Posts Tagged ‘פיילוט’

מה אם כולם טועים ואתה צודק?

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 20/04/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

FARGO - Pictured: Martin Freeman as Lester Nygaard . CR: Chris Large/FXעיבוד של יצירה מהוללת למדיום אחר תמיד מהווה חרב פיפיות – מצד אחד הוא זוכה לרכוב על שמו הטוב של המקור, אבל מצד שני נדון בוודאות לאכזב לפחות חלק מחובביו, אם מסיבות טובות ואם מטעמי נודניקיות. המיני-סדרה החדשה "פארגו" נתלית על אילן גבוה במיוחד, הקומדיה השחורה הנפלאה של האחים כהן משנת 1996 שזיכתה אותם באוסקר על התסריט המקורי ואת פרנסס מקדורמנד בפרס השחקנית. עלילת הסרט מתרחשת ב-1987 במיניאפוליס הקפואה, ומתארת את ניסיונותיו של סוכן מכירות מכוניות לוזר (וויליאם ה. מייסי המעולה) לפתור את צרותיו הכלכליות בדרך מקורית: להיעזר בצמד פושעים (סטיב בושמי ופיטר סטורמרה) כדי שיחטפו את אשתו לטובת כופר מאביה העשיר. בזמן שהכל משתבש במהירות כבר מהרגע הראשון, מפקדת המשטרה המקומית ההריונית (מקדורמנד) חוקרת את המקרה ועולה אט אט על עקבותיהם.

הגרסה הטלוויזיונית הנוכחית אינה הפעם הראשונה שבה נעשה ניסיון לייבא את "פארגו" אל המסך הקטן. שנה אחרי הסרט הזמינה רשת CBS פיילוט על פיו בלי מעורבותם של האחים כהן, ובמסגרתו נכנסה אידי פאלקו לנעליה של מקדורמנד כמפקדת המשטרה העדיין-הריונית, מארג'י גאנדרסון. זה לא צמח לכדי סדרה ולבסוף שודר בארה"ב ב-2003 כסרט טלוויזיה (שזכה לביקורות אוהדות), וטוב שכך, כי שנתיים אחרי הצילומים שלו לוהקה פאלקו לסדרה קטנה בשם "הסופרנוס". בדרך מקרה יצרה דרמת המאפיה HBO מעין "פארגו" משל עצמה. בפרק "פיין בארנס" מהעונה השלישית, הנחשב לאחד מהקלאסיים בסדרה, פולי וכריסטופר אובדים ביער המושלג אחרי שנסעו אליו כדי להיפטר מגופתו של בריון רוסי שהתברר כי הוא לא בדיוק מת. הקומדיה השחורה, הנוף הלבן והקפוא, סחרחורת ה'כל מה שיכול להתחרבש אכן יתחרבש' – הכל שם. ומי ביים את הפרק? סטיב בושמי. לא מקרי, יש להניח.

כל העניין הזה דורש אזכור כי הוא ממחיש יפה את האקלים הטלוויזיוני של לפני ואחרי "הסופרנוס", ואת העובדה שנדמה כי כעת קל יותר להביא פרויקטים איכותיים ויחסית נישתיים אל המסכים הקטנים. לא שפעם חסרו כאלה, "פארגו" החדשה עצמה מזכירה לפרקים את המוזרויות של סדרות-עיירה-קטנה אחרות, בעיקר "טווין פיקס" וגם קצת "חשיפה לצפון", אבל המיני-סדרה מצטרפת אל עושר טלוויזיוני שהמדיום לא זוכר, מה שדורש ממנה להתאמץ קצת יותר. זה והעובדה שהיא מבוססת על קלאסיקה.

"פארגו" החדשה אמנם לא מספרת שוב את אותו סיפור אלא מקרה חדש באותו מקום ובאותה הרוח, אבל על הנייר זה בכל זאת מסוג העיבודים שמעלים את התהייה למה אנחנו בכלל צריכים את זה. האחים כהן בכבודם ובעצמם סומכים עליו את ידם, ובחלקו הראשון של פרק הפתיחה (הארוך, שעה ושש דקות) קשה להבין מדוע. התוצאה נדמית כמו גרסה מרודדת של מה שקיבלנו במקור. הדיאלוגים קצת פחות טובים, הצילום קצת פחות מרהיב, המבטא הכמעט-נורדי הרבה פחות קיצוני ומבדר, והפרק רצוף קריצות אל המקור עד לשלב שבו הוא נדמה כרימייק ולא כמספר סיפור חדש. אלא שאיפשהו אחרי אמצע הפרק, היצירה החדשה פתאום מקבלת חיים משלה.

