סוכני שילד 1.06: FZZT

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 06/11/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "סוכני שילד" עונה 1 פרק 6

SHIELD_1.06_small

אני לא יודע אם זה נובע מההפסקה ש"שילד" לקחה למשך שבוע, או שמא הזרקורים שהופנו לשתי הדמויות הכי פחות מעניינות עד כה, אבל ב-"FZZT" הייתה תחושת רעננות מסוימת. ברגע שהמקרה השבועי הסתיים לאחר כ-20 דקות נראה היה שיקרה משהו גדול. קשה להאמין שדמותה של סימונס תוקרב בשלב כה מוקדם של הסדרה, עוד לפני שהצופים הספיקו להכיר אותה לעומק (ופיץ-סימונס הם אחד ממושאי הביקורת העיקריים של "שילד"), אבל כבר היו תקדימים לכך. אני שמח שזה לא קרה.

זה לא שליאו וג'מה הפכו לדמויות הכי אהובות עליי באופן מיידי, אולם זה היה צעד ראשון בכיוון הנכון. מערכת היחסים של השניים, נטולת מאוויים רומנטיים ועל תקן אח ואחות, מתחילה הרבה לפני שהיכרנו אותם ואולי זו הסיבה שקשה להתחבר אליהם; לא שהם מסייעים עם הקשקשת המדעית במהירות האור. וורד\סקאיי זו מערכת יחסים חדשה עבור הדמויות בדיוק כמו עבור הצופים; קולסון\מיי מכירים מימים ימימה, אבל שלא כמו פיץ-סימונס עד היום הם התקיימו בעיקר כאינדיבידואלים והיה קל יותר להתחבר אליהם בנפרד. כאמור, צעד בכיוון הנכון ואני מקווה שהכותבים ידעו איך להמשיך מכאן והלאה.

אף על פי שהיא לקחה תפקיד משני יותר בפרק, לסקאיי עדיין היה חלק נכבד בסיפור. המשולש הגיקי עם פיץ-סימונס, מחצית הצוות שלא מתאימה לפעילות בשטח, מובילה לרגעים לא רעים: הבדיחות מאחורי גבו של וורד, הקראש של פיץ והחיבוק בין סקאיי לסימונס לאחר ששרדה.

החשדות של מיי בנוגע לקולסון מתגברים בכל פרק, אבל היא בחרה לעמוד לצדו במהלך משבר האמון העצמי, התחושה שמשהו לא בסדר אצלו. חוויית כמעט-מוות היא טראומטית לכל אדם; חזרה מהמוות עשויה להיות קשה יותר. העובדה שקולסון מקבל את היותו שונה, גם זו התחלה טובה. לא משנה איך חזר לחיים, לא משנה מה נגלה בהמשך, קולסון ממשיך הלאה.[1]

[1] במהלך השיחה האחרונה של קולסון עם הכבאי השלישי לפני מותו, עוד מישהו חשב על וידויה של באפי על מה שקרה לה לאחר מותה בעונה 6? רק היה חסר שפיל יתחיל לשיר.

על מה חולמים עכברי מעבדה חסרי הכרה?
– טיטוס ווליבר שיחזר את תפקידו כסוכן בלייק. ההופעה הראשונה שלו הייתה בסרט הקצר Item 47.
Typhoid Mary הייתה החולה הראשונה על אדמת ארה"ב שאובחנה כחולת טיפוס. זהו גם שמה של נבלית ואויבת של דרדוויל.

  • שין-גימל

    כשירות לדמויות הפרק הזה היה מצויין, אבל עלילתית לא קרה משהו מעניין על המסך ממש עד סוף הפרק. דמות שמתלוננת על זה שאין לה מה לעשות – פרק טלוויזיה של ארבעים ושתיים דקות בסדרת רשת, You're doing it wrong.

    • מי, וורד? הפואנטה הייתה שהוא קר ומחושב ויודע לירות ולהילחם כשמדובר באויב בשר ודם, אבל הרגיש חסר אונים שאין לו איך להציל את המצב הפעם. אז נתנו לו את סצנת הצניחה כפרס ניחומים.

      • שין-גימל

        "מצנח זהב" נשמע הולם איכשהוא 🙂
        הבנתי את ההקשר, ואני עדיין חושב שזה לא היה נכון עלילתית. אם זה היה בא בתחילת הפרק, ואם זה היה מתבטא לאורכו – אז זה היה בסדר. למה, בעצם, החלק השני של הפרק לא התפרש על כולו?

