"מד מן" עונה 3 פרק 6
"אני בטוחה שהוא הרגיש נהדר כשהוא התעורר הבוקר".
ג'ואן האריס.
החיים הם מה שקורה בזמן שמתכננים תוכניות. פרייס תכנן להשאר בניו יורק. הוא חשב שאם יבצע את עבודתו כשורה הוא ישאר בה, לשמחת משפחתו. הוא לא ידע שבדרך כלל מתקדמים עד לעבודה שבה נכשלים, כי כל עוד הוא יצטיין הוא יוסיף להתקדם, לנסוע למקומות אקזוטיים יותר, לאתגרים גדולים יותר (לבלגן גדול יותר).
גאי תכנן, ובכן, לעלות לגדולה. הוא חמוש בלשון חלקלקה ובנימוסים בריטיים ומתכנן להפוך את סטרלינג קופר ולהפוך למלך החדש, אבל במקום זה הופך לנכה ומאבד את כל מה שיש לו, כי מי יתן עבודה למי שאין לו כף רגל (הוא לא יכול לשחק גולף, למען השם). בטי תיכננה חיים שונים לגמרי לעצמה, אבל בהינתן החיים שלהם זכתה, ציפתה לפחות שתינוק חדש יביא לה שמחה ולא כאב. היא אובדת עצות עם סאלי, כרגיל, אלא שהפעם היא בוחרת בשיטת פעולה כל כך מטופשת, כל כך אינפנטילית, שאי אפשר שלא לרחם על בטי. היא זיהתה שיש בעיה, זו כבר התקדמות, אבל היא מנסה להרעיף עליה מתנות ומצפה שזה יהיה הפתרון, וכמובן שהבעיה רק תעמיק מכאן.
וכמובן ג'ואן, שתכננה לעזוב מאז שהגיעה, שתכננה שבעלה יהיה מנתח מצליח שיוכל לפרנס אותה, שתכננה לעזוב את העיר ולעבור לפרברים, שתכננה שיהיו לה חיים טובים, יפים ונוחים, ובמקום זה התחתנה עם גרג, שמביא איתו אכזבה אחת אחרי השניה. מערכת היחסים ביניהם, והסצינות המעטות בהם יש ביניהם אינטראקציה (אגב, ג'ואן וסטרלינג הם שתי דמויות שגם אם יש להם שורה אחת בפרק, בסוף זו השורה שעשתה את הפרק בשבילי. הם לא הדמויות האהובות עלי *שיעול*פגיאולסן*שיעול*, אבל הן דמויות נהדרות, והוכחה שדמות משנית היא לא פחות חשובה מכל דמות ראשית), מרתקות בעיני. איך ג'ואן הפכה להיות מעין אם או אחות גדולה של בעלה הילדותי והטיפש, ואיך היא מוכנה למלא את התפקיד הזה אחרי מה שהוא עשה לה.
היחיד שמתכנן תוכניות והעולם עומד לדום הוא דון דרייפר, שגם בלי להתכוון זוכה באמונו של קונרד הילטון, וגם אם לשנייה הוא חושב שהוא יעבור ללונדון, פרס חדש מגיע במהרה, אחרי אכזבה של שלוש שניות. לגבי *ה*סצינה של הפרק. בעוד שרבים חשבו שהיא מוגזמת ולא מתאימה לנוף הסדרה, בעיני היא בדיוק במקום. בכל פעם שיש אלכוהול ובחורים צעירים (ולויס…) משתטים מישהו נפגע. זה היה כך מאז תחילת הסדרה.