נכון לפרק הראשון, המיני-סדרה נוקטת בגישת שלוש העלילות בדומה לסרט. באחת לסטר הוא לא יוצלח שכושל בעבודתו כסוכן מכירות ביטוח, אשתו מסרסת אותו בצורה פאסיבית אגרסיבית, אחיו בז לו, הבריון מהתיכון עדיין משפיל אותו ומסב לו נזקים גופניים. בשנייה חוקרים השוטרים המקומיים את מותו של איש בתחתונים בשלג ומאוחר יותר את מותו של של אותו בריון. בשלישית והמעניינת מכולם מגלם בילי בוב תורנטון רוצח שכיר זר ומסתורי המגיע לעיירה ומטעמים שאינם ידועים מתחיל לזרוע בה הרס. הוא משכנע – או שמא מאלץ – את לסטר להיות גבר, בתחילה ניתן לטעות ולחשוב שהוא מעין רוצח שכיר עם רגישות למצוקותיהם של זרים, אבל די מהר נדמה שהוא סתם נהנה לסכסך בין אנשי העיירה באגביות ותוך עטיית דמויות.

FARGO - Pictured: Billy Bob Thornton as Lorne Malvo. CR: Chris Large/FXהוא יודע הרבה יותר מדי פרטים על אנשים כדי להיות סתם עובר אורח, הוא מתפלסף על דרקונים ועל גאויות אדומות משל היה דמות שנשלפה מ"בלש אמיתי", הוא מצליח להיעלם ממרתף סגור ולזרות אימה בלבו של שוטר תנועה שעוצר אותו (קולין הנקס). הסצינה הזו נראית גם היא כמו קריצה מפורשת לסרט, אלא שהמיקום שלה לקראת סופו של הפרק, בשלב הרבה יותר מעניין ועצמאי בו, איכשהו מנתק אותה מהתלות במקור. הוא גורם לה ולמה שקדם לה ליצור סקרנות אמיתית בנוגע להמשך ובאשר למניעיו של הרוצח (פול, כך קורא לו מי שמפעיל אותו).

למרות שלא במפתיע הפרק הראשון נופל מהסרט, בזכות חלקו השני הוא עדיין משמר לא רע את רוחו של המקור ואת הטון הפקחי-המשעשע-עברייני-הזוי של האחים כהן, כך שניתן לבסוף להבין מדוע החליטו לשייך אליו את שמם. חשוב מכך, הפרק עשוי היטב וניתן לשער שגם – ואולי בעיקר – מי שלא צפה בסרט יהנה מהמיני-סדרה.

פורסם לראשונה בוואלה

תגיות:

אלה שהורגים 1.01: פיילוט

פורסם ע"י ‏שין גימל‏
בתאריך 16/03/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

Those Who Kill - 01x01 - Pilot

כתב-ויתור: לא ראיתי את המקור הדני עליו "אלה שהורגים" מבוססת. התעניינתי בה בעיקר בזכות גלן מורגן, שהיה אחראי לרבים מהפרקים הטובים ב"תיקים באפלה" ומפיק את הסדרה. קחו בחשבון רמה מסויימת של שיפריות. הסדרה הוצאה כרגע מלוח השידורים אחרי הפרק השני עקב רייטינג איום, וגם הביקורות לא משהו.

סדרות כמו "דקסטר", "הומלנד", ו"מונק" משלבות דמויות עם הפרעות נפשיות על ידי הפיכתן לסוג של סופר-גיבורים פגומים: ההפרעה שלהן מאפשרת להן לעשות דברים שאף אחד אחר לא יכול לעשות. בכל המקרים האלה יש גם איזשהו יסוד בדמויות שנועד לגרום לנו לחבב אותן. מהפיילוט נראה ש"אלה שהורגים" מוותרת מראש על החלק השני של הנוסחה הזו, או לכל הפחות לא ממש מצליחה בכך. אם זה מכוון, אולי יש כאן איזשהו ניסיון מעניין. אם לא, לא נורא, היות ולפיילוט יש בעיני כמה נקודות שגואלות אותו מלהיות גרוע ממש.

קלואי סביני (הלא מעוררת הזדהות, כאמור) מגלמת את קת'רין, בלשית משטרה במחלק הרצח שעסוקה בעיקר בלחתור תחת הפיקוד שלה כדי להגיע למקרים שמעניינים אותה לחקור. בין לבין היא עושה דברים נורמליים כמו לשמרטף בשביל חברה, וכמה דברים פחות נורמליים כמו להיכנס לבתים שהיא לא הוזמנה אליהם. לצורך איתור רוצח סדרתי היא מגייסת את תומס, מרצה לפסיכולוגיה של מז"פ שיש לו עבר בעייתי בעבודה עם המשטרה. הפרק הראשון מתחיל כסיפור רוצח סדרתי סטנדרטי, וסצינות המשטרה מלאות בקלישאות המתבקשות וכמה דיאלוגים שבוודאי נראו יותר טוב על הנייר. אבל הסצינות שעוקבות אחר הרוצח עשויות היטב, ורגע המפגש איתו מאיר צדדים מעניינים גם בדמויות הראשיות.

