בפנטהאוז יוקרתי במגדלי "נאות הנובוריש" צעד לו יאדו בבטחה בסלון הטריפלקס המפואר שלו. בעודו בוחש עוד כוס של ברנדי ומציץ בשעונו פנה הרודן אל אסירו החדש – פרד איש קריות.

פרד: "אז תזכיר לי איך השגת דירת יוקרה?"

יאדו: "כשאתה תמות ארבעים פעם על ידי כדור אש ענקי ותקבל ארבעים פעם כספי ביטוח חיים תבין מאיפה…"

יאדו הוציא מכיסו סיגר והדליק, ואז נזכר שהוא לא מעשן. לאחר רבע שעה של שיעולים ושיחה עם שכן שהוא רופא חזר היאדו לסלון ופנה בשנית.

יאדו: "ועכשיו כשאתה לא יכול לברוח, אתה תנהל בשבילי את המיקי'ז… הכנס צחוק מרושע כאן".

פרד: "אתה יודע שיכולתי לצאת מהדלת ברבע שעה שלא היית פה, כן?"

יאדו: "נכון, אבל לא ברחת".

פרד: "נכון".

יאדו: "אני מבולבל".

פרד: "גם אני".

יאדו: "בכל מקרה, עכשיו כשאתה לכוד, ויהיה טקס מיקי'ז ואתה תסיים אותו בעוד כדור אש ענקי ואני שוב אקבל מלא מלא כסף!"

פרד: "כן, אבל שכחת דבר אחד חשוב".

יאדו: "מה?"

פרד: "אני זה שכותב את ההזמנות לטקס…"

 

עמוק בתוך החלל, עמוק בתוך קופסא כחולה.

דפיקות על דלת העץ הדהדו ברחבי המתחם, שלחלוטין היה גדול יותר מבפנים.

הדוקטור ניגש מנומנם לדלת ופתח אותה לרווחה. ים של כוכבים נגלה מולו, וביניהם מעטפה מעופפת אחת. מפאת כבוד בריטי הדוקטור הסיר את כובע הפז המדופלם עת שבא לבחון את המעטפה.

"מכתב" הכריז בקול עליז, "מכתב מישראל!" הוא סגר את הדלת מאחוריו.

"מיס בוז'רסקי! יש לך מכתב מישראל!". שניות בודדות לאחר מכן והעלמה בוז'רסקי הופיעה מעברו השני של חדר ההגאים של הטארדיס. "מכתב?"

"אכן" השיב הדוקטור, "ממישהו בשם מיקי".

בוז'רסקי חטפה את המעטפה מידו של הדוקטור ומיהרה לפתוח אותה.

 

החום הלוהט של לוס אנג'לס נעלם כלא היה ברגע שנכנסים לאולפני "אמריקן איידול". ג'רמי ליטל היה רק ילד בן 16 ממיזורי עם ברק בעיניים וחלומות גדולים בלב. בנפשו, תמיד קיווה לאותו רגע מהולל בו יעלה על הבמה וישיר בקול גדול את המילים לשיר "I'm Every Woman" ואז, שם בקרשנדו, לשמוע את הקהל קם מהכסאות מבצבץ בין הזרקורים בתוך ים של מחיאות כפיים…

"נורא. גרמת לקיא שלי להקיא לי בתוך הפה. יש לי קיא של קיא בתוך הפה. בזה שבאת לפה ועמדת מולנו גרמת לכולנו להיות טיפשים יותר. בגללך אני טיפש יותר, אתה מבין כמה זה נורא? אני רוצה שתצא מהאולפן תעלה על אוטובוס, ובאמצע הנסיעה תרצח את הנהג כדי שהאוטובוס ידרדר מצוק, רק ככה תבטיח לי שלעולם לא אצטרך לסבול ככה. סבבה?"

"אסף, הוא עוד לא שר אפילו" התחננה ג'יי לו לרחמיו של assafTV על המתמודד הצעיר.

"אני יודע" השיב, "דיברתי על הנעליים שלו".

"אני מתחיל לחשוב שזו הייתה טעות להביא אותו במקום סיימון", לחש סטיבן טיילר למקבילתו המקומרת.

עוזר הפקה צעיר התקרב לשולחן השופטים. "מר TV, יש לך מכתב רשום בקבלה". assafTV קם מהשולחן, פונה לקולגות שלו, הרוקר המקומט והלטינה המנותחת, "אל תנסו להעביר מישהו כשאני לא פה. יש לי בחוזה עוד לפחות ארבעים קטילות ודחיפות להתאבדויות לסיים בפרק הזה".

 

סקרנטון, פנסילבניה.

דווייט וקריד עשו צעדיהם לתוך המשרד, חולפים (ומתעלמים) מארין בקבלה. בחדר ישיבות ישבו פאם, פיליס ואנג'לה – ועדת המסיבות של המשרד – בפגישה רשמית.

פאם: "אנחנו חייבות לעשות משהו עבור העובדת החדשה".

פיליס: "זה באמת לא יפה שהיא פה כבר שבוע ועדיין לא עשינו לה מסיבת ברוכים הבאים".

אנג'לה: "אני לא חושבת שמגיע לה מסיבה בכלל".

פאם: "אנג'לה, דיברנו על זה".

