Posts Tagged ‘ריק ומורטי’

ריק ומורטי 3.03: ריק המלפפון החמוץ

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 11/08/2017 בקטגוריה ‏כללי

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 3 פרק 3

זה פרק!

שיווי המשקל בין טירוף לנורמליות, שהיה חסר בפרק הקודם, היה הפעם בדיוק במקום הנכון: בעוד ריק המלפפון החמוץ סיפק את כל ההרפתקאות המטורפות והמדממות שרק אפשר, הטיפול המשפחתי של בת' והילדים היווה את תשובת הנגד הלכאורה רגועה ובכל זאת קורעת מצחוק בפני עצמה. במקום פרק שדוהר באלפי אחוזים וצועק את הבעיות רגשיות, פרק מלא בניואנסים המאזן בין רגוע ובלאגן – עד שהוא משלב אותם בסוף.

אבל בוא נדבר על המלפפון החמוץ שבחדר – נדרש סוג מסוים של סדרה בשביל להפוך את השיא השיווקי של הסדרה, הרגע שבו כולם מחכים ל"בן אדם הופך את עצמו למלפפון חמוץ", ונדרש סוג ספציפי יותר של סדרה בשביל שהציפייה לא רק תהיה שווה לרגע הזה, אלא תתעלה עליו.

לא זאת בלבד שהשאלה לוקחת את נקודת המוצא המגוחכת הזאת ומספקת לה הרפתקה שמתפתחת לאט לאט יותר ויותר בטירוף, אלא גם נותנת לה צידוק עלילתי, ובעיקר רגשי. הסיבה שהפרק הזה עובד כל כך טוב היא לא רק בגלל שהוא כל כך מטורף ובעל המצאות, אלא גם שהסיום שלו (והפעם דווקא האחד שלא אחרי הכתוביות) נותן לנו התקדמות רגשית שלא ראינו: את הקשר בין בת' לריק. ואם אלך לאחור: הסיבה שהפרק הזה עובד כל כך טוב הוא שסוף סוף נותנים לבת' לעשות משהו, ולהראות לא רק צד אחר שלה מאשר "מישהי שסובלת את ג'רי" או "אלכוהוליסטית", אלא בדיוק את התיאור המדויק של כיצד להיות הבת של ריק ישפיע על בן אדם ועל הדרך שבה הוא מגדל את המשפחה שלו ומתמודד עם האחריות הרגשית – או ליתר דיוק, לא מתמודד.

אבל אולי אני מנתח דברים יתר על המידה. בכל זאת, מדובר על פרק שבו אדם מבוגר הופך את עצמו למלפפון חמוץ, וזה קורע מצחוק. ותכלס? זה העיקר.

תגיות:

ריק ומורטי 3.02: בעקבות האוצר הריקמנטי

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 31/07/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ריק ומורטי עונה 3 פרק 2

כבר שתי עונות ש"ריק ומורטי" מנסה ללכת על הקו העדין שבין שחזור הנוסחה לבין התקדמות הלאה. איכשהו, זה עדיין עובד לה. הפרק הזה הוא פרק קלאסי של "הרפתקאות ריק ומורטי (וסאמר) בעולם מקביל ללא השלכות" (הפעם, במחווה לעולמות של "מקס הזועם") והוא בכל זאת גם תוצאה ישירה של פרק הפתיחה של העונה השלישית שבו ג'רי ובת' התגרשו.
והקסם הכללי ששורה מעל "ריק ומורטי" שורה מעל הפרק הזה: התפתחויות מוזרות ומפתיעות שכוללות פלאשבקים של ידיים, רובוטים לא מתפקדים ומשחק עם קלישאות פוסט-אפוקליפטיות אז למה האפקט הכללי שיצאתי מהפרק היה… נחמד?

אפשרי שזה עניין של ציפיות. זה מתבקש, בצורה מסוימת: מתישהו, הרי, "ריק ומורטי" לא תעמוד בהר הציפיות שנערמו עליה (או לחילופין, באמת תידרדר ברמה). אבל אני חושב שמדובר כאן ביותר מזה: "ריק ומורטי" רצתה בצדק לעסוק בהשפעות הגירושין על הדמויות. אבל במקום לאפשר להן לעשות את זה במקום סגור בלי עלילת מעטפת ב"פרק בקבוק" או משהו דומה, הוא זרק אותן לעלילה מסובכת ומסועפת ועל כן עשה את פיתוח הדמויות בצורה נורא שטוחה ולא מספקת.

כל המידע שיש לנו על המסע של הדמויות נאמר בצורה מפורשת ולא מצליח להישאר עם הדמויות כמשהו מספק. סיפור הנקמה של היד (כן, יש סיפור נקמה של יד. כמובן שיש) נפתר במה שלא יכול להיות יותר משתי דקות זמן מסך בסך הכל, ואולי זה חלק מהבדיחה, אבל זה לא מצליח לשאוב פנימה. על כן המסע של הדמויות מרגיש מבולבל ולא מספק, ובהתאם פחות מצחיק. היחיד שהנושא אצלו מטופל כראוי הוא במפתיע ג'רי, שזוכה לסצנה הטובה ביותר בפרק – גם אם היא זאת שנמצאת אחרי הכתוביות.

בסופו של דבר, כנראה שהבחירה לפתוח את העונה בפרק השני לאו דווקא השתלמה. פרק הפתיחה (שהגיע במנותק מוקדם יותר השנה, ב-1 באפריל) היה חזק בהרבה כסיפתח ולא כממתק לפני תחילת הדבר האמיתי. ובכל זאת – גם בפרק חלש ויותר מבולבל של הסדרה: כיף שהיא חזרה.

תגיות:
© עידו ישעיהו