מורגן כתב את התסריט, והאיש הרע מזכיר קצת כמה מהנבלים מ"תיקים". ג'ו קארנהן ("צוות לעניין") ביים את הפיילוט, ומהפרק נראה שהוא יודע מה הוא עושה כשזה מגיע לאקשן ואימה, ופחות כשהדמויות שלו צריכות לדבר זו עם זו (הפרק שביים לא מזמן ב"הרשימה השחורה" היה עמוס באקשן מוצלח באותה מידה שקישקש על איפיון הדמויות עם טושים). בין הפרצופים המוכרים: אן דודק ("מד מן", "האוס" ועוד כמה מקומות) מפציעה לרגע כאשתו של תומס, וג'יימס מוריסון (24, וגם משת"פ ותיק של מורגן, "מעבר לחלל") מגלם את המפקד של קת'רין, ומעביר כמה שורות דיאלוג שהיו נשמעות פומפוזיות מפיו של כל שחקן אחר.

בלש אמיתי 1.01: האפלה הבוהקת המתמשכת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 15/01/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"המקום הזה הוא כמו הזיכרון של מישהו לגבי העיירה, והזיכרון דוהה"
(ראסט קול)

אני לא רוצה לרתום שוב את העגלה לפני הסוסים. גם את הפיילוט של "ההרג" (The Killing) נורא אהבתי, גם "התיקון" כבשה אותי ואז קצת ירד לי ממנה. הפעם אני רוצה לחכות לפני שאני קושר כתרים, אבל פרק הבכורה של "בלש אמיתי" ממש מקשה עלי לא לעשות את זה. שתי הסדרות הללו אוזכרו לא בכדי – "בלש" מזכירה לי אלמנטים מהותיים שלהן. גם היא כמו "ההרג" מציגה מקרה רצח שסביבו תחוג העונה [1], כמוה היא איטית ועגמומית. היוצר של "בלש אמיתי", סופר ספרי הפשע ניק פיצולטו, גם כתב שני פרקים ל"ההרג", בכללם הפרק האחרון המושמץ של העונה הראשונה (אבל כמובן, קלון הסדרה הזו מצוי על כתפי היוצרת וינה סוד).

[1] כאן מדובר באנתולוגיה – כל עונה עוסקת במקרה אחר עם דמויות אחרות, כך שהרלסון ומקונהי נמצאים כאן לשמונה פרקים וזהו.

באשר ל"התיקון", האיטיות והפילוסופיה של אדם שחייו נשברו ועליו לאחות אותם – או לא לאחות – הזכירו לי מאוד את מסעו של דניאל הולדן, שכילה את רוב חייו בכלא והשתחרר אחרי עשרים שנה כשהתברר שהוא כנראה לא הרוצח. במקרה הנוכחי מתיו מקונהי ממלא את המשבצת הזו של הגבר שחי במעין עולם משלו, עד שפעמים נדמה שחבל דק כובל אותו לאדמה ואילולא זאת הוא יעוף לשמים וייעלם. זה אימג' שעלה בדעתי בפועל במהלך הצפייה. ההבדל הוא שמקונהי עושה זאת באופן שאינו סתם טוב בהרבה מכפי שאיידן יאנג המוצלח-בעצמו עשה ב"התיקון", אלא ברמה שמשדרגת את היצירה עשרות מונים, וברוך השם, היצירה מעולה גם ככה (כל הקביעות האלה נכונות לפרק הראשון, כזכור).

"בלש אמיתי" עוקבת אחר שני בלשים במשטרת לואיזיאנה שחברו יחדיו ב-1995, וכעת, 17 שנה אחרי כן, מתארים השתלשלות חקירה מסוימת מהעבר – זונה שנרצחה באופן טקסי. אולם בניגוד למקרי פשע אחרים בסדרות אחרות, כאן הקייס לא בדיוק מוצב בקדמת המסך ובהתאם גם לא מורגש כמנה העיקרית, לפחות לא כרגע. תחת זאת הפרק מתמקד בשני הבלשים וביחסים שלהם, מרטי הארט (וודי הרלסון) הוותיק, איש משפחה נורמטיבי ונורמלי, ולעומתו ראסט קול, בלש שהגיע לא מזמן למחלקה וצוות אליו כשותף. ראסטי הלז רואה את העולם באופן שונה בתכלית מעמיתיו, חכם ומשכיל, נוגה ומהורהר, ומסתבר שגם מיוסר ורדוף. "המודעות האנושית היא משגה טראגי של האבולוציה", הוא אומר, ומוסיף שהדבר ההגון שהאנושות יכולה לעשות הוא להפסיק להתרבות ולצעוד ביחד אל הכחדתה. ראסט קול עשוי היה להיות עוד קלישאה טלוויזיונית, אבל בידיים (ובשאר גופו) של מתיו מקונהי הוא הופך לדמות מרתקת ומכמירת לב. דמותו של וודי הרלסון היא זו שמושכת בחבל הדק של ראסט קול בניסיון לקרקע אותו.

