"אימה אמריקאית: פריק שואו", פרק 1

ג'סיקה לאנג' במבטא גרמני שרה דיוויד בואי.

ברוכים הבאים לעונה הרביעית של "אימה אמריקאית: פריק שואו" (מופע מוזרים? מופע פריקים? אין לי מושג).

בשלב הזה שלה, "אימה אמריקאית" כבר חתמה על חוזה עם צופיה לגבי הדברים שניתן לצפות ממנה: אין מה לקוות לדמויות כתובות היטב שנשארות עקביות מפרק לפרק, אין מה לקוות לחוטי עלילה ששזורים ביחד בצורה נורמלית. אבל למה אפשר לקוות? לסצנות כל כך מוזרות שהן חוזרות ונהיות נהדרות, כמו קוני בריטון אוכלת מוח, גיבורי סידיבי מנסה לעשות סקס עם מינוטאור או כפי שהעונה הזאת מראה לנו – ג'סיקה לאנג' במבטא גרמני מפוקפק שרה שיר של דיוויד בואי, עשור ומשהו לפני שדיוויד בואי פרץ לעולם המוזיקה.

תמיד קשה לדעת איך עונה של "אימה אמריקאית" תסתיים על פי ההתחלה שלה, אבל כרגע אנחנו מודעים למקום ההתרחשות -: קרקס של מופע אימים של אנשים יוצאי דופן בתוך עיירה קטנה בשנות ה-50 – ולארבע דמויות ראשיות: ג'סיקה לאנג' במבטא גרמני שעושה את הדמות הקבועה שלהם (הפעם עם קצת פחות ביצ'יות וקצת יותר אמפתיה) בתור כוכבת עבר גרמנית בספק שרק רוצה להתפרסם; אוון פיטרס כתור מנהיג הפריקים שרק רוצה יחס נורמלי; שרה פולסון בתצוגה מדהימה של משחק ואפקטים בתור בט ודוט, התאומות הסיאמיות שמחוברות בצוואר וחשודות ברצח אמם.

ולבסוף ישנו ג'ון קרול לינץ' בתור "אהההה מה זה החרא הזה השם ישמור", ליצן רצחני שלא נוטה לדבר וכנראה המפחיד ביותר שנראה על המסך מאז פניוויז של טים קארי, אבל אני מודה שאני לא בקיא בהיסטורית הליצנים המפחידה של הטלוויזיה. ברקע יש את קתי בייטס כתור אישה עם זקן, האישה הקטנה בעולם, פרנסיס קונרוי ובנה המאוהב באנשים מוזרים, נרקומנית שהשתתפה באורגיות של מופע האימים, והעסק הצדדי של אוון פיטרס שבו הוא מענג נשים עם ידי הלובסטר שלו. או כן, אנחנו בהחלט בעונה חדשה של "אימה אמריקאית".

השאלה הגדולה שמרחפת מעל העונה היא כמובן האם היא תצליח לשמור על איכות מסוימת ודמויות שאפשר להתחבר אליהן כמו העונה השנייה או האם היא תהיה מפגן ביזאר לא ברור כמו העונה השלישית. כרגע, לפי הפרק הראשון, אני עוד אופטימי.