פרק 2

הפרק השני זרם טוב יותר מהפרק הראשון. מראים את השופטים רגועים יותר (מלבד רגעי הדרמה המיותרים של "לא נמצא כישרון בעיר הזו!"), המתמודדים כיפיים יותר, ורק המנחה מוסיף להיות אפרורי (למה החליטו למלא את הצוות בבריטים? ולמה בריטי כזה חמור סבר? המנחים בגרסאות האחרות מוסיפים המון אור וכיף, ורק פה אני מרגישה שאני רואה גרסה בריטית לדרמת משטרה).

הבעיה שלי עם תוכניות הכשרונות היא שבשלב האודישנים מקדישים הרבה יותר מדי זמן לדרמה ולאודישנים מבויימים גרועים (אפרופו זה, בתוכנית הקודם הנבחן המתערטל לא באמת התערטל. היה לו חוטיני מתחת לבגדים) והרבה פחות מדי זמן לזמרים טובים. ככה בתחילת הפרק מקדישים חמש וחצי דקות לאודישן של בחורה איומה, ולא מאוד מעניינת (אשלי):

http://www.youtube.com/watch?v=t6vYBI2Xpmg

לעומתה קייטלין כן מעניינת משום שהיא טובה אבל לא מספיק, וזה יותר מעניין מלא טובה בכלל. היא סיפקה אודישן מעניין ומכמיר לב (כי היא בת 16, והיתה בטוחה שהיא נהדרת עד אותו רגע. נראה שזו האכזבה הראשונה בחייה הקצרים).

http://www.youtube.com/watch?v=M03Djus8Aqo

המומחיות של התוכניות האלו היא הכשרון המפתיע. זה שעד שהוא מתחיל לשיר לא מדמיינים שהוא כזה (אני חושבת שרגע מכונן בתוכניות כשרונות היה החיוך הקטן של סוזן בויל, שניה אחת לפני שהיא פתחה את הפה והפכה לסנסציית יוטיוב ובכלל). דקסטר סיפק את זה מבחינת השופטים, אבל זה מרגיש קצת מאולץ ומיושן מדי (אבל הsob-story אפקטיבי).

http://www.youtube.com/watch?v=_H6LAwAjlW8

מי שהיה אמור לספק את זה היה זנדר-אלכסנדר-ג'ונס, שהיה מעצבן אך לא חסר קסם, שאם רק היה שר כמו שהוא עונה לסימון, היה יכול להיות מנצח. אולי זו אני (אני נוטה לאהוב את המתמודדים המעצבנים), אבל ממש קיוויתי שהוא יהיה מדהים. במקום זה הוא לא ממש הצליח לשיר, וממה שהוא הצליח נשמע ממוצע +, מה שכמובן הוביל לשליחתו הביתה (הוא יחזור בשנה הבאה).

http://www.youtube.com/watch?v=CJK3gPZEpww

ושתי בחורות בקטגוריית התעלפות-השופטים:

מלאני- נראית נטולת אופי או אישיות, עד שהיא מתחילה לשיר ומספקת קול יפה והגשה מעולה.

http://www.youtube.com/watch?v=CqjroNlL4pI

וקייטלין, עם עיבוד מעניין ל-stop in the name of love, ונסיון בתור שחקנית רוגבי (מדליק!).

http://www.youtube.com/watch?v=MV02jzOL0bI

 

 

פרק 1

החוקים: תחרות שירה סטנדרטית, אלא שהמתמודדים מחולקים לארבע קטגוריות: בנים, בנות, over 25, ולהקות. כל קטגוריה ממונטרת (mentored) ע"י אחד מארבעת השופטים, כך שלכל שופט יש נאמנויות לבני הקטגוריה שלו, ומוטיבציה לנצח, ולא רק לשפוט. הגיל המינימלי הוא 12, מה שאומר שהם מחפשים את ג'סטין ביבר הבא, וזה קצת מעיק (במיוחד כשילדות בנות 14 נראות בנות 30), אבל בסך הכל שום דבר מיוחד.

והגרסא האמריקאית? בינתיים מחווירה לעומת אחיותיה (הבריטית המעולה, ואפילו האוסטרלית הממוצעת). כולם מרגישים ממוכנים מדי, אין ממש אותנטיות. נראה שכולם ילכו להבחן לטופ מודל הבאה/ האח הגדול/ הישרדות אם הם לא יעברו את האודישן.

באופן כללי תוכנית האודישנים הראשונה היתה די סטנדרטית. כמה הופעות טובות, כמה זמרים איומים. השופטים: סיימון הוא סיימון כרגיל. שום הבדל. פאולה עוד לא הוכיחה שגעון, אבל מצד שני גם לא התבלטה בשום צורה. שריל האירה את שולחן השופטים עם גומות החן שלה (ואני ממש לא ממעריצי שריל!). L.A Reid הוא עוד סיימון קאוול רק בשחור, וניקול שרזינגר, שהיתה הפתעה נעימה באקס פקטור הבריטית, היתה מעצבנת עד בלתי נסבלת כאן. בסך הכל רק סיימון הורגש בשולחן השופטים, אז אף שופט לא עשה או הרס את התוכנית.

אודישנים בולטים:

רייצ'ל קרואו, תלמידת כיתה ח' עם אישיות גדולה והופעה מוצלחת. לא קול מדהים, יותר שוק פקטור מכל דבר אחר, אבל פאולה התעלפה ממנה.

http://www.youtube.com/watch?v=wOPew2CfXKk

סימון, בחורה בלתי נסבלת בת 21. השופטים אוהבים אותה כי היא מסחרית ועולה בקנה אחד עם גל הפופ הזול ששוטף את MTV.

http://www.youtube.com/watch?v=mNA77TdX-is

סטייסי, בת 42, שעשויה מהחומר שהתוכנית כל כך אוהבת: בת יותר מ-25, אם חד הורית, לא הצליחה עד היום בגלל מערכות יחסים מזיקות, אבל קול גדול. היא לא מאוד מודרנית, ובדרך כלל בקטגוריה הזו בסופו של דבר יש אוסף של מתמודדים בני 25-35, ובצד התחתון גם של הסקלה הזו, אבל אולי היא תגיע לתוכניות החיות.

http://www.youtube.com/watch?v=1FbsmvXzMJY

מרקוס, שמדגים יפה את החיבה של התוכנית הזו לדרמה מוגזמת ומופרזת.

http://www.youtube.com/watch?v=SuqfV8lCrN4

וכמובן, ההבדל המהותי בין אקס פקטור וכל יתר התחרויות: להקות!

http://www.youtube.com/watch?v=2QrNa3fd364

ובנתיים, over the pond, גארי ברלו החליף את סימון בתור ראש השופטים:

http://www.youtube.com/watch?v=pZ4Ah8Oka_0