Posts Tagged ‘הגולדברגים’

הגולדברגים 1.15: מירסקי שרירים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 07/02/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

לא בדיוק ספוילר, אלא אם כן אתם רגישים במיוחד, אלא הערה בקצרה על "הגולדברגים" עונה 1 פרק 15

The Goldbergs (2013) - 01x15 - Muscles Mirsky

המשך…

תגיות:

הגולדברגים 1.14: אתה פתחת את הדלת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 27/01/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

The Goldbergs (2013) - 01x14 - You Opened The Doorממש לא מזמן סיכמתי את הסדרות החדשות ב-2013 והצבתי את "הגולדברגים" במקום השלישי, מעל "ברוקלין תשע-תשע", ובכך בעצם מיצבתי אותה כקומדיה החדשה האהובה עלי. המיקום הזה היה גם ככה מאוד צמוד, ומאז תחילתה שמאוד אהבתי "גולדברג" הפגינה המון חן והמון כיף (בעיקר בזכות דמויותיהן של בארי ובוורלי), אבל כפי שציינתי גם בסיכום ההוא – למרבה הצער הוא לפעמים סיטקומי מדי, במובן שהוא צפוי יתר על המידה. עבר מעט מאוד זמן מאז סיכומי השנה, אבל שלושה פרקים שודרו שמתוכם שניים פשוט לא סבלתי – האחד שבו הסבא משתעמם בבית ועל כן מגיע לעבודה של מוריי, והשני שבו בוורלי נלחמת ביריבה מרה ומריצה את בארי אל ראשות מועצת התלמידים. במקביל "ברוקלין תשע-תשע" המשיכה במגמת העלייה התמידית שלה שהגיעה לשיא עם פרק ההתערבות שבמסגרתו ג'ייק מארגן לאיימי את הדייט הכי גרוע בעולם.

אז מבחינתי "ברוקלין" עקפה את "גולדברג", אבל הפרק האחרון של המשפחה האייטיזית המחיש בענק שהיא לא אמרה את המילה האחרונה. כל איכויות "שנות הקסם" שעליהן בניתי עוד משלב הפרמיס של הסדרה, הופיע בה במלוא הדרו הנפלא. חלק מהפספוסים של "גולדברג" לאורך חייה הקצרים נובעים מהתנהלותה של בוורלי והנטייה שלה לחנוק את ילדיה באהבה בלי לאפשר להם גבולות אישיים. גם אם זה מבוסס על אמו האמיתית של אדם גולדברג, אי אפשר להתעלם מכך שההתנהגות שלה יוצרת דברים שכבר ראינו בטלוויזיה – כמו כשבארי משקר לה כדי ללכת למסיבה כפי שאריקה לימדה אותו, או כאמור כשהיא נלחמת באם-חונקת יריבה.

זו אחת הסיבות לכך ש"אתה פתחת את הדלת" היה כל כך מושלם, כי הוא השתמש בתכונה הזו והזכיר שהיא יכולה להיות מאוד מצחיקה ומאוד מענגת כאשר משתמשים בה נכון (ספוילר מכאן והלאה). המשך…

תגיות:

סיכום 2013: אז מה חדש?

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 26/12/2013 בקטגוריה ‏כתבות
Orange is The New Black 2

הסדרה החדשה הכי טובה?

בשנים קודמות לא הרגשתי צורך לערוך סיכומי שנה, פשוט כי חודש דצמבר מגיע שלושה חודשים אחרי שגם ככה סיכמנו שנה במסגרת פרסי המיקי. השנה לא היה מיקי, כך שמדגדג לי באצבעות לערוך איזו רטרוספקטיבה ולראות מה היה לנו ב-2013. זו הייתה שנה עם המון פינאלות גדולות, כולל של "שובר שורות", "רוק 30" ו"המשרד". שנה עם דרמות חדשות מדוברות כמו "התיקון", "הסקס של מאסטרס" ו"כתום זה השחור החדש". שנה שפלטפורמות אינטרנט עלו במלוא הכוח עם תכנים מקוריים (שהבולטים שבהם כולם שייכים לנטפליקס – "בית הקלפים", "ארסטד דיבלופמנט" ו"כתום זה השחור החדש") וערוצים נוספים הצטרפו עם תכנים מקוריים, כמו סאנדנס עם "התיקון" ו"קצה האגם". שנה שבה ערוצי הכבלים שוב ושוב עקפו את ערוצי הברודקאסט ברייטינג, בעיקר הודות למפלצות כמו "המתים המהלכים" ו"דאק דיינסטי".

