מד מן עונה 3 פרק 11
"אני תמיד אוהב את מיני מאוס"
(סאלי)
כל הפרק מטפל בטענה הזו: אנחנו אוהבים דברים, חושבים שזה יימשך לכל החיים, וכזה נגמר לא מצליחים להבין איך התחלנו לאהוב אותם בכלל. כשגרג אומר לג'ואן "את לא יודעת מה זה לרצות משהו כל חייך… ולא לקבל אותו", זה מכעיס ומכאיב ומעצבן. איזה אידיוט. ג'ואן בטח שלא רצתה את האנס המתעלל הזה בתור בעל, אבל זה מה יש. מישהו שהיא אהבה פעם וחשבה שיכול לפתור את הבעיות שלה, והיום היא לא מבינה מה ראתה בו, ילד מטופש (היא, לעומת זאת, נותרה מלכה, עם האגרטל בראש שלו). מה שהיא כן אהבה ותמיד תאהב זו העבודה שלה, שכבר פעם ויתרה עליה בשבילו, ונראה שתצטרך לוותר עליה לפני שבכלל התחילה, שוב.
כשרוג'ר אומר לאהובתו הישנה ש"הבחורה הזו אחרת", זה רק תירוץ. זה לא שהוא נאמן, אנחנו רואים את זה בשיחה שלו עם ג'ואן, שמלאה פלרטוטים וחיוכים, אבל איתה אין לו את זה מלכתחילה. אין מתח מיני מצדו, אין עניין, אין כאב, רק רמז של טעם ההחמצה. וכשהוא אומר לה שהיא לא היתה אהבת חייו, אני לא בטוחה מי כן, מונה, ג'יין או ג'ואן (למעשה, נדמה לי שהוא מתחרט על ג'יין. היא יפהפיה, אבל בכל פעם שראינו אותה, ראינו עוד ילדה שהוא צריך לטפל בה. מונה וג'ואן מעולם לא היו ילדות. בערך ההפך מדון והעדפותיו לנשים, והעדפותיו למאהבות).
נוכחותו של רוג'ר וסיפור האהבה המוחמץ שלו מאיר לי באור חדש גם את סיפורם של דון וסוזן, ועל כך שהיא מנסה להיות דמוית ג'יין. מקסימה ומבינה ונהדרת, וכל מה שגבר יכול לרצות, כדי לקבל טבעת. היא אומרת שלא, אבל היא כן רוצה עתיד. ולמרות שנראה אחרת, דון לא רוצה עתיד איתה. יש סיבה שהוא נשאר עם בחורות מסוגה כמה חודשים ואז עוזב, להרפתקה הבאה. וכמובן, דון וקופסת השקרים. "זה שקר כל כך גדול", אומרת בטי לעורך הדין של המשפחה אחרי ששמרה את הגילוי וחיכתה וחשבה. ההשתהות הזו נתנה לה את היכולת להיות קרה ומחושבת בשיחה ביניהם, אבל גם עולמה קרס מסביבה, זה ברור. היא כבר ידעה שהוא בוגד בה. היא ידעה שהוא נעלם מהבית בלילות ומבלה אותם עם נשים אחרות. היא לא ידעה שהיו לו ויש לו חיים שלמים מחוץ למשפחה שלהם. היא כבר ידעה שהוא היה עני, זה מעולם לא הפריע לה. זה תמיד היה אמון, עם שניהם, וגם הפעם.
היא שואלת אותו אם ראה את אנה בקליפורניה. היא הרי יודעת שהוא בגד בה עם נשים אחרות בקליפורניה, אבל אנה היא הקו האדום, משום שאנה היא העובדה שהוא שומר על חייו הקודמים, ועל מי שמכיר אותו טוב יותר ממנה. ואז אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה של דיק, ילד לא אהוב בלי שייכות לשום מקום, שלא מאמין שאיש אי פעם אהב אותו. השיחה שלו עם בטי היא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את דיק, ולא את איש הפרסום (שלא כמו פגי, דיק לא היה פרסומאי מלידה. הוא נהפך לכזה, אבל לא היה מגיע לשם אילולא היה חייב), הוא נתפס ללא ההגנות שלו ואומר את האמת. אחרי נישואים שלמים של שקר (ובטי ידעה שמשקרים לה, גם אם הדחיקה זאת היטב), האמת הזו היא game changer לשניהם. וכשהוא מרגיש קרוב לבטי מאי פעם, חשוף ומדמם, היא מרגישה רחוקה ממנו יותר משאי פעם הרגישה, תהום נפערה ביניהם, שלא תסגר.
And through it all: המשחק של ג'ון האם הפרק היה מופתי.