Posts Tagged ‘ריק ומורטי Rick and Morty’

ריק ומורטי 2.09: תראו מי שמטהר

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 29/09/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 9

Rick and Morty - 02x09 - Look Who's Purging Now

"תראו מי מטהר עכשיו" הוא פרק נחמד מאוד של "ריק ומורטי", חוץ מזה שאין בו, בחלקו הרב, שום היגיון. כלומר, הוא פרק הגיוני אם נשים אותו כרונולוגית לפני משפטים כמו "מלחמת הגזע הראשונה שלך, הא?", או הפעם ההיא שמורטי היה מוכן כבר לוותר על כל החיים בכדור הארץ או כל הפעמים הקודמות שבהם הרג דברים, כולל קבירת עצמו מיקום מקביל. שורש העניין של הפרק הוא חוסר הרצון של מורטי להתמודד עם הטיהור, אבל אף פעם לא מוסבר מה בעצם מיוחד דווקא כאן שמעורר את ההתנגדות של מורטי. מורטי של עונה 2 הוא לא מורטי של עונה 1. הוא מקבל את זה שמדי פעם עדיף לא לנסות, הוא מקבל את המוות של העולם – מי זה המורטי של הפרק הזה? מאיפה הוא צץ לפתע? כן, בהתחלה זה לא נראה שמורטי מתרגש יותר מדי הרעיון וזה סביר ואמין לדמות שלו גם בעונה הזאת, אבל מה מפריע לו להרוג אנשים שבאים להרוג אותו, בעצם? למה הוא כל כך אנטי-טיהור?

אני מניח שכל הרעיון שבא מאחורי השימוש בקונספט של הטיהור היה לדבר על זה שמורטי מודחק וטוב, כן, בסדר. אבל אז… מה? ישנו השילוב של מורטי שמתחרפן והורג אנשים ללא סיבה, אבל ראינו אותו הורג אנשים וראינו אותו מתחרפן בעבר – השילוב הזה אולי משעשע, אבל הוא לא מרגיש הגיוני. בשלב הזה מורטי היה אמור להתמודד עם כל החרא הזה בצורה סבירה.

זאת, אגב, גם כנראה המשימה הכי קשה לעונה השלישית של "ריק ומורטי": הסטנדרטים שאנחנו דורשים ממנה צופים אולי גבוהים, אבל הם לחלוטין מתואמים למה שהסדרה מזינה אותנו. והסטטוס-קוו הנחמד שיש ברוב הסיטקומים לא יחזיק עוד הרבה. אם גם בעונה הבאה נקבל עלילות של "ריק אדיש-מורטי מנסה לעשות טוב אבל יוצר יותר בעיות" או "ג'רי ובת' בנישואים בעייתיים" זה יוריד מהערך של הסדרה בגדול. אנחנו כרגע בשלב שעוד ניתן לסלוח לכל זה, אבל הקו הזה מתקרב איפשהו. מה שקצת מעציב בפרק הזה, הוא שדווקא דינמיקה שלא חקרנו בכלל עד כה (ג'רי וסאמר) מקבלת טיפול כל כך מחופף. אני מרגיש שבסוף הפרק הזה אני עדיין לא יודע יותר על הדינמיקה הזאת יותר מאשר קודם, וחבל.

מה שמשפר את הפרק הזה, שלמרות שהוא לא הגיוני ושייך יותר לעונה הראשונה מאשר השנייה, זה באמת כיף לחזור לפרק שרובו סב סביב ריק ומורטי. השילוב שלהם מצחיק, והם בצדק כוכבי הסדרה. אמנם מתחיל לתסכל שהדינמיקה שלהם לא משתנה, אבל בין תשעת הפרקים עד כה, זה השני שמוקדש רק לשניהם.

ולגבי הטיהור – אם יוצרי הסדרה ניסו לחקור לעומק את הקונספט אז הם נכשלו לחלוטין. זה קצת מבאס, כי דווקא פלטפורמה כמו "ריק ומורטי" היא כר פורה לחשיבה על הדחקה, והאם שחרור כעסים בזעם רצחני הופך חברה לאלימה יותר או פחות ולמה. או לפחות לתת תשובה מצחיקה על כך. "ריק ומורטי" לא עושים אף אחד מהדברים האלה ובעיקר משתעשעים בתוך עולם שכזה. אני יודע שלא כל פרק חייב להיות פילוסופי וחכם, אבל זה פשוט מרגיש כמו פרק שבו אולי הם יכלו לפחות לנסות. כי גם על ההדחקה של מורטי הם לא אמרו משהו חדשני יותר מדי. וזה לא ממש עוזר לפרק שהסוף שלו מבולבל. מורטי היה מטורף! אבל זה רק בגלל הממתק! אבל זה לא. מה שמתקבל כאן הוא שריק מנסה לחזור לסטטוס קוו ויהי מה, ומנסה להגן על מורטי מנטלית ממה שעבר. זה חמוד מאוד, אבל איכשהו הפרק לא מתייחס לזה ככה אלא כמעין טוויסט אפל שבו אנחנו הולכים להתחיל את הפרק הבא עם מורטי שרצח את כל משפחתו או משהו.

אני חושב שבניגוד ל"תהיה שוויפטי" או "לווין בין יקומי 2", "תראו מי שמטהר עכשיו" הוא פרק טוב יותר ומהודק יותר ומצחיק יותר. הבעיה העיקרית שלו הוא הפוטנציאל העצום שהיה לו והעובדה שהוא מדגיש שהסטטוס קוו ב"ריק ומורטי" חייב להשתנות בהתאם לפיתוח הדמויות שלו. אלה דברים מציקים, אבל זה לא הופך את הפרק לפחות מהנה או חביב.

הערות צדדיות:
* אולי האכזבה החלקית גם נובעת מהסצנת פוסט-קרדיטים הכי חלשה עד כה? פתרון התעלומה של טדי מייסון היה לא נחוץ ולא מצחיק.

* ובכל זאת, "אתה רוצה שאחתוך לשלושה שבועות לפני כן, כשעוד היית חי?" היא שורה נהדרת בביצוע נהדר של ג'סטין רולנד.

ריק ומורטי 2.08: לווין בין-יקומי 2 – התגרות בגורל

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 23/09/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 8

Rick and Morty - 02x08 - Interdimensional Cable 2 - Tempting Fate

שאלה: האם הפרק הנ"ל מצחיק, מטורף ונהדר כמו "ריקים דקות"?
תשובה: לא.