יש סיכוי סביר שהשנה הזו תירשם כנקודת מפנה בדברי ימי המדיום, אבל בסיכומו של דבר, מבחינה טלוויזיונית נראה לי ש-2013 הייתה שנה טובה באופן שאינו יוצא דופן. בימים הקרובים ועד סוף השנה נערוך כאן סיכומים על התכנים עצמם, את הסיכומים השנתיים אחלק לכמה קטגוריות נפרדות שיפורסמו בימים הבאים, נתחיל עם הסדרה החדשה הטובה ביותר, נסיים עם הפינאלה המוצלחת ביותר (ברור מי הולכת לככב שם) והמעפנה ביותר (ברור מי הולכת לככב שם), ובתווך נדבר על הדרמות, הקומדיות, האקשן, מפחי הנפש, הרגעים המופלאים, הסדרות מבריטניה ומיתר העולם (כולל ישראל) ועוד. כל הסיכומים יכללו סקרים ובכולם כמובן דעתכם חיונית, ממש כמו במיקי. במקביל יהיו סיכומים של ממתקי השנה, קטעים ויראליים בולטים מ-2013, ומאחר שהיו המון כאלה, הפעם חילקתי אותם לחמישה חלקים תמימים.

אז הנה מתחילים עם הסדרה החדשה הטובה ביותר, בחירה שמקיפה את כלל הקטגוריות הצפויות גם בהמשך ובלבד שמדובר בסדרה שהחלה השנה. ניתן לבחור יותר מאופציה אחת.

הסדרה החדשה | מסביב לעולם ובחזרה | ריאליטי, סבון ועוד | באסה | צחוקים | דראמההההה! | הפינאלות | ממתקי 2013: ג'ימי פאלון | ממתקי 2013: שאר תוכניות האירוח | ממתקי 2013: הסימפסונס | ממתקי 2013: אנימציה | ממתקי 2013: בשר ודם | הרגעים הגדולים

[polldaddy poll=7672688]

 

מתוך כלל הרשימה הזו ראיתי 13 סדרות [1], אבל יש שתיים שבהן לא צפיתי והיו בין המדוברות ביותר השנה. ההחלטה לא לצפות בהן הייתה מודעת ומכוונת: ב"בית הקלפים" בגלל שאין לי כוח לעוד דרמה פוליטית, וב"כתום זה השחור החדש" כי אין לי כוח לעוד סדרה של ג'נג'י כהן אחרי "העשב של השכן". כמותה אף היא התחילה מאוד חזק, אהבתי אותה מאוד עד שהתחילה לנדנד בעונה השנייה ואז להיות בלתי נסבלת ודוחה בעונה השלישית. אחרי כן פרשתי ממנה בשאט נפש. מאחר שאינני סומך על טעמה של הגברת כהן, הפעם אני נמנע מראש, וזו כנראה ההחלטה הכי משמעותית שלי השנה בכל הנוגע לסדרת טלוויזיה, כי "כתום" סופגת תשבחות מקיר לקיר. בסקר שערך HitFix בקרב מלא מבקרי טלוויזיה אמריקניים הם הכתירו אותה לסדרה החדשה הטובה ביותר, ובסיכום הכללי שלהם היא הייתה שנייה רק ל"שובר שורות". גם כאן בבלוג יש תעופה כללית עליה, ובכל זאת דבר מזה אינו מדרבן אותי לצפות בה. אני מחכה לתגובות על העונה השנייה לפני שבכלל אשקול זאת. קשה עורף.

