Posts Tagged ‘מד מן’

מד מן 7.14: אדם לאדם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 18/05/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 14, הפרק האחרון אי פעם

Jon Hamm as Don Draper - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Michael Yarish/AMC

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה 19 תגובות
הביקורת פורסמה לראשונה בוואלה

כל פרק אחרון בכל עונה של "מד מן" היה יכול לשמש גם כפינאלה של הסדרה, החל מדון החוזר אל ביתו הריק אחרי המצגת ל'קודאק' ועד הנחיתה על הירח בסוף חלקה הראשון של העונה הנוכחית. כל אחד ואחד מהשבעה הקודמים האלה היה טוב יותר מהפינאלה שקיבלנו בסופו של דבר. למעשה, כל אחד מהפרקים האחרונים מאז ש'סטרלינג קופר' מתה היווה פינאלה עדיפה – חברי הנהלת 'סטרלינג קופר' שעומדים לבדם בלובי בקומה השנייה, הטרמפיסט שלוקח דון, והישיבה בתחנת האוטובוס.

בפרק האחרון האמיתי נדמה שמטען הציפיות הכריע את מתיו וויינר בעת הכתיבה. עניין מאוד אנושי והגיוני, אבל כזה שהניב פרק מאכזב, לא עקבי ולפרקים לא סביר. היה שם תמהיל של סצנות מרגשות ומתבקשות במעמד כה מחייב, אבל הן מעדו על כתיבה פגומה. לפני תחילת העונה מניתי דברים שצריכים לקרות לפני ש"מד מן" מסתיימת, ובדרך זו או אחרת כמעט כולם קרו – מחצית מהם ממש עכשיו בפרק הסיום (כולל אישוש ראשון לכך שג'ין הקטן אינו אילם!).

למרות זאת, וכנראה בשל כך, מדובר במפח נפש. הרגעים האלה היו יפים אחד אחד, נימים זעו ודמעות זלגו, אבל קשה היה לי להשתחרר מהמחשבה שמשהו לא זרם כמו שצריך. נדמה היה שמדובר ברשימת מכולת שוויינר נחפז לסמן על פריטיה וי. אחרי שלוש עונות של מריחת זמן וחזרה על תבניות, ניתן היה לצפות שהסיומת תתוכנן עם מעט יותר אורך נשימה. המייצגת הגדולה לכך היא שיחת הטלפון בין דון לפגי. מצד אחד מדובר ברגע עצום, מכונן ומאוד מרגש שחיכינו למשהו דומה לו לפחות מאז "המזוודה" בעונה הרביעית, ומצד שני הוא התנהל באופן מוזר בואכה מזויף, במיוחד מצדה של פגי. הדברים של דון אמנם היו ביטוי גדול וחיוני לחוסר האונים והתלישות הנצחית שלו, אבל חלקים גדולים מהדברים של פגי נראו, ובכן, כמו טקסט כתוב שנועד להסביר לנו מה המצב (אפשר לחזור ל'מקאן') או לספק הרמה להנחתה ("דון, תקשיב לי, מה עשית שהיה כל כך רע?").

Jay R. Ferguson as Stan Rizzo and Elisabeth Moss as Peggy Olson - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Michael Yarish/AMC

אפשר לתלות את זה בהלם שוודאי היכה בפגי, הקולטת שהיא מדברת עם אדם שבור ולא באמת יודעת מה להגיד, אבל הדיאלוג הזה לא נראה אמיתי אלא כמו משהו שצריך היה לקרות ועל כן קרה. התרומה המכרעת לתחושה הזו הגיעה מיד אחרי כן – פגי מתקשרת לסטן בדאגה, היא ממש חוששת לחייו של דון, אבל במחי משפטים ספורים סטן משכנע אותה לשחרר את דעתה מדון ומסיט את הנושא אל הסצנה הקיטשית והחריגה ביותר שידעה "מד מן" בכל תולדותיה, כמו פאן פיקשן לחובבי קומדיות רומנטיות. אפשר היה להחליק על זה ולהתמוגג מהמשחק התמיד-מעולה של אליזבת מוס אילולא בזאת הסתיים העניין של פגי בדון, האיש שאך לפני רגע חששה שיפגע בעצמו. לא שהיה לה מה לעשות מלבד לדאוג, אבל רצוי לאפשר לה לעשות את זה למשך יותר מעשרים שניות לפני שתיסחף אל הדבר הגדול הבא.

הערבוב הזה בין רגש ומלאכותיות הזו נכח גם בסדנת הטיפול העצמי. היה נוח ובוטה מדי למצוא השתקפויות כל כך מובהקות של דון – האישה שדוחפת אותו באלימות כדי להמחיש את דעתה עליו, האישה שננטשה על ידי אמה, וכמובן האיש שחי במקרר. עד כמה שכל אלה נגעו מאוד ללב, העובדה שנכחו באותו מקום ובריכוז כה גבוה הפכה אותם למה שהם – כלים עלילתיים – והזכירה ביתר שאת שמדובר בסדרת טלוויזיה.

Jon Hamm as Don Draper - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Justina Mintz/AMC

השיחה של דון עם פגי הייתה האחרונה מתוך שלוש שיחות הכרחיות שביצע בפרק, ושלושתן הדהדו זו לזו. הן סאלי והן פגי הדגישו בפניו, "אבא/דון, תקשיב לי"; הן לבטי והן לפגי דון אמר שידבר או יראה אותן בקרוב. השיחות המשמעותיות ביותר נעשו לא פנים אל פנים אלא באמצעות הטלפון, "Person to Person" – שם הפרק ושמה של שיחת חוץ המיועדת ספציפית לאדם מסוים, ואינה מועברת אם אותו אדם לא זמין לענות. יש משהו כה דרמטי בהצהרה הזו של המרכזנית בפתחן – "יש לך שיחת אדם לאדם מדונלד דרייפר, האם תרצי לקבל אותה?". למה בעצם הדגש הזה? האם כדי לסמל שלנצח דון יהיה מרוחק? האם זו הסיבה שווידויי האהבה של פגי וסטן החלו טלפונית אבל הסתיימו זה מול זה?


זה הדבר האמיתי

January Jones as Betty Francis - Mad Men _ Season 7, Episode 14 - Photo Credit: Courtesy of AMCלא בכך הסתיימו החיבורים בפרק. מלבד שיחות הטלפון דון נפגש פנים אל פנים עם סטפני, אחייניתה של אנה. ג'ואן נפגשת עם קן ואז עם פגי ואז עם רוג'ר, פגי נפרדת מפיט ("A thing like that") ואז גם הארי נכנס כדי שנראה את פניו הדשנות פעם אחת אחרונה. זו היתה שרשרת של המחשות לכך שהקשר נשמר בין הדמויות האלה ככלות הכל. אחרי כמעט עשור שלם של עבודה משותפת היחסים ביניהם לא נמחים כל כך מהר. חיבור אנושי דומה הוא גם מה שמושיע כרגע את דון דרייפר – דווקא קהילת הזרים האלה משפיעה עליו יותר מכל.

יש הקבלה מאוד ברורה ומכוונת בין השוט שפותח את העונה השביעית לבין זה שסוגר אותה – ראשית מגיע קלוז אפ על פרדי ראמסן המביא את מילותיו של דון דרייפר: "זוהי התחלה של משהו" – כשם שאמר דון וצדק לפני מספר פרקים. "האם יש לך זמן לשפר את חייך?" המשיך פרדי, ומעט אחרי כן תיאר: "עכשיו אנחנו שומעים רק את הזמזום החשמלי: אוםםםםםםםםםםםםםםם". כעת אנו סוגרים עם קלוז אפ על דון שלכאורה שיפר את חייו ואומר "אוםםםם". הוא ללא ספק נמצא במקום טוב יותר, אבל כך קרה גם במקרים רבים אחרים בעבר, וניתן היה להאמין יותר לשלב הנוכחי בחייו אילולא מיד אחריו הגיע הג'ינגל שפתח את כל העניין לפרשנויות.

הפרסומת האיקונית לקוקה-קולה נראית כמו משהו שנהגה באותו מתחם שבו נמצא דון, כולל הגיוון הגזעי ועד לרמת הדמיון באנשים ובמיקום (למרות שהפרסומת צולמה באיטליה). ניתן להסיק מכך שדון רתם את החוויה המרוממת שלו לכדי הפרסומת המבחילה-מרוב-ציניות הזו. הרי הדרך הוכשרה לכך – מסתבר שאנשים בורחים מ'מקאן' כל הזמן ובכל זאת חוזרים ומתקבלים מחדש. תחזור "הביתה", כדברי פגי. ואם אנשים לא משתנים ודון הוא מי שהוא, היותו פרסומאי היא חלק מזהותו והגיוני שיהיה אחראי על אחד הרגעים הזכורים ביותר בפרסום. אפילו 'מקאן-אריקסון' ו'קוקה-קולה' סברו כך.

mccann

Coca

Mad Men - 07x14 - Person To Person Coke

אני חושב שלא זה העניין. קוקה-קולה הוצגה כאיזו משאת נפש עבור דון על ידי ג'ים הוברט, אבל הוא מצדו מעולם לא הפגין כלפיה יחס מיוחד. להיפך, כאשר הוברט ניסה לפתות אותו אליהם בכך שבטי הצטלמה לפרסומות של קוקה-קולה, נדמה היה שזה רק מכתים את הרעיון בעיניו של דון. כאשר עבד לאחרונה על התחזית ושאל את פגי ואת טד מה הם רוצים בחייהם, הוא מאוד בבירור לא התחבר אל הרצונות שלהם בתחום הפרסום. האם זה כל מה שיש?

בעיניי הפרסומת הזו של קוקה-קולה היא סגירת מעגל עם הפרק הראשון. "מד מן" היא סדרה על פרסומאים שלא יודעים להיות מאושרים, אז הם ממציאים את האושר ותולים אותו בדמות סיגריה או קוקה-קולה או מה שלא יהיה על שלט ענקי בצד הדרך כדי לקבל אישוש לכך שזה בסדר. הם בסדר.

ולבסוף, האהבה שאתה לוקח שווה לאהבה שאתה עושה

"זה יכול להיות שונה, אנחנו אנשים שונים"
(ג'ואן לריצ'רד)

אם הפרק הזה הותיר אותנו עם משהו, הרי שמדובר בתפישה שאנשים לא משתנים. מלבד פיט שעליו עוד ניתן להתווכח, כל היתר הפגינו את אופיים כפי שהכרנו אותו. פגי האסרטיבית בעבודה והמסתחררת בקלות בענייני הלב, ג'ואן שלעולם לא תוכל להפסיק לעבוד, וכמובן דון. שוב ושוב בפרק הוא מנסה לסייע לסטפני, אבל בכל פעם היא מיטיבה לאבחן את השגיאות בדבריו. "אני מעריכה את זה שאתה מנסה לעזור לי, אבל אני די בטוחה שאתה הוא זה שנמצא בצרות". ומאוחר יותר, כאשר ניסה להשפיע עליה כשם שפעם השפיע על פגי – להניח את עניין הילד מאחוריה ושהכל יהיה קל יותר ככל שתתקדם – היא אומרת את מה שכולנו יודעים אחרי כל כך הרבה זמן של מעקב אחריו: "אוי, דיק, אני לא חושבת שאתה צודק לגבי זה".

Jon Hamm as Don Draper - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Justina Mintz/AMC

בסופו של דבר ברור שהאישה שאיבחנה הכי טוב את דון דרייפר היא פיי מילר. בתחילת העונה הרביעית היא אמרה לו וצדקה שגברים כמוהו לא נשארים רווקים ושתוך שנה הוא יהיה נשוי, ובהמשך התווכחה איתו על היכולת של אנשים להשתנות. "את לא יכולה לדעת איך אנשים יתנהגו בעתיד על בסיס התנהגותם בעבר", הוא אמר לה בכעס. אחרי שכבר היו בני זוג ואז דון התאהב במייגן, הוא בישר לפיי והיא אמרה לו במרירות, "אני מקווה שאתה מאושר, ואני מקווה שהיא יודעת שאתה אוהב רק התחלות של דברים".

Caity Lotz as Stephanie - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Justina Mintz/AMCזו היתה תמצית הפרק האחרון של הסדרה כולה. אנחנו בהחלט יכולים לדעת איך אנשים יתנהגו בעתיד על בסיס התנהגותם בעבר, והגם שהם עשויים לעטות תחפושת, לשנוא את עצמם ואת מי שהם, להיפטר מהכל, להגיע להארות ולחבק ברגש ובמחילה את בני דמותם – בסופו של דבר הם נשארים מי שהם. "אני לא יכול לצאת מכאן", אמר דון לפגי את מה שבעיניי הוא משפט המפתח של הפרק כולו, של הסדרה כולה. "כאן" במובן הרחב בהרבה, במובן של זהותו, של אישיותו. דון כלוא בעצמו. הסיפור העצוב של לאונרד איש המקרר, שפרט באופן כל כך מושלם על מיתריו של דון, הסביר פעם אחת נוספת את מקור השיבוש שלו. האיש שגדל בלי אהבה ולכן לא יודע לזהות אותה. הוא טוען, למעשה, שאין דבר כזה אהבה אלא מדובר במושג שהומצא על ידי אנשים כמוהו כדי למכור עוד גרביונים.

אבל אנחנו גם יודעים שדון בהחלט אוהב את ילדיו וקשור אליהם, ובהכירנו אותו ברור לנו שגם אם אינו מסוגל להיות חלק יומיומי מחייהם, הוא עדיין מוכרח לחוג סביבם כמו לוויין. כך שאמנם כעת בתקופת סוף אוקטובר ותחילת נובמבר 1970 הוא מתבוסס לו בתיקון העצמי הנוכחי שלו, אבל לבסוף לא יפקיר אותם כמו ילדים מסכנים שנשלפו מספר של דיקנס. הרי דון מחייך בסוף הפרק הזה ממש כשם שחייך בסופו של הקודם – בשעתו הוא היה חופשי בדרכים ועכשיו הוא מאושר במדיטציה שלו. אז מה בכך בעצם? אין שום סוף בפרק הזה, להפך, יש בו המון התחלות של דברים. מדובר בלא יותר מאשר חוליה נוספת בשרשרת של פינאלות, ואחריה יש עוד שפשוט לא נראה לעולם.

Christina Hendricks as Joan Harris - Mad Men _ Season 7, Episode 14 - Photo Credit: Courtesy of AMC

Julia Ormond as Marie Calvet and John Slattery as Roger Sterling - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Michael Yarish/AMC

Kiernan Shipka as Sally Draper and January Jones as Betty Francis - Mad Men _ Season 7B, Episode 14 - Photo Credit: Michael Yarish/AMC

Jon Hamm as Don Draper - Mad Men _ Season 7, Episode 14 - Photo Credit: Courtesy of AMC

קטנות

* מתנצל על זה, אבל אני חייב להעלות מן האוב את מה שאמרה פגי למייקל גינזברג אחרי שהצהיר בפניה על אהבתו: "זה קורה כשעובדים עם אנשים, אבל זה לא אמיתי".

* את שילה מהסדנה ההיפית גילמה לא אחרת מאשר סופרגירל, הלן סלייטר.

* ברט גלמן גילם את מר קיי מהסיטקום הכה-חמוד-אך-מבוטל "תתקדם", שעקב אחרי קבוצת תמיכה של אנשים שאיבדו את יקיריהם. כאן הוא היה דניאל, אחד מהאנשים בקבוצה הזו שסטפני ודון היו בה. כאשר הם ישבו במעגל ונפתחו זה בפני זה הוא פשוט חזר להיות אותה דמות אקסצנטרית מאז. קצת מוזר.

* עדכון 21/5: וויינר מאשר שדון יצר את הפרסומת לקוקה-קולה.

תגיות:

על הקרוסלה

פורסם ע"י ‏meiravre‏
בתאריך 16/05/2015 בקטגוריה ‏כתבות
MM Museum 02

הספסל מול בניין 'לייף טיים'

Mad Men Bench

הקאסט על הספסל בצילומי קידום

לא תכננתי את זה, אבל בחול המועד פסח עם הצפת התמונות מתערוכה של "משחקי הכס" (שאני לא צופה בה) הבנתי שתזמון הנסיעה שלי לניו יורק מושלם מבחינת חגיגות הסיום של "מד מן". כבר ביום הראשון מיהרתי לבניין 'טיים לייף' בשדרה השישית כדי להצטלם עם הספסל בדמותו של דון, בדיוק יום לפני שסטרלינג קופר ושות' עזבה את הבניין. הספסל אגב נראה כאילו הוא עומד להישאר, כהוקרה ראויה לסדרה שהעיר ניו יורק הייתה כל כך משמעותית בה.