להתראות כולם! תודה שקראתם!

טוב, בסדר: הפרק החדש של "ריק ומורטי" מנסה לשחזר, בערך, את אחד הפרקים שכנראה תמיד ייחשב לאחת מיצירות המופת של הסדרה אבל גם ממש לא. ככזה הוא מורכב משני צדדים: ג'סטין רולנד שיכור בתיבת הקלטות ועלילה שמישהו גם ישב וכתב בטעות.

נתחיל מהטוב: העלילה שבה הזין של ג'רי הוא תחליף לב לבולבול של מנהיג זכויות האדם היא מצחיקה, ואף פעם לא גורמת לך לרחם על ג'רי, שזה חשוב. אני עדיין לא בטוח איך אבל בניגוד להרבה שקי חבטות טלווזיונים אחרים, אף פעם אין לי ממש בעיה כשזה נוגע לג'רי. אולי בגלל שגם ברגעים נוראיים הסדרה עדיין אמפתית אליו, אולי בגלל שזה גם קצת מגיע לו – הפרק הזה היה כמעט כולו ג'רי והוא גם הרגיש חדש ומעניין בשבילו, גם אם הוא עדיין סובב סביב אותה נקודה עקרונית של "ג'רי הוא קצת דביל". אז ג'רי מקריב את האיבר שלו, ואז מנסה לצאת מזה, ואז כולם שונאים אותו ואז הוא מתפרץ לחדר הניתוח ומאיים עליהם שישימו את האיבר שלו במקום הלב של המנהיג הזה. כל העלילה הזאת קורעת מצחוק, מבוצעת נהדר והתלונה היחידה שיש לי עליה זה אולי שאין לה ממש את האימפקט של הציטוט ההוא מסוף הפרק הקודם – למרות שבהחלט הסיפור של בת' על האינטרנט ולגבי שנאה מעניין מאוד ואפילו יכול להיות מעודד ברגעים מסוימים.

בזמן שכל זה קורה ריק ומורטי צופים בטלוויזיה בעודם מחכים להתפתחויות של ג'רי, וצופים בשלל תוכניות שהאנימטורים היו צריכים לצייר אחרי שג'סטין רולנד כנראה התעלף שיכור בחדר הקלטות. אני לא חושב שהיה כאן משהו שהצחיק אותי כמו הסרטונים שהיו בפעם שעברה, אבל האווירה הכללית הקלילה פיצתה על זה.

אז השאלה היא, בעצם, האם אנחנו שופטים את הפרק הזה כהמשך (שבו הוא יוצא קצת מפסיד) או כעוד פרק מהשורה (בו הוא דווקא מצחיק ונהדר, כהרגלם). למרות שההמשך חלש יותר, אני כן אשמח אם הפורמט הזה יהפוך למסורת, כי גם אחד פחות מוצלח שלו הוא די גאוני. בין זה ובין זה, הולי פאקינג שיט זה היה וורנר פאקינג הרצוג אני… אה… זה היה הישג מדהים. אני יודע שרק בפרק שעבר התלוננתי על החוסר שימוש בשחקני קול, אבל הקול של הרצוג כל כך איקוני, והמונולוג שלו היה כל כך טוב שזה בכלל לא משנה שלא עשו איתו שום דבר אחר כך, למרות שחבל – כי הייתי מקשיב להרצוג ורולנד מחליפים שטויות כל היום.

הערה אחרונה
סאמר המסכנה הזאת, כבר פרק שני שהיא צריכה לראות את האיברים של הגברים במשפחה שלה.

ריק ומורטי 2.07: צרות גדולות בסאנצ'ז הקטן

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 18/09/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 7

Rick and Morty - 02x07 - Big Trouble In Little Sanchez

אין לי מושג למה, אבל זאת אחת הביקורות שיותר קשה לי לכתוב. התחושה העיקרית שקיבלתי מהפרק היא "עוד מאותו הדבר, וזה נפלא". עוד מאותו הדבר כי כבר ראינו את בת' וגרי רבים ומנסים להשלים. וזה נפלא כי זה פשוט עדיין מצחיק ממש. עוד מאותו הדבר כי כבר ראינו את ריק מנסה להחביא את הכאב שלו על ידי הסוואה. וזה נפלא כי זה היה מצחיק והצליח להשתמש בדינמיקה חדשה בסדרה כדי להביא למצב הזה.

אבל למען האמת, הדבר שמעלה את הפרק הזה לדרגת נפלא זה הסוף וההתחלה שלו. סצנת הפתיחה והסצנה שמתרחשת אחרי הכתוביות שתיהן קורעות מצחוק ומציגות לנו גם כמה נספחים חדשים בעולם מטורף שכזה. האגביות שבה מתקבלים ערפדים לתוך המארג הקיומי, התגובה של כל בן משפחה לכך – הכל היה בתזמון מושלם. יש סיכוי שזאת סצנת שולחן האוכל הטובה ביותר שהייתה עד כה, וכן, אני מכליל את האחת עם הרובוט שמעביר חמאה. והסיום.. הוא פשוט קורע מצחוק. מסוג הסרטונים הקצרים שלא משפיעים על העלילה, אבל בניגוד ל"איש משפחה" הם: א. נובעים מהעלילה, ב. לרוב מגיעים בסוף הפרק ולכן לא מפריעים לרצף העלילתי, וג. מספיק קורעים מצחוק כך שהם מצדיקים הכל.

שתי הסצנות האלה, בנוסף לשלל בדיחות נחמדות מאוד ומצחיקות במהלך הפרק, יוצרות עוד חווית צפייה נהדרת של "ריק ומורטי". התלונה האמיתית היחידה שלי היא העובדה ש"ריק ומורטי" ממשיכה להביא מפורסמים למלא את השורות בצורה לא מאוד נחוצה. הפעם הקרבן הוא ג'ים ראש – למה זה טוב שהוא שם לשתי שורות? בשביל הקריצה? זה מרגיש קצת מחופף ולחלוטין לא נחוץ, בטח כשיש לך צוות שחקנים כל כך טוב לעבוד איתו בתור בסיס.

ריק ומורטי 2.06: הריקים נפלו על הראש

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 31/08/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 6

Rick and Morty - 02x06 - The Ricks Must Be Crazy

"מה אם כולנו נוצרנו רק בשביל לתפעל את המצבר של האוטו של אלוהים?"