גם הזגזוג בין 1995 ל-2012 מצליח ליצוק עניין ורעננות בז'אנר החבוט הזה, מה גם שהוא משמש את פיצולטו לגולל את הסיפור מהעבר באופן שאינו לגמרי כרונולוגי אלא כזה שמשרת את הדרמה. מעבר לפער שבין מה שאנחנו יודעים על הדמויות בהיכרותנו עמן ב-1995 לבין האופן שבו הן מתארות בהווה את מה שהיה אז, ישנה העדות של שני הגברים אחד על השני ועל עצמו. נשמע כאילו יש בכך משהו אנטי-טלוויזיוני, מדיום שבו צריך להראות ולא לספר, אבל ב"בלש אמיתי" ישנו שקט בין השורות, והעובדה שהיא מצולמת כה יפה תורמת אף היא, כמובן.

מכאן והלאה ספוילרים לפרק הבכורה: המשך…

הסקס של מאסטרס 1.01: פיילוט

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/10/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

מה חשבתם על פרק הבכורה של "הסקס של מאסטרס"?

פרקליט במלכוד

פורסם ע"י ‏גיא הרלינג‏
בתאריך 27/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות
hostages Dylan-McDermott

דילן מקדרמוט או דרמוט מולרוני?

על פניו, יש הרבה קווי דמיון בין "בני ערובה" (Hostages) לבין "הרשימה השחורה" (The Blacklist), שהעלו CBS ו-NBC, בהתאמה, זו מול זו, בליל שני האחרון. שתיהן דרמות מתח ואקשן עם נגיעות של ריגול וקונספירציה, בשתיהן מככב ה-FBI, שתיהן מתרחשות בוושינגטון, ושתיהן מתהדרות בכוכבים לשעבר של "הפרקליטים".

אה כן, ושתיהן, איך לומר את זה בעדינות, נוסחתיות להחריד.

"בני ערובה" מתמקדת במנתחת וושינגטונית בכירה עם משפחת מעמד גבוה טיפוסית-על-פי-הוליווד (בעל איש עסקים עסוק, בת בכורה מתבגרת מרדנית ובן צעיר מתבגר נאיבי), שנבחרת לבצע ניתוח פשוט בנשיא ארה"ב (שהוא, כמובן, מכסיף צדעיים אך חתיך, חכם ואלגנטי להפליא, ג'ון סלאטרי-סטייל). ערב לפני הניתוח משתלטים על ביתה חבורה של ארבעה חוטפים, לוקחים את כל בני המשפחה כבני ערובה ומאיימים עליה שיפגעו ביקיריה אם לא תהרוג את הנשיא במהלך הניתוח. הטוויסט הוא שהחוטפים כולם אמריקנים טובים ופטריוטיים-לכאורה, ובראשם סוכן FBI מהולל ומצטיין, המתמחה בפתרון סיטואציות של בני ערובה.

ב"הרשימה השחורה", מרגל אמריקני שסרח לפני שנים והצליח אפילו להשתחל לרשימת עשרת המבוקשים של ה-FBI, מסגיר את עצמו לידי הסוכנים הפדרליים ומציע את שירותיו באיתורם ובתפיסתם של מבוקשים נוספים, בעיקר כאלה שמתחרים איתו על יוקרה וכוח ב"עולם התחתון של הריגול". כל זה היה יכול להיות ממש נחמד מצדו, אלמלא התנאי שלו לניהול המו"מ: הוא מוכן לדבר רק עם סוכנת צעירה שרק עכשיו נכנסה לתפקידה החדש בוושינגטון, מסיבות שנראות קפריזיות בתחילה אך בסוף הפרק מתחילות מעט להתבהר. הסוכנת הצעירה היא, כמובן, חמודה, שווה, נשואה לבחור חמוד ושווה ועומדת להתחיל בתהליך של אימוץ כדי להקים סוף סוף משפחה לתפארת הדוד סם.

The-Blacklist

כריזמה

ההבדל המרכזי בין שתי הסדרות הוא, שבעוד ש"בני ערובה" קיבלה את דילן מקדרמוט העצי, את טוני קולט המעצבנת ואת טייט דונובן הנודניק, ב"הרשימה השחורה" הלכו על ג'יימס ספיידר. גם מי שנמאס לו מהשטיק השובבי-פסיכופטי בגרוש של ספיידר לא יהסס להודות ששלושת כוכבי "בני ערובה" לא מגרדים את כמות הכריזמה שהוא התברך בה לבדו.