[1] ממש בזמן הכנת הרשומה הזאת התחלתי לצפות ב"קמים לתחייה". הפיילוט שלה מדהים, וחשבתי בעטיו שאצטרך לחשב הכל מחדש, אבל עשו לי תיאום ציפיות לגבי המשך העונה. מקסימום אחזור לכאן ואכה על חטא.

ישנן סדרות אחרות ברשימה שצפיתי בהן ופרשתי כעבור מספר פרקים. "סליפי הולו" התחילה טוב, ואני מבין שהיא גם משתפרת, אבל נכון לעכשיו יצא שפרשתי כי אין לי חשק. אולי אדגום שוב כשתגיע אל 'כן'. גם מ"סוכני שילד" פרשתי – היא פשוט משעממת. מ"הוויקינגים" פרשתי מאותה סיבה אחרי שני פרקים, ו"אישה לראווה" חרף כל הקאסט המעולה שלה עושה דברים שכבר ראינו בעבר בסיטקומים שמוצלחים ממנה עשרות מונים.

בסדר עולה, זה הדירוג של יתר הסדרות החדשות שראיתי השנה.

10. The Fall
אני עדיין לא מבין למה לא תירגמו את שמה לעברית. ממש מסובך. צפיתי בה ממש לאחרונה, סדרה מתח פסיכולוגית בריטית בכיכובה של ג'יליאן אנדרסון האהובה (גם ארצ'י פנג'בי, קלינדה מ"האישה הטובה", מאוזכרת תמידית בהקשר של הסדרה, אבל זמן המסך שלה זעום במקרה הטוב) שעוקבת אחריה בעודה מנסה ללכוד רוצח סדרתי. במקביל הסדרה מתלווה גם אל הרוצח עצמו, אל מעשיו וחייו בקרב משפחתו – אישה ושני ילדים קטנים, הילדה שבהם הורסת ומהווה נדבך מעניין בעלילה. בסך הכל חמישה פרקים יש לעונה הראשונה, ומשום מה הייתי תחת הרושם שנקבל בסופה סיומת לסיפור, בין אם הרוצח חומק ובין אם לאו, אבל לא. ומה שמעצבן הוא שזה נגמר בקליף האנגר שהוא לא באמת קליף האנגר, וחמש דקות נוספות היו מספקות את הקלוז'ר הזה לכאן או לכאן. האכזבה הזו גדולה שבעתיים כשמתחשבים בעובדה שלא היה לי פשוט לצפות בזה. מעשיו של הרוצח, כל ההתנהלות שלו למעשה, העכירו את נפשי. למרות שהסדרה עשויה מצוין, היא פשוט לא בשבילי ואני לא מאמין שאחזור בעונה הבאה. מה שכן, המשחק מעולה.

The Fall Series One

9. בייטס מוטל
אותם דברים שהטרידו אותי ב-The Fall קיימים גם כאן, מטבע הדברים בסדרה העוסקת בבגרותו של מי שאנחנו יודעים כי הוא עתיד להפוך לרוצח פסיכופת, ולכך נוסף ממד מכביד נוסף המתגלם ביחסיו עם אמו, שבעצמה מספקת כמה וכמה רגעים לא נעימים במיוחד. וכמו The Fall גם היא עשויה היטב אבל פשוט לא נועדה עבורי. סיימתי את העונה הראשונה על 13 עשרת פרקיה, אבל לא סביר שאשוב לשנייה.

6-bates-motel-hires

8. באנשי
לא יצירה גדולה, רחוק מכך, ולמעשה רובה נשכח ממני אחרי שסיימתי לצפות בעונה, אבל כסדרת אקשן היא עושה עבודה מעולה, וההתמקדות שלה בבני האמיש מפנה זרקור מעניין אל אורח חיים שלא רואים הרבה בסדרות מתוסרטות.