זאת שאלה פילוסופית ש"ריק ומורטי" בכלל לא שואלת, אבל היא מציגה את המצב של כמה עמים מסכנים שזה כן המצב שלהם. התשובה שלה מדכאת להפליא וקורעת מצחוק: "אז כדאי להמשיך לתפעל אותו, אחרת כולנו נמות".

תראו, המטרה של "ריק ומורטי" היא בסופו של דבר להצחיק. לא כל פרק הוא אוצר לרעיונות פילוסופיים, התבגרות של הדמויות ושלל מסעות; ועל העקרונות העיקריים של הסדרה – נייטרליות מוסרית ואמביוולנטיות מינית – אפשר לחפור רק אי אילו פעמים. מדי פעם אין שום סיכוי שאוכל לכתוב משהו שיהיה מעמיק יותר ממשפט כמו "זה היה פרק קורע מצחוק", לזרוק אחריו את כל הציטוטים שהצחיקו אותי באותו הפרק ולנסות להבין אם אני יכול לסדר אותם בסדר שבו הם הכי הצחיקו אותי. אבל בכל זאת, ננסה יחדיו.

העלילה המרכזית של הפרק מתמקדת ביריבות של ריק עם מדען שמתחרה בגאונותו ושותף לתפיסת החיים הניהיליסטית-אנרכיסטית שלו. זה קונספט די פשוט, שמופיע בשלל סדרות כאשר הדמות המטורפת פוגשת מישהי ברמת הטירוף שלה ואז בודקים איך היא מגיבה. פשוט ברוב הסדרות הדמות המטורפת הזאת היא לא גם במקרה הדמות הראשית.

המפגש הזה משמש בעיקר לכמה מסצנות הקרב והמרדף המשעשעות יותר שהסדרה ניפקה – אנחנו לא למדים ומעמיקים יותר על ריק, ואנחנו גם לא צריכים. השאלה של הפרק היא לא "מה הופך את ריק למיוחד?" כי הוא לא – הפעם יצא לו יד המקרה והוא חשב על הרעיון קודם ולכן ניצח בניצחון טכני, אבל אם אותו המדען היה פוגש במגרש משחקים הוגן, בכלל לא ברור שריק היה יוצא כשידו על העליונה.

הדבר המעניין ביותר בפרק הוא התגובות של ריק להתנהגות של "עצמו". כאשר הוא רואה את כל מה שזיפ עשה, הרבה מהתגובות שלו הם חיקוי ישיר של מורטי בתוספת הערות על הסגנון הלקוי שלו של זיפ. זאת נקודה מעניינת שיכולה לצאת לכמה כיוונים – האם ריק מאמין לטיעונים האלה ולתוקף שלהם כאשר הם יוצאים מהפה שלו, מה שמראה על הערכה עמוקה למורטי, או האם הוא יודע שזה פשוט הטיעונים המעצבנים והמציקים ביותר שאפשר להגיד ברגע הזה? או קצת משניהם?

בינתיים, גלאדוס, כלומר, המכונית של ריק צריכה לשמור על סאמר בטוחה. מה שמוביל כמובן לתינוקות מתים שחוזרים לתחיה רק בשביל להפוך לג'לי, צבא ענקי שמגיע והסכם שלום בין בני האנוש והעכבישים הטלפתיים. שני הקונספטים האלה מראים את נקודת החוזק של "ריק ומורטי" – לקחת עלילה עם מגבלה פשוטה מצד אחד, אבל בעלת אינסוף אפשרויות מצד אחר: סאמר לא יכולה לצאת מהחללית, והחללית יכולה לעשות כל דבר. אבל סאמר לא רוצה לפגוע באף אחד, ובכך היא מגבילה עוד ועוד את האפשרויות של החללית, עד שזאת מתפרצת עליה בסגנון כמעט-סרקסטי קולע לחלוטין.

והפרק נגמר בעכביש ענקי מלקק גלידה. לזה אני קורא סוף טוב.

מפה והלאה רשימות אקראיות של דברים אהובים עליי מהפרק הנפלא הזה:

– פרט לכל הדברים הנוראיים שהרכב של ריק מעביר לעוברי אורח תמימים ("הוא היה רופא הילדים של הבת שלי!") הדבר המצחיק ביותר בעלילה הוא ההתפתחות ה-AI האיטית של הרכב. ממשהו שנשמע רובוטי לחלוטין, לישות שמתוסכלת מההגבלות שסאמר ממשיכה לשים עליה עוד ועוד. רובוטים סרקסטיים ומתוסכלים תמיד יצחיקו אותי (כמו למשל, רובוט המעביר-חמאה מהעונה הקודמת).

– האם העכבישים הענקיים ו-11 פיגועי ה9/11 קשורים? האם כל ה-11 התרחשו ב-9/11? כל כך הרבה שאלות לגבי היקום הזה.

– לא אמרתי מילה אחת על מורטי בכל הביקורת למעלה כי לא היה משהו מרתק להגיד, אבל כל הסאגה שלו עם אנשי העץ הייתה קורעת מצחוק, ומילות הפרידה שלו צריכות להיות מהתמונות מוטיבציה האלה על רקע נהרות עם שקיעה.

– מיכל הנחשים שריק מחביא ברגליים חוזר, בערך.

– הסדרה הזאת תמיד עושה כאב ראש עם הציפיות שלך. כאשר ריק אומר לרגע באגביות שמורטי יכול להפוך למכונית, רק בשביל לתפוס מונית. ואז אנחנו לא מצפים שזה יקרה, עד הסצנה בסיום הקרדיטים שאז הדבר הזה כמובן קורה. בנוסף, זה מבוסס על דבר אמיתי כי אנימציה של שנות ה-80 הייתה אפילו יותר מוזרה מכל הסדרות שיש באדולט סווים בימינו.

-יש משהו מנחם בחוש ההומור הילדותי של ריק, שמלמד את היקום שיצר שאצבע משולשת זה שלום בין עולמות ו"תמצוץ לי" זה "על לא דבר". כאילו ראית את כל העולמות והיקומים שיש, ועדיין הדבר שהכי מצחיק מדען גאון מטורף זה בדיחות של ילדים בכיתה ד'.

– אין "ריק ומורטי" לשבועיים עכשיו. יקוללו החגים האמריקאים.