אנג'לה: "לא אכפת לי, אני לא מוכנה לחגוג יום הולדת לרוצחים".

פיליס: "זה שהיא יהודייה לא הופך אותה לרוצחת".

אנג'לה: "את תגידי את זה לישו".

פיליס: "טוב, אני בטוחה שיש איזה חוק התיישנות בנושא".

פאם (למצלמה): "האמת שזה נורא חשוב לחגוג לעובדים כשהם מגיעים אלינו למשרד. אתם יודעים, שיהיה להם לפחות יום אחד שהם שמחים לבוא לעבודה".

איימס נכנסה למשרד ומיהרה להתיישב בשולחן לצד ג'ים ודווייט. ועדת המסיבות של המשרד יצאה בצוותא מחדר הישיבות ובירכה את איימס בתיאום:

פאם: "היי איימס".

פיליס: "היי איימס".

אנג'לה: "Hello Judas".

איימס העריכה את כל הברכות, למעט האחרונה. אולם לא היה לה זמן להתעמק בזה כיוון שארין הניחה על שולחנה מעטפה גדולה.

איימס (למצלמה): "מצאתי את עצמי מתגעגעת לא מעט לחברים שלי בישראל, לכן המעטפה שהגיעה עם ההזמנה למיקי שימחה אותי מאוד. אני חושבת שאני אפתח אותה כאן מולכם".

איימס פתחה בחגיגיות את המעטפה והחלה לקרוא בקול רם.

איימס: "שלום למר ו/או גברת נכבדים…"

בוז'רסקי: "אנו שמחים להזמין אתכם גם השנה לטקס פרסי המיקי"

אסף: "שיתקיים הפעם במעון הבלוגי החדש של יאדו"

איימס: "אולם…"

בוז'רסקי: "עקב עלויות הפקה גבוהות, ונוכח המיתון שפוגע בכולנו"

אסף: "אבל כנראה בכם יותר מאשר בי"

איימס: "השנה במקום להיות אורחים בטקס…"

בוז'רסקי: "אתם למעשה תעבדו ותשדרו בתור המנחים… מה לעזאזל!?"

אסף: "That Mothafucker!"

איימס: "הוא… מכריח אותנו לעבוד בערב של המיקי'ז?"

 

יאדו: "נו, אז מה? רק חסכת לי כסף על משכורות לכוכבים אמיתיים"

פרד: "נראה לך שהם יעברו על זה בשתיקה?"

יאדו: "מה הם כבר יעשו, יהרגו אותי? Hey man, I died a billion times!"

פרד: "שכחת איפה אנחנו נמצאים? הם יעשו משהו הרבה יותר נורא…"

 

המונים גדשו את חצר ביתו של יאדו (רחוב הנציב 17, קומה תשיעית, קוד לאינטרקום 5151) עם שלטים, לפידים וקלשונים חדים. מאוחדים בצוותא הם צעקו "העם! דורש! צדק פורומי!", מחאתם – הדרישה לעבוד בטקס פרסי המיקי'ז.

יאדו עמד עם מגהפון במרפסתו המפוארת, "תחזרו לעבוד, בטלנים מעשני נרגילות!" לעג להם. "עישון מזיק לבריאות", עוד העז אחד המפגינים להעיר לו בחזרה. בקהל נצפו מפגינים רבים, חלקם הגדול מועמדים בקטגוריות השונות בטקס המיקי. בריטה הייתה כנראה קולנית מכולם, במיוחד כאשר ניסתה לאחוז בו זמנית במגהפון, שלט "מובארק, קדאפי, יאדו" ועצומה להצלת אגם החולה בידיה. שזה אירוני כי ג'ף פשוט עמד עם שלט שיש עליו תמונה שלו. קלארק קנט היה נוכח עם שלט אימתני לקידום זכויות עובדים זרים, קונאן או'בראיין קרא לסגירת NBC, הדוקטור הפגין לזכויות הרופאים, המאסטר הפגין לזכויות הנבלים, אפילו דקסטר החזיק שלט מטעם מפלגת "זכויות הגבר במשפחה". הומר סימפסון אחז בשלט מחאה ודרש שיפסיקו לחקות את הבדיחות שלו. גם פיטר גריפין החזיק שלט כזה. קארטמן קרא לשחרור פלסטין מידי היהודים וקייל הזבל (ציטוט מדויק). ברקע מאחור נאספו שלל זומבים שהפגינו למען עונה שנייה טובה יותר.

ליאדו, כמובן, זה לא הזיז בכלל. והוא מבחינתו ינהל את הטקס ביד רמה ובזרוע נטויה. לכן הרשה לעצמו להכריז בשאט נפש על הזוכים הראשונים של הערב, בקטגוריית סדרת הבידור הישראלית הטובה של השנה. כלל המועמדים עמדו בקהל, גורי ואורנה החזיקו אצבעות בשביל "מצב האומה", הרצל אמר בלב "אם תרצו, אין זו אגדה" בתקווה ש"הקאמבק" תיקח את הפרס, הנבחרת של ישראל בטלוויזיה בעיקר ניסו להיזכר מי בעצם נמצא בנבחרת. אולם הייתה זו הג'מעה של "ארץ נהדרת"שזכתה בקולות הקהל. קיציס הניח את הקילשון ועלה לקומה התשיעית לקבל את הפרס.