למעשה, אף על פי שקו העלילה הכללי של "הרשימה השחורה" מעניין פחות מזה של "בני ערובה" (וגם מתאפיין, ככל הנראה, בנוסחה המיושנת והמופרכת של קלוז'ר כמעט-מושלם בסוף כל פרק), אפשר לומר שדווקא נוכחותו של ספיידר עושה חשק לצפות בפרק הבא. "בני ערובה", לעומת זאת, השאירה יותר סימני שאלה מסקרנים בסוף הפיילוט, אבל התסריט השבלוני, הדיאלוגים שלא פוסחים על שום קלישאה אפשרית, והמשחק המחריד של כל המעורבים בה (והאמת, גם הרייטינג הדל שזכתה בו בסוף הערב) הביאו אותי לזרוק אותה אל פח האשפה של ההיסטוריה הטלוויזיונית ולהתמקד בדברים מעניינים יותר, שיש להם קצת יותר פוטנציאל.

הסיפור המעניין, כמובן, מאחורי "בני ערובה", הוא שהיא נכתבה על ידי יוצר ישראלי וגרסתה המקומית אף תעלה בערוץ 10 במהלך החודש הבא. תוך כדי הצפייה בפיילוט האמריקני אמרתי לזוגתי שתחיה ושותפתי לספה שיהיה לי הרבה יותר מעניין לצפות בסדרה הזאת כשהיא תעסוק בכאן ועכשיו שלנו, אבל אחרי שראיתי את הפיילוט לגירסה המקומית, עם איילת זורר ויאיר לוטן המאוסים, כנראה שאוותר גם עליה.

הרגע המסעיר באמת בפרק הפתיחה של "בני ערובה", לפחות עבור הצופה הישראלי, הגיע דווקא די בהתחלה. טייט דונובן, שבשעות הפנאי הוא גם מאמן נבחרת הלאקרוס של בית הספר, נכנס לחדר ההלבשה לאחר האימון, מרים שקית של מזומנים ושואל: "מצאתי את זה בחדר ההלבשה שלכם. למי זה שייך?" אם לא מדובר במחווה מרגשת של אלון ארניה, היוצר הישראלי, לרגע המונומנטלי הזה מתוך "זהו-זה" (קפצו לדקה 26), אני קונדום.

***
שימו לב: מערכת התגובות חזרה להיות Disqus כמו בעבר, ומאפשרת המון פיצ'רים מצוינים למעקב אחרי התגובות ולכתיבה נוחה שלהן. עם זאת, עדיין יש שני באגים מציקים:
1) כדי להגיב לתגובה יש ללחוץ על כפתור "צטט". כן, המילה Reply תורגמה משום מה ל"צטט" ולא ל"הגב". משתמשים ישראלים כבר ביקשו תיקון לפני מספר שבועות, אבל עד כה לא קרה כלום.
2) כאשר מתחילים משפט במילה באנגלית, כמו נניח "LOL", הסדר של העברית והאנגלית בכל התגובה משתבש. לכן התחילו במילה בעברית ורק אז תמשיכו כרצונכם, כמו למשל, "אוי, LOL" או סתם "לול" (אבל עדיף לא "חחחחחחחחחח").

סוכני שילד 1.01: פיילוט

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 25/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "Agents of S.H.I.E.L.D" עונה 1 פרק 1

ברוכים הבאים לרמה 7. אל תשאלו מה קורה כשמגיעים ל-11

המשך…

ברוקלין תשע תשע 1.01: פיילוט

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 20/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

Brooklyn Nine-Nine shoot

הפוסט מפורסם כשמקדימות אותו עשר תגובות.

ביחס לשתי הסדרות הקודמות של מייק שור, זו שהיה בה רק כותב ("המשרד") וזו שהיה בה יוצר-שותף ("מחלקת גנים ונוף"), ההתחלה של "ברוקלין תשע תשע" היא מצד אחד יותר מוצלחת לטעמי, אבל מצד שני גם הרבה פחות ניואנסית. נדמה שרוב הבדיחות והדמויות [1] בה עוצבו כדי להגיע למכנה המשותף הרחב ביותר. הכוונון המדויק של כולן בוודאי יגיע בהמשך, כשם שקורה תמיד, ואני גם מתקשה להאמין שמייק שור ודן גור היוצרים יוותרו על ההומור שלהם שהכרנו ב"גנים ונוף" כדי לנסות חזק מדי ובוטה מדי לקלוע לטעם ההמונים. בסופו של דבר אני תמיד צופה ב"גנים ונוף" ומשתאה לנוכח העובדה שהיא לא להיט ענק, כי כל הנתונים קיימים אצלה. אולי "ברוקלין תשע תשע" תצליח להפוך לכזה בלי להתפשר על הדרך היצירתית שלה.