ריק ומורטי 2.05: תהיה שוויפטי

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 24/08/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 5

Rick and Morty - 02x05 - Get Schwifty

אוקיי, כולם, אפשר להירגע. אנחנו עכשיו יודעים מה קורה כש"ריק ומורטי" לא מנפקת יצירות מופת אחת אחרי השנייה – היא סתם מייצרת פרקים משעשעים, קצת צפויים, שהיו יכולים לשמש כפרקים הכי טובים בעונות של סדרות פחות טובות. גם כאשר העליות ממש גדולות, הנפילה לא כואבת. שרדנו.

אז, הפרק החמישי בעונה השנייה הוא כנראה החלש ביותר מאז "פארק האנטומיה". למרבה ההפתעה, החלק החלש שלו התבטא הפעם דווקא בעלילה של ריק ומורטי – עלילת המשנה של המשפחה הייתה דווקא הפעם זאת היותר מוצלחת.

שתי העלילות מתחילות מאותה נקודה: ראש ענקי (שקצת מזכיר את ריק? או שזה רק אני) נוחת בכדור הארץ, הורס את מזג האוויר ומבקש "Show us what you got". ריק, מוכן לכל סיטואציה, לוקח את מורטי והולך לפנטגון (לא, לא לפנטגון. האחד המעפן על כדור הארץ) ומסביר שהראשים הענקיים רק רוצים שנשיר להם שיר, במה שמסתבר כתוכנית הריאליטי שירה הגדולה ביותר ביקום. ריק ומורטי עוברים את המבחן, אבל זה רק מכניס את הכל ליותר בלגן מכיוון שהם עוברים לשלב הבא, בו פסילה גוררת השמדה של הכוכב.

כל זה טוב ויפה, אבל העלילה הזאת סובלת משתי סיבות: האחת היא שאין ל"ריק ומורטי" שום דבר מעניין להגיד על תוכניות ריאליטי של שירה. "ריק ומורטי" יודעת את זה, ובמקום להיסחב בפרודיה לא נחוצה מצמצמים את הקונספט הזה למינימום, כאשר רוב ההתמקדות חוזרת למוקד של ריק ומורטי. אבל זה גם מרוקן קצת את כל העניין ממשמעות וגורר הרבה שאלות שלא מקבלות מענה לגבי כל העסק (מי השופטים? מה קרה לכוכבים האחרים כשלא ראינו? למה שש שעות?). חוסר ההתעמקות משאיר אותנו קצת מבולבלים, אז "ריק ומורטי" חוזרת למה שהיא מכירה היטב – מורטי דורש מריק שיפגין אכפתיות, מתייאש, ומנסה לעשות משהו מעצמו. בביקורת של מועדון ה-AV המבקר אמר שיש כאן הרגשה של מיחזור עלילה, אבל אני לא בדיוק מסכים. בהחלט יש עניין חוזר של "מורטי לומד שלריק אכפת ממנו" אבל בניגוד לעונה הקודמת של מורטי תלותי, כאן מורטי חוזר כמושיע שצריך ללמוד לקבל את ריק לא כמישהו שמציל אותו, אלא כמישהו שהוא מוכן להציל בעצמו. זה מעניין מאוד, כאשר החיסרון היחידי הוא שלא מתעמקים מספיק בניואנס הזה, מה שיכול להסביר את תחושת המיחזור של המבקר. אבל יש כאן ניואנס. מה שזה משאיר איתנו הוא קונספט מד"ב שלא נחקר מספיק (גם אם מסיבות נכונות) מצד אחד, ועלילה רגשית שלא התעמקו בה מספיק מהצד השני – משהו די מאכזב בסטנדרטים של "ריק ומורטי". ובכל זאת זה היה משעשע. אני מניח שהייתי צריך לצחוק יותר מהנשיא והאמון העיוור שלו ב"ריק ומורטי", אבל זה לא קרה. עדיין הוא היה מאוד מצחיק בכל שאר הציטוטים שלו ("הוא יכול להפוך אנשים לנחשים, אני בטוח שהוא יכול להשתמש בגוגל מפות").

העלילה הטובה יותר, או לפחות המספקת יותר, היא זו של המשפחה. אולי אני אמור פחות לאהוב אותה כי יש לה ביקורת נורא מבולבלת על דת, אבל היא מרגישה יותר אורגנית, מרגישה ממוצה עד הסוף והציגה צדדים פחות נראים של בת' וג'רי. בעיירה ההגעה של הראש הגדול יוצרת אמונה חדשה וקיצונית שמתפתחת בקצב מזהיר. סאמר ממש בעניין וגדלה להיות ילדה לתפארת וכולם מגדלים תפוחי אדמה והכל נחמד מאוד אם מתעלמים מכך שחלק מהטקסים כוללים קשירת אנשים לבלונים והפרחתם לאוויר. ההתלבטות של ג'רי ובת' לגבי הדת ותוצאותיה מרגישה כמו ייצוג אמיתי ששואל לגבי דתות, והמסקנה הסופית שאליה הם מגיעים – עמידה באמת שלך, היא מסר אוניברסלי שגם אנשים דתיים יכולים להסכים איתו. נורא חששתי מאיך שהדבר הזה יתפתח והאם הוא יהפוך לאוונגליסטיות אתאיסטית (במילותיו של ג'רי), אבל "ריק ומורטי" זנחו את הנושא לטובת שאלות משפחתיות ואישיות יותר ופחות התקפות כוללות על הדת. הדבר היחידי שהם מרגישים בנוח להגיד זה "מתאם אינו מצביע על סיבתיות" – גם אם הראשים הגדולים הענקיים נראים כועסים כאשר אתה מעלה אנשים לשמיים, אולי זה לא קשור לזה בדיוק. מסר יותר ביקורתי מבחינה אוניברסלית ופחות מבחינה דתית. שאלה מעניינת היא ההתמסרות של סאמר לעניין. סאמר, שראתה הרבה מהעולם הזה, עדיין חושבת שיכולים להיות אלים שצריך לשמוע להם. זה לאו דווקא לא סביר (היא גם פגשה את השטן, בערך) אבל מרענן לראות שחקר היקום לא משפיע באותה צורה על סאמר ומורטי כמו על ריק.

אז ריק ומורטי וכדור הארץ שרדו את תוכנית הריאליטי, ואנחנו שרדנו פרק חלש יותר בעונה שעד עכשיו הנפיקה רק יצירות מופת.

הערות שוליים:

* אייס טי מגיע מכוכב שבו כולם הם אותיות כי כמובן. הסצנה בפוסט קרדיטים הייתה נהדרת.