        • למה שנראה משהו כזה בהתחלה, ללא שום הקשר ובלי התיסכול מהגסיסה של ג'מה? גם לי חבל שביזבזו 20 דקות על המקרה השבועי, אבל זה מה שהוביל לאירועים המרכזיים והסתיים בדיאלוג החושפני של קולסון עם הכבאי.

          (עכשיו בכל פעם שאני חושב על הסצנה הזו, אני מתחיל לזמזם את "Something to Sing About"…)
          http://www.youtube.com/watch?v=_4yVFUixgwA

          • שין-גימל

            נו, הגסיסה של ג'מה הייתה צריכה להיות מתחילת הפרק. הייתי מוותר גם על הדיאלוג עם הכבאי.

            • אוקיי, זה יותר הגיוני.

              לא יודע איך היו עושים את זה אחרת, אבל הוידוי של קולסון היה צריך להיעשות איכשהו (יש לו ולמיי ערוץ פרטי? לא נראה שהאחרים שמעו את מה שאמר.)

              • שין-גימל

                גם אני תהיתי לגבי זה. יכול להיות שספציפית זה היה מכוון לשדר למיי, או שזו הייתה ברירת המחדל.

              • שין-גימל

                ועוד תהיה – הוידוי של קולסון היה צריך להיעשות? עכשיו? בשלב הזה שלה לפחות, נראה לי שצריכה להינתן עדיפות לעלילה, ולדמויות שקיבלו פחות צומי מקולסון.

                • אפשר גם וגם. הסיפור של קולסון קיים כמעט בכל פרק, וכך גם הסיפור של סקאיי. ובפרק הזה הוכח שאפשר לקדם את הדמות של קולסון מבלי להקריב דמויות אחרות, במקרה הזה ההתמקדות הייתה על סימונס.

  • אני מסכים עם כל מה שכתבת, חוץ מזה שהפרק הרגיש קצת יותר רענן. בגדול, זה פרק לא טוב וזה מאכזב אותי בעיקר כי היה כבר פרק אחד שהיה ממש טוב לדעתי, כך שחשבתי שתהיה שמירה על אותו כיוון בפרקים הבאים. הפרק היה משעמם ברובו, כמו שכתב שין-גימל. וזה נכון, רגעי הדמויות היו מצוינים: בין קולסון למיי, בין סקאיי לוורד ובין פיץ לסימונס. גם החיבוק שסקאיי נתנה לסימונס היה מרגש, אבל ברגעים כאלה אני אומר לעצמי שזה לא קשור לכתיבה, לבימוי או למשחק, אלא לצייתנות המובנית שיש בי לשמאלץ אמריקאי. אין סיבה שרגעים כאלה יעבדו כבר בפרק השישי כשאין להם גיבוי על המסך, כלומר היחסים בין הדמויות עדיין לא מפותחים מספיק בשביל זה.

    ממש בקטנה, אני מחבב את זה שיש סצינת סיום קצרה בכל פרק, דבר שלעתים רחוקות רואים בסדרות דרמה. אמנם לא עשו עם הקטעים האלה שומדבר מעניין עד עכשיו, אבל הגימיק נחמד לכשעצמו.

  • Saturn

    נהנתי מהפרק, מהבאנטר בין הדמויות ומה-interrelationships. ייתכן והסדרה מתחילה להקליק.

  • Yaara

    אני מאוד חיבבתי את פיץ-סימונס מההתחלה, אז מבחינתי נהניתי מכל העלילה הזאת. המשחק של שניהם היה מצוין והסיפור הוסיף המון לדמויות שלהם.
    עם זאת, אני מסכימה שכל הקטע עם הכבאים הרגיש מאוד רדוד ולא מעניין ונדחס בכוח בקטע של "היי, בואו נקשר את העלילה לסרט של ת'ור". בנוסף, כל הקטע עם וורד נכתב ביד מאוד גסה. הוא לא צריך להגיד "אני מרגיש חסר אונים כי אני לא יכול לירות בווירוס" כדי שנרגיש שזה מה שעובר עליו. זה הרגיש מאוד חובבני.

    • לא קשור לסרט של ת'ור. הפלישה של הצ'יטאורי לניו-יורק אירעה ב"נוקמים". הקרוסאובר, באיזה היקף שלא יהיה, עם "ת'ור: העולם האפל" יתרחש בפרק שישודר בעוד שבועיים.

      • Yaara

        סבבה, אבל הבנת את הכוונה שלי, וזה עדיין הרגיש מאוד מאולץ ופשוט לא מעניין במיוחד.

  • the boat

    הסדרה חייבת לקחת כיוון אחר. אף אחד לא צריך עוד fringe

© עידו ישעיהו