סביר להניח שכפי שכתבו אחרים כאן בתגובות, גם אני הייתי נהנה מהפיילוט יותר אילולא ראיתי את הטריילרים הפרטניים, ועל כן מעניין אותי מאוד מה יהיה בפרק הבא. מעניין אותי אפילו יותר מה יהיה ככל שהסדרה תימשך, כי הקונספט הזה של סדרת משטרה קומית מוזר בעיניי. לא מדובר כאן ב"רינו 911" או ב-"Police Squad!" (הסדרה שהקדימה את סרטי "האקדח מת מצחוק"), בהן הצחוקים נבעו מהומור אבסורדי ומהיותם של השוטרים טיפשים חסרי יכולת, אלא ביקום שאמור להיות אמין יחסית. מאוד יחסית, כי נוכחותו של אנדרה בראוור מזכירה באופן בלתי נמנע את היצירה הקודמת שבה הוא גילם שוטר, "רצח מאדום לשחור", ומשרה מוזרות נוספת על כל העסק. בנוסף, אנדי סאמברג והיוצרים מכנים את דמותו של ג'ייק פרלטה "מקנולטי של הקומדיה". רוחו של דיוויד סיימון מנשבת בעדינות בין השורות וקשה להימנע מהמחשבה שסביבת העבודה התובענית-מבחינה-רגשית הזו היא לא בדיוק המקום הפורה ביותר לצחוקים.

מצד שני, זה כבר נעשה בסדרה קודמת, "בארני מילר" שהייתה הצלחה גדולה ורצה בארה"ב במשך שמונה עונות החל מ-1975. מעודי לא ראיתי אותה, אבל על סמך הלקט (המבדר) הזה נדמה ש"ברוקלין תשע תשע" מאוד מושפעת ממנה. שוטרים אמיתיים אהבו את "בארני מילר". אחד כזה כתב ב-2005 מאמר דעה בניו יורק טיימס בשבחה של האמינות של הסדרה "NYPD", שב-22 בחודש יצוינו 20 שנה לשידורה לראשונה, וציין כך: "שוטרים רבים עדיין סבורים שסדרת המשטרה הכי אמינה בהיסטוריה של הטלוויזיה הייתה הסיטקום 'בארני מילר'… האקשן היה רוב הזמן מחוץ למסך, חדר היחידה היה רק סט, והבחורים היו חבורה מגוונת של שחקני דמויות שלא הייתה סכנה שילוהקו ללוח השנה הסקסי של משטרת ניו יורק. אבל הם עבדו קשה, סיפרו בדיחות, נפגעו וסיפקו תשובות למפקד הסטרייט-מן שלהם [2]. עבור בלשים אמיתיים, רוב האקשן התרחש מחוץ למסך, והעברנו המון זמן בחדר היחידה בכתיבת דוחות עליו. כמו היחידה של בארני מילר, ירדנו אחד על השני, על מקרי הפשע שנכנסו, ועל החשוד המשוגע שמוחזק בתא מעצר במרחק שני מטר מהשולחן של הבחור החדש. החיים הם באמת יותר 'בארני מילר' מאשר 'NYPD', אבל הבדיחות שלנו לא מתקרבות להיות מצחיקות כמו שלהם".

במילים אחרות, שלושים ואחת שנים אחרי ש"בארני מילר" הסתיימה, ל"ברוקלין תשע תשע" יש סיכוי לא רע לעשות את מה שהיא עשתה. היא בהחלט נמצאת בידיים הנכונות.

[1] בטיזרים החמודים של צילומי התגיות, הבלשית רוזה דיאז הפגינה חיוך שנראה הרבה יותר כמו פרצוף קשוח וחמור סבר, אבל בפרק היא דווקא חייכה פעמים רבות.
[2] ספוילר לפרק בלבן: אירוניה נחמדה ובוודאי מכוונת ב"ברוקלין תשע תשע" היא שהמפקד הסטרייט-מן הוא גיי.

סליפי הולו 1.01: פיילוט

פורסם ע"י ‏יערה‏
בתאריך 17/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

sleepy-hollow-episode-1-01-pilot

כן, ראיתי את הפיילוט. אני מאוד מחבבת את הסרט, ההוא מ-99' עם ג'וני דפ, בתקופה שבה הבחירה שלו לשחק דמות מוזרה, נוירוטית ומאוד חיוורת בסרטים של טים ברטון עוד לא היתה דבר כזה שחוק.