הוא עלה לבמה. הודה לכולם על הפרס, אך לא שכח לציין שהוא והחברים ל"ארץ נהדרת" תומכים במחאה, "אפילו היינו אמורים להקליט עבורכם ספיישל פוליטי" אמר, "אבל אז גילינו שזה לא מביא רייטינג". את המשך המשפט נאלצו בקהל לשמוע תוך כדי נפילתו של קיציס, לאחר שיאדו דחף אותו באלימות מהמרפסת.

"אם לא היה ברור מקודם", הכריז יאדו, "מי שתומך בהפגנה נזרק מהמרפסת. בהצלחה בהמשך הטקס…"

 

"מתישהו הם יעלו למעלה ויעצרו את הטקס, אתה יודע" הזכיר פרד בעודו נאבק באזיקיו.

"חשבתי על זה, בגלל זה הכנתי כמה הסחות קלות", ירה לעברו הרודן וחזר לפנות לקהל.

"כעת נעבור לנקודות השידור שלנו ברחבי הארץ… נתחיל בנקודת השידור בתל אביב, שם מחכה לנו רד אורבך עם הקהל בכיכר מוזיאון תל אביב, אליך רד".

"Listen yaddo, The crowd here is going Meshuga. I can see tents everywhere, a real big Woodstock gig". הצהיר הסגלגל בחגיגיות.

"מעולה, אחלה. בוא נעבור לנקודת השידור בירושלים, אליך חתול-רובוט".

חתול רובוט ניצב בגן סאקר, על פניו ארשת פאניקה קלה. "אה… ערב טוב יאדו. כאן בירושלים עומדים רבבות אנשים בפארק". אמר בגמגום קל.

"חתול, נראה שיש שם בלאגן, הכל בסדר?" תהה יאדו.

"ובכן, לא. זוכר שהבטחת לקהל בירושלים הופעה של שלמה ארצי, אריק איינשטיין ומאיר אריאל?"

"נו?"

"אז שלמה ארצי ביטל ברגע שהבין שזו לא עצרת הפגנת אוהלים, אריק איינשטיין לא יצא מהבית מאז שהפועל לקחו אליפות ומסתבר שמאיר אריאל מת".

"לא מבין מה הבעיה פה".

"הקהל מאוד עצבני, הם נשמעים מאיימים. יאדו, אני לא חושב שזה היה חכם להבטיח צ'ק של אלף ש"ח לכל מי שבא לפה", הפציר החתול.

"עזוב את זה עכשיו" יאדו השתיק את החתול, " ספר לנו מי זכה בקטגוריה הבאה".

חתול-רובוט התמהמה מעט, ואז הוציא מעטפה מכיסו. "הסדרה הזוכה בפרס הדרמה הישראלית הטובה של השנה היא… 'סרוגים'".

נציגת סרוגים, יפעת, עלתה לבמה. בנאומה הטיבה להודות לחז"ל ולאלוקים. הקהל, שנראה עצבני מבית, לא הגיב בצורה מאופקת וגירש אותה מהבמה בזריקת בקבוקים ותשמישי קדושה.

"זה לא נראה טוב" חשב לעצמו חתול-רובוט.

 

 בחזרה במעונו של יאדו (אפשר גם לשחק עם הידית של האינטרקום ולהיכנס בלי קוד), בקהל נרשם שקט יחסי עת הגיעה שעת חלוקת הפרס הבא, הפרס לסדרת הריאליטי המצטיינת.

יאדו פתח את המעטפה וחשף כי הזוכה היא "פרויקט מסלול".

אנשי הצוות פסעו אל הבמה – היידי קלום, מייקל קורס, נינה גרסיה וטים גאן. יאדו הגיש לקלום את הפרס, אבל המגהפון נשאר בידו.

"זה בסדר, אני אנאם בשמכם", אמר.

קלום צחקה בעצבנות, לא בטוחה אם זו בדיחה.

"מוחים נכבדים", הוא מכריז. "כדי להראות לכם שאני מזדהה עם מטרותיכם ודרישתכם לצדק חברתי, אני הולך להעניש את החבורה השבעה הזו על כל המלאכות המחרידות ועבודות הפרך שהטילו על אחרים לעשות – אם זה ליצור שמלת ערב מחומרים של אתר בנייה או להתיך חול לכדי זכוכית כדי ליצור ממנה לנז'רי".

הוא פנה אל הזוכים המפוחדים שלצדו.

"אתם רואים את שורת האוהלים הענקית הזו שם? פרקו את כולה ותשתמשו בה כדי ליצור בגדי שבת לכל הנוכחים כאן. יש לכם 24 שעות. חוץ ממך, טים גאן, אתה תמיד היית בסדר".

מאבטחים ליוו את האחרים מהבמה.

"אוף ווידרזן, היידי", קרא אחריה יאדו. "אל תשכחי: העבודה משחררת".

 

 יאדו פנה שוב אל הקהל. "אז… בואו נראה מיהו הזוכה הממוזל הבא". הוא ניגש למעטפה הבאה, הזוכה בפרס קטגוריית סדרת הכיף של השנה. פה לא נדרש מתח רב כיוון שהכתובת הייתה על הקיר, ממש ליד הגרפיטי "חניה פרטית – רכב זר יגרר". הזוכה הייתה "דו"ח קולבר".