7. Orphan Black
סדרה עם פוטנציאל עצום אבל לא נראה שהיא מצויה בידיים הנכונות, הקנדיות שלה נובעת מכל נקבובית ואני לא מאמין שהיא תוכל אי פעם להיות גדולה. בכל זאת, התוצר הסופי מאוד חמוד וחינני, ויש דבר אחד שמשדרג אותה פי כמה וכמה מכפי שהיא: טטיאנה מסלאני בתפקיד הראשי. היא הגיחה משום מקום ופשוט נושאת על כתפיה את הסדרה באמצעות גילומן של לא פחות מעשרה שיבוטים, כל אחת מהבנות הללו שונה מרעותה באופייה ואת כולן מסלאני עושה ללא רבב. מושלמת.

Orphan Black

6. התיקון
אהבתי את הסדרה כל כך כשהחלה, אבל עד סוף העונה (שמנתה בסך הכל ששה פרקים), היא התחילה לייגע אותי. היא נורא לירית ואיטית, אני אוהב דברים כאלה, אני צריך דברים כאלה בטלוויזיה, אבל עדיין יש לי את זה ב"מד מן", ובסופו של דבר "התיקון" לא מתקרבת אליה אפילו קצת. היא השיגה מעט מאוד בששת הפרקים של עונתה הראשונה, וככל שהתרחקתי ממנה אחרי שסיימתי לצפות בה, כך אני פחות קשור אליה. ובכל זאת, מדובר ביצירה יפה ומסקרנת, ואילולא הפרק האחרון המאוד-בינוני, היא הייתה מקבלת אצלי מיקום גבוה יותר.

Rectify - 01x01 - Always There

5. האמריקנים
דרמת הריגול הזו הושוותה מיד בתחילתה אל "הומלנד", ולא בכדי – היא עוסקת בריגול של נתינים זרים על אדמת ארה"ב, משחקת על הנאמנות הדיכוטומית המובנית שלהם ומגוללת סיפור אהבה/לא-אהבה – אבל במבחן העונה הראשונה מבחינתי "האמריקנים" מנצחת בענק. לא שהעונה הייתה מושלמת, בדומה ל"הומלנד" גם היא התחילה מעולה ואז החלה לקרטע, אבל אם "הומלנד" מבחינתי חתרה תחת יסודותיה כאשר גילינו מה מנחה את ברודי, אצל "האמריקנים" היסודות הללו רק מעמיקים את חוזקה של הסדרה. כאשר הדברים שמפריעים לי בה הם ענייני פאות ולמה מישהי הלכה לשם ולא למקום אחר, הרי שהמהות הבסיסית והחשובה נותרת איתנה. וזה נכון, הדבר הכי מעניין הוא עולמם הרגשי הבלתי אפשרי של פיליפ ואליזבת', שני זרים שמנותקים ממשפחותיהם באמא רוסיה, שהתחתנו והקימו משפחות רק ככיסוי לפעולותיהם וכיו"ב. העושר הזה מספק דרמה מרתקת שקשה למצוא בסדרות אחרות. בנוסף, הפיילוט שלה מושלם.

fx_the_americans_2_keri_matthew_hallway_0867_r

4. ברוקלין תשע-תשע
ניכר שזו עדיין סדרה בהרצה, אבל גם ככזו היא מלאת חן ומזכירה כל הזמן את "מחלקת גנים ונוף" של אותם יוצרים. היא רחוקה משיאיה של "גנים", אבל מצד שני, גם "גנים" רחוקה משיאיה, ואני מרגיש של"ברוקלין תשע-תשע" יש לאן לצמוח בהינתן לה ההזדמנות. בינתיים היא מצחיקה ומענגת יותר ויותר עם כל פרק שעובר.

