Posts Tagged ‘Black-ish’

יום דין

פורסם ע"י ‏גיא הרלינג‏
בתאריך 05/10/2014 בקטגוריה ‏כתבות

Black-Ish

פעם בשנה, בתחילת חודש אוקטובר, יש ערב כזה. בדרך כלל, כל בני הבית כבר הלכו לישון, ואני נשאר לבדי עם כל פרקי הפתיחה של הסיטקומים החדשים שיצאו בארה"ב בשבועות האחרונים, ויושב עם ג'ארה של גלידה לצפיית התרשמות.

זה לא סוד שהסיטקום האמריקני – בניגוד מוחלט לדרמה – מדשדש במקום כבר כמה שנים, ולמעט הבלחות מקוריות כמו 'קומיוניטי', למשל (גם מקטרגיה יודו שהיא יוצאת דופן בנוף הכללי), הכל נראה פחות או יותר אותו דבר. כך שבערב כזה, אני כבר יודע, מניסיון, שאמנם כל פרק נמשך כ-23 דקות, אבל זה לא אומר שצריך לפנות לצפייה פרק זמן של איקס פרקים כפול 23. הרוב ייחתכו מוקדם יותר. וזה היה נכון גם השנה. צפיתי ב-5 פיילוטים, ובסך הכל הקדשתי להם כשעה וחצי, שבמהלכן צחקתי *ממש* אולי שלוש פעמים. ולמרות זאת, איכשהו יש תחושה שהרמה קצת עלתה ביחס לשנה שעברה. אז מה בכל זאת היה לנו שם?

1. Bad Judge
כצפוי, הסדרה שנחתכה הכי מהר. קייט וולש באמת נחמדה וחמודה והכל, והופעות האורח של כל מיני יוצאי SNL חביבות, אבל שופטת עם ליבידו סוער ולב זהב – נו, זה לא באמת מעניין. וגם לא ממש מצחיק. אין לי כוח אלייך. הלאה (מה שכן – הילד החמוד שמשחק לצידה נראה שתי טיפות מים כמו סטיב האריס, הלא הוא יוג'ין מ'הפרקליטים'. והוא אפילו לא הבן שלו).

2. A to Z
סיטקום 'בוי מיטס גירל' קלאסי, מהסוג שמציף את הטלויזיה האמריקנית לאחרונה. אחרי שבמשך דקות ארוכות ניסיתי לפענח מי המסַפרת שרק שומעים את קולה (והייתי מאוד מאוכזב מעצמי כשימד"בתי אותה וגיליתי שזאת קייטי סגל, ושהייתי אמור לזהות אותה בעצמי), התפניתי להתרכז בסדרה עצמה. אין מה לומר, חמוד מאוד, לפרקים גם מצחיק. הרעיון עצמו – מעקב אחרי מערכת יחסים רומנטית, תחומה בזמן, בין שני צעירים חביבים – לא מאוד מקורי, והשחקנים הראשיים קצת נעדרי כריזמה (חבל במיוחד במקרה של בן פלדמן, שיודע לתת תצוגות משכנעות יותר), אבל אולי יש פוטנציאל. האם זה מעניין? ימים יגידו. גם הצפיה בפרק הזה נחתכה לקראת סיומו, אבל לאו דווקא בשל איכותו, אלא בשל הצורך בצפיה זוגית, שתגיע בהמשך (יש סדרות שגבר לא יכול להרשות לעצמו לראות לבד).

3. Manhattan Love Story
עוד סיטקום כמעט זהה לקודם. גם הוא על זוג שמכיר ממש עכשיו, לנגד עינינו, רק שפה מתלווה לכל העניין וויס-אובר של כל אחד מהשניים, שמתאר את מה שהוא/היא *באמת* חושבים בכל רגע. יש אנשים שנורא התעצבנו מהוויס-אובר הזה, אותי הוא לא הצליח להרחיק. מה שכן, שני השחקנים הראשיים משעממים ברמות קיצוניות, ובניגוד לסדרות אחרות בז'אנר, גם אין כאן דמויות-משנה מגניבות/מטורפות שימשכו אותם כלפי מעלה (אגב, גם ב-A to Z חסרונן של אלה מורגש מאוד). כולם משעממים באותה מידה. ובכל זאת – הכתיבה לא רעה, הפאנצ'ים מעודדים, והפוטנציאל הקומי קיים. גם כאן הצפיה נחתכה לקראת הסוף, גם כאן היא תושלם בצפיה זוגית.