לצלילי מחיאות הכפיים סוערת טיפס סטיבן למרפסת ולקח את הפרס מידיו של יאדו.

"ניישן" אמר סטיבן, "אני אדם פשוט, אני עובד מן השורה בדיוק כמוכם. אני אמנם מרוויח כמויות אדירות של מזומנים ויש לי אמי שיוכיח את זה. וגם גראמי. וגם פיבודי ואני די בטוח שפעם זכיתי בפרס נובל. ועכשיו, עכשיו יש לי פרס מיקי. והפרס הזה גורם לי להרגיש חסר תועלת… בדיוק כמוכם. תודה."

 

בזריזות המשיך יאדו למעטפה הבאה. בתקווה שהזוכה הבא יהיה יותר רלוונטי לקהל. המעטפה ובה פרס לסדרת האנימציה המצטיינת.

אפילו יאדו עצמו היה נרגש למראה עיניו כאשר חשף את הזוכה השנה בקטגוריה. "גבירותי ורבותי" הכריז "מהפך". אחרי שנים של שלטון ללא עוררין בקטגוריה, לראשונה משפחת סימפסון מפסידה את הגביע לטובת החברים מ"סאות' פארק"!

הרביעייה עלתה למרפסת בארשת ניצחון שהגיע מאוחר מן הצפוי. קני ניגש לנאום מטעם הרביעייה. מן הסתם, רוב המשפטים הסתכמו במלמולי קפוצ'ון כתום של "ממפפפ מממפפפ ממפפ". אולם ברגע שיאדו הבין את המקצב של "מממפפפ! ממפפפ! ממפפ ממממפפפי!" הוא ידע על מה קני מדבר.

כך קני מצא את מותו פעם נוספת כאשר צנח אל מותו הבלתי נמנע בתחתית הבניין.

"תמיד חשדתי שקני הוא סמולן סוציאליסט" סינן יאדו בין שיניו.

"או מיי גאד! יו קילד קני!" נזעק סטן בתדהמה

"זה כל כך עונה שמונה!" המשיך קייל.

 

 

"לא משנה, ממשיכים הלאה!" ציווה הרודן והטקס המשיך. "בואו נראה מה קורה בתל אביב, רד?"

 "Well yaddo, It looks like the people are really Sababa with Southpark stealing the Micky from The Simpsons. Some even started making a statue for Kenny Zal next to Kikar Habima. Some crazy shit, but really fine weed man, I'm looking for that Milf Botwin, have you seen her?"

"טוב, זה לא היה פרודקטיבי", נאנח יאדו, "חתול-רובוט בירושלים, מה אצלך?"

"לא טוב יאדו! לא טוב בכלל! הקהל התחיל להבעיר לפידים והם מנסים לפרוץ לבמה!"

"נשמע רציני", התעלם יאדו.

"אכן, אני חושש לחיי! הקהל פה מאוד לא מרוצה לגלות שלא החזרנו את מאיר אריאל, ורובם פה גם מעריצים של הסימפסונים. יש פה כאוס מוחלט, כסאות נזרקים באוויר, כיכרות נצבעות אדום, נדמה לי גם שראיתי עדר של כלבי טרייר שועט במורד הדרך…" דיווחו של חתול-רובוט נשמע מלחיץ, גם לקהל מתחת לביתו של יאדו.

"שמע יאדו", המשיך החתול, "אם אני לא יוצא מזה. תגיד לאהובתי ש…"

"טוב, בוא נחזור לפרסים", ציווה יאדו וכיבה את המסך על החתול.

הפרס הבא בקטגוריה היה לסדרת המתח הטובה של השנה, ואכן מתח רב נרשם בין המתמודדים. האופנוענים לבית SOA חיממו מנועים לקראת פיצוץ, נאקי הכין אקדח בכיסו, ניקיטה כיוונה את שלה עליו. אפילו ג'סי ומיסטר וואייט נראו מתוחים. רק דקסטר היה רגוע, והייתה לו סיבה טובה. כי הוא גם הזוכה.

כאשר עלה במדרגות הבניין (השכנים מקומה 4 שונאים את יאדו, הם יעזרו לכם לפרוץ לדירה, נשבע לכם!) ועשה דרכו למרפסת הפרסים, לא יכל דקסטר שלא לתהות בלבו: "הלילה הוא הלילה. הלילה אני אחסל את יאד… כלומר את ירחמיאל. וכולם ידעו שגם אני, שאמנם יש לי מנעד רגשות רחב כמו היקף המותניים של גל גדות בהריון, יודע להפגין. גם לי אכפת מהמצב החברתי, וגם אני דורש צדק. אני טוב בלעשות צדק. והלילה, הלילה הוא הל…"

"נראה לך גם?" זינק יאדו בהפתעה, בעודו משסף לדקסטר את הגרון. "אני זוכר היטב מה היה אז בנרות חנוכה. ואנחנו הפסקנו עם העלילות שחוזרות על עצמן". יאדו הביט בגופתו של הזוכה האומלל בעוד האחרון חרחר בשלולית דמו האדום. "אבל…" גרגר דקסטר, "אבל כבר הרגת אותי בחתולי המאפיה", היו מילותיו האחרונות.