Brooklyn Nine-Nine

3. משפחת גולדברג
ועדיין, הסיטקום החדש האהוב עלי הוא זה, לפחות בשלב המוקדם הזה בחיי שניהם. למרבה הצער הוא לפעמים סיטקומי מדי, במובן שהוא צפוי יתר על המידה, אבל זה קורה נקודתית ובסופו של דבר זו סדרה כה מלבבת ומבדרת שאני מאוד מחבב. מה שכתבתי על הפיילוט נכון גם לפרקים שהגיעו אחריו.

the-goldbergs

2. ברודצ'רץ'
ילד מת בעיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, שני בלשים – האחת אישה והאחר גבר – חוקרים את המקרה שבו כולם חשודים, החקירה מעלה עוד ועוד סודות מחייהם הפרטיים שכולם. לא פלא ש"ברודצ'רץ'" מהווה עבורי תיקון ל"ההרג" המחורבנת. בניגוד למקבילתה הסיאטלית, וגם בניגוד ל-The Fall הנ"ל, העונה הראשונה של "ברודצ'רץ'" מספקת תשובות ולא מבזבזת את זמנה ואת זמננו ברצף בלתי כלה של הסחות דעת. לאורך כל החקירה המשחק נהדר, הדיוויד טננט מצוין, הצילום מושלם והמוזיקה יפהפיה. זו לא יצירת מופת, אבל היא מעולה.

Broadchurch

1. הסקס של מאסטרס
בהתאם למוטיב החוזר כאן, גם העונה הראשונה של "הסקס של מאסטרס" לא הייתה מושלמת, אבל היא סיפקה השנה כמה מהרגעים הנוגעים ביותר ללב, והפגנות משחק די עותקות נשימה, בראשן של מייקל שין ובעיקר אליסון ג'אני, שנוכחות שניהם הצליחה לכפר תדיר על הליהוק האומלל של ליזי קפלן. כבר ציינתי שהיא מזכירה לי את "מד מן", בעיקר באסתטיקה (מה שהגיוני) ובעדינות שלה, אבל היא מצליחה להביא משהו חדש ורענן מאוד מצד עצמה. היא מתארת באופן יפה ומחושב את צעדיו הראשונים של נושא מרתק שכיום נראה לנו מובן מאליו, ונעזרת בדמויות שלה כדי להמחיש עד כמה חשוב ורלוונטי המחקר הזה לתחושות האנושיות הכי בסיסיות – לא רק סקס אלא אושר, או משהו בכיוון שלו.

עדכוני שבוע מן השורש

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 06/11/2013 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

'כן' רוכשת, ABC מזמינה עונות, צדק פרטי וארצ'ר משובצות, תמונה חדשה לשרלוק, הסימפסונס מתגעגעים, ג'ימי קימל חומס ממתקים מילדים, שורשים מחודשת, וינס גיליגן אל גרינדייל, קרוס אובר שילד ועוד חדשות וקטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג).

TV

ABC מזמינה עונות מלאות מ"משפחת גולדברג" ו"אשת קשט", ארבעה פרקים נוספים של Super Fun Night, ומבטלת את Back In The Game.

TV

'כן' רכשה את "סליפי הולו", "הרשימה השחורה" ו"המטורפים" עם רובין וויליאמס. הנה לשון הקומוניקט.

TV

יש תמונה רשמית ראשונה לעונה החדשה של "שרלוק", עדיין בלי תאריך בכורה (האמריקני לא מעניין).

TV

"צדק פרטי" חוזרת ב-7 בינואר, "ארצ'ר" ב-13 באותו חודש, "האמריקאים" תגיע בפברואר.

TV

לא יאמן שנדרשו לשם כך תשע וחצי שנים, אבל אלקסיס דניסוף חוזר לטלוויזיה בתפקיד קבוע – סדרה של MTV בשם Finding Carter. הוא יגלם את אביה של קרטר, נערה המגלה שאמה חטפה אותה בילדותה.

TV

מוזר שזה לא נעשה עד עכשיו.

TV

זה בוודאי יפתור את כל הבעיות: "איך פגשתי את אמא" תעשה פרק בחרוזים.

TV

תודה לתומר: "סוכני שילד" תעשה קרוס אובר עם "תור 2", שמציג עכשיו בבתי הקולנוע.