ורק עוד הערה על סדרות 2 ו-3: האופן שבו הן מנציחות מנציחים את הסגידה לאנשים היפים ואת הבוז לאנשים הפחות-יפים הוא פשוט מחליא. מצפייה בשתי הסדרות האלה עולה כי המכוערים הם נכלוליים, דחויים, מטונפים, מנסים בכוח להצחיק ולא מצליחים, ובאופן כללי הם רק מפריעים ליצורים השווים באמת להתנהל בשלווה בעולם. שזה, תודו, באמת לא בסדר מצדם.

4. Black-ish
האם אדם שחור מצליח באמריקה יכול להימנע מ'השתכנזות'? האם נגזר גורלו לנצח להיות 'השחור' בעיני הלבנים ו'הלבן' בעיני השחורים? ומה עם המשפחה שלו? השאלות האלה כל כך מעסיקות את אנתוני אנדרסון, שכבר על הפרק הראשון הוא מפציץ בלפחות חמש זוויות שונות על העניין. מבחינת צחוקים נטו הסדרה דווקא עלתה על ציפיותיי (הלא-גבוהות), אבל זה נהיה מתיש אחרי כמה דקות. ההפוך-על-הפוך מגיע לשיאו בדיון סביב שולחן האוכל המשפחתי בשאלה "האם זה בסדר או לא בסדר שהילדים הקטנים שלנו לא יודעים שאובמה הוא הנשיא השחור הראשון?" זה השלב שבו הבנתי סופית שאין לי מושג מי נגד מי כאן (ובסופו של דבר גם לא ברור לי אם זה בסדר או לא – ולמה), החזקתי מעמד עוד כמה דקות, ופרשתי. חפירות חברתיות-פוליטיות יש לי מספיק בארץ, תודה.

מה שכן, לורנס פישברן בתפקיד אביו של אנדרסון חביב ומשעשע מאוד (אף על פי שבפועל הוא מבוגר ממנו רק בתשע שנים).

5. Selfie
לכאורה זו היתה אמורה להיות הנפילה של הערב, בפועל זה היה הפיילוט היחיד שהחזקתי מעמד עד תומו. אני לא יכול להגיד שאני מצפה בכליון עיניים לפרק הבא, אבל באופן בלתי מוסבר – היה שם משהו.

מצד אחד, מי צריך עוד גירסה חבוטה – וצדקנית במיוחד – ל'פיגמליון' (או ל'גבירתי הנאווה'), כולל דמות ראשי בשם אלייזה דוּלי? מצד שני, אולי דווקא העובדה שהסדרה נשענת על יסודות דרמטיים כל כך מוכחים נותנת לה את הערך המוסף שהיא זקוקה לו. מצד אחד, באמת שאין לי יותר כוח לפרצוף המרוצה מעצמו של ג'ון צ'ו, שבכל שנה מוצא לעצמו סיטקום כושל אחר להתעלק עליו. מצד שני, יתר הליהוק לא רע, ואי אפשר שלא לחבב תסריטאי שלוקח את דייויד הֶרווּד, הלא הוא דייויד אסטס זצ"ל מ'הומלנד' (גם כאן בתפקיד הבוס המאיים), ונותן לו דווקא את השם 'סאם סאפֶּרסטִין', משל היה נער מתבגר בסרט של וודי אלן או מפיק נכלולי בסרט של האחים כהן.

והכי חשוב: מצד אחד, באמת שהדיון הזה על 'חברי פייסבוק' לעומת 'חברים בחיים' הוא כבר הכי 2009, וכל הצדקנות שמתלווה אליו קצת מתישה; מצד שני, אם מתייחסים אליו רק כאל מנוע כללי לעלילה, מדחיקים את כל הטפת המוסר החברתית הזאת, ומתרכזים בדמויות עצמן – אפשר באמת ליהנות מהסדרה הזאת. בינתיים.