"שיט", טען יאדו, "אני שונא שרוצחים סדרתיים נטולי מצפון ורגשות צודקים".

 

 הטקס נמשך עם ההכרזה לסדרת המד"ב המוצלחת. יאדו שלף את המעטפה עם הזוכה וחשף את הזכייה של "משחקי הכס"! בו ברגע ניתך מטח חצים על הבמה מפרשיו של ג'ופרי באראתיאון, שהגיעו מפינת רחוב גרשון שץ אחרי שהתברברו כעשרים דקות ברחובות החד סטריים.

בעוד החצים מתקרבים אל המרפסת חייך לעצמו יאדו וחשב, "או, סוף סוף מישהו שהמוחים יוכלו לשנוא לפחות כמו שהם שונאים אותי". הוא שלף את פיטר בישופ שעמד בהישג יד, בכל זאת מועמד בקטגוריה, והשתמש בו כמגן אנושי. מבחר חצים פילחו את גופו.

"לא מספיק שהפסדתי להם?", הוא הספיק לומר בטרם נפח את נשמתו.

"בדם ואש נפדה את ווינטרפל!", זעק ג'ופרי, מכוער כמו הלילה, והניף את חרבו.

"בהצלחה למצוא חניה!", צעק כלפיו יאדו במגהפון, "חה חה חה!"

המוחים הסמולנים לא אהבו את הרטוריקה של האנשים על הסוסים, אבל המטרה המשותפת – מפלת יאדו – שלהבה גם אותם. "כן, ווינטרפל! יחי אדארד סטארק!", צעק מפגין רגע לפני שחרבו של חייל גדמה את חזהו. כאן אף אחד לא יהלל את אדארד סטארק. או שמא זה טייווין לניסטר? הוא תמיד מתבלבל. זין עם כל הבתים האלה.

בעוד הוא הופך בדעתו נשמע קול מהלומה, ואז עוד אחד, ואז רחש. הקהל נסוג אחורה וחושף את גופתו של ג'ופרי מוטלת על האספלט, סוסו עומד, על ראשו מכת אדירים מדממת ולצדו פסלון המיקי מוכתם בדם.

"כן", אמר יאדו לנוכחים בשקט אפל, "זכיתי בתחרות קלעים צעירים ב-1997. וכן, הפסלון עשוי זהב טהור. אבל לפחות הוא קיבל את הפרס שהוא זכה בו, אה?"

 

הטקס המשיך ומספר הגופות המשיך לעלות.

"לפני שנמשיך בטקס" קרא יאדו במגהפון, "מספר הודעות חשובות: לבעל מיצובישי מספר 55-879-27, השארת את הילד שלך נעול בתוך האוטו. הוא צועק 'אבא אני רעב' או 'אסד אני שמן'… קשה לשמוע כי החלונות סגורים. הודעה לשכנים מקומה 4, שלא תחשבו שלא שמתי לב לזה שאתם גונבים לי את ה'פנאי פלוס', אני אסגור לכם את השיבר!. וכעת", אמר, "לפרס הקומדיה הישראלית הטובה".

כידוע, המועמדים בתחרות לפרס הקומדיה התחרו קשות זה בזה, כאשר הבכורה עוברת בין מתחרה אחד לשני ללא הפסקה. אולם הייתה זו האפשרות הממלכתית שהכריעה את הכף, ובה "פולישוק" יוצאת עם היד העליונה והפרס.

אולם לאחר שלא נראה שפמליית השר או כבוד השר בעצמו נוכחים בטקס, פנה יאדו המבולבל לקהל, "מישהו ראה את פולישוק?". הקהל הגיב בשלילה.

"אולי הוא בירושלים, חתול-רובוט?", יאדו העביר ערוץ לבמה בירושלים.

"לא בגרזן! לא בגרזן! לא! בלי שירים של מרגול!"

"לא" נאנח יאדו, "גם לא שם" וכיבה את המסך.

בינתיים, במליאת הכנסת.

"וזו בדיוק הסיבה למה עלינו לאשר את הגדלת התקציב למשרדי הפרסום בישראל", קבע בהחלטיות השר פולישוק, "רק כך נשיג אחדות מדינית וחוזק בטחוני". מעבר לדלת בצבץ ראשה של תקומה, כאשר זו נכנסה לחדר הישיבות של מפלגת מל"ל ולחשה לאוזנו של השר. "במיקי מחכים לנאום שלך".

"מי זה מיקי?" תהה השר בקול כנראה רם מדי.

"פרסי מיקי, רוצים שתנאם, משהו על פרסים", תקומה ענתה בלחישה.

"זה לא הזמן להיכנע לשד העדתי .לא ארשה פילוג בין פרסים ובני עדות אחרים", טען השר ברוגז.

"לא לא, פרס אמיתי עם פסלון והכל".

"אה! אז למה לא אמרת? איפה נואמים?". השר ותקומה יצאו מהחדר, שם חיכה להם רכב ממשלתי שהסיע אותם למעונו של הרודן יאדו.