התערוכה שהוקדשה לסדרה ב-"Museum of the Moving Images", מוזיאון קטן וריק כמעט בקצה הפרברי של העיר, נקראת "Matthew Weiner's Mad Men", ללמדך שהיא מתייחסת לסדרה כעולם שברא יוצרה ומעדיפה את כוונת המשורר על פני הספקולציות של הצופים. ההיבט הבולט ביותר של ההצהרה הזו היה חלקה הראשון של התערוכה, שהוקדש לכתיבת התסריט. הוצגו בו בין השאר יומנו של ויינר מ-93, סקיצת המחזה מאותה שנה המתאר את תולדות בית הזונות שבו גדל דון (יש שם גם דמות בשם פגי), שפע פתקים, רעיונות והערות משנות שידור הסדרה וכמובן תסריט הסצנה הראשונה במכונת כתיבה, בסמוך למסך שהקרין אותה שוב ושוב. מעניין אגב שבתיאור הסצנה הפותחת מופיעים גם "proud fathers with their perfect wives and children, driving cars" (ציטוט מהזיכרון, כי בעיקרון היה אסור לצלם) שלמיטב זכרוני לא הופיעו בסופו של דבר. את כל אלה מלווים סצנות מסרטי הסיקסטיז וספרים ששימשו השראה לוויינר, אולי כדי להזכיר שהוא בכל זאת לא המציא הכל.

בסמוך ניצב חדר הכותבים של העונה השביעית, כלומר שולחן שמזכיר את חדר הישיבות של SCDP ולוח ענק המתייג כל דמות בכל פרק במילים כמו "unmanageable" (פגי, 7.01), "old friends" (בטי, 7.07) ו- "activate" (רוג'ר, אותו פרק). דווקא הפתקים של גינזברג וסאלי מהפרקים הקריטיים הוסתרו על ידי פוסטרים של הסדרה, ונותרתי סקרנית לדעת ויינר בחר לתאר אותם כדי להנחות את הכותבים בכתיבת הסצנות המפורטת.

MM Museum 05

תלבושות לאורך הסדרה

החלק השני הוקדש לתלבושות ולאביזרים של הדמויות כך שלכל דמות, לצד 'לוח ההשראה' ששימש את מעצבי התלבושות וכלל גזירי עיתון ובו טיפוסים רלוונטיים ותלבושות אופייניות, הוקדשה פינה ובה מבחר תלבושות ייצוגיות, אביזרים שכיחים וכמובן מסך המקרין את הסצנות התואמות בלופ. בולט כאן הפירוט האובססיבי של ויינר ובכלל זה התמונות של סאלי ובובי בארנק של דון וכרטיסי הביקור המתחלפים של פגי, לצד פריטים כמו הצעת השכר של טד צ'ו לפגי, המכתב של סאלי לסנטה קלאוס, תנאי החזרה לעבודה של דון וקערת המטבל המזעזעת שקיבלו פיט וטרודי לחתונה.

נדמה לי שג'ואן זכתה להכי הרבה תלבושות, ובכלל זה השמלה הירוקה המוכתמת מסוף העונה השלישית ("סגור את הדלת, שב") ושמלת המתנה האדומה מפרק הכריסמס של העונה הרביעית. מייגן יוצגה כמובן על ידי שמלת הזוביזו המפורסמת, והסצנה כולה, שהייתה היחידה עם סאונד בחדר, יצרה אווירה מטרידה משהו כשהשיר התנגן שוב ושוב. די ברור שמי שלא מכיר את הסדרה יתרשם אמנם מהאווירה הנוכחת אבל יתקשה לתפוס את מהות המהפך של פגי או הקסם של רוג'ר; מעניין מה תפסו מזה חבורת המחויטים שהסתובבה בחדר וזכתה לסיור פרטי.

אגב התפיסה של ויינר, פינה מיוחדת הוקדשה לפרק "הבורחים" ולשתי המסיבות שנערכו בו, והציגה זה מול זה את מסיבת הבורגנים המיושנים שערכו הנרי ובטי מול המסיבה ההיפית-קליפורנית של מייגן, כדי להציג את השינוי התרבותי והעיצובי שהתחולל בחברה האמריקאית, כמו גם את התפקיד של הסצנות האלה בכוונון מערכות היחסים של בטי והנרי מחד גיסא ושל דון ומייגן מאידך גיסא.

בדרך כלל כשמסיירים במוזיאון (כמו שעשיתי הרבה בימים האחרונים) החוויה מורכבת מסקרנות לגבי מה שיתגלה מעבר לפינה, לא פחות מאשר למשמעות של הדבר שנבחר להיות מוצג על הקיר. בחלק השלישי של התערוכה (שלא הייתה גדולה מאוד) קרה בדיוק הדבר ההפוך, כשצעדתי אל תוך המראה המוכר להפליא של מטבח הבית באוסינינג, על מכשירי החשמל המיושנים ואריזות המזון מעל המקרר (חטיפי Utz!). אם הייתם פעם הצילומים של תוכנית בארץ או צפיתם באמן אהוב יוצא מיוטיוב ועולה על הבמה בשר ודם אתם מבינים את התחושה המערערת שבה משהו מוכר מאוד אך וירטואלי הופך לממשי.

MM Museum 03

המטבח מהבית הישן

כשמדובר בסדרה כמו מד מן, שגם כך גורמת לצופיה להתייחס לדמויות פיקטיביות כאילו הן אמיתיות ולהתדיין על הבחירות שלהן ולא של היוצרים, זה הופך לקריפי כמעט. התחושה הייתה אפילו חזקה יותר בסט השני, המשרד של דון ב-SCDP על כל פרטיו ודקדוקיו, כשלצדו חוזרים ומוקרנים הרגעים המופתיים של דון ופגי מהעונה הרביעית – דנים בקמפיין הסמסונייט ומתווכחים על הקרדיט לפרס הקליאו – בחירה מדויקת של הרגעים הדרמטיים ביותר שהתחוללו בסט המשרדי האפרורי לכאורה. אם דאגתם, כל המסמכים שעל השולחן מסומנים בלוגו של החברה והמאפרה מלאה בסיגריות.

החלק האחרון, שהוקדש לפרסום, היה המאכזב דווקא. העוצמה והמרכזיות של הצגות הקמפיינים בסדרה היתרגמה לכדי קיר אחד ובו מבחר מהמודעות הבולטות – ג'קי ומרילין, הילטון, יגואר, הרשי וגם הקמפיין האימהי למרק שדון שלף מהמחסן תחת השפעת סמים (גם בלוק הסקיצות של סטן נתלה על הקיר). פרסום הוא לא אמנות וקמפיינים הם לא אוסף של יצירות בפני עצמן, ובכל זאת קשה לומר שהחלק הזה שיקף את התפקיד החשוב של הסיסמאות והדימויים האלה בסדרה כולה. באופן דומה חשתי בחסרונם של צילומי המסך, אותה יצירה אינטרנטית פופולרית (רוצו לטאמבלר Mad Men Screenshots with Things Drawn On Them אם עוד לא נתקלתם), לא בגלל שזה דבר שהיה סביר להציג כמו בגלל שהם מיטיבים לתפוס את השילוב בין תפאורה מדוקדקת, תלבושות מרהיבות ושחקנים מופתיים, בדרך כלל בקומפוזיציה שמלמדת לא מעט ושיש בה יופי בפני עצמה. כך שלמרות ההתרגשות בקרבה לדבר עצמו ובהיחשפות לרמת הדקדוק בפרטים, הרי שהתערוכה מבהירה היטב שהשלם לא מתקיים רק בזכות סך חלקיו אלא בזכות מי שיודע לחבר את הכל לכדי יצירה מופתית אחת.

***

התערוכה "Matthew Weiner's Mad Men" מוצגת ב-"Museum of the Moving Images" בקווינס, ניו יורק, עד ה-14 ביוני.

MM Museum 04

הצצה לחדר הכותבים

MM Museum 09

רשימות לתוואי הדמויות בפרק "הבורחים"

MM Museum 08

רשימות נוספות

MM Museum 07

ועוד. מצליחים לשייך למשהו?

MM Museum 06

החפצים של דון

תגיות:

מד מן 7.13: נתיב החלב והדבש

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/05/2015 בקטגוריה ‏כללי, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 13

פורסם לראשונה בוואלה

מאז יומה הראשון של "מד מן", בפרק הפתיחה הקרוי "עשן נכנס לתוך עיניך", מילאו הסיגריות והעשן שלהן את הסדרה. כמעט כולם עישנו כל הזמן במשרדים, בבתים, במטוסים, ברכבות, ליד ילדים, בהיריון. עסקי הסיגריות שיחקו תפקידי מפתח גם בחייה של 'סטרלינג קופר' ובסוכנות שנולדה ממנה, עד שהגיעו אל קצם עם המאמר שפרסם דון ב-1965: "למה אני מפסיק עם הטבק". באפריל 1970 חתם סוף סוף הנשיא ניקסון על התקנה שאוסרת על פרסום סיגריות באמצעים משודרים, אבל זה לא מאוד עוזר למי שהן כבר היו חלק מחייו, ובמקום שבו כולם מעשנים כמעט כל הזמן הגיוני שמתישהו מישהו יחלה בסרטן. העשן נכנס גם למקומות נוספים מלבד העיניים.

ביי ביי בירדי

סאלי וסבא ג'ין מעט לפני מותו

אוי, בטי. דווקא אחרי שדמותה סוף סוף התפתחה, התבגרה קצת, מצאה סוף סוף דרך לפסוע בה כעצמה ולא כאשתו של או אמא של. נפרדת יפה מדון, נפרדת יפה מגלן. ואז נוחתות עליה החדשות הסופניות.

זו אינה הפעם הראשונה שבה בטי מתמודדת עם חדשות בריאותיות מהסוג הזה, אלא שבניגוד לבעבר, הפעם הן חד משמעיות. בעונה החמישית בטי הלכה לרופא כדי שירשום לה כדורי הרזיה, אבל אחרי שבדק אותה איתר גוש חשוד והורה על שורת בדיקות. "את נשמה נהדרת", אמרה לה מעט אחרי כן מגדת עתידות, "את חשובה מאוד לאנשים שסביבך. את סלע". בטי התייפחה, ולמעשה כל ההתנהגות שלה הייתה שונה בתכלית מכפי שהיא נוהגת הפעם – מקבלת מיד את הדין, כופה אותו על קרוביה ומנסה להמשיך כרגיל. אם הייתה בוחרת בטיפול, בטי הייתה יכולה לקנות לעצמה עוד 9-12 חודשים. לא ברור כמה זמן נותר לה לחיות בלעדיו, אולי ראינו אותה כעת בפעם האחרונה. אבל יותר מאשר עצוב על בטי, עצוב שאמה של סאלי עומדת למות.

בפרק השני של העונה הנוכחית ישבו סאלי וחברותיה קרול ויולנדה על המיטות שבחדרן במעונות, ודיברו על סידורי הנסיעה ללוויית אם חברתן שמתה מסרטן. בדיעבד כמעט כל הדברים שאמרו אז נראים כמו רצף של סימנים מבשרי רעות. סאלי הודתה שהמוות שלה מדכדך. קרול אמרה, "אני יודעת, אבא שלה הרוס". יולנדה אמרה, "היא אמורה להיות יפהפיה אמיתית".
"אתן יודעות ששרה תפסיד לימודים עד חג הפסחא?" אמרה קרול. "הלוואי שאמא שלי הייתה מתה".
"הייתי נשארת כאן עד 1975 אם יכולתי לשים את בטי בקבר", אמרה סאלי בציניות והחזיקה את הסיגריה שלה כמו שאמה עושה.

זו כמובן רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שסאלי התמודדה עם מוות. אחד הרגעים הזכורים ביותר בחייה כפי שראינו אותם הוא מותה של סבה האהוב ג'ין שבע שנים קודם לכן. זה היה כל כך נורא, כיצד באגביות סיפר השוטר לבטי על מות אביה בלי שום התחשבות בילדה בת ה-9 שמסתכלת עליו בחשש ופולטת "אוי לא!" שובר לב.

Mad Men - 07x13 - The Milk and Honey Route - Gene

רוחו של סבא ג'ין שרתה על הפרק. דון פגש במי שנראה כאילו הופרד בלידתו מחמיו המנוח – דל היל, בעלי המלונית הקטנה שדון שהה בה. יחד עם יתר ותיקי המלחמה בשולחן הוא שר גרסה אלכוהוליסטית ליאנקים הבאים ב-"Over There", השיר שהתנגן גם בפרק ההוא. מעשיה של בטי עם סאלי הזכירו מאוד את אביה. כאשר אילץ אותה לשבת ולדבר על הסידורים לאחר מותו, היא נאותה אחרי מחאות אך לבסוף אמרה לו: "אני לא מבינה למה אתה אוהב לדבר על זה כשאתה יכול לראות כל כך בבירור שזה מעציב אותי. אתה אנוכי ומורבידי".

אולי גילה הצעיר הכשיר אותה לכך, אבל סאלי טובה בהרבה בהתמודדות מעין זו מאשר אמה. מספר חודשים אחרי מותו של סבא ג'ין נרצח הנשיא קנדי. סאלי הילדה הביטה באמה הבוכייה, לא לגמרי מבינה מה בדיוק קרה, אבל בכל זאת הניחה את ידה על כתפה לנחם. ממש בדומה למה שעשתה עכשיו עם הנרי, שפרץ בבכי מול עיניה בדיוק באותו מקום שבו שוחחה עם חברותיה. היא מצליחה להיות בוגרת, והפעם עולה בידה גם לרסן את האסון הפרטי שלה, אבל האינסטינקט הראשוני שלה למשמע החדשות הוא לכסות את אוזניה כמו הילדה הקטנה שהיא נאלצה להפסיק להיות.

ילדה קטנה

המוות בא למצוא אותי

"המוצר שלעולם לא משתפר, גורם למחלות והופך אנשים ללא מאושרים"
(מתוך המכתב שכתב דון לעיתון נגד העבודה עם 'לאקי סטרייק' ועם חברות סיגריות, 1965)

"אני לא אוהב את הרעיון שתלכי ללוויות… אני שונא את העובדה שהיית צריכה לראות את זה", אמר דון לסאלי על אמא של חברתה. מי כמוהו יודע. דון עצמו היה מוקף במוות כל חייו. אמו הסתלקה מהעולם כשילדה אותו, אביו נהרג מול עיניו, אמו החורגת ששנאה אבל גידלה אותו מתה, כך גם הדוד מאק שהיה נחמד אליו, את אדם אחיו איבד בגלל מה שדון עצמו עשה לו. את אנה דרייפר ורייצ'ל מנקן ועכשיו בטי פרנסיס, שלוש מהנשים המשמעותיות בחייו, הוא איבד למחלת הסרטן. מרגע שדון נולד נעלמו האנשים שהיו אמורים להיות שם בשבילו, והמשיכו להיעלם שוב ושוב גם אחרי שמתו. הוא רצה למנוע מסאלי את הקרבה הזו למוות, את רדיפתן התמידית של רוחות הרפאים, אבל זה לא באמת משהו שהוא יכול לגונן עליה מפניו.

דון פגש בבטי חודש לפני כן, בפרק הקודם, בזמן שישבה במטבח וקראה ספר של פרויד. אותו אבי פסיכואנליזה שדוקטור גוטמן השתמשה בו בפרק הבכורה של "מד מן" כדי לספר על משאלת מוות שיש לבני אדם, ושאולי כדאי להשתמש בה בשביל אסטרטגיית הפרסום של 'לאקי סטרייק'. דון דחה את ההצעה הזו מכל וכל, ולבסוף הלך על אישוש האושר. הסיגריה לא קטלנית – היא קלויה. "אושר הוא הריח של מכונית חדשה. זה החופש מפחד".

אבל מדובר במסך עשן-סיגריות. דון מוכר את השקר, כפי שאיבחן פעם ביטניק אחד, ומאז ומתמיד מכר אותו גם לעצמו, עד שנשבר אז במצגת מול אנשי 'הרשי'. המציאות טופחת על גבו כפי שהיא עושה בפניו. גם עתה, כשדון משיל מעצמו בזה אחרי זה את כל מה שהגדיר אותו כדון דרייפר – אשתו, הדירה, הסוכנות שהוא שותף בה, העבודה ("עבדתי בפרסום", הוא אומר בלשון עבר) וכעת המכונית שלו – הוא מחייך לעצמו. משוטט לו בנתיבי החלב והדבש שלו, בזמן שהמוות מתגנב מאחוריו בלי שידע.

החיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה תקבל

אתה פשוט עושה את מה שאתה חייב לעשות כדי לחזור הביתה

"אני מתעורר בבוקר ומסתכל לטרודי בעיניים וחושב, 'אנחנו אמורים להיות איש אחד'. אבל כמה שאני מנסה… היא רק עוד זרה"
(פיט לפגי רגע אחרי ששכבו על הספה במשרד הישן שלו, 1960)

לאורך כל חייה שיקפה "מד מן" את דון בדמויות שבאו לעומתו, כך שסופה של כל אחת כזו הוא בעצם מקום שבו דון היה יכול למצוא את עצמו. שמח בחלקו כמו טד צ'ואו, בא לכבוש כמו פגי אולסון, שיכור פאתטי כמו דאק פיליפס, טורף את נפשו כמו ליין פרייס, מאבד את שפיות דעתו כמו מייקל גינזברג או חוזר אל נקודת ההתחלה כמו פיט קמפבל.

דון כתב לעצמו פעם ביומן, "אנחנו פגומים כי אנו רוצים כל כך הרבה יותר. אנחנו הרוסים כי אנו משיגים את הדברים האלה ומייחלים למה שהיה לנו". אבחנה דומה לזה היתה לפיט ואחיו באד כאשר שוחחו. "ככה אנחנו", אמר באד. "אבל למה?" שאל פיט, "תמיד מחפשים משהו טוב יותר, תמיד מחפשים משהו אחר".

מבין כל ההשתקפויות נראה שפיט קיבל את הסוף הטוב – חזרה לאשתו ולבתו המרהיבות, אל משפחתיות חדשה וניסיון מחודש. הוא לא הצליח למכור לטרודי את העבר, מפגשים עם לקוחות בתור הרעיה, אבל מצליח למכור לה את העתיד: איחוד משפחתי בעיר אחרת עם בעל פחות טיפש. זו לא התחלה של משהו אלא ניסיון נוסף מאותו דבר, כי הדבר הזה היה טוב והוא הרס אותו במו ידיו. לשם כך טרודי ופיט מוכרחים לעמעם את הפגמים, לשכנע את עצמם. פיט אומר לה שתמיד אהב אותה, והוא אולי מאמין בזה באותו רגע, אבל זו רחוקה מלהיות האמת.

מי יודע, אולי פיט באמת השתנה, ונדמה שהוא אכן אוהב אותה עכשיו. טרודי היא ללא ספק מציאה ולא סביר שבר דעת לא יבין את זה, במיוחד אחרי שכבר איבד אותה. העובדה שכך (כנראה) מסתיים סיפורם ב"מד מן" מלמד על כך שהם בדרך נכונה. אבל על פי מסורת ההשתקפויות של דון, מה שהכי חשוב לקחת מהסיפור של פיט הוא הדבר שהניע אותו לעשות את מה שעשה: השאיפה לא להיות כמו אביו.

הסוף הטוב

בדומה לפיט – דון בכל זאת הגיע אל נקודת ההתחלה. היו המון אזכורי שריפה לאורך העונה, כבר דיברנו עליהם תוך תהייה אם הם מרמזים על שריפה של ממש או על אותה שריפה שהתחילה הכל, מותו של דונלד דרייפר האמיתי. על סמך הפרק הזה נדמה שהאופציה השנייה היא הנכונה, והיא לא הגיעה בלי שריפה נוספת – זו שכילתה את המטבח של תושב מקומי ושבעטיה הרימו חבריו אירוע התרמה. במפגש וטרנים שלרגעים מרט את עצביו של דון מתוך חשש שמישהו יזהה אותו, בשולחן שהיה מעין קבוצת תמיכה, דון נאלץ לראשונה להתמודד באמת עם עברו. לא עם השקר והזהות הגנובה, דברים שכבר סיפר לאי אילו אנשים בחייו, אלא עם העובדה שהוא עצמו האחראי למותו של דון המקורי. או בפשטות: "הרגתי את המפקד שלי". ניסוח כה מפורש שמבהיר בבת אחת את כובד משקלו של מת נוסף על כתפיו של דון.

אבל במעמד הזה, עם רמיזות למעשי קניבליזם מתוך רעב, דון מבין שהוא לא לבד במעשים הנוראיים בשעת מלחמה. זה לא מונע מעט אחרי כן מהאחרים לחשוד בו – בצדק, בערך – כנוכל וגנב, אבל זה המחיר של להיות הזר. "מה יש בבית?", אמר נווד חולף, גבר שהגיע במקור מניו יורק, לילד דיק וויטמן לפני שנים רבות. "היתה לי משפחה פעם. אישה, עבודה, משכנתא. לא יכולתי לישון בלילה מרוב שהייתי קשור לדברים האלה. ואז המוות הגיע לחפש אותי… אז בוקר אחד שחררתי את עצמי עם הבגדים שעל גופי. עכשיו אני ישן כמו אבן". כבר חודש דון משוטט לו ברחבי ארה"ב, חי לו מהתחלה של משהו להתחלה של משהו, המתכונת שהוא כל כך אוהב, אולם מתקשר הביתה בקביעות, לא מוותר על שיחות עם ילדיו. בניגוד לנווד שביקר בבית משפחת וויטמן בשנות השלושים, יש קשרים שדון לא חותך.

פיי מילר, שקלעה פעם בדיוק רב כשהטיחה בדון כי הוא איש של התחלות, גם איבחנה עוד לפני כן כי הפרסומת שעליה זכה בפרס עוסקת בילדות של מישהו. ההסתכלות הזו תמיד היתה חלק מהותי ממנו ומ"מד מן", שבעקביות הבהירה לנו כי הילדים, הילדוּת, הם העניין. בעבר דון סימן את הילדה בציור של סאל ל'מוהוק איירליינס' כדי להוביל את פגי לסלוגן "מה הבאת לי, אבא?". מספר שנים אחרי כן ניסו שניהם לפצח את הפיץ' ל"ברגר שף", ודון הציע לעשות את זה מנקודת המבט של הילדים. האלמנט הזה הוא מה שללא ספק יעצור את הנווד המקנן בדון, גם אם בעל כורחו. כשם שבטי לא רוצה שסאלי תיאלץ כמוה לחוות את גסיסתה האיטית של אמה, כך ודאי דון לא ירצה שילדיו יגדלו בלעדיו.

אתה יכול גם לתקן, כן כן

קטנות

* בשנות השלושים, השפל הגדול, היו כל כך הרבה "ג'נטלמנים של הרכבת" עד שיצא לכך ספר הדרכה מצליח למדי – "נתיב החלב והדבש", על שמו קרוי הפרק. "הדרך שנווד אמיתי פוסע בה לעולם לא נגמרת", גורס הספר. "היא תמיד מכוונת אל השקיעה המבטיחה, אבל לעולם לא לגמרי מממשת את ההבטחה שלה. על כן הדרך שהנווד משוטט בה תמיד קוראת לו להמשיך… כל עיקול חדש בדרך מפכח מאשליה אבל לעולם לא מאכזב, כך שכאשר אתה מבין את רוח הנווד, אתה לעולם לא מגיע אל קיר האבנים של התפכחות מוחלטת. אתה צועד בתקווה מעיקול אחד בדרך למשנהו, עד שלבסוף אתה נופל מהצוק". אלה היו חייו של דון עד כה. הולך מעיקול לעיקול עם איזושהי תקווה לשינוי, אבל מתפכח מאשליות בזו אחר זו.

* החסות שדון פורש על אנדי היא חלק מהנטייה שלו לסייע לנשמות אבודות שנקלעות לזמן מה לדרכו, תמיד עם קשר כלשהו לרכבו – קדמו לו זוג טרמפיסטים שלקח במכוניתו (ואז השניים סיממו ושדדו אותו באלימות), את אחיה האפליפטי של סוזן הוא הסיע, נתן לו כסף ואת כרטיס הביקור שלו למקרה שיצטרך עזרה, לגלן בישופ הוא איפשר לנהוג ברכב שלו אחרי יום רע במיוחד, וכמובן היה הטרמפיסט בסוף הפרק הקודם.

* מדהים היה לראות כיצד הרופאים מתעקשים לדבר עם בעלה של בטי ולהסביר לו הכל על חומרת מחלתה, בזמן שהיא יושבת שם בצד ובוהה.

* זהו הפרק השני בתולדות הסדרה שפגי לא מופיעה בו. קדם לו "שכר ועמלות" מהעונה החמישית – פרק התאבדותו של ליין, אחרי שעזבה את הסוכנות לטובת 'קאטלר גליסון צ'ואו'. גם רוג'ר וג'ואן נעדרו מהפרק.

* את ג'רי שלחם בקוריאה גילם דיוויד דנמן, הוא רוי ארוסה של פאם מ"המשרד". את אנדי החדרן גילם קרטר ג'נקינס, ששיחק בשלל תפקידי משנה, אבל אולי זכור במיוחד מתפקידו כנער הצעיר מיילס בסדרת המד"ב המעולה וקצרת הימים "מעמקים" ("Surface").

Mad Men - 07x13 - The Milk and Honey Route 04

מיילס ורוי

תגיות:

מד מן 7.12: האופק האבוד

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/05/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 12

פורסם לראשונה בוואלה

כאשר דון טס לבקר את מייגן בתחילת העונה הנוכחית, הוא נשאר ער לילה אחד וצפה בתחילתו של הסרט "האופק האבוד" של פרנק קפרה. "האם לא חלמתם מעודכם על מקום שבו ישנו שלום וביטחון, היכן שהחיים אינם מאבק אלא עונג מתמשך?", נפתח הסרט בכיתוב. "מובן שחלמתם. כך חלם כל אדם מאז ראשית הזמן. תמיד אותו חלום. לפעמים הוא נקרא 'אוטופיה', לפעמים 'מעיין הנעורים', לפעמים פשוט 'חוות התרנגולות הקטנה הזו'". במהלך הסרט עצמו מגיעים הגיבורים אל שנגרילה, עיר אוטופית בדיונית בינות להרי ההימלאיה שבה התושבים חיים מאות שנים ועדיין נראים צעירים, מחלות נעלמות וההרמוניה שורה בכל.

אבל אין שנגרילה ב"מד מן", אנחנו כבר יודעים מזמן שאוטופיה היא המקום שאינו יכול להיות, כך ששם הפרק מהווה הטעיה. האופק האבוד הוא בדיוק זה – אופק שאין דרך להגיע אליו. הרי בסופו של דבר היכן שלא תימצא, תמיד יהיה אופק.

הכוכבים נראים מאוד שונים היום

משהו מאוד מרגש פעפע מתחת לפרק היפהפה הזה כמעט בכל רגע בו, רחשים סוריאליסטיים שנבעו מהאורגן מבשר הרעות של רוג'ר, מברט המפציע לצד דון, מכל כך הרבה מחוזות חדשים שהוצגו לנו בבת אחת. החשש שהמעבר לתאגיד החדש ועצום הממדים יפיץ את אנשי 'סטרלינג קופר ושות' כה וכה – התממש. המשרד של דון נמצא בקומה ה-19, רוג'ר בקומה ה-26, הארי בקומה ה-24, סטן בקומה ה-14 וכן הלאה וכן הלאה. מחמיץ לב לראות כיצד כולם מתפזרים איש איש לפינה שלו.

ג'ואן היא הנפגעת העיקרית מהמעבר. פיט אמר לה בפרק הקודם שב'מקאן' לא יודעים עם מה הם מתמודדים, דון אמר לה הפעם שהוא בטוח שתצליח לפתור את הבעיה – שניהם טעו. ג'ואן היא דג קטן וחסר חשיבות בבריכה הענקית של 'מקאן", על פי יחס הגברים כלפיה נראה כאילו לא השתנה דבר מאז הפרק הראשון של "מד מן", והיא נוחלת מפלות בזו אחר זו עד שמגיעה שעתה להכיר באמת ולהתפשר. הסטטוס וההכרה שבנתה לעצמה בדי עמל והקרבה בעשור האחרון פשוט נמוגו ב'מקאן'. היא לא מסכימה להיות קורבן פעם נוספת, כך שהעזיבה שלה, הגם שנעשתה מתוך אילוץ ולא על פי תנאיה, מהווה בכל זאת ניצחון מסוים. אולי 'מקאן' היא דינוזאור מיושן, אבל זוהי ניו יורק, יש מספיק מקומות טובים לעבוד בהם ולא מעט רשתות שג'ואן טוותה לאורך השנים. היא לוקחת איתה את כרטיסיית מספרי הטלפון – אינדיקציה לכך שבכוונתה בהחלט להמשיך לעבוד. אולי ב'אייבון'? הרי חברתה הוותיקה קייט עובדת שם והמשרדים שלהם ממש לא רחוקים.

פגי לעומת זאת תיעלה את ג'ואן. אחרי שפקדה עם רוג'ר את משרדי 'סטרלינג קופר ושות' כמו רוחות רפאים, כולל אורגן, גלגיליות ושיחת רעים מקסימה ומסכמת, פגי מגיעה אל 'מקאן' סוף סוף באיחור של ארבעה ימים. האופן שבו פסעה במשרד בהילוך איטי וברקע מתנגנת המוזיקה הכל כל מזוהה עם ג'ואן, הזכיר מאוד סצנות רבות כאלה בכיכובה של הג'ינג'ית. על פגי לא הסתכלו מאותן סיבות, היא לא מהממת כמו ג'ואן, אבל כמוה פוסעת במסדרון כאילו המקום שייך לה וזוכה למבטים מכל עבר. משקפי השמש על עיניה, סיגריה משתלשלת מצד פיה, הציור היפני המיני-ביזארי מוצג לעין כל. היא לא כאן כדי לגרום לגברים לחוש בנוח.

באשר לרוג'ר – יש משהו אפלולי בעובדה שהסופרלטיב היחיד ששירלי מוצאת לנכון להעניק לו הוא "מבדר", במוזיקה המורבידית, בהערה על קומת המבוגרים שבה תקעו אותו ובאנקדוטה על כך שהיה צריך שידחפו אותו כדי לקפוץ למים. בניגוד לאופן שבו ויתר בקלילות על 'סטרלינג קופר' המקורית, נדרשים לו הפעם מספר ימים כדי להיפרד מהמקום ומהחפצים, לסתום את הגולל על מפעל חייו האמיתי, זה שבנה במו ידיו ולא קיבל בירושה. כל אלה לא נשמעים כמו הבטחה גדולה עבורו להמשך. מצד שני, הוא כבר היה בשפל גדול מזה בעבר ויצא ממנו, אז מי יודע.

אני מרגיש מאוד שקט, ואני חושב שהחללית שלי יודעת לאן לטוס

"אני אמורה להגיד לך שאיחרת את הטיסה"
(רייצ'ל מנקן בחלומו של דון, הפרק השמיני לעונה)

בדיוק כאשר דון קם ממקומו במהלך הישיבה על בירה מילר, אומר ביל פיליפס, מנהל בכיר ב'מחקר קונוויי', על הצרכן האפשרי: "כדאי שיהיה יותר מזה, או במקרה הזה – פחות". נשמע כמו משפט המיטיב לקלוע למצבו הנוכחי של דון. מדהים להיווכח שהוא עדיין מצוי בשלב ביניים. מתגורר כרגע במלון ומחכה שיסיימו להכין את הרצפה בדירה החדשה שלו. איך לא – אין לדון היכן לעמוד. הוא מצטרף בחדר הישיבות אל עמיתיו, בורג בפס ייצור, אחד מתוך מאה בקופסה המונה "כמה מהדמיונות הטובים ביותר של התעשייה". מול כל אחד מהם ניצבים על השולחן עט של 'מקאן', חוברת נתונים, רוסטביף ופחית קוקה קולה. דון שומע את ביל מדבר על מרכז אמריקה, מסוג המקומות שדון עצמו ודאי הגיע מהם. וויסקונסין היא אחד השמות שמונה ביל, משם הגיעה דיאנה. דון נסוג אל תוך עצמו.

זהו הפרק השלישי מהסוף ומעשיו של דון מהדהדים אל הפרק השלישי מההתחלה, כאשר נטש את מסיבת יום ההולדת השישי של סאלי שהמה משכניו, ישב במכוניתו מול מסילת הברזל ונרדם מול הרכבות החולפות. הפעם במהלך הישיבה דון מסב מבט אל החלון, אל האופק, ומבטו נתקל שוב בכלי תחבורה שיכול לשאת אותו משם, מטוס חופשי, עתיר הבטחה, מעבר לאמפייר סטייט בילידינג. כשם שעזב את הבית במפתיע כך עושה הפעם דון בעבודה (בית הרי אין לו). בורח כמו שהוא יודע לעשות כל כך טוב, יוצא אל הדרכים, נוסע מערבה. על פי הגיחוך הקטן של טד מתחת לשפם כאשר דון פוסע החוצה, נדמה שהוא סבור כי זו הפעם האחרונה שייראה את עמיתו שוב בבניין הזה.

