התיקון 3.02: נסיעת ריגוש

פורסם ע"י ‏חן הוניג‏
בתאריך 18/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "התיקון" עונה 3 פרק 2

בפרק הראשון של העונה עמד טדי קרוב אל דניאל בעודו מאיים עליו, והמצלמה תיעדה אותו מתרחק ממנו בקו ישר, כאילו האחים החורגים נמצאים בעיצומו של דו-קרב בסגנון המערבונים של פעם. אבל טדי לא הסתובב בפתאומיות ושלף את האקדח שלו, רק נעלם מחוץ לתמונה והשאיר את דניאל להביט בו מתרחק. לא היה צורך בכלי נשק, מאחר שבכל צעד כבד שלקח טדי הרחק מאחיו, הוא סחב ממנו גם חלק מהרעם. המלחמה בין השניים התחילה מהרגע שג'נט ביקשה מטדי שלא יקרא לה אמא ובכך יוותר על חלקו במשפחת הולדן, ומאז מספר האבידות של השניים רק גדל ובדו-קרב הזה נראה כי כולם מפסידים.

בצד הראשון של הזירה עומד טדי, הכוכב שממשיך לנסוק בסדרה מפלקט דרומי מובן מאליו לבלילת רגשות מורכבת. אומרים שהצעד הראשון להתמודד עם בעיה היא להודות בה, ונראה שטדי נמצא בדיוק בדרך הזו. טדי הוא גבר נואש לחיים נורמליים, לחבילות שלמות, אבל הן מתפרקות לו כאילו כלב חסר רסן קורע אותן מידיו. הוא איבד אמא שיוצרת קשר עם אביו רק בשביל כסף, הוא איבד עוד אימא לבן אובד, האבא חצוי בין שני בתים ואשתו ברחה מהבית שלו. בסיפור שהוא חשף בפני ג'ארד עליו ועל ג'ולי, מתברר שהאופי הזה התחיל הרבה לפני קו העלילה בסדרה. הוא התחנן בפני הבחורה המסכנה עד שנכנעה ולקחה ממנו את בתוליו, הוא לא מוכן לוותר על טאוני גם אם זה אומר לעקוב אחריה מרחוק, והוא נאחז בגבריות שלו כאילו אותם נערים מהתיכון שדחפו אותו לאבד את הבתולין עדיין יושבים לידו, מצביעים עליו ומגחכים על חשבונו. ככה הוא ראה את העולם מאז ומתמיד, ואפשר להבין סוף סוף מדוע הוא רואה גם את דניאל ככה. הרגע שבו הורה לאחיו לא להיות כמוהו הוא הרגע שבו טדי שינה גוון לגמרי. העונה השלישית מסתמנת כעונת טדי לכל דבר, תודות לשינוי שהדמות עוברת והשחקן קליין קרופורד שמעביר את המאבקים הפנימיים האלה בתוך כל סצנה בצורה שגורמת לי להימס (ולא בגלל שהוא בחור נאה). כמה גדול הוא ההבדל בין הצל הגדול של טדי שמעיב על טאוני לגבי כמה קטן הוא רואה את עצמו בעולם?

בצד השני ישנו דניאל, פעם דמות ראשית, עכשיו נאלץ לפזר את אור הזרקורים כמו שברי זכוכית על שאר המשפחה המתפוררת שלו. משני ככל שיהפוך להיות, הוא עדיין יוצא הדופן בין בני המשפחה. כל אחד מתנדנד על מטוטלת שמכה בין שחור לשחור, ודווקא דניאל הולדן השקט מוצא את הדברים החיוביים בכל דבר ומנסה לצחוק על הכל. המנגינה (סונטה לפסנתר מס' 16 בסולם סול מז'ור) שהתנגנה ברקע כשדניאל הכין ארוחת ערב לו ולאמנת'ה, הולחנה ע"י בטהובן ששאף לשבור את המוסכמות של הכתיבה הקלאסית ולכתוב יצירה הומוריסטית לשתי ידיים, כשהתווים מסתבכים וכל יד מתבלבלת עם השנייה. כזה הוא דניאל – שובר מוסכמות ומנסה לגעת בחיים דרך הומור. עם מלווין, המעסיק החדש שלו, זה הלך לטובתו. עם אמנת'ה האלימה והמדוכאת ממש לא.

האחות לבית הולדן התחילה את הסדרה עם שמלות חופשיות מהודרות, שיער פרוע וחופשי כמו הרוח, אבל הפכה להיות בלאגן שלם של חושך על פני תהום. השמלות הוחלפו בחולצות פלאנל שגדולות ממנה בכמה מידות, והפנים שידעו מלחמה וחיוכים, עכשיו מביעות את המרירות של אחת שאיבדה את כל חייה בשביל מטרה אחת. אמנת'ה קראה לפרידה שלה ושל ג'ון גירושים, ולא סתם, זה תהליך ארוך מאוד של פרידה מחיים שהיא הכירה פעם, אחריות שהיא מתה להיפטר ממנה, ואני מקווה שמכל הדאון שאליו היא נשאבת, היא תמצא מקום גם לחמלה כלפי דניאל המבולבל, ובמיוחד תקווה לגבי העתיד שלה.