"זה טקס פרסים, אנחנו זכינו ב… לא ברור לי כל כך מה", אמרה סולי בתדריך מזורז בזמן הנסיעה. "לפי מה שתקומה ביררה הטקס נערך בביתו של יאדו במגדלי נאות הנובוריש, רחוב הנציב 17, קומה תשיעית,  קוד לאינטרקום 5151. אפשר גם לשחק עם הידית של האינטרקום ולהיכנס בלי קוד. השכנים מקומה 4 שונאים את יאדו, הם יעזרו לנו לפרוץ לדירה".

לאחר שהרכב חנה (באמת קשה למצוא פה חניה) והפמליה עשתה דרכה למרפסת, עלה כבוד השר פולישוק לנאום.

"חברים נכבדים, אני גאה להיות כאן הערב אתכם, בפתיחת היכל התרבות בקריית ארבע…"

"לא לא, זה לא הנאום הזה", הזדעקה תקומה והחליפה את הדפים על הפודיום.

"סליחה, מה שהתכוונתי לומר הוא שאני נרגש לחלוק כבוד לכם עובדי מפעלי ים המלח…"

"לא לא, סליחה, זה הנאום הנכון", אמרה תקומה בעודה מתחמקת ממבטו המאשים של השר.

"ובכן… מיקי זה אחלה. תודה רבה". השר היה מופתע מנאומו הקצר ואף הפך פעמיים את הדף כדי לוודא שאין המשך. סולי ירתה מבט מאשים בתקומה, "זה מה שיכולתי לעשות בחמש דקות", ניסתה עלמת החן לתרץ.

"אני לגמרי מבין אותה", אמר פרד.

 

 בעוד הטקס נמשך, יאדו ניסה פעם נוספת לברר עם רד אורבך מה שלום המפגינים בתל אביב.

"Wow man, I didn't find any answers for your questions, But I found this MILF weed man, and it's Kosher as shit!" רד המשיך להתנשף בעליצות מול המצלמות. "I even saw a pack of terriers running around somewhere, this shit is serious!"

יאדו נכנע וכיבה את המסך וחזר למגהפון שלו.

"כעת נעבור לקטגוריית מפח הנפש של השנה. זה אמור להיות כיף…"

את הפרס קטפה בהליכה וללא עוררין "Glee". את צעדת הבושה עשו רייצ'ל, פין וסו סילבסטר. ארטי השתמש ברמפה מיוחדת. כשרייצ'ל באה לנאום יאדו עצר אותה.

"לא לא, לא יהיו פה שירים, אלא הוצאה להורג". רייצ'ל נראתה מבולבלת ומעצבנת בו זמנית.

יאדו פנה לקהל, "אם תבדקו מתחת לכסאות שלכם, תגלו ששמתי שם רובים טעונים. אני לא צריך להסביר לכם איך עושים את זה".

הקהל הניף את רוביו וירה צרורות צרורות לקאסט המזמר והמבוהל. דם נשפך לכל כיוון. חגיגה של זוועות, וזה עוד לפני שהקליעים נורו בכלל. בין לבין ניתן היה להבחין בכדורים שנורים לכיוונו של יאדו, אולם זה לא נראה מודאג. לאחר שעשן המלחמה התפזר, הוא וסו סילבסטר נותרו היחידים לעמוד.

"אלו כדורים מיוחדים", שאג יאדו למגהפון, "הם מתכוונים אוטומטית לפגוע רק במי שיודע לשיר. אני אישית מעדיף את המקהלה של מכללת גרינדייל".

 

 הקטגוריה הבאה בטקס הייתה הסדרה המבוטלת הטובה של השנה. יאדו פתח המעטפה, הזוכה היא "טריירס"!

 להקה של כלבי טרייר קטנים רצה פתאום בין רגליהם של העומדים בקהל אל עבר הבמה.

"או, that's nice", אמרה שירלי בנט, "האיש המרושע הזה לא יעז לזרוק כלבים מהמרפסת".

"זה לא מצעד כלבלבים כמו זה שהפסדתם, אבל זה נחמד", אמר לה דיקן פאלטון.

הכלבים הנחושים התפרצו אל הבמה, אחד מהם חטף את הפרס מידיו של יאדו והיתר התנפלו בשיניהם על מכנסיו.

"אההההה!" הוא זעק אל תוך המגאפון, משום מה. "מה אתם עושים? מה המשמעות של כל זה? למה הם שלחו כלבים? אני אעשה מכם מעיל!"

קהל המוחים הריע וצהל.

"תתיזו עליהם מים!" קרא יאדו למאבטחים שלו. "חיות שכמותכם! עוד לא ננשכתי. ניצחתם בקרב, אבל אני אזכה במלתחה!"

המאבטחים הגיעו עם הצינור והשפריצו על הכלבים, שאכן נכנעו למים וברחו, הפרס בין שיניו של אחד מהם.

"לא פלא שאף אחד לא צפה בכם!", קרא אחריהם יאדו.

הוא נרגע קצת ויישר את בגדיו, פונה אל הקהל.

"קלטתם את הרפרנס שעשיתי שם ל-'101 דלמטיים'?"

אף אחד לא צחק. כאילו, אף פעם.

 

 פרס ממתק השנה הזמין לא מעט התרגשות שכן כל אחד מהמועמדים היה מתוק להפליא. ברגע של רצינות, הקדיש יאדו את הפרס לדוד פרנק המנוח, שהיה הדבר הכי מתוק בטלוויזיה. כולם הסכימו שהרגע אכן היה מרגש, ובהחלט יצר התקרבות בין יאדו והקהל.