ואז, רק בשביל לגמור את הערב עם טעם טוב, התחלתי לראות את הפרק הראשון בעונה השניה של "Brooklyn Nine-Nine". אחרי סצינה אחת הלכתי לישון. אבל לא מהסיבה שנדמה לכם, אלא בדיוק להיפך: זו היתה פתיחת עונה מופלאה, ואני פשוט רציתי להשאיר קצת מכל הטוב הזה גם למחר.

Upfronts 2014: רשת ABC

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 20/05/2014 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות, כתבות

FORREST WHEELER, IAN CHEN, RANDALL PARK, HUDSON YANG, CONSTANCE WUרשת NBC | רשת פוקס | רשת ABC | רשת CBS | רשת ה-CW | רשתות הכבלים

לא משהו, לא משהו מצבה של ABC. למרות ששבע תוכניות תמימות שלה מאכלסות את 20 הגדולות בארה"ב, היא בכל זאת מסיימת את העונה במקום הרביעי והאחרון מקרב כלל הרשתות זו השנה השלישית ברציפות. בעונה החולפת היו לה כמה סדרות חדשות שהצליחו לא רע – הדרמות "סוכני שילד", "תחיית המתים" והקומדיה המאוד-חמודה "הגולדברגים". שלושתן נתנו עבודה טובה מבחינת הרייטינג, אם כי שתי הראשונות התחילו בגדול והתדרדרו ככל שהעונה התקדמה, מה שלא מבשר טובות לגבי העונה הבאה שלהן.
.
יתר הסדרות החדשות שרכשה ABC בעונה הקודמת כשלו בזו אחר זו, ובענק, במה שנראה כמו שרשרת עגומה של מזל אומלל ושיבוצים אידיוטיים. בראש ובראשונה – הניסיונות למנף את ההצלחה הגדולה של "משפחה מודרנית" לטובת הסיטקום שאחריה כשל נחרצות פעם נוספת. עד לפני שנה הייתה שם "הכל לטובה", סדרה קומית כיפית על שישיית חברים שפשוט לא התאימה ברוחה ל"משפחה מודרנית" וכשלה ברייטינג. ABC ביטלה אותה למרות אהבת הקהל שבכל זאת צפה בה, ואז מה שיבצה במקומה בעונה הנוכחית? סיטקום-חברים-צעירים חדש ובינוני שלא מתאים לתוכנית שלפניו, "Super Fun Night" בכיכובה של הקומיקאית האוסטרלית רבל ווילסון, וכאשר זה כשל החליפה אותו ב-"Mixology", עוד סיטקום חברים-צעירים שהמבקרים שנאו. כל אותה העת ישבה לה בימי רביעי "אישה לראווה", קומדיה סתמית בפני עצמה אבל כזו שמציגה אף היא סוג של משפחה מודרנית (צעירה יפה המתחתנת עם גבר גרוש פעמיים, עם גיחות תכופות של הנשים לשעבר והילדים מהנישואים הקודמים). אין שום ערובה לכך ששיבוצה אחרי "משפחה מודרנית" היה גורם לה לעבוד, אבל לעולם לא נדע כי היא בוטלה. מבט על הלוח החדש של ABC מראה שהפעם היא למדה סוף סוף מהטעויות, ועל כך בהמשך.

כבר עכשיו יש כמה דברים שעובדים אצל ABC, בראשם הסדרות של שונדה ריימס – "האנטומיה של גריי" ו"סקנדל". שתיהן, ובעיקר האחרונה שהולכת וגדלה, מספקות לרשת המון קורת רוח. שלא במפתיע, אם כן, בשבוע שעבר חידשה ABC את החוזה שלה עם שונדה לארבע שנים נוספות, ובמקביל הזמינה ממנה סדרה חדשה, שלישית במספר – "How to Get Away With Murder". הבשורה הגדולה בנוגע לדרמה החדשה של שונדה ריימס: היא תתפוס את מקומה לצד שאר הסדרות בערב שכולו שונדה.

