ספוילר קומיוניטי 4.13, סוף העונה

סדרות רבות נאלצות להתקין פרקי סיום עונה שיישמשו גם כסוף הולם לסדרה, כזה שיעשה סיכום כלשהו ויותיר טעם מתוק. "מחלקת גנים ונוף" מתמחה בזה – את העונה השלישית סיימה עם האירוע לכבוד ליל' סבסטיאן, את העונה הרביעית עם נצחונה של לזלי. היא עדיין פתחה מספר סיפורים חדשים שניתן יהיה להתעסק איתם בתחילת העונה שאחרי כן, אם תהיה כזו. את זה אי אפשר לומר על "קומיוניטי", כי היא הגישה פרק סיום שהיה— באתי לכתוב "מושלם", אבל הוא לא היה מושלם מבחינת איכותו, אלא רק מהיבט סגירת הקצוות והסיכום [1]. כרגע עדיין אין ידיעה רשמית בנוגע לעונה חמישית של "קומיוניטי", זה צפוי לקרות אוטוטו, אבל מבחינת תוכנו הפרק הזה הוא לכל דבר ועניין הפינאלה של הסדרה.

[1] הפרק הקודם השאיר סיפור פתוח – הדקאן של המכללה המתחרה עדיין מתכנן להפיל את גרינדייל.

שלא יובן לא נכון, אהבתי את הפרק, והוא בוודאי עולה עשרות מונים על סיום העונה השלישית שהייתה בעצמה מעין פינאלה, עת דן הרמון קשר את הקצוות מתוך ידיעה שוודאי יועזב, אבל הוא לא היה גדול כפי ש"קומיוניטי" הייתה מעת לעת. בבסיסו שרתה רוח מהותית של הסדרה, מה שחשוב בוודאי במיוחד בפרק סיום, אולם אלמנטים רבים אחרים בכל זאת נעדרו ממנו. היו צחקוקים, היה חיוך לאורך רוב הפרק, ירדנו לנבכים הפסיכולוגיים, זה היה חכם, זה היה מרגש, זה היה משהו ששום סדרה אחרת בטלוויזיה לא יכולה לעשות – ויחד עם זאת זה לא היה באמת גאוני, ובשום שלב לא צחקתי בקול רם. כלומר, הפרק לא ייצג את המיטב של הסדרה, אלא את המיטב של מה שלוקה בחסר.

חשוב לציין שאני ממש לא מאמין שהרמון היה מצליח להפיק משהו טוב יותר מזה – אני בטוח שרובד גדול של הפרק תחת ניצוחו היה אומר משהו על ז'אנר הפינאלות בכללותו, מה שאולי היה מוסיף ואולי גורע. לעומתו, מחליפיו עשו את מה שתמיד עשו וירדו לעומקי הסדרה עצמה כדי להרכיב משהו חדש מסיפורי העבר. זה היה אחד המקרים המוצלחים. כבר משמו, "מבוא מתקדם לסיום", שהיה רפרנס לסיום העונה השלישית וקלע יפה לרעיון של סיכום הדברים. הוא כולל בו את ההתחלה, האמצע והסוף.

מכל האפשרויות לעבור בין הממדים, השימוש הלא סביר דווקא באקדחי צבע נועד לקלוע לרגעיה הגדולים של הסדרה. הגם שנדמה שזה נעשה מעט כלאחר יד, בעיניי זו הייתה דרך מחוכמת ויפה לשקף את ההתלבטות של ג'ף. אותה דיכוטומיה שהכרנו לפני ולפנים, נאלצת לצוף עכשיו שוב בעקבות ההצעה מצד חברת עורכי הדין הנוראית הנושנה שלו, ובסופה הוא שוב מגיע אל אותה מסקנה שאליה הגיע פעם אחר פעם. אבל הפעם זו לא הייתה העלאת גרה אלא משנה תוקף, וההתלבטות החבוטה הזו הופכת מעניינת בהרבה כאשר שני צדדיו של ג'ף קורמים עור וגידים ונלחמים זה בזה. יתר על כן, השימוש של ג'ף באמצעים של עאבד – נסיגה אל תוך עולם דימיוני שמשקף את נשמתו – היה גם הוא יפה בעיניי, כי מה טוב מזה כדי לומר שחבריו השפיעו עליו עמוקות בארבע השנים האחרונות?

פיתרון הסיפור היה מאוד במקומו. בניגוד לפעמים הכה רבות במהלך העונה שבהן עודף המתיקות ממש פגם ביצירה, הפעם התחושה הייתה מדויקת. לא יודע אם זה בגלל שהשתמשו בפחות כפיות סוכר או מפני שהמעמד הפינאליסטי תבע גם ככה ליטרת רגש – אני מאמין שאופציה ב'. ג'ף התחיל את מסעו בתור שמוק אנטיפת שהקים קבוצת לימוד כדי להיכנס למכנסיים של מישהי, וסיים אותו כאדם טוב בהרבה. מסביבו סגר הפרק יפה את סיפורה של שביעיית גרינדייל (או שמא שמינייה) בלי לסגור אותו באמת, כי כולם יישארו חברים. ג'ף סיים וכך גם פירס, הוא יישאר בסביבה בחברת פרקליטים אחרת שמנסה לעשות טוב – דרך מושלמת לסיים את התהליך שעבר. הוא יבוא לבקר כי הוא יתגעגע והם יתגעגעו אליו. הסוף.

אחרי כל זה, אם בכל זאת תהיה עונה חמישית, זה יהיה מטופש. זוהי נקודת יציאה אידאלית הן מבחינה יצירתית והן מבחינה איכותית. מצד שני, שלושת הפרקים האחרונים של העונה היו הטובים ביותר בה, כך שהמפיקים החדשים מתמקצעים. אם הם יעשו הסקת מסקנות, ימננו את הקיטש וירשו לעצמם לסמוך גם על עצמם ולזנוח קצת את הרפרנסים התמידיים לפרקי עבר, זו יכולה להיות עונה גדולה. בנוסף, שינוי הדינמיקה כאשר ג'ף יהיה חיצוני לסיפור (ופירס בכלל בחוץ), גורמים לי לחשוב שעשוי להיות מעניין לראות מה קורה מכאן. בל נשכח, קרייג פלטון הוא עדיין השכן של ג'ף.

בקיצור, גם אם "קומיוניטי" ממשיכה וגם אם לא, אני בסדר עם זה. מה שבטוח, מתישהו בקרוב אני רוצה לצפות בה מההתחלה.