעות באמת טובות הם מתעלפים בדמעות. וזו רק אני, או שהמנחה הוא לא העפרון הכי מחודד בקלמר? ("מדהים. זה נשמע כמו שיר ששרת לאמא שלך". עמוק).
http://youtu.be/R21pOnLZBq4

אסטרו: ויתרו על סיפור החיים שלו כדי לדבר על שערוריית שבוע שעבר. יאללה, כולה ילד בן 15 שהתבלבל קצת וחזר בו. לא צריך לעשות מזה ביג דיל (למרות שההתעסקות הזו בטח תועיל לו בהצבעה).
http://youtu.be/1dLw-7uxqJM

דרו: היא מודה לחברתה הטובה שלבי? סיריוסלי? סיריוסלי?! (שלבי זה השם הקבוע של הדמות המשנית בכל סדרה על נערים צעירים, לא?). זה כל כך ברור שמציגים את דרו כפי שרוצים שהיא תהיה ככוכבת פופ: מקור להזדהות לילדים חנונים (נו באמת, דרו מייצגת אותנו?), לכאורה quirky, אבל אני לא קונה את זה. דרו היא בחורה רגילה לגמרי, יפה ובטוחה, והיא רוצה להדגיש את הצד הטינאייג'רי שבה וזה בסדר, אבל שלא ידברו על איך היא היתה לוזרית וחברתה הטובה גרמה לה להבין שהיא נאהבת כפי שהיא.
ההופעה היתה טיפ טיפה שונה מבדרך כלל, אבל מבחינה מהותית אותו הדבר. אני מחכה לשבוע דיסקו.
http://youtu.be/MxwRBnZWf3E

ג'וש קרג'יק: הם חייבים להפסיק עם הפן הזה לפני שיהיה מאוחר מדי ויהיו לו יותר מדי קצוות מפוצלים. חוץ מזה הופעה מצויינת, כנראה הטובה של הערב.
http://youtu.be/Y4J7mNnY8ww