* אולי האספקט היחידי שממש מאכזב זה רמת השירים בפרק הזה. אחרי שהורגלנו ליצירות מופת קטנות בפרקים הקודמים "תהיה שוויפטי" פחות מדי קליט וכיפי.

* ההסבר להפיכת הנחשים של ריק היה נהדר. ההנחה של הסדרה שבעולם שאפשר לעשות הכל, עדיין צריך להסתמך על אחיזות עיניים לחלק מהדברים מראה על מורכבות צינית מופלאה בעיניי.

* נמצא המקור לשם של מנהל וגינה – אולי הוא סקנדינבי.

ריק ומורטי 2.04: זיכרון גורלריק

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 18/08/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 4

Rick and Morty - 02x04 - Total Rickall

אחת השאלות שהכי מטרידות לגבי ריק ומורטי היא שאלת השותפות של היוצרים שלה דן הרמון וג'סטין רולנד. זה לא שחסרות סדרות עם יוצרים מרובים, אבל נראה שב"ריק ומורטי" השאלה "מי אחראי למה?" חשובה ביותר: האם הסדרה היא עוד דלק לרכבת "דן הרמון הוא גאון" או האם הוא נמצא שם רק בשביל לשלוט בג'סטין רולנד, שלא יחזור בטעות לסרטון שהתחיל את הכל. קל לזהות אילו רגעים הם 100% ג'סטין – כל פעם שהאנימציה היא שתי שניות מאחורי הקול זה ג'סטין רולנד נכנס לאולפן קול ומאלתר דברים מטומטמים שריק או מישהו אחר אומרים, ואז האנימוטרים צריכים לצייר את זה. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא "שני אחים", ואם להיות יותר רלוונטיים, אז החלק בפרק שבו מדברים על הקאצ'פרייזים הטיפשיים של ריק.

קצת יותר קשה להבין מתי בדיוק הרמון נכנס למשוואה. ראיתי תגובות שהפרק הקודם היה מושפע מאוד מהרמון עקב השימוש בג'ירפות, ג'ינג'יות ויחסים תלותיים לאבות, אבל זה נראה כמו השפעה זניחה. לעומת זאת, פרק שבו כל הדמויות כלואות במקום אחד בזמן שעיקר הפעולות שמתרחשות זה פלאשבקים ללא הקשר? זה הרמון. זה לא היה יכול להיות יותר דן הרמון אם הוא היה בא אלי הביתה ומשתין על מסך הטלוויזיה שלי כדי לסמן טריטוריה.

האיש נורא נהנה להשתמש בשטיקים של "פרק שמורכב מזיכרונות שלא קרו", דבר שקרה בקומיוניטי לפחות פעמיים (לא צפיתי בעונה השישית עדיין. זה קרה גם שם?), כך שהופעה של פרק כזה ב"ריק ומורטי" נראית פחות כמו בחירה ויותר כמו ציפייה למובן מאליו. מה שלא מובן מאליו זה שבמקום להשתמש בפורמט הזה בשביל בדיחות קלות, ריק ומורטי לקחה אותו והפכה אותו לכלי עלילתי חשוב.

העלילה פשוטה אך גאונית באותה מידה: חייזרים טפיליים שמתרבים על ידי זיכרונות מזויפים. מישהו צריך לכתוב סרט מדע בדיוני ארוך ומרתק מהסיפור הזה. הוא עדיין יהיה גרוע יותר מהפרק, אבל כמעט כל קונספט מדע בדיוני שהולך ראש בראש מול "ריק ומורטי" מפסיד. מה שהרעיון הזה נותן לפרק, זה מעבר לכך שכל פלאשבק לא קשור הוא מצחיק מאוד (האהוב עלי מבין הפלאשבקים הללו הוא הטיול של סאמר לארץ הקשתות. למרות שהדייט של מורטי קרוב מאוד) אלא הוא מקדם עלילה חשוב. החייזרים משתמשים ומרמים את המשפחה לזכור אירועים גדולים ומטורפים, וככל שהאירוע מטורף יותר כך המשפחה נמצאת בסכנה גדולה יותר. גם הניסיון הפשוט של ריק לזכור בכמה הם התחילו מתגלה כלא שימושי, כי אפשר בקלות לעוות את הזיכרונות לחשוב שעשית משהו אחר. במקום קאטים לא קשורים בשביל פאנצ'ים על תרבות פופ (השימוש הרחב יותר של הפורמט), קאטים לא קשורים שמשפיעים ישירות על הדמויות והעלילה. אז, בעצם, קאטים כן קשורים? לא משנה.

החלק הראשון של הפרק מתגבר ומתגבר עד שבני המשפחה המקוריים הם אלו שמוטלים בספק באמיתות שלהם, ונראה כאילו לא תהיה אף דרך לפתור את המצב בשום אופן שהוא לא דאוס-אקס-מאכיני בטירוף, עד שמורטי מציל את המצב. לא ברור אם זה מכוון או לא, אבל העונה השנייה ממשיכה להראות את ההתפתחות והחיוניות של מורטי בפתרון המצבים האלה. החולשה של החייזרים היא שהם לא מסוגלים לייצר זיכרונות לא נעימים של עצמם, מה שמוביל לרצף נוסף של פלאשבקים, הפעם אמיתיים, של הדברים הנוראיים שהם עשו אחד לשני (המנצח כאן הוא בלי ספק האינטראקציה בין סאמר ומורטי במטבח. המקום השני הוא האינטראקציה ביניהם בדשא) ונראה שהכל חוזר לקדמותו, עד שהמשפחה יושבת לאכול, בת' יורה במר קקי-חור-תחת (שכמובן, תמיד היה קיים. וכשאני אומר "כמובן" אני מתכוון "הסדרה עשתה הכל בשביל שנחשוד שהוא לא קיים עד לשינוי כותרות הפתיחה עצמם וזה אחד הטוויסטים הנהדרים ביותר שבוצעו בטלוויזיה") והפרק מסתיים בבת' מוזגת לעצמה עוד כוס יין (אלכוהוליזם עובר במשפחה, לצערנו) עם ההבנה הנוראית של מה שהיא עשתה. לעזאזל, אי אפשר להגיע לאיזה סיום של פרק בלי שמישהו כמעט הורג מישהו ולוקח סמים בשביל לשכוח את זה? הפעם אפילו הקטע אחרי הכתוביות לא ממש משכיח את הכאב. השורה "אני מצטער שהיו לך זיכרונות טובים ממני" חותכת בבשר.

