Posts Tagged ‘ריי דונובן’

השולחן העגול 2014

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 14/06/2014 בקטגוריה ‏וידאו, כתבות

עדכון 14/6/2014: עוד שלושה פאנלים הצטרפו השבוע אל המצבה. אחד הוא של אנשי ריאליטי שלא מאוד מעניין אותי (כולל טים גאן מ"פרויקט מסלול" וג'ף פרובסט מ"הישרדות"), ושני האחרים הם של השחקנים והשחקניות בקומדיות. בשיחה של השחקנים לוקח קצת זמן עד שהנוכחים משתחררים, אבל זה נעשה יותר חביב ככל שהשעה מתקדמת. הבנות יותר משוחחות מאשר מרואיינות, מה שטוב ומעניין, אבל זואי דשאנל משתלטת לעתים קרובות על השיחה והיא מעצבנת במציאות כשם שהיא ב"בחורה חדשה".

השחקניות בקומדיה: אמי רוסום ("חסרי בושה"), אידי פאלקו ("האחות ג'קי"), קיילי קוקו ("המפץ הגדול"), מינדי קיילינג ("מינדי"), זואי דשאנל ("בחורה חדשה") וטיילור שילינג ("כתום זה השחור החדש"). הן מדברות בין היתר על התאהבות בעמיתים לעבודה, על עירום מזויף ולא מזויף ועל הקולות האיומים שלהן.

השחקנים בקומדיה: אנדי סאמברג ("ברוקלין תשע תשע"), וויליאם ה. מייסי ("חסרי בושה"), מאט לבלאנק ("אפיזודס"), ג'סי טיילר פרגוסון ("משפחה מודרנית"), ג'ייסון ביגס ("כתום זה השחור החדש"), טוני הייל ("Veep"). הם מדברים בין היתר על תקופות שחונות, על הצורך להעריך את מה שקורה עכשיו, על התנערות מטייפ-קאסט ועל הנחיתות של ג'ייסון ביגס.

עדכון 7/6/2014: שני פאנלים נוספו השבוע. השלישי הוא של השואוראנרים בקומדיה, שהיה פחות מעניין מכפי שיכול היה להיות, אולי כי הוא ממש הומה (שבעה אורחים), אבל עדיין שווה, בעיקר בחלקו השני. הרביעי הוא של השחקנים בדרמה, שהיה אחלה לא מעט בזכות הכימיה המצוינת בין כל המשתתפים.

השואוראנרים בקומדיה: מארק מארון ("מארון"), מייק ג'אדג' ("עמק הסיליקון"), צ'אק לורי ("המפץ הגדול", "שני גברים וחצי", "מייק ומולי", "Mom"), ג'ני קונר ("בנות"), ג'נג'י כהן ("כתום זה השחור החדש"), מייק שור ("מחלקת גנים ונוף", "ברוקלין תשע תשע") וארמנדו אנוצ'י ("Veep"). הם משוחחים בין היתר על המשיכה שלהם לדרמה, על הטוויסט של "האישה הטובה" שהתרחש באותו שבוע בטלוויזיה (ספוילרים כמובן), על המגבלות של הרשתות המשדרות, על לואי סי קיי וכמובן, על שפיך.

המשך…

כולם אוהבים את ריי

פורסם ע"י ‏גיא הרלינג‏
בתאריך 29/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות
RAY DONOVAN

פנים קפואות

מבקרי הטלוויזיה לדורותיהם לימדו אותי להיזהר מסדרות קיץ. זה הזמן שבו הרשתות דוחפות את כל הדרעק שלהן, הם אמרו, כי הן חושבות שגם ככה אף אחד לא רואה טלוויזיה. וכשמבקרי טלוויזיה אומרים, אני מאמין.

אפילו בשנים האחרונות, כשכמעט כל רשתות הכבלים מעלות את הסחורה הכי מובחרת שלהן בקיץ (העונות האחרונות של "מד מן", "שובר שורות" ו"דקסטר" הן רשימה חלקית בלבד) אני עדיין נזהר. אני עדיין בטוח שתספיק לי הצצה אחת בחמש הדקות הראשונות של הפיילוט כדי לזנוח אותו ולנצל את הקיץ כדי להשלים סדרות שכבר מזמן רציתי להשלים, או אפילו לצאת מהסלון ולראות עולם, מה אתם יודעים. אבל בימים האחרונים, כשמכל עבר אני מוקף בפיילוטים גרועים יותר וגרועים פחות של סדרות סתיו חדשות, אין לי אלא להיזכר בערגה בסדרה המפתיעה של הקיץ האחרון, שסגרה עונה בדיוק לפני שבוע (ומגיעה ארצה אל 'כן או' ב-7 באוקטובר, יום שני הבא).

את הסדרה הקודמת של היוצרת אן בידרמן, "סאות'לנד", לא ראיתי, אז גם מהכיוון הזה באתי נטול ציפיות לחלוטין. ליב שרייבר הוא שחקן לא רע, והעיבוד הקולנועי החמוד שעשה ל"הכל מואר" של ספרן-פויר גם נתן לו חותמת איכות, אבל זה עדיין לא מבטיח כלום. אליוט גולד וג'ון וויט יודעים תמיד לגנוב את ההצגה, אבל לפעמים הם גם מנייריסטים עד כדי גיחוך. וגם קו העלילה הראשי – קומבינטור הוליוודי מפוקפק שמצליח לסדר הכל חוץ מאת החיים של המשפחה שלו – נשמע שחוק במקרה הטוב, ומביך במקרה הגרוע. אבל משהו ב"ריי דונובן" עובד. בפרק הראשון היא עוד מנסה להגדיר את עצמה, למצוא לעצמה את גבולות הז'אנר (זו סדרת מאפיה? זו דרמה משפחתית? זו דרמה קומית?), אבל מהפרק השני הסדרה מוצאת את הכיוון ופשוט הופכת לפאן טהור מצד אחד, אבל כזה שלא מעליב את האינטליגנציה מצד שני.