TV

תודה לתומר, שכותב: עוד גיבור על (אולי) בדרך ל-CW. לסטיבל אמל יש עוד בני דודים שמחפשים עבודה?

TV

אצל גרהם נורטון: בנדיקט קאמברבאץ' עושה חיקוי של צ'ובאקה, והריסון פורד מתקשה לנדב מידע בסיסי על "מלחמת הכוכבים החדש", כמו גם מוציא קצת את בנדיקט מאיזון. אצל ג'ימי פאלון: סיימון בייקר ("המנטליסט") והוא מתחרים על מי עושה מיק ג'אגר יותר טוב וגם משחקים משחק שתייה.

TV

רייטינג השבוע עד כה. יום ראשון: עליות ל"האישה הטובה", "המירוץ למיליון", "נקמה" ו"עד עצם היום הזה". החיים יפים. במקביל גוברת "המתים המהלכים" על משחק ה-NFL זה השבוע השני ברציפות. יום שני: "איך פגשתי את אמא" דופקת עלייה אבל כל יתר התוכניות של CBS יורדות. "סליפי הולו" ממשיכה לרדת.

TV

וינס גיליגן מגיע אל "קומיוניטי" כדי לתקוע טריז בין עאבד לאנני, ואנה גאן מגיעה אל "מינדי".

TV

ערוץ ההיסטוריה יחדש את המיני סדרה המונומנטלית ופורצת הדרך "שורשים", סאגת העבדים הנפרשת על פני 200 שנה.

TV

הנה סטיר, המאגנר של ת'ן ב"משחקי הכס", וב"סקנדל" קנדי אלכסנדר המעולה מ"טרמיי" תגלם את אמה של אוליביה.

TV

"הסימפסונס" כיבדה השבוע את מרשה וואלאס בלכתה באופן שהוא אלגנטי כשם שהוא שובר לב.

TV

בלתי נמנע: דיוויד האסלהוף "שר" את הפתיח של "הנסיך המדליק מבל אייר".

המשך…

שובן של שנות הקסם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 07/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

עליזים באייטיז

ABC שיחררה השבוע שלושה פיילוטים באתר שלה (הם לא זמינים לצפייה בישראל, אבל אפשר להוריד אותם): Trophy Wife, Back in The Game ו-The Goldbergs. הציפיות הכי גבוהות שלי היו מ"אשת קשט", שגם זכתה לאהדת המבקרים, והיא אכן חביבה ומשעשעת מאוד, אבל ההפתעה הגדולה ביותר מבחינתי הגיעה מחזית הגולדברגים. מעתיק מעצמי: כבר הייתה פעם סדרה בשם הזה, קומדיית מצבים חלוצית שהחלה את דרכה ברדיו האמריקני ב-1929 ועברה למדיום החדש, הטלוויזיה, ב-1949. מי שעמדה מאחוריה – כתבה, ביימה ושיחקה, הייתה גרטרוד ברג (המדיום הזה איפשר כבר אז לנשים לבלוט ולצמוח, לפחות במידת מה). גם הפעם מדובר מטבע הדברים בסיטקום משפחתי, והוא מספק ממד נוסטלגי נוסף כי הוא מתרחש בשנות השמונים בפרברי ארה"ב, אבל הסיבה לשם היא שהסדרה מבוססת על ילדותו של היוצר שלה, אדם פ. גולדברג ("Breaking In"). העלילה מתוארת ברובה מבעד למצלמת הווידאו של הילד הקטן, שעוקב אחרי משפחתו באמצעות מצלמת וידאו – האב חסר הסבלנות, האם המגוננת, האח והאחות בני העשרה והוא עצמו. את הפיילוט ביים סת' גורדון ("פיינאפל אקספרס").