לסיכום: הפרקים החדשים של ריק ומורטי כל כך טובים שאם הייתי תקוע איתם בפרק הזה הייתי יורה בהם כי אין לי מהם שום זיכרונות רעים, והם כנראה באמת היו מתגלים כטפילים.

הערות צדדיות:
* קרו הפרק הזה הרבה דברים מצחיקים, אבל השורה שהרגה אותי לחלוטין הייתה "סאמר, אני אוהבת אותך!" -"כן". אם הייתי צריך להסביר מה בשתי השורות האלה מצחיק לאדם זר, הייתי כנראה מסתבך במילים שלי וזה רק מראה שכתיבה טובה לא תלויה בשנינות ורפרורים תרבותיים בלתי פוסקים. מדי פעם מספיק קור דם נוראי.

* הדמות הבדיונית האהובה עליי היא כנראה הצלם דינוזאור. אני לא בטוח למה, אני מניח בגלל שהוא (היא?) כל כך שימושי להרבה סיטואציות. מי לא היה רוצה בחתונה שלו צלם דינוזאור?

* מערכות היחסים הבדיוניות שהתפתחו בין בני המשפחה ליצורים היו נוגעות ללב. ג'רי וישנוני-גארי לעד.

* ואם אנחנו דנים בפרקי פלאשבקים שלא קרו או בכלל: יש לי פינה חמה בלב לפרק 2 של הסדרה המצוירת של "מוכרים בלבד", שעובד על אותו רעיון אבל משוחרר מעלילה כלשהי. ובכלליות, לחובבי אנימציה שמחפשים יצירה קצרה וגאונית וקורעת מצחוק מומלץ לראות את הסדרה, שבוטלה אחרי שני פרקים ויצרו ממנה רק שישה. היא קצרה, נהדרת, מצחיקה ובריאן קרנסטון מדבב בה.

ריק ומורטי 2.03: טמיעה אוטו-אירוטית

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 09/08/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 3

Rick and Morty - 02x03 - Auto Erotic Assimilation

ז'אנר סרטי האימה ידע הרבה חייזרים, אבל בשבילי המפחיד ביותר הוא בקלות "חוטפי הגופות". כן, הקסנומורף אולי יאכל אותי ואת האוהבים שלי, הצייד יצוד אותי והחייזרים ממאדים יגידו "אק אק", אבל לעזאזל, אני לא אצטרך להסתובב בפחד מפני כל אדם בתהייה האם הוא אמיתי או חייזר חסר רגשות. הקונספט הזה טופל לא פעם בצורות שונות, רובן תחת סרטי אימה. בין אם זה בקלאסיקות כמו "פלישת חוטפי הגופות" (1956), "פלישת חוטפי הגופות" (1978), "הפלישה" מ-2007 (רמז: הפלישה הייתה של חוטפי הגופות) או אפילו סרטים בלי המילה "פלישה" בתוכם כמו "סיוט בחדר המורים" ו"אנימורפס" – ההתייחסות תמיד הייתה בצורה מוחצת כנגד הדבר הזה שאוכל את העצמאות של בני אדם והופך אותם לבורג קטן במערכת. "ריק ומורטי" הסתכלו על הרעיון הזה, תקעו גרפעס והפכו את החייזרים למאהבים הטובים ביקום.

זה עוזר ש"אחדות" לא משתלטת על בני אדם בכדור הארץ אלא רק על חייזרים דמוי בני אדם עם מלחמות גזע על בסיס הפטמות, אבל הסדרה לוקחת לא מעט צעדים בשביל להציג את מה שלרוב היה מוצג כיצור ככל היצורים, עם חלומות ומוטיבציה ושבסך הכל היא לא כזאת נוראית בזמן שהיא מקיאה לך לתוך הפה.

אז הפרק מתחיל כאשר ריק, סאמר ומורטי מגיעים לכוכב ש"אחדות" בדיוק השתלטה עליו וממשיך בגילוי שאחדות היא אקסית של ריק. הגילוי הזה נהדר מכיוון שהוא נותן לנו הצצה נוספת לתוך חיי ההוללות של ריק, שהם תמיד הילולה מבורכת ומצחיקה (בין השאר: איצטדיון מלא באנשים שדומים לאביו וכל הג'ינג'יות של הכוכב בזמן שהוא נכנס עם דאון) אבל גם התעמקות בדמותו של ריק. טוב, התעמקות היא לא המילה הנכונה לתאר את זה, כי אם כבר אז נראה שריק לוקח צעד אחורה במהלך הפרק. אם הוא מתחיל את הפרק בהרפתקה חביבה עם הנכדים שלו, הוא זונח אותם במהרה על מנת לחגוג כמה שיותר עם אחדות. כאשר מורטי וסאמר מבקשים שהוא יחזור איתם, הוא גוער בהם ונשאר לחגוג כמה שיותר. ריק, שלכמה רגעים נראה שמתחבר לצד יותר רגוע ומבוגר שלו, שמח לקפוץ על ההזדמנות לחזור להוללות. אך כאשר אחדות עוזבת אותו, ריק לפתע נצרך להתמודד עם עצמו.

בעלילות המשנה, הניסיון שמורטי צבר מתבלט עוד ועוד במהלך הנופש שלו ושל סאמר בכוכב של אחדות. בעוד סאמר מנסה לעורר את האזרחים להלחם באחדות ("אני עומדת כאן ושומעת אותך, את יודעת?"), מורטי מוותר ומנסה רק ליהנות מהרגע. אחרי מלחמת האזרחים הקטנה שהם חווים ("First race war, huh?") מורטי וסאמר מנסים לשכנע את אחדות שהיא וריק רעים אחד לשני. עמוד השדרה שלהם נבנה לאטו והם יודעים לעמוד מול ריק.

בעלילת המשנה הביתית, ג'רי ובת' עוד פעם רבים בעקבות גילוי של חייזר ענקי שריק מחביא במחסן. בניגוד לרוב העלילות של הזוג, הפעם הלקח הוא על בת' והשאלה האם היא מסוגלת להתמודד מול אביה והשטויות שלה. התשובה היא חיובית (להפתעתה הרבה) אך לא לפני שהיא וג'רי מקבלים נאום ארוך מצד חייזר שמעדיף כמעט כל דבר חוץ מאשר לשמוע אותם מתווכחים.