הסדרה עוסקת בפרש-ללא-ראש עם טוויסט מודרני, זו דרמת-אקשן-פנטזיה שלא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית (משהו בסגנון "על טבעי"), ובאתי לפרק הראשון עם ציפיות בהתאם. לא התאכזבתי. כן, היו כמה חורים בעלילה שקצת חירפנו אותי, אבל חוץ מהם – השחקן שמשחק את איכבוד קריין, טום מייסון, מאוד מבדר ויש לו כימיה מצוינת עם הדמות הראשית הנוספת, ניקול בהארי. כל סצינה משותפת שלהם הייתה מהנה ומעניינת. הכתיבה לדמויות נעשתה בצורה אמינה ומשעשעת וכנ"ל המשחק. קשה לי לראות איך הם מושכים את הסיפור על פני עונה שלמה, שלא לדבר על יותר מאחת, אבל לפי סדרות אחרות בז'אנר אני בהחלט יכולה לשער איך אפשר למלא עונה שלמה. אפילו הכותבים בעצמם רומזים במהלך הפרק שיש להם תוכניות ארוכות טווח לסדרה.

אם זה ז'אנר שאתם אוהבים הייתי ממליצה לתת לפרק הראשון צ'אנס. אני בהחלט אצפה בפרק הבא ואני מקווה שהוא יהיה באותה הרמה (או ברמה גבוהה יותר, אני לא אתלונן).

שובן של שנות הקסם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 07/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

עליזים באייטיז

ABC שיחררה השבוע שלושה פיילוטים באתר שלה (הם לא זמינים לצפייה בישראל, אבל אפשר להוריד אותם): Trophy Wife, Back in The Game ו-The Goldbergs. הציפיות הכי גבוהות שלי היו מ"אשת קשט", שגם זכתה לאהדת המבקרים, והיא אכן חביבה ומשעשעת מאוד, אבל ההפתעה הגדולה ביותר מבחינתי הגיעה מחזית הגולדברגים. מעתיק מעצמי: כבר הייתה פעם סדרה בשם הזה, קומדיית מצבים חלוצית שהחלה את דרכה ברדיו האמריקני ב-1929 ועברה למדיום החדש, הטלוויזיה, ב-1949. מי שעמדה מאחוריה – כתבה, ביימה ושיחקה, הייתה גרטרוד ברג (המדיום הזה איפשר כבר אז לנשים לבלוט ולצמוח, לפחות במידת מה). גם הפעם מדובר מטבע הדברים בסיטקום משפחתי, והוא מספק ממד נוסטלגי נוסף כי הוא מתרחש בשנות השמונים בפרברי ארה"ב, אבל הסיבה לשם היא שהסדרה מבוססת על ילדותו של היוצר שלה, אדם פ. גולדברג ("Breaking In"). העלילה מתוארת ברובה מבעד למצלמת הווידאו של הילד הקטן, שעוקב אחרי משפחתו באמצעות מצלמת וידאו – האב חסר הסבלנות, האם המגוננת, האח והאחות בני העשרה והוא עצמו. את הפיילוט ביים סת' גורדון ("פיינאפל אקספרס").

הטריילר של הסדרה נראה בנאלי וסתמי, לכל היותר חביב, וברור שהמשען המרכזי שלה בדברי ימי הימים של הטלוויזיה הוא "שנות הקסם", שכמותה הייתה דרמת התבגרות משפחתית מעיניו של הנער הצעיר ותיארה התרחשויות שאירעו עשרים שנה קודם לכן. לא יודע אם יהיה מדויק לקרוא ל"שנות הקסם" אילן גבוה, אבל היא ללא ספק הייתה נאמנה לשמה וסיפקה במהלכה רגעי קסם לא מעטים, ותחת המטרייה הזו "משפחת גולדברג" פועלת בהצלחה יתרה. גם באלמנטים השטחיים ביותר הדמיון מאוד ניכר: שתיהן מתרחשות בפרברים, המשפחה הגרעינית של "משפחת גולדברג" זהה לזו של "שנות הקסם" – אמא (בלונדינית), אבא, אחות גדולה, אח גדול והילד הצעיר שמבעד לעיניו מסופר הסיפור. כך שהציפיה הייתה מובנית, והטריילר אפילו שחק ממנה. לכן הופתעתי שהיא סיפקה מעבר לכך כאשר מצאתי את עצמי צוחק בקול רם כמה וכמה פעמים. למעשה, אפילו היו לה כמה הברקות שהזכירו לי את "מלקולם באמצע" הגאונית, אפרופו אילנות גבוהים. בראשן – ספוילר קל לפרק – כאשר אב המשפחה מלמד את בנו בארי בן ה-16 לנהוג, וצועק עליו, "אל תכה את הילד במושב האחורי, זה הרבה יותר מדי מתקדם".