הטריילר של הסדרה נראה בנאלי וסתמי, לכל היותר חביב, וברור שהמשען המרכזי שלה בדברי ימי הימים של הטלוויזיה הוא "שנות הקסם", שכמותה הייתה דרמת התבגרות משפחתית מעיניו של הנער הצעיר ותיארה התרחשויות שאירעו עשרים שנה קודם לכן. לא יודע אם יהיה מדויק לקרוא ל"שנות הקסם" אילן גבוה, אבל היא ללא ספק הייתה נאמנה לשמה וסיפקה במהלכה רגעי קסם לא מעטים, ותחת המטרייה הזו "משפחת גולדברג" פועלת בהצלחה יתרה. גם באלמנטים השטחיים ביותר הדמיון מאוד ניכר: שתיהן מתרחשות בפרברים, המשפחה הגרעינית של "משפחת גולדברג" זהה לזו של "שנות הקסם" – אמא (בלונדינית), אבא, אחות גדולה, אח גדול והילד הצעיר שמבעד לעיניו מסופר הסיפור. כך שהציפיה הייתה מובנית, והטריילר אפילו שחק ממנה. לכן הופתעתי שהיא סיפקה מעבר לכך כאשר מצאתי את עצמי צוחק בקול רם כמה וכמה פעמים. למעשה, אפילו היו לה כמה הברקות שהזכירו לי את "מלקולם באמצע" הגאונית, אפרופו אילנות גבוהים. בראשן – ספוילר קל לפרק – כאשר אב המשפחה מלמד את בנו בארי בן ה-16 לנהוג, וצועק עליו, "אל תכה את הילד במושב האחורי, זה הרבה יותר מדי מתקדם".

במילים אחרות, למרות שבסופו של דבר היא לא תיארה משהו שלא ראינו בטלוויזיה בעבר, הכתיבה הפתיעה לטובה. יחד איתה, לצד השחזור התקופתי המוצלח (בניגוד למשל ל"האמריקאים" המתרחשת באותו עשור) וליהוק מדויק של שחקנים קומיים מצוינים, השלם בפיילוט עולה על סך חלקיו. יכולותיו של ג'ף גרלין כאב המשפחה מוכרות מ"תרגיע". אני אישית לא מת עליו, והאמת היא שבפרק הבכורה הוא לא בדיוק מצליח להתעלות אל מעבר לשבלונות, אבל הוא בכל זאת מצליח לעבור כאדם אמיתי, אולי כי הוא אכן מבוסס על אדם אמיתי. וונדי מקלנדון קאבי ("רינו 911") תמיד אדירה והיא אכן אינה מאכזבת כאם המשפחה שאינה בדיוק מאמינה בגבולות אישיים ואוהבת לפרוט על מצפון ילדיה. אבל ההפתעה היא בילדים. הילד הקטן, שמגלם את יוצר הסדרה אדם גולדברג, לא נראה מלאכותי כלל בניגוד למשל לנער הצעיר ב-Trophy Wife, וגולת הכותרת בפרק הבכורה – שעסק בעיקר בו – הייתה טרוי ג'נטייל המצוין (אירוני לנוכח שמו שהוא מגלם יהודי) בתפקיד בארי, האח האמצעי. הבחור, שהיה ילד שחקן שנים לא מעטות, גילם בשני סרטים שונים את ג'ק בלאק הצעיר, את דן פוגלר הצעיר (שהוא מעין ג'ק בלאק לעניים), ואיכשהו גם את קרייג פרגוסון הצעיר. במילים אחרות, נראה שיכולותיו הקומיות שויפו היטב לאורך השנים, וכעת זה ניכר.

דווקא סוף הפרק היה חותמת מאוד מעקמת-אף למה שקדם לו בהיותו צפוי בטירוף, אבל מיד אחרי כן קיבלנו תיקון: כמו בסרטים האלה שמבוססים על סיפור אמיתי ומראים לצד הדמויות את התמונות האמיתיות, כך נעשה גם הפעם, וממש באמצעות צילומי הווידאו האמיתיים של אדם הקטן. הטאץ' הקטן הזה הקנה לפרק כולו ממד חד משמעי ונפלא של, ובכן, קסם.

© עידו ישעיהו