כל זה בונה לקראת הסצנה האחרונה של הפרק, בה בת' מבקשת מריק להפסיק עם השטויות הוא אומר כן, הולך למחסן ומנסה להתאבד. עכשיו, ראינו דברים אפלים ב"ריק ומורטי". ראינו חנק אירוטי, הטרדה מינית של ילדים, רצח של עצמך ושלל דברים אחרים, אבל אפילו בסטנדרטים שהם הציבו בעונה הראשונה, לסיים פרק בניסיון התאבדות זה קודר. מאוד. אפילו עם הסצנה אחרי הכתוביות מחזירה קצת צחוק לכל הסיטואציה.

הערות שוליים:

* בראיונות על העונה הזאת, היוצרים מדברים על איזשהו קו מקשר בין הפרקים. האם זה ההתחלה שלו? כי קשה לי להאמין שהם השיגו את פאטון אוסוולט בשביל שורה וחצי במצטבר.

* "תעשי שיבכה, אבל בכי שמח כזה. עכשיו שכולם יצחקו על הבלונדינית. עכשיו תבטלי אותה. עכשיו תחזירי אותה. עכשיו אני משועמם" – דן הרמון מסכם שש שנות "קומיוניטי".

* כאן נגמרו כל הפרקים שהודלפו וכולנו צריכים לחכות כמו ילדים טובים עד ליום שני בשביל הפרק הבא. נו, שיגיע כבר.

ריק ומורטי 2.02: מורטידף חצות

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 03/08/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 2

Rick And Morty 02x02 - Mortynight Run

ריק ומורטי יוצאים להרפתקה בגלל הגחמות של מורטי ובינתיים ג'רי מטומטם. בדרך, הם נתקלים ביצורים מופלאים ונוראיים במקביל, ואנחנו ממש עד כמה הקיום של ג'רי הוא עצוב (התשובה: הרבה). התיאור הזה אמנם לא תופס על כל פרק ופרק של "ריק ומורטי", אבל הוא בהחלט נוסחה נחמדה וחמימה שכיף ליפול בתוכה. בייחוד כאשר אפשר לראות את ההתפתחות שלה, או ליתר דיוק, של מורטי.

ואל תטעו, מורטי לומד. הוא לומד איך לנסוע בחללית, לומד את המשמעות של מעשים ושל חוסר מעשים ולומד כיצד לעשות את הדבר הנכון. וללמידה הזאת יש השפעה ברורה עליו. בניגוד לגיבורים אחרים שמשלימים עם הקיום בחיוך וקריצה, מורטי מסיים את הפרקים שלו בשיטוט העולם מבולבל ומתוסכל ועצוב כי אין לו דרך אחרת. ורק ריק שם נמצא כדי לנסות להראות לו את הדרך הטובה ביותר.

אבל מורטי מתפתח יותר ויותר ונצרך לריק פחות ופחות. הפעם הוא מחליט שבמקום לבזבז את היום במשחקייה, הוא הולך להציל יצור שאינו יודע עליו כלום פרט לכך שריק מכר את האקדח שהולך להרוג אותו. ההחלטה הזאת יוצרת הדף של הרס מוחלט, כמיטב המסורת של "ריק ומורטי", ומוסיפה עוד מספר גדול של הרוגים על שמו של מורטי שצובר מספר הרוגים מרשים למדי לנער בגיל ההתבגרות. הפרק גם מתבל במספר הופעות אורח של דמויות שכנראה לא נפגוש בשנית, ובולט מכולם ג'מיין קלמנט הנהדר, שיוצא גם לפרקי שירה דרך הדיוויד בואי הפנימי שלו.

וג'רי, כמובן, מטומטם. יש מדי פעם תחושה לא נעימה מכמה הסדרה אוהבת לבעוט בג'רי ולהבהיר את חוסר החשיבות והאימפוטנטיות שלו והאפשרות לראות כמה הוא צפוי, אבל זה מצחיק מכדי שזה יפריע.

עם כל ההייפ שנופח סביבה (גם בזכותי), קשה לזכור ש"ריק ומורטי" לא אמורה לשנות עולמות בכל פרק שלה. שהמטרה שלה היא בסך הכל להעביר עוד חצי שעה בצחוק פרוע, גם אם הוא לא פותח את המוח ליקומים חדשים ומדהימים. ו"מורטידף חצות" הוא בדיוק כזה. עוד פרק של "ריק ומורטי". כלומר, נהדר.

ריק ומורטי 2.01: ריקל בזמן

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 28/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 2 פרק 1

Rick and Morty - 02x01 - A Rickle In Time

שום דבר לא השתנה. לא, אשכרה. הפריים הראשון שאנחנו רואים מזכיר לנו את סיום העונה הקודמת שבה הזמן קפא ומסתבר שמאז הוא נשאר קפוא עד שאנחנו חוזרים. אה, ומסתבר שההורים של סאמר ומורטי לא יכולים לגעת בהם כי יש סיכוי שהם יתפוצצו לאלפי חלקיקים תיאורטיים ובכלליות יש עוד כמה השלכות לא נוחות לגבי הקפאת הזמן שקרתה. ומהנקודה הזאת אנחנו נזרקים חזרה אל העולם המטורף של "ריק ומורטי".

לפצל את המסך לשני חלקים זה לא בדיוק טריק טלוויזיוני חדש, ובכל זאת יש משהו מרתק באיך ש"ריק ומורטי" ניגשים אל העניין. שני פריימים שהם כמעט אותו דבר אבל עם שינויים מספיק קטנים כדי להצדיק אותם (לרוב מצד מורטי וסאמר) ולהצדיק ניסיונית עצירה כדי לקלוט את כל המסכים כאשר הם מתרבים, אבל גם מצד שני ליצור מספיק קביעות וזרימה עלילתית (לרוב מצד ריק) כדי לא לאבד את הצופים לסמטוכה הענקית הזאת. ומעל הכל להמשיך לפתל את העלילה בצורה מתפתלת ולא ישירה עם דאוס אקס מכינה שמתהפך על הראש ושלל יצורים והמצאות שכבר לא מרגישות מפתיעות בשלב הזה אלא רק מרתקות (איך קוראים לאקדח חייזרי חלזוני? כריס. כמובן).