אולם הרגע הזה פג כאשר התברר שלמרות הכל ג'ימי פאלון וג'סטין טימברלייק זכו בפרס, במקום הזוג הגיי באופן מרומז. "צדקיהו וג'ימי פאלון לא יכלו להיות פה הערב. אז במקומם יקבלו את הפרס אנשים עם כמות סקס אפיל מקבילה לזו של צדקי וג'ימי. במקום טימברלייק – מילה קוניס הנאה. ובמקום פאלון – כלב פינצ'ר עם שלוש רגליים וכובע ליצן".

אנשים מחאו כפיים לקוניס ופינצ'ר והטקס המשיך הלאה.

 

 הקטגוריה הבאה בתור הייתה זו של הסדרה הבריטית הטובה ביותר. באופן מנומס ובריטי להחריד (כן, כולל חיקוי עלוב למבטא) הכריז יאדו כי המנצחת היא "עברייני על".

 קרטיס התחיל לפסוע לעבר הבמה לצד חבריו ה-misfitיים, כאשר יד תפסה בזרועו – ג'ים הלפרט מ"המשרד".

"ווט, מן?", אמר קרטיס, חסר סבלנות. מה הוא נוגע בו?

"זו ההזדמנות שלנו, אחי. אתה יכול לסדר את כל זה, אתה יכול להחזיר הכל אחורה ולדאוג שכל זה לא יקרה".

"זה לא עובד ככה", אמר קרטיס במבטא בריטי כבד ומשך את הזרוע שלו מהאחיזה. "אני לא שולט בזה".

"בנאדם, אני לא מבין מה אתה אומר בלי כתוביות, פשוט תעשה את זה".

קרטיס הביט בו לרגע, הזדקף ועצם את עיניו.

"אל תטרח", נשמע קול מהמגפון למעלה. פאקינג יאדו. "גם אני הייתי באותה סופת ברקים, וגם אני הושפעתי. הכוח שלי", הוא עצר, בונה מתח, "הוא לחסום את כל הכוחות. לא חזרה לאחור, לא אנשים ששבים מהמתים, לא מעבר לעולמות אלטרנטיביים! לא ערפדים, אנשי זאב, מכשפות, אלים, משני צורה או כל דבר מפגר אחר מ'דם אמיתי', אף אחד לא יכול להפעיל את הכוחות שלו!".

"דאם איט", זמזם סם מרלוט לעצמו, "דווקא לפני הטקס הפכתי לזבוב?"

"בוז!" הקהל המה בקול אחד.

"היי, היי", קרא יאדו. "זה לא יפה. סדרה זכתה ואתם צועקים בוז. זה מכובד ככה? אז כן, הייתה לה עונה שנייה די מטופשת, אבל זה פשוט לא יאה".

"צודק, מצטערים", הם אמרו בקול אחד.

"זה בסדר, לא התכוונתם".

"אני התכוונתי", הצביע מישהו, מעט נבוך, ומישהי אחרת היסתה אותו.

 

הטקס התקרב לסופו הבלתי נמנע. יאדו העניק את הפרס בקטגוריית השידור החוזר המבורך של השנה. "בואו נראה מי זכה הפעם", אמר יאדו ופתח את המעטפה.

"עם תחרות בדמות של דחקיאדה ניינטיזית מולה, 'הסמויה' היא המנצחת!" הכריז יאדו. "דיוויד סיימון לא יכול להיות כאן כי נתתי לו פס לצלם בניו אורלינס, אז אני אקבל את הפרס בשמו ורק אגיד דבר אחד: אם יש משהו ש'הסמויה' לימדה אותנו, זה שאין צדק חברתי".

"הגענו לשתי הקטגוריות האחרונות" הודיע יאדו לקהל דרך המגהפון. "הקטגוריה הבאה מצחיקה במיוחד… כי זו קומדיה. קולטים? קומדיה? מצחיק?"

"אתה לא מצחיק!" צעק מישהו בקהל. יאדו ירה בו.

"ונחזור לנושא המקורי שלנו, הזוכה בפרס הקומדיה היא… "קומיוניטי"!!!

צמוד לפסלון השתרבב פתק קטן, יאדו הבחין בו וקרא אותו "נא להעביר ערוץ"…

"מוזר" אמר לעצמו יאדו אך לא התמהמה ולחץ על השלט.

"Troy And Abed in the MORning!"

טרוי: "בוקר טוב עאבד"

עאבד: "בוקר טוב טרוי"

טרוי: "הבוקר נעסוק בשיפוץ המגדל נאות הנובוריש, ולמה בעצם השכנים מקומה 4 מתנגדים לו. בנוסף, ניתן נאום תודה על זכייתנו בפרס הקומדיה הטובה של השנה. אבל קודם לכן, נמצא איתנו האורח שלנו באולפן, שלום פרד"

פרד: "שלום גיא!"

עאבד: "מה?"

פרד: "סליחה, הרגל מתוכנית אחרת".

טרוי: "אז פרד, אתה כותב את הטקס של המיקי".

פרד: "אכן, מאוד מרגש".

טרוי: "אני רואה. בעצם, אתה אחראי לכל ההפקה והריקודים והזוכים, נכון?"

פרד: "כן".

