סוכני שילד 1.06: FZZT

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 06/11/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "סוכני שילד" עונה 1 פרק 6

SHIELD_1.06_small

אני לא יודע אם זה נובע מההפסקה ש"שילד" לקחה למשך שבוע, או שמא הזרקורים שהופנו לשתי הדמויות הכי פחות מעניינות עד כה, אבל ב-"FZZT" הייתה תחושת רעננות מסוימת. ברגע שהמקרה השבועי הסתיים לאחר כ-20 דקות נראה היה שיקרה משהו גדול. קשה להאמין שדמותה של סימונס תוקרב בשלב כה מוקדם של הסדרה, עוד לפני שהצופים הספיקו להכיר אותה לעומק (ופיץ-סימונס הם אחד ממושאי הביקורת העיקריים של "שילד"), אבל כבר היו תקדימים לכך. אני שמח שזה לא קרה.

זה לא שליאו וג'מה הפכו לדמויות הכי אהובות עליי באופן מיידי, אולם זה היה צעד ראשון בכיוון הנכון. מערכת היחסים של השניים, נטולת מאוויים רומנטיים ועל תקן אח ואחות, מתחילה הרבה לפני שהיכרנו אותם ואולי זו הסיבה שקשה להתחבר אליהם; לא שהם מסייעים עם הקשקשת המדעית במהירות האור. וורד\סקאיי זו מערכת יחסים חדשה עבור הדמויות בדיוק כמו עבור הצופים; קולסון\מיי מכירים מימים ימימה, אבל שלא כמו פיץ-סימונס עד היום הם התקיימו בעיקר כאינדיבידואלים והיה קל יותר להתחבר אליהם בנפרד. כאמור, צעד בכיוון הנכון ואני מקווה שהכותבים ידעו איך להמשיך מכאן והלאה.

אף על פי שהיא לקחה תפקיד משני יותר בפרק, לסקאיי עדיין היה חלק נכבד בסיפור. המשולש הגיקי עם פיץ-סימונס, מחצית הצוות שלא מתאימה לפעילות בשטח, מובילה לרגעים לא רעים: הבדיחות מאחורי גבו של וורד, הקראש של פיץ והחיבוק בין סקאיי לסימונס לאחר ששרדה.

החשדות של מיי בנוגע לקולסון מתגברים בכל פרק, אבל היא בחרה לעמוד לצדו במהלך משבר האמון העצמי, התחושה שמשהו לא בסדר אצלו. חוויית כמעט-מוות היא טראומטית לכל אדם; חזרה מהמוות עשויה להיות קשה יותר. העובדה שקולסון מקבל את היותו שונה, גם זו התחלה טובה. לא משנה איך חזר לחיים, לא משנה מה נגלה בהמשך, קולסון ממשיך הלאה.[1]

[1] במהלך השיחה האחרונה של קולסון עם הכבאי השלישי לפני מותו, עוד מישהו חשב על וידויה של באפי על מה שקרה לה לאחר מותה בעונה 6? רק היה חסר שפיל יתחיל לשיר.

על מה חולמים עכברי מעבדה חסרי הכרה?
– טיטוס ווליבר שיחזר את תפקידו כסוכן בלייק. ההופעה הראשונה שלו הייתה בסרט הקצר Item 47.
Typhoid Mary הייתה החולה הראשונה על אדמת ארה"ב שאובחנה כחולת טיפוס. זהו גם שמה של נבלית ואויבת של דרדוויל.

© עידו ישעיהו