מאחוריו הוא משאיר את המשרדים של 'מקאן', עטויים גווני חום המזכירים מאוד את אלה של 'סטרלינג קופר' של תחילת שנות השישים. במקביל אד, עובד הארט של פגי, מדבר יפנית בטלפון במשרדים השוממים של הסוכנות הישנה, רוג'ר מביא לפגי את הציור שהיה תלוי במשרדו של ברט. רוחו של קופר שרתה על הפרק גם בלי שיבליח במכוניתו של דון. אחרי שבע שעות נסיעה הוא הוזה אותו שוב כשם שעשה מיד אחרי מותו, אבל הפעם באופן אורגני והגיוני בהרבה. השיחה ביניהם היא בעצם שיחה של דון עם עצמו, מה שמספק לנו הצצה נדירה מיד ראשונה אל רחשי לבו. "מה יש ברסין? אולי איזו מלצרית שלא איכפת לה ממך?… אתה אוהב לשחק את הזר", הוא מפגין מודעות עצמית גבוהה, ולבסוף אף קורץ לאלגוריה של "מד מן" כולה בציטוט מתוך "בדרכים": "להיכן נוסעת את, אמריקה, במכוניתך הנוצצת בלילה?".

מפתיע שרק עכשיו מאוזכר "בדרכים", ספרו של ג'ק קרואק מ-1957 החולק מוטיבים משותפים רבים עם "מד מן". בראש ובראשונה החיפוש אחר משהו, חמקמק, בלתי מוגדר, אם זה אושר או חלום אמריקאי או אוטופיה. הפוך מ"מד מן" – דון דרייפר ניסה בכל מאודו להשתלב בחיי התלם, בדיוק מה שבן דמותו של קרואק משיל מעליו לטובת מין, סמים ונדודים – אבל אלה הם אמצעים שונים להשגת אותה מטרה. ב"בדרכים" הדבר הזה אינו מושג, וסביר להניח שכך יהיה גם עם דון ב"מד מן".

כדור הארץ כחול

השילוב בין "Space Oddity" של דיוויד בואי לבין "מד מן" הזכיר לי את בת' (אלכסיס בלדל), אהובתו הדכאונית של פיט מהעונה החמישית. דיוויד בואי אומר בשיר (בתרגום חופשי), "אני פוסע מבעד לדלת / וצף באופן הכי משונה" – בת' אמרה לפיט כי לפעמים הכל כה אפל עבורה עד שהיא מרגישה שנפתחת דלת והיא רוצה לפסוע דרכה. בואי ממשיך: "על כן כאן אני יושב בקופסת פח / הרחק מעל העולם / כדור הארץ כחול ואין דבר שאני יכול לעשות", מה שמזכיר את אמירתה של בת' לפיט על כך שהעיניים שלו נראות כמו צילומי האסטרונאוטים של כדור הארץ מהירח. "לא הפריע לך לראות את כדור הארץ כל כך זעיר ולא מוגן, מוקף אפלה?" היא שאלה.

המקרה של בת' הסתיים עם טיפול חשמלי שמחק את זכר פיט מראשה, ולמעשה כך זה נגמר כל פעם מחדש כי אחרי זמן מה היא חוזרת על אותם דפוסים. בדומה לדון, בדומה לדיאנה. בעלה אמר לו דברים דומים לאלה שנאמרו לפיט: הם אינם הגברים הראשונים שעברו את החוויה הזו עם האישה שנראתה להם כל כך אבודה.

דיאנה באואר היתה ונותרה השתקפות של דון. אפלה, תלושה, אנוכית, נודדת כמו נווד ממקום למקום. הפרבר הזה ברסין, וויסקונסין, נראה דומה להפליא לאוסינינג שבו גרה פעם משפחת דרייפר הכאילו-מאושרת, והבית של משפחתה מזכיר מאוד את הבית שהיה גם לדרייפרים. לורה באואר מכניסה את הזר פנימה למרות שבעלה לא בבית, כשם שעשתה בטי דרייפר עם איש המזגנים בעונה הראשונה, למורת רוחו של דון.

עשור אחרי כן הוא ממחיש את הסכנה שעשויה להיות גלומה באנשים זרים המופיעים פתאום על מפתן הדלת. "דון דרייפר, 'מקאן-אריקסון'", עוטה את "ביל פיליפס, מחקר קונוויי" ואז על פי הצורך הופך לגובה חובות. הוא עושה את זה טוב, אבל לא עד כדי כך. אמן ההתחזות התחיל לאבד את זה עוד לפני כן, הרגיש שאין לו כלום ושלא עשה שום דבר, נחשד כלא יותר מפרצוף יפה. כעת הוא גם לא מצליח לשטות בקליף באואר, שמנסה לספק קצת פרספקטיבה עבור דון לנוכח הדברים שעשתה דיאנה, שבעיניו היתה כה אבודה. "ובכן", אמר קליף, "אני איבדתי את הבת שלי לאלוהים ואת אשתי לשטן. איבדתי הכל". נדרש לו זמן לשם כך, אבל הוא הצליח לבנות משהו חדש.

גראונד קונטרול

לא נראה שנקודת המבט המציאותית והחשובה הזו שוקעת אצל דון. הוא ממשיך לנסוע משם, בכיסו מן הסתם המעטפה עם המזומנים, תעודת הביטוח הלאומי שלו והטבעת של אנה. אבל הוא לא פונה בחזרה לניו יורק אלא מערבה. זה משהו שהוא עושה, כפי שאמר רוג'ר לג'ים הוברט. כך עשה דון בעונה השנייה, כאשר במהלך נסיעת עסקים עם פיט לקליפורניה הוא השאיר את חפציו מאחור, הצטרף לחבורה מחוג הסילון ואחרי כן גם נסע לבקר את אנה דרייפר. כל אותו זמן אף אחד ממשפחתו, חבריו ומכריו לא ידע היכן הוא.

"ג'ים הוברט חזר מהחופשה", אמרה לו מרדית החמודה, "לא לנמנם". זהו עידן חדש שבו דון דרייפר כבר לא עובד בלי חוזה במחיצת חברים בסוכנות פרסום קטנה. הוא לא יכול לנמנם במשרדו, ללכת לקולנוע באמצע היום או להיעלם למספר ימים בלי שיהיו לכך השלכות. אם יש משהו שהסאגה הנוכחית עם ג'ואן הבהירה, זה שהוברט לא יהסס להילחם. 'מקאן' היא חדר הבקרה (mission control), כניסוחו של הארי קריין, וכנראה שדברים לא יחמקו מעיניה.

"אני לא יודע אם זו הונאת המאה", אמר הוברט לרוג'ר על הרכישה כולה, אבל בעיקר על דון עצמו, מה שכמובן לוקח אותנו בחדות אל ההונאה בבסיסו של דון – זהותו האמיתית. היכן שהשריפה התחילה. אד צייר יפה אילוסטרציה לכך, החייל, המצית והשריפה. אם נוסיף לכך את השלט שהתנוסס מאחורי ביל פיליפס בחדר הישיבות של 'מקאן', הסלוגן המעוטר (האמיתי) של החברה, ייתכן מאוד ש"מד מן" רומזת לנו כי הסוד הגדול הולך להיחשף.

Mad Men - 07x12 - Lost Horizon Car

Mad Men - 07x12 - Lost Horizon Truth

קטנות

* אם מישהו עדיין מצפה לקפיצה של דון מחלון בניין המשרדים, הוא בוודאי עלץ לנוכח הזגוגית שאינה מחוזקת כדי הצורך – הרוח שורקת מבעד לחריצים. מצד שני, זהו סמל דומה לפעם הקודמת שבה היה אזכור ל"האופק האבוד" – אז דון לא הצליח לסגור את דלת המרפסת שלו והקור חדר פנימה.

* האם המעלית היא הפעם האחרונה שבה דון נפגש עם ג'ואן? האם זו גם היתה הפעם האחרונה שבה נראה את דון ובטי (בירדי) ביחד? כי זו היתה סצנה מקסימה שבהחלט יכולה לשמש כפרידה יפה.

* דון שומע את "Sealed With a Kiss" בתחילת הנסיעה שלו, ואז הקריין בדמותו של ברט קופר אומר שהוא עדיין לא מוכן להיפרד מהקיץ. סביר להניח שכך גם דון, איש הקיץ בעצמו.

* ה. ריצ'רד גרין, שמגלם את ג'ים הוברט, היה מדהים בשיחה הארוכה עם ג'ואן. כיצד לאט לאט הוא מאבד את סבלנותו אבל מבלי להתפרץ או לתת דרור לזעם העצור.

* בלום ושמידט, אלה היו שמותיהן של הקופירייטריות הלבביות שהגיעו אל משרדה של ג'ואן. האם היה שגשוג של נשים יהודיות במשרדי פרסום בשנות השבעים?

תוספות מעניינות מהתגובות

* כשדון מסתכל אל עבר האופק בישיבה עם מילר, השובל שהתיר אחריו המטוס על רקע בניין האמפייר סטייט הזכיר לי צלב.

* לסדרה תמיד היה יחס דואלי כלפי ג'ואן. מצד אחד גברים לא מתייחסים אליה ברצינות בגלל המראה שלה, מצד שני מתי שהיא כן משתמשת במראה ובמיניות שלה זה מוצג באופן שלילי. וג'ואן לגמרי לא תמימה לגבי הנקודה הראשונה, לשרשרת-עט הזאת שהיא הייתה עונדת בעבר היה תפקיד די ברור.

תגיות:

מד מן 7.11: חיים וזמן

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 27/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 11, ספוילר

John Slattery as Roger Sterling and Christina Hendricks as Joan Harris - Mad Men _ Season 7B, Episode 11 - Photo Credit: Courtesy of AMC

כולם צריכים מישהו להישען עליו

פורסם לראשונה בוואלה

"אתם מוכנים? כי אני רוצה שתקדישו תשומת לב. זוהי התחלה של משהו"
(פרדי רמסן, תחילת העונה השביעית, פיץ' של שעון אקיוטרון)

חלקה השני של העונה האחרונה עד כה קרץ לרגעים וזכרונות רבים מעברה של הסדרה, אבל אף פעם לא באופן כה מאסיבי כפי שעשה הפרק הנוכחי. מעולם ההיסטוריה לא קשרה בין אנשים – המשפט שמלמל לעצמו דון שוב ושוב כשהיה תחת השפעת סמים יחד עם שאר המשרד בעונה השישית – כשם שעשתה הפעם. בשעה ש'סטרלינג קופר' נאלצת להיפרד מבניין Time-Life, הזמן והחיים הצטברו לכדי שכבות על גבי שכבות של אירועים מוכרים שחזרו שוב רק כדי להתהפך על פיהם. התרחשויות אחרות היוו אירוניה עצובה לעבר, ובמקרים מסוימים נסגרו מעגלים אקוטיים בחייה של "מד מן" ולו רק כי נאמרו בקול רם. עם הקרקע הנשמטת מתחת לרגלי הדמויות, מתחת לרגליו של דון, קשה היה לא להעלות על הדעת את הרגע הזה בפתיח שבו הצללית שלו עומדת במשרד בזמן שהכל זולג וקורס במהירות.

"אני מקווה שהיא יודעת שאתה אוהב רק התחלות של דברים"
(פיי מילר לדון דרייפר, סוף העונה הרביעית)

"חכו. זו ההתחלה של משהו. לא הסוף"
(דון דרייפר, שלושה פרקים לפני הסוף)

Mad Men Theme

את תהיי המומה לגלות עד כמה זה לא קרה

דון שאל פעם את פגי אם היא חושבת לפעמים על בנה שמסרה לאימוץ. "אני מנסה שלא", היא ענתה בדומה למה שאמרה עכשיו לסטן, "אבל אז זה צץ משום מקום. גני משחקים".

מעין גן משחקים הוא מה שהגיע אל פתחה הפעם, חבורת ילדים שבאה להתנסות בצעצועים והוציאה את הנוקשות של פגי בחברת האנשים הזעירים האלה, ואת זכרון בנה שאינו רחוק מגילם – הכאב מהפצע הישן שלה. עשר שנים פגי לא ממש דיברה על זה, מלבד השיחה הקטנה הזו עם דון או כאשר בערלות לב הטיחה את האמת בפיט בסוף העונה השנייה ("יכולתי לבייש אותך כדי שתהיה איתי"). היו מאז אזכורים ללא מילים, כמו כאשר החזיקה במשרד את התינוק של ג'ואן בידיה כאילו היא מחזיקה פוטבול, ואז פיט נכנס ושאל "מה זה". או מאוחר יותר כאשר אמו הדמנטית של פיט טעתה לחשוב שפגי היא טרודי ואמרה לה, "אני שמחה ששניכם בלעתם את גאוותכם, אם לא בשביל משהו אז לטובת הילד שעשיתם ביחד".

mad men peggy

קשר משפחתי

הפעם שוב ראה פיט את פגי עם ילדה דבוקה אליה, וההיסטוריה קשרה ביניהם. סודם המשותף הביא את פיט לגלות לה מיד את הידיעה שאך זה גילה בעצמו. נתיב הפוך מכפי שהיה בין פגי לסטן, ידידה הטוב ואיש סודה משכבר – קודם היא סיפרה לו על 'מקאן', אחרי כן על התינוק. היא לא יכלה לסכור עוד את פיה מפאת דברי אמה של הילדה-השחקנית, והיא עצמה יזמה את השיחה עם סטן. במהלך הסצנה המשמעותית הזו ביניהם התנגנה הנעימה "Stranger on the Shore", קטע אינסטרומנטלי של אקר בילק שכבר נשמע פעמיים בסדרה: בסוף העונה השנייה – הפרק שבו פגי מספרת לפיט שהרתה לו וילדה בן; ובפרק ה-11 של העונה השישית – הפרק שבו אמו של פיט טועה לחשוב שפגי היא טרודי. לא מקרי, סביר להניח.

כל הרגעים האלה התנקזו אל הפרק הנוכחי בכלל ואל הסצנה הזו בפרט. לא רק את האמת חשפה פגי בפני סטן אלא את ההשלכות שלה, כאלה שממצות על רגל אחת את הסיפור של פגי, זו ששאלה פעם את דון המזכירה אם היא חושבת שהיא מתנהגת כמו גבר. "אף אחת לא צריכה לטעות כמו שגבר עושה בלי יכולת להמשיך הלאה", אמרה פגי לסטן. "חייבת להיות לה האפשרות לחיות את המשך חייה בדיוק כמו שגבר עושה". והחשוב מכל: "אני לא יודעת לא כי לא איכפת לי. אני לא יודעת כי לא אמורים לדעת, אחרת אי אפשר להמשיך עם החיים".

Jay R. Ferguson as Stan Rizzo and Elisabeth Moss as Peggy Olson - Mad Men _ Season 7B, Episode 11 - Photo Credit: Courtesy of AMC

מה יש בשם?

הדברים האלה של פגי מקבלים משנה תוקף עם ג'ואן, שאמנם קורצה מחומר שונה בתכלית, אבל גם לא יכולה לטוס לפירמידות עם ריצ'רד או כל דבר גרנדיוזי אחר. היא כבולה לבן שלה, שהוא גם בנו של רוג'ר, כך שהסצנה המגיעה מיד אחרי השיחה בין פגי לסטן נדמית אירונית במכוון: רוג'ר אומר לדון שאין יותר סטרלינגים, שמרגרט היתה הבת היחידה של בן יחיד של בן יחיד. אלא שיש לרוג'ר בן. ממזר אמנם, נושא שם משפחה אחר אמנם, אבל יש.

שם הוא דבר חשוב, כך גילו רומיאו וג'ולייט וכך גם יודע היטב דון דרייפר, או בשמו המקורי דיק וויטמן. כך מקונן רוג'ר, שכבר לא יוכל לצעוק על מישהו "זה השם שלי על הדלת!" כדי להזכיר את מעמדו. "נתנו לך הכל", אמר פעם אביו של פיט לבנו, "הבאנו לך את שמך".

כעת שמו של פיט נהפך לו לרועץ. ההיסטוריה קשרה הפעם סבך בינו לבין האדם שהוא צריך בשביל בתו, טבח גלנקו, איבה (אמיתית!) בת 300 שנה חוזרת להוות לו מכשול (ראו פירוט על כך בקטנות למטה). אבל יש לפיט היסטוריה גם עם טרודי, וגם עם אביה והעסקים שלו, ואפילו אחרי כל הדברים הרעים שעברו ביניהם, הם שם ברגע האמת כדי לספק לו תמיכה.