בקצרה: ריי דונובן (שרייבר) הוא, כאמור, מין Fixer כזה שעובד בשירותם של סוכן ועורך דין המייצגים לקוחות מהשורה הראשונה בתעשיית הבידור והספורט. הוא מוציא את הלקוחות שלהם מתסבוכות תקשורתיות ופליליות, ואם הוא צריך להרוג מישהו על הדרך – שיהיה, אבל שלא תחשבו שלא תתהפך לו הבטן על זה. הבעיה מתחילה עם המשפחה שלו: כאילו לא מספיק שאשתו והילדים נרגנים על כך שהם לא יודעים מה הוא עושה, וכאילו לא מספיק שאחיו הצעיר נאנס על ידי כומר בילדותו, שאחיו הגדול הוא מתאגרף שסובל מפרקינסון, ושאחותו הרביעית התאבדה לפני שנים – עכשיו גם אבא שלו יוצא מהכלא אחרי 20 שנות מאסר בעוון רצח, וריי חושש שאם אבא'לה יתחיל לספר לאנשים איך ולמה הוא התגלגל לכלא, הוא יהרוס את כל מה שריי הצליח לבנות בעשר אצבעות.

כאמור, הדרך הכי טובה ליהנות מהסדרה הזאת היא להגיע בלי ציפיות. אז מגלים תסריט מוצלח ומותח לפרקים, דיאלוגים שנונים, ובעיקר שחקנים מאוד יעילים. הבעיה הגדולה ב"ריי דונובן" היא הדמויות השטוחות: שני שותפיו היהודים והנוירוטיים, אָבִי העוזר הישראלי-לשעבר, שהוא כמובן סוכן מוסד בעברו (או כך הוא טוען, לפחות), בני משפחתו הקלישאתיים של ריי (האישה המבואסת-תמידית, הבת המפונקת והמרדנית, הבן המתבגר שלקרוא לו "נעל" יהיה עלבון לפריטי הלבשה באשר הם), אחיו הצעיר והילדותי, אחיו הבוגר והכמוש, אביו הנהנתן והנודניק, ובראש ובראשונה ריי עצמו – ששומר על פני פוקר קפואות כמעט לאורך כל 720 הדקות של העונה הראשונה.

פולה מלקומסון בוסטונית

אבל העניין הוא שצוות השחקנים יודע להפיק מהדמויות שקיבל את המיטב, ויותר מזה: ג'ון וויט ודאש מיהוק נותנים הופעה שראויה לאמי, פולה מלקומסון מדויקת לעילא (ומטפחת מבטא בוסטוני הורס וסקסי להפליא), אדי מרסן חמוץ כהרגלו אבל מעורר חמלה והזדהות, ואפילו סטיבן באוור בתפקיד "אָבִי" מצליח להיות גם ישראלי-קלישאתי וגם פרודיה על ישראלי-קלישאתי בעת ובעונה אחת. וכן, גם שרייבר בעצמו, חמור-סבר ככל שיהיה, פורט מצוין על כמה נימי רגש נסתרים. אבל מעל כולם, בעיניי, עומד בגאון – ובתפקיד קטן, קטן מדי – ג'יימס וודס הנהדר, שבחמישה פרקים בלבד מצליח לבנות דמות עגולה, מצחיקה, מצמררת ובעיקר מאוד אמינה, שמעוררת נוסטלגיה לימיו הגדולים.

בעיקר משמח לגלות שגם הקהל נתן אמון בסדרה; בפרפרזה על קרמבו מ"מבצע סבתא" – היא התחילה הכי מהר שלה, ולאט לאט הגבירה. הפרק הראשון היה הפיילוט הנצפה ביותר בתולדות "שואוטיים", והפרק השני השיג רייטינג גבוה עוד יותר, גם זה נתון חסר תקדים בכל דברי ימי הרשת. הסדרה חודשה לעונה נוספת, ומעניין לראות מהיכן תמשיך, לאור העובדה שהעונה הראשונה לא נגמרה בקליפהאנגר מטורף.

בקיצור – אם לא מצאתם דרמת סתיו חדשה שתשבה את לבכם, תנו צ'אנס לגיבורה של הקיץ.

***

שימו לב: מערכת התגובות חזרה להיות Disqus כמו בעבר, ומאפשרת המון פיצ'רים מצוינים למעקב אחרי התגובות ולכתיבה נוחה שלהן. עם זאת, עדיין יש שני באגים מציקים:
1) כדי להגיב לתגובה יש ללחוץ על כפתור "צטט". כן, המילה Reply תורגמה משום מה ל"צטט" ולא ל"הגב". משתמשים ישראלים כבר ביקשו תיקון לפני מספר שבועות, אבל עד כה לא קרה כלום.
2) כאשר מתחילים משפט במילה באנגלית, כמו נניח "LOL", הסדר של העברית והאנגלית בכל התגובה משתבש. לכן התחילו במילה בעברית ורק אז תמשיכו כרצונכם, כמו למשל, "אוי, LOL" או סתם "לול" (אבל עדיף לא "חחחחחחחחחח").

תגיות:
© עידו ישעיהו