במילים אחרות, למרות שבסופו של דבר היא לא תיארה משהו שלא ראינו בטלוויזיה בעבר, הכתיבה הפתיעה לטובה. יחד איתה, לצד השחזור התקופתי המוצלח (בניגוד למשל ל"האמריקאים" המתרחשת באותו עשור) וליהוק מדויק של שחקנים קומיים מצוינים, השלם בפיילוט עולה על סך חלקיו. יכולותיו של ג'ף גרלין כאב המשפחה מוכרות מ"תרגיע". אני אישית לא מת עליו, והאמת היא שבפרק הבכורה הוא לא בדיוק מצליח להתעלות אל מעבר לשבלונות, אבל הוא בכל זאת מצליח לעבור כאדם אמיתי, אולי כי הוא אכן מבוסס על אדם אמיתי. וונדי מקלנדון קאבי ("רינו 911") תמיד אדירה והיא אכן אינה מאכזבת כאם המשפחה שאינה בדיוק מאמינה בגבולות אישיים ואוהבת לפרוט על מצפון ילדיה. אבל ההפתעה היא בילדים. הילד הקטן, שמגלם את יוצר הסדרה אדם גולדברג, לא נראה מלאכותי כלל בניגוד למשל לנער הצעיר ב-Trophy Wife, וגולת הכותרת בפרק הבכורה – שעסק בעיקר בו – הייתה טרוי ג'נטייל המצוין (אירוני לנוכח שמו שהוא מגלם יהודי) בתפקיד בארי, האח האמצעי. הבחור, שהיה ילד שחקן שנים לא מעטות, גילם בשני סרטים שונים את ג'ק בלאק הצעיר, את דן פוגלר הצעיר (שהוא מעין ג'ק בלאק לעניים), ואיכשהו גם את קרייג פרגוסון הצעיר. במילים אחרות, נראה שיכולותיו הקומיות שויפו היטב לאורך השנים, וכעת זה ניכר.

דווקא סוף הפרק היה חותמת מאוד מעקמת-אף למה שקדם לו בהיותו צפוי בטירוף, אבל מיד אחרי כן קיבלנו תיקון: כמו בסרטים האלה שמבוססים על סיפור אמיתי ומראים לצד הדמויות את התמונות האמיתיות, כך נעשה גם הפעם, וממש באמצעות צילומי הווידאו האמיתיים של אדם הקטן. הטאץ' הקטן הזה הקנה לפרק כולו ממד חד משמעי ונפלא של, ובכן, קסם.

התיקון 1.01: תמיד שם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/06/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

הביקורת מפורסמת כשמקדימה אותה תגובה

אני שמח שידעתי במה עוסקת "התיקון" (Rectify בלעז) טרם הצפייה בה, כי יש מצב שאחרת הסצינה הפותחת הייתה קצת הולכת לאיבוד מבחינתי (ספוילרים מינוריים לפרק הפתיחה, אם אכן אפשר לקרוא להם ספוילרים). היא הייתה כה סמלית וכה יפה: דניאל הולדן, הגיבור שממש לא נראה כמו גיבור, עומד במדי אסיר מחוץ לדלת ומתבונן בחיפוש בעירום שמתבצע באסיר אחר בחדר הסמוך. האסיר מסיר את כל בגדיו ללא כל התרסה, מפנה אל הסוהר את גבו, מתכופף. הליך כה פולשני וגס, אבל שגרתי ומוכר במתחם הזה. אנחנו עצמנו רואים את כל זה מבעד לשלוש זגוגיות תמימות, כלומר בינינו לבין הגיבור עומדים שלבים רבים. ואז סוהר אחר נכנס אל החדר שבו ממתין דניאל ומביא לו בגדים להחלפה. אבל מסתובב ומפנה לו את הגב, מקנה לו פרטיות כדי שיוכל להחליף את מדיו. המבט המשתומם על פניו של הולדן אמר הכל. ההתייחסות הזו זרה לו.

הפתיחה לבדה הייתה בעיניי ממש מרגשת, לא מעט בזכות משחקו השקט והעצום של איידן יאנג, והגדירה את מה שהולך להגיע ביתר הפרק (ואולי גם הסדרה). הולדן הוא גבר שנמצא בחוץ ומתבונן פנימה, משתאה לנוכח שינוי תהומי וחד בחייו – דריכות עדינה שנוכחת לאורך הפרק כולו.

"התיקון" מגוללת את סיפורו של גבר שנדון למוות באשמת אונס ורצח חברתו דאז, נערה בת 16, וכעת משוחרר כי ישנן ראיות חדשות. 19 שנה אחרי שנכלא הוא חוזר אל העולם בדמות העיירה הקטנה שבה גדל, אל חזקת אמו ואחותו, האחרונה מעולם לא הפסיקה להאמין בחפותו. המשך…

© עידו ישעיהו