Alison Brie as Trudy Campbell and Vincent Kartheiser as Pete Campbell - Mad Men _ Season 7B, Episode 11 - Photo Credit: Justin Mintz/AMC

הצפון זוכר

אתה בסדר

אחד הפרטים הכי מקסימים בטריפ LSD של רוג'ר בעונה החמישית, היה כאשר פתאום ברגע של חשש הופיע בפניו דון, חברו הטוב. "תסתכל עלי", אמרה לו דמותו, שבפועל לא היתה שם, "הכל בסדר. אתה בסדר". מעבר ליופי בכך שרוג'ר נתלה ברעו בעת מצוקה, מדובר בציטוט ישיר מהפרק הראשון של הסדרה, סצנה מתוכו שהגדירה את כל מהותה של "מד מן". במהלך מצגת עם 'לאקי סטרייק' הסביר להם דון: "פרסום מתבסס על דבר אחד – אושר. ואתם יודעים מה זה אושר? אושר הוא הריח של מכונית חדשה. זה החופש מפחד. זה שלט חוצות בצד הדרך שצורח בביטחון שמה שאתה עושה – זה בסדר. אתה בסדר".

Jon Hamm as Don Draper and John Slattery as Roger Sterling - Mad Men _ Season 7B, Episode 11 - Photo Credit: Justin Mintz/AMC

אני בסדר, אתה בסדר

עבור רוג'ר באותו רגע ב-1966 – וכנראה בכלל – דון היה שלט הפרסום הזה. נוסך הביטחון האישי שלו. עכשיו, כששניהם בגילופין בבר, רוג'ר נושק על לחיו של חברו ומבטיח לו: "אתה בסדר". זה קורה ממש בערב של שקט בין תבוסה אחת למשנתה. מפעל החיים העצום של רוג'ר סטרלינג נמוג והניסיון של דון לבנות משהו נחרב. הוא הקים אותו עם שותפיו ב-1963, חיזק אותו באיחוד עם 'קאטלר גליסון צ'ואו' ב-1968 שזיכה אותם בעסקים של שברולט – שתי תקופות מלהיבות ומעוררות השראה שרוחן כמובן שרתה על הפרק הנוכחי. נמרצים, אופטימיים, מתגייסים לשריין לקוחות, נערכים לתקופה חדשה.

הציניות האכזרית הגלומה במכירת סיגריות כאושר, וכנגזרת ממנה כל אשליית עסקי הפרסום ומכירת השקר תמיד היתה זרם תת קרקעי ב"מד מן", אבל כיאה לפרק שסוגר מעגלים – זו הפעם הראשונה שבה היא חותרת תחת עצמה. בזה אחר זה הוכו חמשת השותפים חרף ניסיונותיהם, כל ההצלחות שלהם התפוגגו. כמעט כל פיץ' שלהם בפרק לא צלח. קן קוסגרוב סירב להצעה שלהם, 'מקאן-אריקסון' הבהירו שמלכתחילה לא היה בכלל על מה לדבר, אפילו עובדי 'סטרלינג קופר' לא מאמינים להם. הגיוני, כמה פעמים הם יכולים להצליח עם אותו דבר (בלי שזה יהפוך לטלוויזיה משעממת)?

כמו ב"הטרילוגיה האמריקנית" שקראה דיאנה בדיינר, כמו ספריה של איאן ראנד שברט קופר דחק בדון לקרוא בעבר – הקפיטליזם בסוף מנצח, החלומות הקטנים נרמסים. 'ברגר שף' והארוחה המשפחתית יישארו מאחור, חבורת "סטרלינג קופר' תיטמע בשקט בתוך 'מקאן', כל אחד יישלח לפינה משלו ובכך זה ייגמר. החיבורים היפים של הפרק הזה – ג'ואן שפורשת את זרועותיה על רוג'ר בזמן הבשורה או מאוחר יותר מחלקת חיבוקים לכל עמיתיה, היכולת לקפוץ אל משרד של אחד הרעים כדי לשאול משהו קטן – כל הדברים המובנים מאליהם האלה לא בהכרח יוכלו להשתמר, ארבעה מתוך חמשת השותפים שעובדים יחד יותר מעשור לא יוכלו להמשיך באותו אופן. השינוי נכפה גם על אנשים שלא משתנים.

Mad Men - 07x11 - Time & Life 08

באסה סימטרית

מי אם לא דון מהווה את העדות החיה לכך. פרק אחר פרק הוא איבד את אשתו, את הדירה והרהיטים וכעת את הסוכנות שייסד. אי אפשר לעבור את כל זה, לראות כיצד נעלמים כל הדברים שאדם מגדיר את עצמו באמצעותם, בלי לנסות לאחוז בעוגן כלשהו. לכולם יש מישהו להישען עליו. לפגי יש את פיט וסטן. לפיט יש את פגי וטרודי. לג'ואן יש את ריצ'רד שטס במיוחד אליה בן לילה. לטד יש את אהבתו הנושנה מהקולג'. לרוג'ר יש את מארי קאלבה. החיבורים האנושיים האלה, ההיסטוריה שקושרת ביניהם, הניבו כמה מהרגעים הכי יפים בפרק.

בה בעת דון מנסה להיאחז באותם דברים מוכרים. באורח פלא, צוק העתים שוב הופך את קליפורניה לתשובה מבחינתו ואת דיאנה החמקמקה למשהו ששווה לנסות לשמר. אבל אין דיאנה. בדירה ששכרה אותה אישה מיושנת למראה מתגוררים כעת הסמנים לזמנים המשתנים, זוג גייז. דון הופשט מהכל, ועם הניסוח של ג'ים הוברט, "כולכם מתים והולכים לגן העדן של הפרסום", קשה לא להיזכר בפיץ' למלון בהוואי מתחילת העונה השישית, ובאיור של הגבר שהשיל את בגדיו ונעלם בתוך המים. "איך מגיעים לגן עדן?" ניסה דון לשכנע אז את אנשי 'רויאל הוואיין', "משהו נורא צריך לקרות".

Mad Men 06x01

בדרך לגן עדן

אבל עד כמה זה באמת נורא? נדמה שכולם – מקרב הדמויות המרכזיות, על כל פנים – משלימים עם הדין. אף אחד לא באמת רוצה לעבוד ב'מקאן', אבל בסופו של דבר פגי אומרת לסטן שיהיה בסדר, רוג'ר אומר דבר דומה לדון, דון בפרק הקודם אמר שהעתיד צריך להיות טוב יותר, פיט אומר לג'ואן שלראשונה הוא מרגיש שמה שיקרה אמור לקרות ושב'מקאן' לא יודעים עם מי יש להם עסק. אנחנו יודעים שהוא צודק. צודקת גם האקסית שלו, בוני המתווכת שאוזכרה באגביות. "ההצלחות שלנו נמצאות בידיים של אחרים ואנחנו מוכרחים לקחת אותן", היא אמרה פעם. זה עדיין נכון.

קטנות

* מרדית אומרת לדון שבתוך חודש לא יהיה לו משרד ולא תהיה לו דירה, כלומר עברו ימים ספורים מאז אירועי הפרק הקודם.

* האירוע שהמנהל מקדונלד התייחס אליו בשיחה עם פיט וטרודי הוא טבח גלנקו שהתרחש ב-1692, עת הזמינו אנשי שבט קמפבל את יריביהם משבט מקדונלד לצל קורתם ואז טבחו בהם בעשרות. הסיבה לכך היתה חוסר היעתרותם של בני שבט מקדונלד להישבע אמונים למלכים החדשים, וויליאם ומרי, והמלך אכן חתם על הוראה להשמדתם כמו שאמר פיט, אבל עשה זאת בעקבות מאמצי שכנוע של הקמפבלים מאחורי הקלעים. על פי עדותו של ג'ורג' ר. ר. מרטין, טבח גלנקו הוא אחד האירועים שהיוו השראה לחתונה האדומה ב"משחקי הכס".

* את הפרק ביים ג'ארד האריס, הלא הוא ליין פרייס, האיש שהחטיף אגרוף לפיט קמפבל בעונה החמישית. הפעם תחת שרביטו פיט הצליח סוף סוף סוף לחבוט במישהו, וברובד מסוים זו היתה היסטוריה יפה נוספת שבאה על סיפוקה.

* "קחו את שאר היום, תפתחו שמפניה", אומר ג'ים הוברט לשותפים. מיד אחרי כן כולם שותים בירה בכמויות.

John Slattery as Roger Sterling, Jon Hamm as Don Draper, Vincent Kartheiser as Pete Campbell, Christina Hendricks as Joan Harris and Kevin Rahm as Ted Chaough - Mad Men _ Season 7B, Episode 11 - Photo Credit: Justin Mintz/AMC

לחיי הבירה

* או, סוף סוף רגע חיובי בין ג'ואן לדון! תודה באמת.

* פגי לא רוצה ללהק ילדה עם שפתות. "שפתות זה חמוד", אומר לה סטן. ללא ספק שיחה שנערכה כאשר קירנן שיפקה לוהקה לסדרה אי אז לפני שנים.

* דון עוד עשוי לברך על היום שבו לקח איתו את מרדית החמודה והקלולסית, כך שיהיו לו פנים ידידותיות מדי בוקר בנבכי המכונה התעשייתית.

* נשארו שלושה פרקים, ואנחנו אמורים לראות בהם את דון בדירה חדשה ואת כולם במקום עבודה חדש – כלומר שלל סטים חדשים בשביל שלושה פרקים בלבד. מעניין יהיה לראות אם אכן כך יהיה או שיעקפו את זה ככל יכולתם.

* ג'ואן חיבקה את רוג'ר ואמרה לו שתראה אותו מחר, רוג'ר נישק את דון ואמר לו שהוא יהיה בסדר – לרגעים היה נדמה שהשם סטרלינג הולך למות בו ביום.

* מהאינסטגרם של אליזבת מוס:

elimos

תגיות:

מד מן 7.10: התחזית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 10

mad men - 07x10 - the forecast

פורסם לראשונה בוואלה

רגע אחרי אחד הפרקים היתר מאכזבים של "מד מן", כזה שחידד את התהייה איך התרחקנו כל כך מהרענון וההבטחה שהביאה איתה מצגת הרשי בסוף העונה הקודמת, אנחנו מקבלים פתאום פרק מקסים במיוחד המהווה מעין המשך ישיר להם. דון עצר בשעתו לרגע והביט לאחור, ואילו עכשיו הוא עוצר ומביט לעתיד. אגב כך מול מכונת הממתקים הוא מוותר על טבליית השוקולד שהיוותה את "הדבר היחיד המתוק בחייו", הנחמה שלו מאז ומתמיד, ולוקח ממתק אחר.

התחזית: נאה

"רק תקוות וחלומות סבירים", מנחה רוג'ר את דון בנוגע לתחזית, "זה לא חייב להיות מדע בדיוני". זהו רפרנס ישיר לפרק "ואלס חג המולד" מהעונה החמישית. הארי קריין אמר אז לליין פרייס על המסמכים שבידו, "אלה תחזיות. הן נגזרות מהמציאות אבל הן תקוות וחלומות", ממש הניסוח של רוג'ר; ומאוחר יותר באותו פרק מימן הארי את טיסתו פול קינזי ללוס אנג'לס כדי שינסה להפוך שם לתסריטאי מדע בדיוני. היה משהו אופטימי בשליחתו של קינזי אל לוס אנג'לס. הגם שלא ראינו אותו מאז, זה היה סוף הסיפור שלו ב"מד מן" (כפי הנראה), והוא היה יפה ונוגע ללב. פול חיבק את הארי ואמר לו שהרבה אנשים הבטיחו שיעשו עבורו משהו, אבל הוא הראשון שבאמת עשה זאת.

התחושה עתירת ההבטחה של הסצנה הזו, התקוות והחלומות הללו, נוכחים כאן ביתר שאת. מעט לפני סופה של הסדרה היא עוצרת כמו דון ותוהה מה הלאה – הרי ההתחבטויות שלו בנוגע לעתיד הן בעצם ההתלבטויות של מתיו וויינר באשר לסופן של דמויות הסדרה. לכן סיכוי לא רע שהיא מרמזת לנו במינוריות כי התחזיות והשאיפות של גיבורי הסדרה אכן עתידים להתממש ביום מן הימים, בין אם בארבעת הפרקים שנותרו ובין אם אחריהם.

דון שואל כמעט כל אחד שנקרה בדרכו על חלומותיו לעתיד, כולל את החברות של בתו, עד כדי כך שזה נראה אוטומטי. טד מספר שהוא רוצה להשיג חברת תרופות, פגי רוצה להיות מנהלת הקריאייטיב הראשונה ב'סטרלינג קופר', להשיג לקוח ענק, שיהיה לה רעיון גדול, לטבוע מטבע לשון, תהילה – דברים ש-99 אחוז מהם דון עשה. הגיוני שפגי תשיג את כל זה, ברור שהיא תשיג. ואצל ג'ואן האופק מתוק גם כן. הסיפור עם ריצ'רד נראה כמו הדבר שחיכתה לו, "זה מה שאת רוצה, להיות כמעט בת 40 בדירת שני חדרים עם אמא וילד קטן?" שאל אותה בוב בנסון כשנה לפני כן. "אני יודע שאני פגום אבל אני מציע לך משהו שאף אחד לעולם לא יציע". ג'ואן ענתה לו: "אתה לא, כי אני רוצה אהבה". הנה נכנסת כזו לחייה, וגם אם נדרש לריצ'רד הזה מעט זמן להתעשת, הוא לבסוף עושה זאת. אנושי, פגום, מרים את קולו, אבל מודה בטעות ובסך הכל נראה כאדם טוב.

במקרה של סאלי, הגם שקרוב לוודאי נראה ממנה עוד לפני תום הסדרה, דון עצמו מסכם את אופיה ואת אישיותה באופן שיקרין על העתיד שלה: "את כמו אמא שלך וכמוני, עוד תגלי את זה. את נערה יפהפיה, זה תלוי בך אם את רוצה משהו מעבר לכך". מזכיר מאוד את מה שסבה האהוב ג'ין אמר לה פעם, מעט לפני שמת: "את יכולה לעשות עם עצמך משהו. שאמא שלך לא תגיד לך משהו אחר". ואם זה תלוי בסאלי, כמובן שהיא תהיה משהו מעבר לכך ותעשה עם עצמה משהו.

mad men - 07x10 - the forecast 07

"הלוואי שהייתי גדול יותר"
(גלן בישופ בן ה-8 לבטי העצובה, 1960)

שובו של גלן היה סגירת מעגל נהדרת עם העונה הראשונה ועם מערכת היחסים המטרידה שהיתה בין בטי לבינו – אז ילד משונה בן 9 הדואג לאחותו הקטנה בזמן שאמו מחלקת עלונים פוליטיים ואביו מתחזק משפחה חדשה עם רעייתו השנייה והמרשעת. כאשר בטי שמרה עליו ערב אחד הוא נכנס לחדר השירותים בזמן שהיתה שם וסירב לסגור את הדלת חרף דרישתה, ומאוחר יותר באותו ערב ביקש ואף קיבל ממנה קצוות שיער. הילד היה מאוהב בה, אפשר להבין למה, ואילו בטי האומללה ראתה בו בן ברית, אולי אפילו נשמה ילדותית תאומה.

עכשיו, כשהילד הצעיר והשמנמן הפך לעלם נאה, הוא חוזר – גדול יותר כפי שייחל פעם – בניסיון לכבוש את לבה של אהובתו הנושנה, שאפילו כשהיא דוחה אותו היא לא באמת דוחה אותו ("אני נשואה"). המפגש המחודש ביניהם מצית חיבור ואינטימיות כמו לפני עשור, ואת קצוות השיער מחליפה ידו על לחיה, שוב באישורה.

גלן מהדהד לדון הצעיר עם ההחלטה שלו להתגייס. הדרך של השניים לא היתה זהה, אבל שניהם גדלו בדחייה וקושי ושניהם פותרים את הבעיה בהתייצבות למלחמה. וכמובן, שניהם הסתחררו מבטי ואת שניהם ניסתה לאחרונה להרשים עם העובדה שהיא מתכוונת להתחיל ללמוד לתואר שני. אולם למרות תמונת המראה לדון, מי יודע מה יקרה עם גלן בווייטנאם, לא באמת קיבלנו תחזית לכך. האם כמוהו יהפוך לעריק?

mad men - 07x10 - the forecast 05

משהו שאפילו לא חשבתם עליו

"יש לי הרגשה טובה"
(דון למתווכת שלו)

דון ואנחנו מקבלים המון תחזיות באשר לעתיד, אבל הוא עצמו – האיש שבפרק הראשון של הסדרה אמר לרייצ'ל מנקן שהוא חי כאילו אין מחר כי אין מחר – לא מצליח לפצח אותו. עד כמה שהוא אדם נוסטלגי, לדון יש היסטוריה של למכור דווקא את הלא-נודע. כמו כשהציע לחברת בגדי הים להסתיר את החלק העליון של הביקיני כדי להשאיר מקום לדימיון, או בפיץ' שלו לקטשופ היינץ שבו הציע לא להראות את הבקבוק, או ברעיון המצגת לשברולט כאשר השווה רעיונות עם טד צ'ואו בדטרויט – "העתיד הוא משהו שאפילו לא חשבתם עליו" היה הסלוגן. כעת הוא מסביר למלאני המתווכת שאפשר להציג את הדירה הריקה כמשהו רב הבטחה. היא מעלה שוב ושוב את מפלות העבר שלו בהתאם למראה הדירה, אומרת לו שהמקום מצחין מכישלון. כמובן, הדירה משקפת את דון. "היא נראית כאילו אדם עצוב גר כאן", אומרת מלאני, "הריקנות היא בעיה".