VIOLA DAVIS"How to Get Away With Murder" ו-"Blackish", מצטרפות אל "סקנדל" בכך שהן מובלות על ידי שחקנים שחורים. מלבדן ישנם עוד כמה פרצופים שאינם לבנים במסגרת הלוח החדש של ABC – הסיטקומים "Fresh Off The Boat" ו-"Cristela" מציגים במרכזם אמריקאים ממוצא סיני ומקסיקני, בהתאמה. כל אלה הופכות את ABC לרשת שמציגה הכי הרבה גיוון גזעי בסדרות שלה. מלבד האתניות הזו מצטיינות כמה מהסדרות של ABC ברעיונות מעניינים למדי, כמו סיטקום-אגדה-מחזמרי או גרסה ל"גבירתי הנאווה" על רקע התרבות הוויראלית והרשתות החברתיות, וכעת צריך לראות אם הביצוע שלהן יישר קו. מה שבולט בהיעדרו הוא הגרסה שלהם ל"בלתי הפיך" הישראלית של סיגל אבין ובכיכובו של דיוויד שווימר. ABC עדיין לא ויתרה עליה כליל, אבל נכון לעכשיו לא הזמינה אותה לסדרה. בהמשך ניתן לקרוא את פירוט כל הסדרות ולצפות בטריילרים שהרשת שיחררה.

אינן עמנו עוד
אישה לראווה
ארץ הפלאות
הבוגדת (Betrayal)
פרברי הגיהנום
Back In The Game
Killer Women
Lucky 7
Mind Games
Mixology
Super Fun Night
The Neighbors

הנה הלוח החדש והסדרות החדשות של ABC.

יום שני
20:00 לרקוד עם כוכבים
22:00 קאסל

יום שלישי
20:00 Selfie
20:30 Manhattan Love Story
21:00 סוכני שילד
22:00 Forever

משא כבד על כתפי "סוכני שילד" – להוות עוגן ללוח שכולו חדש מלבדה. Good luck with all that.

Selfie
היי, כל הצעירים מדברים על הסלפי הזה – למה שלא נעשה סדרה באותו שם? זו מחשבה שללא ספק חלפה בראשן שלה החליפות המגניבות כאשר החליטו להזמין את הדבר הזה, סיטקום בכיכובם של קארן גילן ("דוקטור הו") וג'ון צ'ו ("הרולד וקומאר"). במקביל לכך שביטלה לאמילי קאפנק את "פרברי הגיהנום" שיצרה, הזמינה ממנה ABC את "סלפי", סיטקום המבוסס בחופשיות על "גבירתי הנאווה". אלייזה דולי (כן כן) היא אושיית רשת אבל אין לה חברים אמיתיים במציאות, ועל כן היא שוכרת את שירותיו של גורו שיווק שילמד אותה את הלכות ההתחבבות בעולם האמיתי. אין טריילר אבל יש סצינה מתוך הפיילוט.

Manhattan Love Story
אוי, זה נראה מתיש. סיטקום רומנטי העוקב אחר בחור ובחורה בניו יורק, כלומר ממש עוקב אחרי כל אחד מהם, עם המחשבות והכל, מהשלב שבו הם עדיין אינם מכירים, דרך הפגישה הראשונה המביכה וכך הלאה. הכניסה לתוך הראש של כל אחד מהם אמורה לחדד את ההבדלים בין גברים ונשים, אבל על סמך הטריילר נראה שהיא בעיקר מחדדת את הקלישאות השחוקות ביותר. גם אם בהמשך זה יהיה אחרת, הטריילר מזכיר לי את האודיובוק של Nick and Norah's Infinite Playlist, ספר המתאר את היכרותם של נערה ונער מנקודת המבט של כל אחד מהם – פרק אחד עם קול גברי ואחריו פרק עם קול נשי. זו הייתה חפירה שהותירה אצלי משקעים שכעת צפים עם הסדרה הזו.

Forever
דרמה על טבעית מטופשת למראה בכיכובו של יואן גריפית ("ארבעת המופלאים", "Glee"), המגלם פתולוג מוצלח במיוחד במשטרת ניו יורק, אבל אף אחד לא יודע שהסיבה העיקרית לעניין שלו במתים היא העובדה שהוא עצמו בן אלמוות. אף אחד מלבד חברו הטוב (ג'אד הירש, "מספ7ים"). את הכוח הזה הוא רותם לעזרת בלשית ומקרי הפשע שהיא חוקרת, הגם שהיא לא יודעת איך הוא עושה את זה.

המשך…

© עידו ישעיהו