עאבד: "וחשוב לומר, אתה גם מטפל בכל נושא הטקסטים".

פרד: "זה בהחלט נכון".

עאבד: "אפילו בטקסטים שאני וטרוי אומרים ממש עכשיו".

פרד: "אמת בפיך. תרתי משמע!"

טרוי: "פונץ' בננה פונץ' בננה פונץ' בננה!"

עאבד: "מה זה היה?"

פרד: "זה הייתי אני".

עאבד: "קול. קול קול קול…"

טרוי: "פונץ בננה?"

ושלושתם פרצו בצחוק רועם.

 

 בחזרה במעונו של יאדו (תירמו לשיפוץ המגדל!), יאדו ניגש למרפסת בפעם האחרונה. "לפני שנכריז על המנצח בקטגוריה האחרונה" הכריז, "נעניק פרס מפעל חיים מיוחד".

הקהל השתתק בציפייה.

"הזוכה השנה בפרס מפעל חיים הוא אדם מיוחד, שליווה אותנו שנים רבות באותו תפקיד. מעולם לא הפחיד אותנו, מעולם לא איכזב. ונתן מעצמו מכל הלב. כן, זה היה חרוז. בכל אופן, קבלו בבקשה – את מייקל סקוט".

מייקל סקוט עלה מבויש אך מחויך לבמה. הוא לוחץ את ידו של יאדו, וזה האחרון ממשיך:

"מייקל סקוט, על שבע שנים מופלאות, משחק מעורר השראה, עתיר ניואנסים, מצחיק ומרגש לאחת הדמויות הטובות ביותר בתולדות הטלוויזיה בכלל והסיטקום בפרט".

 מייקל סקוט מחייך ופונה לקהל.

"וואו, תודה, לא העליתי על דעתי", הוא נוטל את הפרס מידיו של יאדו. "וואו, זה כבד ממה שציפיתי".

"That's what she said", אומר הקהל פה אחד.

מייקל צוחק וממשיך: "אבל זה מתלבש בדיוק על היד".

"That's what she said".

הוא חושב לרגע. "תודה לכולכם. אני לא יודע בדיוק מה לעשות עם זה".

"That's what she said"

"אולי אני פשוט אתן לאורחים לשחק עם זה".

"That's what she said".

"או אעמיד את זה איפשהו בשירותים".

"That's what she said".

"אבל ברצינות", הוא מחייך אבל גם מנסה לעצור דמעה, "תודה על ההערכה, זה לא מובן מאליו, כמו שגיליתי מוקדם יותר השבוע".

מישהו בקהל צועק "That's what she said" וחברתו מכה אותו.

"טוב", הוא אומר. "זה היה מספק. תודה לכולכם".

הוא יורד מהבמה לקול תשואות הקהל, שצועק שוב, כמובן, "That's what she said".

 

וכעת, לפרס האחרון של הערב. הפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר.

"מה עם הדרישות שלנו?" צעקה מישהי מהקהל.

"כן! מה עם הדרישות שלנו!" המשיך הקהל.

"מה בכלל הדרישות שלכם?" ירה יאדו דרך המגהפון.

"אנחנו לא מוכנים לעבוד תוך כדי הטקס!" ענה הקהל סימולטנית.

"אבל הטקס גם ככה כמעט נגמר" השיב יאדו.

"אה…" ענה הקהל בקול אחד. דממה. "אז… הדרישות שלנו זה להרוג את רייצ'ל ברי".

"כבר עשינו את זה קודם!" רטן הרודן.

"אפשר שוב?" ביקש הקהל.

"במסיבת האפטר, כרגע אני רוצה לסיים את הטקס, אפשר?"

"טוב, סבבה" אמר הקהל פה אחד ויאדו פתח המעטפה.

הזוכה בפרס סדרת הדרמה הטובה של השנה הייתה "מד מן".

פיט קמפבל עלה למרפסת כדי לקבל את הפרס. אולם עקב החלטת מועצת הרשות השנייה נאום הזכייה שלו היה בזמן שידור פרסומות. לכן אף אחד בבית לא זכה לשמוע את נאום חוצב הלבבות ומלבב החוצבים שלו. אבל סטרלינג קופר קיבלו מענק מאוד שמן אחרי המקבץ המוצלח.

וכך באה לסיומו עוד טקס מיקי. הקהל התפזר. פרד יצא מאזיקיו, מזג לעצמו ג'ין, לגם ואז נזכר שאינו שותה ג'ין. ופנה ליאדו:

"אתה יודע, עדיין אין לי סוף לכל הטקס הזה".

"מה עשית שנה שעברה?"

"הרגתי את כולכם בהתרסקות מטוס וקיוויתי שזה יסיים את המיקי'ז".

"אז הרגת את כולנו ועדיין היה טקס השנה".

"אכן".

"אז אולי הבעיה היא לא בנו…" תהה יאדו בקול רם.

"אתה רומז ש…?"

"בהחלט".

פרד הבין את הרמז, פנה לכיוון המרפסת וזינק אל מותו. אך לרוע מזלו, ערימת הגופות שנערמה מתחת למרפסת היוותה כר רך לנחיתה, מה שאומר, לצערו של פרד בעיקר, שגם בשנה הבאה יהיה פאקינג טקס מיקי.