חילופי הדברים בין דון למאתיס הם הצד השני של אותו מטבע – הפרק מקביל בין מלאני למאתיס. לאחת דון אומר "אל תפילי את הכישלון שלך עלי", ולאחר "קח אחריות על הכשלונות שלך". וכשם שמלאני תופסת את הדירה בצורה מסוימת, כך גם מאתיס לגבי דון עצמו. הוא מטיח בו, "לך אין אופי. אתה פשוט נאה".

לא נראה שמשהו מהדברים שלהם משפיע על דון בצורה יוצאת דופן, אבל אולי הסיבה שהם נשמעים בפרק נובעת מכך שדון בכל זאת מתבוסס במעין מצב ביניים, מתקשה לפענח את העתיד כי ההווה שלו חדש לו. לא רק בגלל שהוא עובר דירה, אלא מפני שכעת כאשר הוא כבר לא צריך לברוח מעברו, עליו להבין מה יש לו ומה יצמח ממנו.

mad men - 07x10 - the forecast 06

זה מצב הרוח שדון מצוי בו גם לנוכח המשימה שרוג'ר מטיל עליו. משימה פשוטה יחסית, "תקוות וחלומות סבירים" מהסוג שנתנו לו טד ופגי, אבל דון לוקח את זה למקום פילוסופי בהרבה, חופר עוד ועוד ותוהה מה הלאה. אין לנו מושג מה הם החלומות של דון, וגם הוא עצמו לא יודע – הוא מייעץ לסאלי לכתוב את שלה כדי שלא תשכח כמוהו. רק בפרק הקודם גילינו מדוע הגיע לניו יורק – הסרטים והספרים שעשו לו חשק – ושבכלל לא ידע מה זה פרסום, אך מה עוד רצה לעשות מלבד לברוח ולעטות את הדמות שהוא כאילו אמור להיות? מה הוא עוד יודע לעשות? מובן שאין לדון ידיעה לגבי העתיד, זו תקופה שבה לראשונה בחייו הוא נמצא במחוזות שלא הכיר לפני כן. שלם עם עצמו, מפויס עם עברו.

הוא בוחן מגזינים ישנים שמנסים לסקור את הצפוי בשנה הבאה, מבקש ממרדית' את עותק ההודעה לעיתונות שהוציאו כאשר כוננו את 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' בדצמבר 1963 – שם בתקופה המרגשת הזו אולי תימצא ההשראה. בדיוק מאה שנה לפני כן ערך אברהם לינקולן את נאום גטיסברג שלו, מקור ההשוואה של רוג'ר למה שהוא מצפה מדון, האיש שמלחמת האזרחים שלו, דיק ודון, שככה. מדובר באחד הנאומים הגדולים ביותר בתולדות ארה"ב – דון מצטט את תחילתו כשהוא עם הרשמקול שלו, "לפני שבע ושמונים שנה" – שבמהלך מלחמת האזרחים האמריקאית עסק ב"לידה חדשה של חירות".

והנה כי כן, אחת כזו מגיעה. לדירה – כלומר לדון עצמו – יש קונים בלי שיצטרך לשעות להפצרותיה של המתווכת ולשנות משהו. זוג צעיר בהריון, מה יותר מבטיח מזה? "עכשיו אנחנו מוכרחים למצוא מקום בשבילך", אומרת מלאני בחן ומשאירה את דון המופתע לעמוד בחוץ, מבין שהוא חייב להתקדם הלאה גם אם העתיד לוט בערפל.

mad men - 07x10 - the forecast 08

קטנות

* דון מלין שוב על זילות המילה "אהבה" במסגרת הקופירייטינג, כשם שעשה בתחילת העונה השישית מעט לפני שגילינו שהוא בוגד במייגן.

* באותו פרק רוג'ר סיפר את תובנת הדלתות נטולת התקווה שלו, "אתה מבין שזה כל מה שיש – דלתות וחלונות וגשרים ושערים. וכולם נפתחים באותה דרך, וכולם נסגרים מאחוריך". קשה לא להיזכר בזה בהתחשב בכך שהפרק החדש מתחיל ונגמר עם דלת הכניסה לדירה (מבחוץ).

* נדרשה חפירה מעמיקה מול הווידאו, אבל נראה שהממתק שדון לוקח מהמכונה הוא "קלארק".

* היה לכך רמז פעם אבל זו הפעם הראשונה שבה ג'ואן אומרת בפירוש שהיתה נשואה פעמיים. בעונה השישית היא יצאה עם חברה ותיקה לדיינר וחברתה העירה שהמלצר דומה לסקוטי. ג'ואן התרתה בתגובה שלא תתחתן איתו, אלה היו ששת החודשים הגרועים ביותר בחייה.

* ג'נוארי ג'ונס התמקצעה לאורך השנים, אבל המשחק שלה בפרק הזה היה לפרקים גרוע כפי שהרבה זמן לא ראינו אותה. אולי העבודה המביכה עם הבן של הבוס הוציאה את זה ממנה.

* תהינו מה נסגר עם לו אייברי ועם קליפורניה, והפעם קיבלנו את התשובה. מסתבר גם שהוא ממשיך עם העלילון שלו, "סקאוט'ס הונור", שהוצג כחלום של לו והנה הוא קורם עור וגידים.

* כשמאת'יס סיפר לדון על דבריו של רוג'ר על כך שלו גארנר ג'וניור היה דלוק עליו, מיד עלה בדעתי סאל, שפוטר על ידי דון לדרישתו של לו ג'וניור כי כביכול התחיל איתו. לך תגיד לו סליחה, דון.

mad men - 07x10 - the forecast 04

תוספות מעניינות מהתגובות

* פול קינזי לא עלה בדעתי רק בהקשר של חלומות ותקוות, אלא במשהו עתיק יותר. כשדון סועד עם סאלי וחברותיה הוא אומר שכדאי לה לכתוב עכשיו את החלומות שלה כדי שלא תשכח אותם כשתתבגר. אין תאריך לפרק, אבל אנחנו יודעים שהקיץ החל. איש הקיץ כתב פעם על גליון ניר רפליקציות למה שהוא היה פעם ומה שעתיד לקרות. המילים הללו מצאו לבסוף את דרכן לפח האשפה, עת אדונם קרע את דפי המחברת ובמקומן ניסח מכתב בנושא "מדוע לא אעבוד יותר עם חברות טבק". הנה כי כן, כשהמילים נעלמו גם דון איבד את דרך ושכח לאן הוא רוצה להגיע. או במילותיו של פול קינזי שבעצמו מצטט את פתגם סיני עתיק: "הדיו החלשה ביותר עדיפה על פני הזיכרון החזק ביותר".

* קשה ליצוק חיים לתוך קליפה של אדם מת עם עיטור ארגמן. אבל עכשיו כשעוד חוזה בחודש יולי נחתם ויש דד-ליין של שלושים ימים, לדון לא תהיה ברירה אלא לעזוב את המקום שסומן בקוד הנוודים של "ספר סיפור עצוב", להמשיך הלאה וליצור משהו בעל ערך.

"מוטב כי אנו כאן נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים עטורי תהילה אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה, כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו" (נאום גטיסברג, ויקיפדיה).

* יש פיץ' סוף כל סוף, אז קשה להתעלם ממנו. פיטר פן (דון) שכלוא לנצח בילדות יחד עם חבורה של ילדים אבודים מהוריהם (פגי ופיט) בארץ Neverland, באוטופיה. מתי תגיע הטינקרבל שלהם?

* היה משהו יפה ברגע שפיט ופגי רצים לדון כל אחד, עם הטענות שלהם. כמו בפרק ההוא ששלושתם מסיימים לאכול בברגר שף, היה משהו שקצת חיבר את שלושתם, זה הרגיש כמו ריב משפחתי ואינטימי, יותר מאשר ריב בין קולגות (העובדה שהם כמו שני ילדים רצים לדון האבא, וזה לא מרגיז אותו יותר מידי)

תגיות:

מד מן 7.09: עסק חדש

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 15/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 7 פרק 9

Mad Men - 07x09 - New Business

פורסם לראשונה בוואלה
(הביקורת מפורסמת כאשר שש תגובות מקדימות אותה)

צביטה חדה בלב

למה בעצם הגענו אל עונה שביעית? כדי שדון יישבה שוב בקסמיה של מישהי, אוהב כדרכו התחלות של דברים, כפי שאיבחנה היטב פיי מילר לפני חמש שנים? לטובת עוד מתח במקום המפגש האהוב, המעלית, עם השכנים ארנולד וסילביה? בשביל הליך גירושין נוסף? עבור עוד מאבק קרייריסטי של מייגן ונאלחות של הארי? הפעם, השבח לאל, במקום לפרוש את הסיפור על חצי עונה שאין, סיפורה של דיאנה המלצרית נחתם תוך שני פרקים, או לפחות כך נדמה, ובמקביל נסגרה הדלת על מייגן והגירושין הגיעו לקצם אחרי תקופת פרידה ארוכה. האם נראה שוב את מייגן? יש לקוות שלא.

מדובר בדברים שכבר ראינו והכרנו. לאורך רוב הפרק שמו האירוני-בכוונה, "עסק חדש", רק הפך את הדשדוש שעל המסך לבוטה ומעצבן יותר. הוא החיל את שם הקוד שכבר שמענו בסדרה, סקירת העסקים החדשים בפגישות השותפים במשרד, על דברים שבעליל ראינו לפני כן באופן כזה או אחר. אין חדש כאן. המצגת להרשי שבמסגרתה התעוררה אופטימיות כלשהי ושינוי נראית עכשיו כמו חלום רחוק. דון דרייפר ואנחנו כלואים במעגל, והמעגל הזה הוא קרוסלה.

Mad Men - 07x09 - New Business 02

"טדי אמר לי שביוונית פירושה המדויק של 'נוסטלגיה' הוא 'הכאב מפצע ישן'. זו צביטה חדה בלב שעוצמתה גדולה בהרבה מהזיכרון לבדו. המתקן הזה הוא לא חללית, הוא מכונת זמן. הוא הולך אחורה וקדימה. הוא לוקח אותנו למקום שאליו אנו עורגים עד כאב ללכת שוב. הוא לא נקרא 'הגלגל', הוא נקרא 'הקרוסלה'".
(דון, 1960, "הגלגל")

שנים רבות אחרי טדי היווני, מגיע יווני אחר ומפנה את דון אל מסע נוסף בזמן. "יש לי צביטה חדה בחזה", אמרה עכשיו דיאנה לדון. Twinge, ממש המילה שדון השתמש בה בקרוסלה. דון שאל, "כאב?". נוכחותה של דיאנה גם בפרק הזה הפכה את שאלת המשיכה של דון כלפיה לחיונית עוד יותר. הוא ממש חיפש אותה, בדק לאן נעלמה, חיכה לתשובות בטלפון, חיזר אחריה. עד מהרה התברר למה היא היתה מוכרת לו – הוא זיהה בה את עצמו. "אנחנו באותה סירה", אמר לה דון. "בטח ידעתי את זה", אמרה לו דיאנה. הוא ראה בה את השכול ואת האבל, והוא מצא סממן לתא משפחתי הישן והטוב שקיומו כבר הוטל בספק. נוסטלגיה.

אל המעלית נכנסה סילביה, האישה שהיתה תמונת מראה לדמות האם שלו בנעוריו, ובפניה הוא הציג את החברה החדשה, תחליף נוסף. דיאנה בעצמה מטרונית, "ביתית" כהגדרתו של ארנולד, האישה הזו עם התסרוקת הארכאית שלבשה סינר כל אימת שדון פגש בה. והוא היה כה עדין איתה. כה רגיש בנוגע לעובדה שאיבדה את בתה, אדם שידע כל כך הרבה מוות מסביבו. סיפר לה על כך שהילדים באים אליו מדי שבועיים, מלבד בתו "הקטנה", כהגדרתו, שנמצאת בפנימיה.

אבל החיבור הזה נשבר כשהיא סיפרה לו את האמת, ובעיניי אלה היו הדקות היפות ביותר בפרק בינוני למדי. לאדם כמו דון, שכל חייו חיפש דמות אם, שכל חייו כמה לכך, הגילוי שדיאנה נטשה מבחירה את הילדה שלה נראה כמו משהו שהוא לא יכול להשלים עמו. גם אם דיאנה היתה רוצה להמשיך איתו, קשה לי להאמין שדון היה מעוניין. המעמד הזה הוא הפעם הראשונה שבה דון ואנחנו רואים את דיאנה בבגדים עליונים שאינם מדי המלצרית שלה, כאן לראשונה הוא רואה אותה נכוחה.

Mad Men - 07x09 - New Business 06

"יש לי חדר כאן למעלה"

"לא שמעת? אני בן של זונה", אמר דיק וויטמן הילד פעם לנווד שעצר בביתם והשפיע עמוקות על חייו. זו היתה ילדותו, זו היתה מהותו, מה שהביא אותו עד לכאן. מאוחר יותר נעוריו עברו עליו בבית הזונות של הדוד מאק, הזונות היו מעין אחיות ואחת מהן אף היוותה תחליף אם שאיבד לה את בתוליו. לא בכדי – ושוב, לא בפעם הראשונה ב"מד מן" – הפרק הציג כל כך הרבה חילופי אתנן.

דיאנה עם 6 דולר בכיס שנסעה לביתו של זר בתקווה שייראה כפי שהוא נראה, פרק אחרי ששכבה איתו תמורת טיפ של 100 דולר. הארי מצהיר שעזר להרבה בנות למצוא סוכנים, עכשיו אנחנו יודעים איך. מייגן – שאכן שונאת אותו ובכל זאת נפגשת איתו כשכולה נופת צופים – אף טורחת לציין שהוא עזר מאוד לחברותיה מירנדה וג'יל, מה שאומר שגם הן מן הסתם עברו במיטתו. הצלמת שנשכרה עבור 'ורמוט', פימה ראיין (מימי רוג'רס), שוכבת או מנסה להתחיל עם מי שיכול לקדם אותה. "תהיי אישה", אמרה בובי בארט לפגי לפני שנים רבות, "זה עסק רב עוצמה אם משתמשים בו נכון". אבל גם במאי 1970 אנחנו מקבלים המחשה נוספת (בפעם המיליון) לכך שהכוח הנשי אולי עולה אבל עדיין מוגבל ונתון לניצול. אם בובי בארט היתה האישה החזקה והעצמאית שהוציאה את פגי מהכוך שלה, שמונה שנים אחרי כן פימה ראיין היא אישה חזקה ועצמאית שפגי חושפת די מהר את ערוותה, בעזרתו של סטן כמובן.

אבל הביטויים המשמעותיים לכסף תמורת מין היו כמובן במחוזות האחרים בפרק. רוג'ר ומארי הגדירו לחוד את מה שהולך לקרות. כשמייגן סיפרה לאמה שדון נתן לה צ'ק על סך 500 דולר, אמרה לה מארי, "כמו זונה?". אבל מאוחר יותר, אחרי שקיבלה מרוג'ר 200 דולר, היא מזכה אותו מיד בתשורה מינית. רוג'ר למוד תלאות הגירושין שאל את דון על מייגן, "היא מעולם לא אמרה שבזבזת לה את נעוריה ויופיה?… סיכלת את הקריירה שלה?". והנה כי כן, בפגישה האחרונה של מייגן עם דון היא הטיחה בו, "למה האמנתי לך?… למה אני נענשת על כך שהייתי צעירה?", אבל יוצאת מהמקום עם סכום מטורף.

Mad Men - 07x09 - New Business 07

בפגישה האחרונה של דון ומייגן, כיאה לסחרחרת הקרוסלה בפרק, צפים ללא אומר דברים שנאמרו לדון בעבר וכל כך הולמים את הרגע הזה. "אתה לא מבין כסף. מעולם לא הבנת", אמרה לו בטי ב-1963, על סף גירושיהם, ושנה אחרי כן אמרה לו אחותה של אנה: "אתה רק איש, בחדר, עם פנקס צ'קים". הנקמנות של מארי וריקון הבית אולי היו חצי-משעשעים בהתחלה, אבל שלוש הסצינות האחרונות של דון הציגו בזו אחר זו את המכות העצובות שחטף. הפרק שנפתח עם דון לצד שני בניו – מביט בערגה על המשפחתיות שהותיר מאחוריו – נסגר כשהוא נפרד ממייגן בחסות המחאה של מיליון דולר, נפרד מדיאנה הנוטשת, ולבסוף מגיע אל ביתו נטול האנשים והרהיטים.

