במבט ראשון נראה כי בפרק הסיום של חוק וסדר היה כל מה שצריך להיות בפרק סיום – הוא היה מותח, מרגש, משמח, עצוב ובסוף הפרק נסגר מעגל. מותח בגלל החקירה, מרגש בגלל הסרטן של אניטה, משמח בגלל שאניטה הבריאה ועצוב בגלל הסוף. אבל למה במבט ראשון בלבד? כי בפני עצמו אכן היה פרק מצוין, ובתור פרק סיום סדרה (הגם שלא תוכנן ככזה) הוא אפילו היה מושלם, אבל דבר אחד הוא לא היה: הוא לא היה פרק של חוק וסדר.

בפרק הסיום חוק וסדר זנחה את ה"פורמט המנצח": לא היה נרצח, לא היה רוצח, לא היה משפט, הייתה כניסה מציצנית לחיים הפרטיים של הגיבורים והיה ניגון על בלוטות הרגש. בהרבה מובנים הפרק הזכיר את מדור מיוחד. בכלל, במהלך העונה התמקדה הסדרה, לראשונה בתולדותיה, בחייה הפרטיים של דמות מרכזית ובכך ניסתה לקרוץ לקהל האמריקאי המלוקק. אפשר להגיד שהיה פה צדק פואטי: חוק וסדר נטשה את הפורמט המנצח והפסידה.