"רק גנגסטר, אני מניח"
(אייבון)

סוחר סמים: היי, אנחנו באמריקה!
השוטר סנטאנג'לו: מערב בולטימור.

בצפייה הראשונה שלי בפרק הוא הותיר עלי רושם כל כך עז, עד שבדיעבד הוא היה היחיד שכתבתי עליו בעונה הזו בשעתו. העובדה שהייתי היחיד שדיבר על זה עזרה למיעוט הפוסטים, אבל זה מה שהיה: נראה שמישהו החליט לבעוט חזק בתחת של מפיקי הסמויה העונה הזו. אתם יודעים, הרייטינג היה נמוך מדי אפילו ל-HBO, הם בכל זאת הזמינו עונה שלישית אבל הורו ליוצרים ללחוץ על הגז. זה כמובן ניחוש שלי, אבל גם הדרך היחידה שאני יכול להסביר את ההתרחשויות המהירות בעונה הזו (אם כי הכל יחסי), את הריגוש הבלתי פוסק, את הבאדי קאונט שמעורר את אלה, ואת הפעולות השערורייתיות שנוקטת המשטרה (desperate times) בתגובה.

היפה הוא שלמרות מה שקורה על פני השטח, העלילה המרומזת לא חדלה, הבעבוע לא פוסק, וזה מגיע במיוחד מאגף היחסים בין אייבון לסטרינגר, שדומה כי דוהרים כרגע על כביש מהיר מכיוונים מנוגדים כלפי צומת עם רמזור מקולקל, מה גם שמדי פעם השם "דיאנג'לו" משתרבב פנימה. עומאר ממשיך להיות הכושי-הקשוח הכי רגיש בטלוויזיה, וההתמוטטויות שלו נוגעות ללב עד מאוד, כמו גם הנאום שדפק לו באנק על איך שהיה פה ואיך הכל הולך לעזאזל, מה שדי אבחַנו בעצמנו.

העונה שנפתחה בפיצוץ ענקי וסימבולי של בניינים ממשיכה באינספור פיצוצים קטנים, ואי אפשר שלא לתהות כמה כאלה יעברו עד שיגיע הפיצוץ המשמעותי מכולם, ועד כמה הוא יהיה גדול.

"אין קרבנות? בדיוק הגעתי מהמשפחה של טושה, זוכר? כל המוות, אתה לא חושב שהוא עושה גלים? אתה אפילו לא יודע על מה לעזאזל אני מדבר. הייתי כמה שנים מעליך באדמונדסון, אבל אני יודע שאתה זוכר את השכונה, איך היא הייתה. היו לנו כמה חבר'ה רעים, אמיתיים. זה לא היה קשור לאקדחים כמו שזה היה לדעת מה לעשות עם הידיים שלך. הנערים האלה ידעו לענות באמת. עד כמה שהשכונה הזו הייתה יכולה להיות קשוחה, הייתה לנו קהילה. אף אחד, אף קרבן, לא היה חסר משמעות. ועכשיו כל מה שיש לנו זה גופות וטורפים בני זונות כמוך. ואיפה שהבחורה הזו נפלה ראיתי ילדים משחקים את עומאר, קוראים בשם שלך, מהללים את התחת שלך. זה מחליא אותי, בן זונה, כמה עמוק נפלנו".
(באנק. וונדל פירס, שמגלם אותו, אומר שזו כנראה הסצינה האהובה עליו בכיכובו)

אחרי שנתיים של מיתיות, באנק בחסות "הסמויה" מגיע לפרק את דמותו של עומאר, להפוך אותה לאמיתית יותר, אהודה פחות. אני לא בטוח עד כמה זה עוזר. חזק ככל שהיה הנאום של באנק, עבורי עומאר נותר מעין אל אניגמטי שמרחף כמה אמות מעל המשחק. הוא איבד חברה בכנופיה שלו והוא אשם בכך מכיוון שהתעקש לרדוף את ברקסדייל וסטרינג למרות שהם מוכנים היטב בשבילו.

שם הפרק נוגע בשובו של אייבון הביתה מהכלא. בדרך כלל המילה "הביתה" משמעה המוכר והמוגן, אבל אייבון שונא את מה שהוא רואה. הוא לא נעדר לזמן רב, שנה ומשהו, אבל מסביבו הכל שונה. שוב עולה בדעתי ההקבלה לקאטי, האסיר המשוחרר השני בעונה הזו. בפרק הראשון לעונה הוא פסע ברחוב שבו אמה גרה ובחן את השכונה. היה נדמה שהוא מתקשה לזהות אפילו את בית אמו. הפעם גילינו הוא ואנחנו שעד כמה שהיבטים בחיים הללו יכולים לקרוץ לעומת חיי יושר, בסופו של דבר המשחק כבר לא נמצא בו. 14 שנה בכלא משנות בן אדם. אפילו מול פרוט, שגנב ממנו כסף ושלף עליו אקדח, קאטי קופא ומאפשר לו להימלט. בכך נשאר סטרינגר בלי שלושה מתוך החמישה מהבריונים שלו – שניים נהרגו בקרב ואחד פורש. מהשניים שנשארו רק על אחד אפשר לסמוך, סלים צ'ארלס. אין לברקסדייל שום סיכוי לנצח כך את מרלו, והאחרון יודע זאת היטב.