"אתה חושב שאתה עומד להתחיל את החיים שלך מחדש ולעשות את זה נכון", אמר לו פיט מוקדם יותר באותו יום, "אבל מה אם אף פעם לא תגיע שוב אל מעבר להתחלה?". לדון לא הייתה תשובה, אבל הדבר הבא שאמר היה פשוט, "תסתכל על הדרך". אולי עכשיו דון יעצור לרגע, יסתכל על הדרך וירד מהקרוסלה.

Mad Men - 07x09 - New Business 12

קטנות

* מארי הדהימה בחצי הרעל שלה כלפי דון – "אני שונאת את מה שהאיש הזה עשה למשפחה שלנו" – אבל יעדם הנכון הוא בעלה או היא עצמה.

* מייגן ללא ספק נדבקה מאמה במרמור הזה. עברו 10 חודשים מאז הפרידה הטלפונית בין דון ומייגן שבה אמרה לו שהוא לא חייב לה כלום, והגישה שלה השתנתה ב-180 מעלות. דון ללא ספק פגם בקריירה שלה בכך שגרם לה להתפטר מהסבוניה, כפי שהארי היטיב לתאר הפעם, אבל הוא זה שמלכתחילה סלל לה את הדרך למשחק אחרי שנכשלה שוב ושוב, והוא זה שהעניק לה קורת גג עשירה בזמן שחברותיה נאלצו למלצר כדי לכלכל את עצמן. היא אפילו לא טרחה להתנצל על היעדר הסלון שלו לפני שהלכה.

* מארי עזבה לטובת ניו יורק ולטובת רוג'ר? דווקא יהיה נחמד אם שני האנשים הכי שנונים ב"מד מן" יסיימו אותה ביחד.

* הסינוף ל'מקאן' ממשיך להניב רק צרות עבור הסוכנות. רוג'ר נראה כמו הקרבן העיקרי, והעומס עליו מתחיל לעורר חשש. עצם העובדה ששרד ככלות הכל עשר שנים אחרי התקף הלב האחרון שלו מעורר השתאות, אבל זה נראה כמו מתכון בטוח לאחד נוסף.

* גם בתו של רוג'ר נטשה את בנה, כזכור, אבל במקרה שלה זה נעשה מטעמים הרבה יותר אנוכיים, והיעד היה הפוך – מניו יורק אל חווה. גם פגי נטשה ילד, כמובן, והמקרה הזה פחות הפריע לדון.

* רוג'ר לא יכול ללכת לשחק גולף כי ברט פיטרסון שם, האיש שפוטר על ידו פעמיים – בפעם הראשונה בתחילת העונה השלישית אחרי שהבריטים רכשו את 'סטרלינג קופר' (למרות אשתו חולת הסרטן) ופעם שנייה בעליצות רבה אחרי המיזוג עם 'קאטלר גליסון צ'ואו'.

*רוג'ר קלע בפרק הקודם כאשר קרא לדיאנה 'מילדרד פירס' – כמו לדמותה גם לדיאנה היו שתי בנות שהקטנה בהן מתה. זה מסביר את עצות המוות שלה לדון בסוף הפרק הקודם.

* בטי תלמד פסיכולוגיה? פחחח. אבל סגירת מעגל יפה עם הסשנים אצל המטפל שלה בעונה הראשונה.

* פיט השמין באופן ניכר. יש לקוות שכמו אצל בטי ופגי בעבר גם כאן מדובר בתוספות שומן ולא שתרם את גופו לסדרה כשם שהוא עושה עם גילוחי מפרצי השיער שלו בשנים האחרונות.

Mad Men - 07x09 - New Business 11

תוספות מעניינות מהתגובות

* "חיכיתי קצת. אולי יותר מדי. ואז נעלמת" (דון לדיאנה).

כמה אנשים שסובבים את דון חוו את ההרגשה הזו של לחכות לו ולהתאכזב? נשותיו, מאהבותיו, ילדיו, אחיו אדם, הקולגות שלו. דיאנה, בתגובה, שותה משקה אחרי משקה, מדברת מבעד למסכה מוכרת, משקרת, אבלה, חשה אשמה, מבקשת להעניש את עצמה ובסוף בבבואתה מישירה מבט לדון ואומרת לו את מה שהיה צריך לומר לעצמו מזמן: "אתה משלה את עצמך אם אתה חושב שזה ישנה משהו", ואז פוצחת במונלוג 'הרשי' משל עצמה ומספרת באמוק את האמת על עברה בזמן הנכון ובמקום הנכון. היא לא תהיה הדבר המתוק היחיד בחייו הנוכחיים, אבל דון עדיין המשיך לאחוז בכוס המשקה בחוזקה וסירב להרפות או לשמוע עוד. היא לא רוצה להרגיש משהו אחר פרט לפצע הישן והכואב. היא לעולם לא תרצה לשכוח. היא לעולם לא תרצה לכבות את השידור שאומר לה להסב נזק.

כעת דון סוף סוף מבין שהוא כן רוצה לעשות זאת. שהוא צריך לעשות זאת. מייקל גינזברג ניסה לעשות זאת בדרך פסיכוטית למדי באמצעות חיתוך הפטמה. דון משחרר מאחיזתו את הכוס, משתחרר מדיאנה, משתחרר ממייגן, מסילביה, מבטי ויתר התחליפים, מהשולחן המשפחתי ומשאר הרהיטים בדירה שלו, ויורד ממלכודת המוות של חייו: הקרוסלה.

* בפרק הזה, אולי על רקע האמא המטורללת שלה, ואחותה המדכאת, מייגן נראית כמו תוצר שפוי יחסית של משפחה לא מתפקדת, ומד מן עוסקת לא מעט במשפחות לא מתפקדות, ומה שהן גורמות לצאצאים שלהן

תגיות:

מד מן 7.08: פיצויים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

מה חשבתם על "מד מן" עונה 7 פרק 8, פתיחת החלק השני לעונה?

Mad Men - 07x08 - Severance 06

פורסם לראשונה בוואלה

סוף סוף הגיע הפרק הפותח את חלקה האחרון של "מד מן" והוא כה יפה, מרגש, מפתיע, דחוס ומעורר מחשבה. פעמיים נזעקתי מול המסך – פעם אחת לנוכח השפם המגוחך של רוג'ר ופעם נוספת – כולל הפטרת "יש!" – כאשר רייצ'ל מנקן הגיחה, אחת ממשאלותיי לקראת העונה החדשה. יותר מאשר בחלק הראשון של העונה ניכרת בו תחילתה של סגירת מעגלים: סופה של "מד מן" מתכתב עם תחילתה, ועברן של הדמויות מקבל הד בדברים שקורים כעת, לפעמים תוך הדגשת כברת הדרך ולפעמים בהבהרה שכלום לא השתנה. מיולי 1969, הנחיתה על הירח, מזנק הפרק השמיני של העונה לאביב 1970 – הנאום של ניקסון בטלוויזיה התרחש ב-20 באפריל של אותה שנה. עשור חדש לגמרי, אבל כזה שמוצא בו את דון במקום דומה לכפי שהיה 15 שנה לפני כן – במחיצת מעילי פרווה.

החיים שלא חייתי

רוג'ר: מה עוד יש?
דון: לא יודע. לחיות את החיים? אני רוצה להפסיק לדבר על זה ולחזור לעשות את זה.
(1960, "מד מן" עונה 1 פרק 9)

הסופר ג'ון דוס פסוס היה שופרם של האנשים הקטנים הנרמסים תחת גלגלי הקפיטליזם, והיצירה הגדולה ביותר שלו היתה טרילוגיית ארה"ב שאת הספר הראשון מתוכה קוראת המלצרית בדיינר המיושן בין לקוח ללקוח. אלא שמאז היצירה הזו משנות השלושים שינה דוס פסוס את עמדתו והתקרב יותר אל השמרנים, כולל תמיכה בנשיא ארה"ב ב-1970, ריצ'רד ניקסון. נדמה שבדיי המלצרית התגלמו הזמנים וההתפתחויות האלה, מן הנאיביות ועד לפיכחון.

דון נמשך שוב אל האולד פאשנד, כשם שעשה פעמים רבות בעבר, כשם המשקה החביב עליו. המפגש שלו בדיינר היה אניגמטי וחלומי והזכיר קצת את זה שהיה לו עם בת דמותה של נב קמפבל בפרק הראשון לעונה, אלמנה שסיפרה לו כיצד בעלה מת וכיצד אמר לה הרופא שכולם ימותו.

"אני מכיר אותך?" שאל עכשיו דון את המלצרית (אליזבת' ריזר, מהשחקניות השנואות עלי, שבאמת מוכרת מהמון מקומות), ממש כשם שעשה בפרק המקביל בעונה הקודמת. כל המשרד התמסטל אז כדי לעבוד בעוצמה על המצגת של שברולט. דון ירד במדרגות במשרד וראה את מוירה, המזכירה של טד. מבעד לטשטוש שלו הוא שאל אותה: "אנחנו מכירים זה את זה?". בכך מוירה היתה הטריגר לפלאשבקים של דון לאישה מעברו. קן קוסגרוב רקד אז סטפס במשרד ודון שאל אותו איפה הוא למד לעשות את זה. "אמא שלי", ענה קן, ואז תיקן: "לא, החברה הראשונה שלי" – אמירה שפענחה אז את הלך רוחו של דון.

Mad Men - 07x08 - Severance 11

גם הפעם היתה אישה מהעבר וגם הפעם קן הוא המפתח. שם הפרק אז היה "ההתרסקות" – בפשט הוא קרוי כך בגלל תאונת הדרכים שעבר קני באשמת אנשי שברולט. כעת הפרק נקרא "פיצויים" – בפשט בגלל הכסף שהובטח לקני כדי לשכך את חוסר הנאמנות המשווע כלפיו, בדרש כדי להדגיש את התהייה שהפרק שב ומעלה: "האם זה כל מה שיש?" והניסיונות של הדמויות לפצות את עצמן. דון וקן זכו שניהם לנבואה – האחד חלם על רייצ'ל שבוע אחרי שמתה והאחר חישב להתפטר יום לפני שפוטר. "זה לא צירוף מקרים", אמר קן, "זה סימן לחיים שלא חייתי".

אכן, החיים שלא חיו היו עיקר הפרק. במראה המיושן והתפאורה העתיקה של הדיינר, המלצרית דַיי (כמו 'מותי'. או אם להפריז: שמה המלא, דיאנה, נשמע כמו 'מותי אנה'), הזכירה לדון את רייצ'ל מנקן, המאהבת שלו בדיוק עשור קודם לכן. בחלומו נכנסת רייצ'ל כדוגמנית לפרסומת עטויה במעיל פרווה, ממש כשם שבטי נכנסה לחייו אי אז באמצע שנות החמישים. "זו בחורה אחרת", כך מציג טד בחלום את רייצ'ל, הדרך שלא נלקחה, החיים שדון לא חי. "אני אמורה להגיד לך שפספסת את הטיסה שלך", היא אומרת לו בחלומו, מבהירה שפעם זה היה אפשרי אבל עכשיו כבר לא.

Mad Men - 07x08 - Severance 07

כמובן, ב-1960 דון עדיין היה נשוי לבטי, והכי קרוב שהוא הגיע לחיים משותפים עם רייצ'ל היה כאשר הציע לה בהיסטריה לנטוש הכל ולעזוב איתו, חרד מהאפשרות שזהותו עומדת להיחשף. היא סירבה ובכך הסתיימו היחסים ביניהם. אבל הפרק הזה הציג מה היה קורה לו דון היה חובר בעבר אל רייצ'ל החזקה והנבונה והאסרטיבית. "היא חיה את החיים שרצתה לחיות", אמרה ברברה, אחותה של רייצ'ל, שגם אותה ראינו בעבר. "היה לה הכל". אולי דון יכול היה להיות חלק מזה.

לא סביר. הגיוני יותר שגם עם רייצ'ל דון היה עושה את כל השגיאות האפשריות. ברור, עכשיו הוא כבר מספר כלאחר יד ולכל מי שירצה לשמוע על ילדותו הענייה ועל אביגיל והדוד מאק, אבל רייצ'ל מנקן היתה שם בתקופה שאפילו אחיו של דון הושב על ידו ריקם. אז הוא היה עושה איתה שני ילדים, בוגד בה עד מהרה, מאבד ב-1965 את אנה ואז ב-1970 את רייצ'ל, שתיהן למחלת הסרטן? אלה הם החיים שנמנעו ממנו?

"אולי חלמת עליה כל הזמן", אמרה דיי לדון, מחשבה כה יפה וכה מתקבלת על הדעת. רייצ'ל הכירה לו את הקונספט של ציוֹן, המקום ההכרחי עבור אותם תלושים ואבודים, ובדעתו היא לנצח נקשרה בכך. אנחנו לא יודעים עד כמה מדויק התמצות הזה של ברברה באשר לחיי אחותה – למעשה סביר להניח שעצם העובדה שהיא זוכרת את דון אחרי כל הזמן הזה נובעת מכך שזכרו עלה מדי פעם – אבל דבריה מצטרפים לציר הקבוע שקיים ב"מד מן" מאז ראשית ימיה בין "יש לי הכל" ו"אין לי כלום". נדמה שדון נמצא דווקא במקום יחסית מפוכח יותר על הסקאלה הזו, אבל האובססיה כלפי המלצרית, האמירות מבשרות הרע ("כשאנשים מתים הכל מתבלבל") והעובדה שבכיס המקטורן שלו ישנו בקבוק שתייה, משאירות כמה תהיות על כנן.

"יש שלוש נשים בחייו של כל גבר", שלף טד את הסלוגן, אלמנט אניגמטי מעניין נוסף. האם מדובר בדמות אם, בת זוג וידידה וכל אלה התגלמו במלצרית בכל אחת מהפגישות? או שמא זו נבואה נוספת ודון יהיה נשוי שוב עד שתסתיים הסדרה?

Mad Men - 01x03 - Marriage of Figaro 01

אם זה כל מה שיש

"חשבתי שאני באמת משנה את חיי כשעזבתי לקליפורניה. כמובן, עכשיו זה מרגיש קצת כמו חלום".
(פיט)

סינת'יה: תוכל לכתוב את הספר שלך.
קן: איזה ספר?
סינת'יה: משהו עצוב ומתוק. עבור כל האנשים שאין להם אומץ לחיות את החלום שלהם.

שלוש פעמים בפרק מושמע השיר של פגי לי, "Is That All There Is", להיט שלה שיצא בספטמבר 1969 ושמילותיו התבססו על הסיפור הקצר "Enttäuschung" ("התפכחות") של תומאס מאן מ-1896 ותיארו היעדר תחושה והתרגשות. המוטיב החזק של "האם זה כל מה שיש" מזכיר מאוד את מייגן בעונה החמישית. דווקא אחרי ההצלחה העצומה שלה בקופרייטינג עם הקמפיין שהגתה לשעועית היינץ, קלטה שהיא אינה שמחה או מסופקת ופרשה כדי לרדוף אחרי החלום האמיתי שלה. המעשה שלה הדהד לניסיונות שונים לשנות גישה בקרב עמיתיה לשעבר ב'סטרלינג קופר', לפעמים תוך כישלון חרוץ. קן עצמו החמיץ את הלב ואת האפשרות לפרוש מהעבודה שאינו אוהב ולממש את החלום שלו. הוא לא מצליח לעמוד בפני ההזדמנות להכניס לרוג'ר שפיטר אותו ולפיט שהתנשא מעליו, עד כדי כך שלקח את המשרה הבכירה הזו בחברה שמפיצה נשק ורעל.

ואפרופו חברות שמפיצות רעל – 'מקאן-אריקסון' היתה כזו מאז הפעם הראשונה שנחשפנו אליה, עת ג'ים הוברט שכר את בטי כדוגמנית כדי שיוכל לפתות את דון לעבוד אצלו, ואז זרק אותה אחרי שדון סירב. "אני לא יכול להגיד שזה היה מעשה של ליגה גדולה", אמר לו אז דון. אותה נאלחות נוכחת במלוא עוזה גם עשור אחרי כן – מנהל בדרג ביניים דורש לפטר את קן מתוך עלבון ישן, ושורת גברים עולבת בג'ואן במסגרת פגישה מכאיבה למראה – כמעט כל משפט שלהם היה משפיל ממש.

