בנות 4.01: איווה

פורסם ע"י ‏נטליה ירמין‏
בתאריך 16/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"בנות" עונה 4 פרק 1, פתיחת העונה הרביעית

אחרי טיזינג של חודשים עם כמה פרומואים ממש מוצלחים, התחילה השבוע העונה הרביעית של "בנות". לפחות מהטריילרים נראה שמשהו שם הולך להשתנות. אם לא ה-white people problems אז לכל הפחות המיקום, בערך עם עזיבתה של האנה את ניו יורק למען תוכנית כתיבה יוקרתית באיווה. עד פה הכל טוב.

הפרק הראשון של העונה התנהל לו בעצלתיים, ולא כלל משהו שנראה כמו עלילה קונקרטית. יומיים לפני המעבר, האנה ממשיכה להימנע מלסגור פינות עם אדם, ממנו היא החליטה שלא להיפרד בתקווה ש-long-distance זה לא סתם מיתוס. אדם מצדו ממשיך לעשות מה שנראה כמו הדחקת רגשותיו הגבריים, כי זה מה שגברים אמיתיים עושים והוא גבר אמיתי. יהיה מסקרן לראות לאן יקחו הפעם את הדמות שלו, שכן אדם כזכור לכולנו עבר מהפך די רציני בין העונות, מדושבג תוקפני ל"חבר מושלם", מהפך שאחריו קשה לדמיין מה הצעד הבא. מי יודע מה יגיע הלאה!

בינתיים, בגזרתה של מארני, הצופים זוכים לצפות באליסון וויליאמס באחת הסיטואציות הכי נועזות (או מביכות, או גם וגם) שאפשר לדמיין, עם ראשו של בחור ממש תקוע בין פלחי ישבנה. וכן, היא צפתה בפרק הזה עם אבא בריאן ויליאמס. מי אמר douche chill ולא קיבל? זה אומר שמארני ממשיכה להיות ילדה שובבה ולשכב עם בחור תפוס. מעבר לזה, שום דבר ממש לא קורה איתה, אז כמובן שהיא בוחרת לבלות בערך חצי מזמן המסך שלה בבכי.

שוש הצליחה לסיים את לימודיה באופן רשמי, ובשעה טובה מצטרפת אל עולם המבוגרים. בערך. כי בכל זאת, אחרי ארבע שנים עדיין לא נראה לי שמישהי מה"בנות" משלמת את חשבון הטלפון שלה לבד. נקודת האור בסיפורה של שושנה, לפחות בפרק הראשון, הייתה הופעתו הקצרה של ריי. אולי אני מדמיינת, אבל בשתי הדקות שהופיע ריי על המסך הוא נראה אופטימי וטוב לב מתמיד. האם בפרק הבא נגלה שבעוד שחיכינו לעונה החדשה, ריי בילה את כל זמנו הפנוי במכון יוגה בעבודה על ה"כלב מביט אחורה" שלו? מהי אותה רוח חיובית שלפתע אופפת את הדמות הכי טובה בסדרה?

ואחרונה חביבה, השובבה שכמעט ביצעה רצח בשגגה/זדון בסוף העונה שעברה, ג'סה. כרגע, נראה כי לג'סה אין באמת פונקציה בסדרה חוץ מלכעוס על האנה אבל בעצם לא לכעוס עליה, מאיזושהי סיבה בלא ברורה. נראה שמכל הבנות ג'סה היא היחידה שלא הצליחה לגדול בשום צורה שהיא מאז העונה הראשונה. בעוד כל השאר הראו התקדמות מסוימת, אולי לא צמיחה נפשית אבל איזושהי התקדמות בחיים, ג'סה פשוט נשארה בדיוק באותו מקום בו הייתה. בשלב זה לא כל כך ברור אם זה במכוון, או שמא הכתיבה של דמותה פשוט מתבצעת בצורה ממש עצלה.

החלק הכי טוב (אם כי הקצר) בפרק היה הופעתה של נטשה ליון, בתור בת המעסיקה של ג'סה. ליון דאגה להזכיר לג'סה, במונולוג קצר אך קולע, שכל הדור שלנו הנו למעשה דור של עצלנים טיפשים שלוקח ברצינות גדולה מדי מחמאות ודוחה מעליו כל ביקורת. מה שנכון נכון. יש שיתהו אם כתבה דנהאם את המונולוג "באופן אירוני", בעודה מחשיבה את עצמה לחלק מדור הדפוקים, או שמא הצלחתה הובילה אותה להאמין שהיא כבר איננה חלק מאיתנו. יכול להיות שאני לא מצליחה לתאר כמה באמת יוצרי הסדרה מנותקים מהמציאות, אך אני בוחרת להאמין שהביקורת המועברת בסדרה היא לחלוטין ביקורת עצמית. איכשהו, לפעמים זה מרגיש כאילו זו ביקורת שלעולם לא נצליח לברוח ממנה.

בסך הכל, פרק הפתיחה של העונה הרביעית לא היה משהו לכתוב עליו הביתה בשום צורה. הכי בינוני שיכול היה להיות. ובכל זאת, בתור הכנה לעונה הקרבה, הוא היה טוב דיו. בעברה הרגשתי שהסדרה כובשת אותי דווקא באותם רגעים שבהם איכשהו יצא שהיא מתנהלת על אותו קו כמו חיי הפרטיים. אם זו מקריות משונה או שמא התקדמות בנאלית שניתן לחזות ממש בקלות, אני לא יודעת, שתי האופציות נראות לי סבירות באותה מידה. מה שבטוח, תחילת העונה החדשה מרמזת על כיוון חיובי סך הכל, ואני נותרת עם אמונה לא קטנה שאפשר לצפות ממנה לטוב.

תגיות:
© עידו ישעיהו