כמו שחשבתי, הסדרה מאבדת את הכיוון שלה לגמרי. היא עברה מדיונים על נושאים גדולים שמשפיעים על האדם הקטן לדברים הקטנים שמשפיעים על משפחה שלמה. אני עדיין לא ממש סגורה לגבי בעד ונגד, מה שמשך אותי בעונה הראשונה מתנדף לו. הסדרה נהייתה יותר מוכוונת עלילה, והאיטיות הפכה להיות סטטיות מוחלטת. אם פעם הפוקוס התמקד בדניאל הולדן וההרפתקאות שלו בעולם הפתוח, עכשיו הוא סגור יותר, מוגבל, העכבות של החיים השגרתיים מתחילות לכבול אותו אל הקרקע ולגרום לו להיות די רגיל ומשעמם. העדשה איבדה את הכיוון שלה, ועכשיו מסתכלת סביב סביב וה'זום-אין' תר את כל הדמויות, אני לא אמהר לשפוט את התופעה עד הפרק האחרון של העונה.

בקטנה
* "אלמנטרי, קרווין ידידי" – רפרור חביב לסדרת שרלוק הולמס, קרווין חי כסיידקיק דמיוני איתו דניאל יכול לשוחח.

* הדמות של ג'ארד עבדה טוב בעונה הראשונה, כשהחזיר את דניאל לתקופה שהוא כן זכה ליהנות ממנה – גיל העשרה. בעונות השלישית הוא נהיה דמות איוולת עם משפטים סתומים, מה שגורם לי להגיב בסתימות גם כן: באסה.

* ג'נט מזמינה את ג'ון להיכנס איתה הביתה, טדי מעיר לגבי שכנות טובה, לזה אני קוראת ייצוג של דרום ארצות הברית! הנה כתבה מעניינת על הקשר בין "התיקון " לייצוג אמיתי של הדרום.

* השריף עדיין חוקר על המקרה של ג'ורג', ולמרות הקשר לגורלו של דניאל, זה נראה כמעט תלוש מהמציאות של הסדרה, מעניין כיצד זה יתחבר בהמשך.

* סוף סוף ג'ון מציע עזרה סוציאלית לדניאל, וג'נט לא מוותרת עליו גם אחרי שהיא שמעה שהוא התקיף את טדי. וכולם ביחד! AWWWWWWWWWWW.

  • BEN

    אני ממש רוצה להגיב לך על הביקורות כבר, מחכה שיהיה לי זמן לשבת לראות את העונה 🙂 .. אני זוכר מפעמים קודמות שהיו לך ביקורות מעולות!

    • Chen Honig

      תודה רבה! אחרי הפרק הרביעי לעונה אני החלטתי לעשות הפסקה, כי אני מאוכזבת מאוד מהעונה הזו. מצפה לקרוא מה תהיה דעתך!

      • בן

        אני מקווה שלא באמת תפסיקי.. התכנית ידועה בקצב שלה ותכלס זה הייחוד שלה, גם אם זה מעצבן.. והאמת שזה מה שלפעמים משגע אותי שאני יושב ורואה את זה.. אבל בו זמנית יש לי הערכה רבה ליצירה הזו ומקווה שלא תאכזב.. עם כל החוסר סבלנות שלנו.. 🙂

        • Chen Honig

          דבר (הגב) איתי אחרי שתראה את העונה החדשה 🙂

          • בן

            סמכי על זה ..:)

  • miss bojarsky

    כתבת משובח כרגיל. זה לא היה פרק רע מבחינתי, אבל אכן, לא קורה כלום ויש תחושה של מריחת זמן מאסיבית. טדי באמת מקבל יותר עומק וכדמות הוא הופך למעניין יותר, אבל כאדם אני ממש לא אוהבת אותו. מצאתי אותו מבחיל לחלוטין בשיחה עם ג'ארד בסוף לגבי ג'ולי. לפחות הוא מבין שהוא מבחיל ורוצה שאחיו יהיה שונה ממנו, זו נקודה לזכותו.
    בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, אם לא בכלל, הרגשתי אמפתיה כלפי טאוני בשיחה שלה עם הפסיכולוגית. אני לא חושבת שהנישואים לטדי אי פעם ייעשו אותה מאושרת ואני מקווה שהיא לא תחזור אליו.

    • Chen Honig

      החיבור הרב שלי לטדי נובע בעיקר מכך שחושפים יותר ויותר סיפורים על העבר שלו, ובכך משאירים פירורים שמראים את הכיוון להבנה של הדמות. הוא לא בן אדם טוב, אבל נראה לי שהוא בדרך להיות כזה. אני מעדיפה אותם פגומים עד כמה שיותר עם סיכוי לגאולה. כמה אנטמן מצידי, הא?

      טאוני מאוד משעממת אותי, למרות שהכותבים גם מתחילים להעביר אותה תהליך דומה כמו של טדי. נראה שהיא גם לוקחת צעדי תינוק לקראת גדילה, אני עדיין מקווה שהגדילה תביא אותה לאוטו המגניב שלה שיסיע אותה הרחק מפולי 🙂

      • miss bojarsky

        אני בהחלט מצטרפת לתקווה שטאוני תסע ולא תחזור 🙂

© עידו ישעיהו