ב"עלילה המקורקעת על יחסי הנישואין של בת' וג'רי" (כפי שריק משער שקורה בזמן שהם בעלילה הראשית), הסדרה מוכיחה שההומור שלה לא נובע בהכרח מהמצאות מדע בדיוני, ושהם יודעים להפוך גם סיפורים ארציים למטורפים ומצחיקים. אחרי שהוציאו 480 דולר על גלידה, הם פוגעים באייל בכביש ומשם הכל מתקדם בצורה.. מעניינת. לעלילות המשנה הארציות של "ריק ומורטי" תמיד קשה יותר להשתוות לעלילות הראשיות, אבל כאן התחרות צמודה מאוד, בעיקר כי התפתחנו מעבר לעלילת ה"ג'רי הוא כזה שלומיאל וטיפש" הרגילה והפרק מזכיר לנו למה הם נשואים ואת הצדדים שאנחנו פחות רואים משני הצדדים.

ואותו משפט אחרון זורק אותנו גם לעלילה הראשית, בה ברגע יוצא דופן אך גם ברור לחלוטין, ריק מקריב את עצמו למען מורטי. ואם ההקרבה הזאת הייתה ברורה, ההחלטה ברגעיו האחרונים לפנות לאלוקים היא דווקא הצצה מרתקת למוח של ריק, ולדעת שאפילו שהוא אחד היצורים הכי חכמים שיש, יש עדיין כמה דברים שהוא לא יודע ושהוא מפחד מהם.

אז, כן, שום דבר לא השתנה. "ריק ומורטי" היא עדיין סדרה מלאת המצאות ויזואליות נהדרות, רעיונות מדע בדיוני נהדרים שמתרגמים לבדיחות ("אני מניח שאלה החתולים של שרדינגר. בעצם, אני מניח שהם כן ולא החתולים של שרדינגר"), באר בלתי נגמרת של עלילות שנובעות מהעובדה שג'רי הוא ג'רי, ציטוטים מלאי השראה ("חלק מהזמן אני לא יכול להבדיל ביניכם, כי אני לא שופט אנשים על פי גובה או גיל אלא על פי הכאב בתחת שהם גורמים לי") וריק אחד ומורטי אחד. או במקרה של הפרק הזה, 64 מהם.

וובה-לבה-דאב-דאב

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 25/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות

Rick and Morty 03

אם ריק היה יודע שלא כל העולם צופה ב"ריק ומורטי", הוא כנראה היה פותח באחד מהמונולוגים הארוכים שלו על הטיפשות של כל האנושות מול הגאונות שלו. מהמונולוגים הבלתי נגמרים האלה שהוא עוצר רק בשביל לתקוע גרעפס וכולם יושבים בחוסר נוחות בגלל שהם יודעים שהוא צודק, ואז הוא היה הולך מהחדר בשביל, לא יודע, להשיג קריסטלים לא חוקיים מממד אחר.

והוא היה, כמובן, צודק. כי "ריק ומורטי" היא סדרת האנימציה הטובה ביותר שיש כרגע (אלא אם יחליטו להוציא עונה שנייה ל"מעבר חומת הגן") בלי מתחרים אמיתיים. מעבר לכך שהיא מצחיקה (היא קורעת מצחוק), חכמה (גאונית) או בונה קשרים בין דמויות שמרגישים אמיתיים אך עדיין שומרים על מבנה קומי – כבר בעונה הראשונה שלה היא מקנה תחושה של סיטקום אגדי. היא מרגישה ככה כבר מהפרק השלישי בערך. בזמן שלוקח לסיטקומים אחרים להבין מי הדמויות המצחיקות, מי המעצבנות ומה הטון הכללי של הסדרה, "ריק ומורטי" מרחיבה את העולם שלה בצורה עקבית עם המצאות ויזואליות וקומיות מטורפות פעם אחר פעם.

ב-11 פרקים בלבד היא הצליחה להביא לנו את מר מיסיקס (תסתכלו עליי!), אבריידולף לינקלר (ניסיון כושל ליצור את המנהיג המושלם על ידי שילוב של לינקולן והיטלר), הקרוננברגים, גזורפזורפילד, טרי המפחידן (ביץ') ו"אחי פלישת חייזרי המפלצות עגבניות המקסיקניות שהם בעצם סתם אחים רגילים שרצים בוואן מאסטרואיד ועוד כל מיני דברים: הסרט" (זה רק נקרא "שני אחים"). 11 פרקים מופתיים שאולי מתוכם יש את אלה שיותר טובים אבל קשה באמת להגיד מי הגרוע מביניהם. כל אחד כל כך דחוס ומפוצץ ברעיונות והומור, עד שאין פרק שיורד מעבר לרמת "מעולה" אלא שחלקם פשוט אינם "יצירות מופת של עשרים דקות". 11 פרקים שלא דורכים במקום או ממחזרים עלילות או דינמיקות ותמיד מוצאים דרך חדשה להסתכל על הדמויות האלה בבסיס הסדרה.

Rick and Morty 01

והדמויות, אין ספק, הן הבסיס של "ריק ומורטי". אולי הדגשתי עד כה את הטירוף שקורה מסביבן, אבל לא סתם היא נקראת על שם שתי הדמויות הראשיות שלה. הסדרה היא על ריק ומורטי ומערכת היחסים שלהם, על המשפחה של מורטי ועל השינויים הקלים שקורים להם בגלל הטירוף שריק מביא איתו לכל מקום. ריק ומורטי ואחותו מתפתחים מהר מאוד, וזה קורה לא מעט בזכות הנכונות של הסדרה להגיע למקומות אפלים מאוד. מורטי שמתחיל כילד טיפש, מתבגר לאט לאט ובחוסר רצון כאשר דברים נוראיים קורים מסביבו, וזה תפקידו של ריק להראות לו את הדרך הנכונה. הסדרה שואבת הרבה עניין ודרמה מהמתח סביב השאלה האם ריק באמת דואג ואוהב את מורטי. כל פעם שנראה שכן, ריק דואג להסביר שלא. הדגש על הדמויות שלה והדינמיקה ביניהם רק משפר את הסדרה, ולא פלא שהציטוט הטוב ביותר מ"ריק ומורטי" לא מגיע מאף המצאה ויזואלית נהדרת אלא מרגע מרגש בין שני אחים: "אף אחד לא שייך לשום מקום. אף אחד לא קיים עם מטרה מובהקת. כולנו הולכים למות. בוא נראה טלוויזיה".

אז ביום ראשון "ריק ומורטי" חוזרים לעונה שנייה (ששני הפרקים הראשונים שלה כבר דלפו) ואפשר לנשום לרווחה – הם לחלוטין חוזרים בראש מורם ובאותה רמה. אם אתם רוצים להצטרף להרפתקה מטורפת ונהדרת, זה הזמן.

© עידו ישעיהו