לאחר מכן השיחה המביכה לא פחות של פגי וג'ואן במעלית היתה דומה מאוד לשיחה שכבר ניהלו בעבר, חמש שנים קודם לכן, במעלית אחרת – פגי בישרה לג'ואן שפיטרה את המאייר שצייר ציור גס וסקסיסטי בכיכובה, אבל ג'ואן לא התרשמה מהמחווה. "אני מניחה שעכשיו כולם במשרד ידעו שפתרת את הבעיה שלי, ושאת כנראה ממש חשובה", היא אמרה לפגי ואחרי חילופי דברים נוספים ביניהן סיכמה: "לא משנה כמה חזקות אנו נעשות פה, הם עדיין יכולים לצייר קריקטורה. כל מה שבעצם עשית זה להוכיח להם שאני מזכירה חסרת חשיבות, ואת עוד כלבה נטולת חוש הומור".

את החוזק העכשווי שלה הפגינה ג'ואן בעזרת שופינג יקר, היא כבר לא צריכה לחכות יותר לגבר שיקנה לה מעיל פרווה. "את עשירה להחליא", כהטעמתה המעודנת של פגי, "את לא חייבת לעשות שום דבר שאת לא רוצה". ואכן ג'ואן בחרה לא לקבל את השיחה של האידיוט ממקאן או את ההערה המגעילה של פגי על הלבוש שלה, ותחת זה החליטה לפנק את עצמה דווקא באותן שמלות שהניבו את כל זה. היא עשתה זאת כנראה באותה חנות שבה עבדה פעם, אחרי שעזבה את 'סטרלינג קופר' כשהתחתנה ב-1963. גלגול אחר. "את מתבלבלת ביני לבין מישהי אחרת", אמרה למוכרת שזיהתה אותה (כי באמת אי אפשר לשכוח מישהי כמוה).

ואילו פגי התעשתה אחרי השיחה עם ג'ואן וביקשה ממאתיס בכל זאת לשדך בינה לבין גיסו סטיבי. הדייט איתו היה הד נוסף לסצנה מהעבר, הפעם 1960, כאשר היתה שמנמונת ונפגשה עם נהג משאית שנעלב לנוכח התגובה שלה. "את יכולה לשחק אותה כאילו את ממנהטן, אבל את לא נראית כמו אחת כזו", אמר לה. והיא השיבה: "אני מרחמת עליך. האנשים האלה ממנהטן? הם טובים יותר מאיתנו משום שהם רוצים דברים שהם עדיין לא ראו". והנה עשור אחרי כן, פגי טובה יותר מעצמה. היא מצהירה שעזבה את העבודה ב'סטרלינג קופר' כי רצתה לטוס לפריז – זה קרה ב-1966 אחרי שהגתה פרסומת ל'שאטו שבאל בלאן', לקוח בטיפולו של מייקל גינזברג.

פגי וכל הדייט הזה היו מקסימים לחלוטין, מהרגע שבו גילתה שמאתיס סבור שהיא מצחיקה וחסרת פחד ועד לחיוך המתמוגג שלא מש מפניה בסוף הערב. היא עשתה שם צעדים שלא ניסתה בעבר ונראתה כפי שלא ראינו אותה שנים. היא רצתה לצאת לחופשה כפי שמעולם לא עשתה, ומנוסה בניו פאשנד היא בחרה הפעם אחרת. בבוקר שאחרי כן בהיעדר השפעת היין היא היתה פחות מוקסמת – האם זה כל מה שיש או מותר לקוות שיתפתח מזה משהו טוב?

למעלה הדייט ב-1960, למטה הדייט ב-1970

 

מאש באת ואל אש תשוב

אזכורי השריפה של העונה ממשיכים גם בפרק החדש. הבית הראשון של "Is That All There Is", שכתבו מייק סטולר וג'רי לייבר, ממחיש כיצד אפילו שריפת ביתה בילדותה הותירה אותה אדישה: "אני זוכרת כשהייתי ילדה קטנה מאוד, אש אחזה בבית שלנו. לעולם לא אשכח את המבט על פניו של אבי בעודו אוסף אותי אל זרועותיו ורץ מבעד לבניין הבוער אל המדרכה. ועמדתי שם רועדת בפיג'מה שלי וצפיתי בכל העולם עולה בלהבות, וכשכל זה נגמר אמרתי לעצמי – 'האם זה כל מה שיש בשריפה?'".

כמובן שהמוטיב המרכזי לפרק הזה הוא השאלה ששבה וחוזרת בשיר, "האם זה כל מה שיש?", אבל אי אפשר שלא לתייק אותו כאזכור שריפה נוסף שמצטרף לרבים שהקדימו אותו בעונה הזו. האם הם מכשירים את הקרקע לשריפה אמיתית נוספת שתתכתב איתה? בספטמבר 1970 היתה שריפה עצומה בגבעות אוקלנד – אותה עיר שסטפני, אחייניתה של אנה דרייפר, שמה אליה את פעמיה כאשר היתה בהיריון בפרק החמישי לעונה. בעקבות הצתה השתוללה אש שהפיקה חום כה רב עד שבתים התפוצצו עוד בטרם הגיעה אליהם האש.

מצד שני, כשחושבים על זה, דמותו של דון נולדה באש. בפלאשבק שראינו בפרק "ניקסון נגד קנדי" מהעונה הראשונה, אחרי הפגזה מהצד הקוריאני שמט דיק וויטמן את המצית שלו, גרם להתלקחות שהובילה לפיצוץ ולבסוף הרגה את מפקדו, דון דרייפר. ייתכן מאוד שמדובר בקריאה אל העבר – אולי השריפה שהתחילה את הכל, כלומר גניבת הזהות של דון על ידי דיק, תתגלה ותתפוצץ לו בפנים.

Mad Men - 07x08 - Severance 08

קטנות

* את הדייט החביב של פגי גילם דיבון גאמרסול, בראיין השכן מ"אלה הם חיי". הוא השני מהסדרה הזו שמתארח ב"מד מן" – קדמה לו בס ארמסטרונג, אמה של אנג'לה צ'ייס, שבעונה החמישית היתה המארחת של רוג'ר וג'יין ויתר החברים כאשר כולם התמסטלו על אסיד ב"מקומות רחוקים".

* לו כבר איננו למרות החוזה, מה שאומר שהם כנראה ממשיכים לשלם לו. גם קאטלר לא בנמצא, לפחות בפרק הזה. הארי קריין יושב במה שנראה כמו המשרד של ברט קופר המנוח – שם נערכה הפגישה עם אנשי 'טופז'.

* טד מציע לדון לבוא לשתות קוקטיילים בטרם ימשיכו למסיבה של ווג, ואין לו שום טבעת על ידיו. גם הוא כבר לא נשוי.

* מה קורה עם הסניף בקליפורניה? הוא עדיין קיים?

* מותה של רייצ'ל מזכיר את החשש שעלה בעונה החמישית שלבטי יש מחלה קשה, ושילדיהם ייוותרו יתומים מאם.

* את העגיל שמצא דון מתחת למיטה חיפשה מייגן בביקור האחרון שלה שם ללא הועיל.

תוספות מעניינות מהתגובות

* במבט ראשוני המלצרית הזכירה לי את מידג'. אבל כל המהות שלה – אשה מבוגרת ("היא לא נראית מהמחזור האחרון באוניברסיטה"), לאה, קשת יום, חמורת סבר, טכנית. עושה את המוטל עליה. זה הזכיר לי יותר מכולן את אביגיל. לא בכדי, הרי דון דיבר עליה באותו הדיינר, על האדישות שלה כלפי "השריפה" בדוד מאק עת התחשמל מהטוסטר. אולי אין יותר מדי סנטימנטים מצדו של דון כלפי האמא שהוא מדגיש שוב שהיתה "חורגת", אבל זו עדיין דמות אם שכן דאגה לו בזמן אמת ואולי עכשיו, למראה המלצרית שגם מזכירה אותה חיצונית, הוא גם לומד להעריך את זה. זאת ועוד – הספר שהיא קוראת מדבר על 30 השנים הראשונות של המאה ה-20, ויצא ב-1930 כשדון / דיק עצמו היה בן 4. זמנים אחרים, שעולם האידאלים של אפלטון היה עוד משהו שאהבו להתרפק ולשאוף אליו. זמנים בהם לארצ'יבלד וחבריו היה קואופרטיב, שאמך החורגת מאמינה שצריך להכניס קבצן הביתה ולשלם לו תמורת עבודה מתוך הוגנות בסיסית, מהעת שדיק הקטן חלם שהוא מלאך והוא מושלם. סצינת הסיום מתרחשת כאשר דון מגיע לדיינר ודיאנה פוצחת במונולוג מפכח – "אני לא מי שאתה חושב שאני" (או משהו בסגנון), אך דון רק רוצה להמשיך לשבת שם, כמו ילד שרוצה להישאר קרוב לאמא או מישהו שרוצה להיות חלק משולחן אוכל משפחתי כלשהו.

* שלוש נשים בחייו של גבר: זה מעניין, כי אליבא דמד מן יש שתי נשים – מרלין מונרו וג'קי אונסיס. אמא-מאהבת-חברה: יכול מאד להיות. ויכול להיות שזו בדיוק אותה אוטופיה שדון מחפש – מישהי שתגלם את כל שלוש הדמויות האלה. וכמו אוטופיה, המצב הזה הוא בלתי אפשרי במציאות ואולי זה מה שדון צריך להתפכח ממנו, לחדול כבר מחיפוש דמות האם בנשים שאתו.

* כל הזמן חשבתי על כך שדון היה ועודנו מוקף תמידית במוות, וכמעט בכל הזמן הוא נאלץ להתמודד עם זה לגמרי לבד. ופה, המנהג היהודי של להתאבל ביחד, לעכל את המוות, לצקת לתוכו איזה היגיון (בניגוד למה שהמלצרית אמרה) – זה משהו שהוא מעולם לא חווה (אולי פרט למוות של אביה של בטי, אבל הוא לא היה באמת קרוב אליו).

תוספות מאוחרות

* מסתבר שהדוגמנית שפותחת את הפרק היא בתה של השחקנית אנדי מקדאוול, וגם אחותה של ג'יל מ"הנותרים" (הן באמת מאוד דומות) – וכך אני למד שג'יל מ"הנותרים" היא הבת של אנדי מקדאוול.

* בצפייה נוספת הבלונדה שדון הזמין לביתו ושפכה את היין הייתה מוכרת לי מהסדרה, וימדו"ב זריז העלה שהיא אכן שיחקה בה לא מזמן באותו תפקיד – הדיילת טרישה מהפרק "טיול לשטח". דון הוזעק ללוס אנג'לס על ידי הסוכן של מייגן אחרי שזו ביזתה את עצמה בפני במאי ידוע, ועל המטוס טרישה קיבלה את פניו והופתעה שהוא טס באמצע שבוע. "אני הולך להפתיע את אשתי", הוא אמר, והיא ענתה בחיוך: "כבר אמרתי בעבר – אני שונאת אותה". לבסוף הוא ביקש ממנה מיץ עגבניות.

Mad Men Stewardess

למעלה טרישה בפרק החדש, למטה בפרק השלישי לעונה

 

תגיות:

9 דברים שצריכים לקרות ב"מד מן" לפני שהיא מסתיימת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות

Mad Men 7b 2

פורסם לראשונה בוואלה

מחר (שני) חוזרת "מד מן" לחלקה השני של העונה השביעית והאחרונה, שבעה פרקים אחרונים לגמרי שאמורים לחתום את הסדרה ולספק כמה שיותר סיומות – בין אם פתוחות ובין אם לא. כמובן שאי אפשר לבקש שכל משאלותינו יתממשו, אבל הנה רשימה של כמה דברים שהייתי רוצה לראות קורים בשבעת הפרקים האלה. מיחסי דון ופגי, הצצה כלשהי לעתידה של סאלי, גורלם של רייצ'ל מנקן, סאלבטורה רומנו, מייקל גינזברג, סטפני אחייניתה של אנה, הילד של פגי ופיט ועוד.

יחסי דון-פגי

"מד מן" קצת לא הייתה הוגנת איתנו. פרק "המזוודה" משח את פגי כאנה החדשה, האדם הכי קרוב אל דון מבחינה אפלטונית, שותפת גורל ונפש תאומה. אבל במקום לראות את החברות האמיצה שלהם עומדת איתנה, דון התקרב אל מייגן ושכח את כל היתר. שנה אחרי כן, 1966, פגי עזבה את 'סטרלינג קופר' לטובת 'קאטלר גליסון וצ'ואו' והשניים התרחקו עוד יותר, ובהמשך התאחדו שתי החברות אבל פגי הייתה במחנה טד וליבתה אט אט אטנגוניזם כלפי דון, לא בלי עזרתו. רק ב-1969, סוף חלקה הראשון של העונה השביעית, חל מפנה שוב ביחסיהם. דון – כעת כפוף לפגי – הגיע בסוף השבוע לעזור לה לפצח את הקמפיין לברגר שף. הם רקדו לצלילי פרנק סינטרה וסוף סוף התחברו שוב, ואף הוסיפו לכך בפרק שאחרי כן כאשר דון שיכנע את פגי להוביל בעצמה את המצגת בפני הלקוחות, והם צפו ביחד בנחיתה על הירח (עם הארי ופיט).

הסדרה התחילה עם בואה של פגי ל'סטרלינג קופר', מדובר בדמות השנייה בחשיבותה לדון דרייפר, ו"מד מן" חייבת לספק לה ולדון את הידידות שמגיעה להם ולנו. פגי צריכה להיות המפלט והמשענת שאנה תמיד היוותה לו, ובעיקר להיות שוות ערך לדון.

Mad Men - 07x07 - Waterloo 03

מה יהיה עם סאלי?

רשת AMC רצתה ספין אוף שיעקוב אחרי מעלליה של סאלי עם סיומה של "מד מן", מה שלא יקרה עקב סירובו העיקש של מתיו וויינר (וטוב שכך). כך ש"מד מן" עצמה תצטרך לספק לנו את האופק של סאלי, הדמות שבה טמונה התקווה הגדולה ביותר בהתקרבנו אל הסוף – בת להורים עם בעיות פסיכולוגיות אקוטיות, אבל לפחות אחד מהם מלבן איתה את הדברים שהובילו אותו להיות מי שהוא. בפרק האחרון של חלקה הראשון של העונה, הנחיתה על הירח, ראינו מעין תצוגת תכלית נוכחית שלה – מצד אחד דלוקה ונבוכה במחיצתו של הספורטאי החתיך, בנם של אורחי אמה, ומצד שני מתחברת עם אחיו החנון שצופה בטלסקופ בכוכבים ואף נושקת לו מיוזמתה (ואז מעשנת בפוזה בטי-פרנסיסית).

לפני שתסתיים הסדרה אנחנו צריכים איזו הצצה או רמז למה שהולך לקרות איתה אחרי כן. מה מעניין אותה בחיים? מה תלמד בקולג'? עד כמה תתרחק מבטי? מה יהיה טיב יחסיה עם אביה? תנו לנו לדעת.

Mad Men 07x02 - A Day's Work 03

הבן של פגי ופיט

לא שמענו הרבה על הבן המשותף של פגי ופיט לאורך השנים. היא ילדה אותו ב-1960, ולאורך חלק ניכר מ-1962 (העונה השנייה) בילינו עם פגי בבית אמה ועם אחותה והכומר (קולין הנקס) שניסה לגרום לה להתוודות על חטאיה כי אלוהים סולח. היא מעולם לא עשתה זאת, ואף הגדילה וסיפרה לפיט באכזריות שילדה לו תינוק ו"הייתה יכולה לבייש אותו" באמצעות זה.

התינוק נמסר לאימוץ ומאז קיבלנו רק תזכורות קטנות לקיומו, אבל השימוש המדוד הפך כל אזכור כזה לרב משמעות. ב-1965, פרק "המזוודה", דון שאל את פגי אם היא לפעמים חושבת עליו, והיא ענתה שלפעמים, כאשר היא רואה ילדים משחקים בפארק. ב-1966 (עונה חמישית), אחרי שג'ואן חזרה מחופשת הלידה שלה פגי החזיקה את הפעוט בידיה בעל כרחה ואז פיט נכנס לחדר כדי לחזות במחזה הזה. שנתיים אחרי כן, 1968 (העונה השישית), קיבלנו אולי את הרגע המרעיש מכולם – דורותי, אמו של פיט, טעתה לחשוב שפגי היא טרודי ואמרה לה: "אני שמחה ששניכם בלעתם את גאוותכם, אם לא בשביל משהו אז לטובת הילד שעשיתם ביחד". זה לגמרי הוציא את פגי מאיזון והיה נהדר.

עכשיו ב-1969, העונה השביעית, הפך חוליו למעין תמונת מראה של בנה האבוד של פגי. השכן השמנמן שלה, ילד בן עשר, התנחל בדירתה דרך קבע והשניים התקרבו עד כדי כך שפגי דמעה כאשר בישר לה בצער שאמו והוא עוזבים את ניו יורק לטובת ניוארק. ייתכן שהמטרונות המקסימה הזו של פגי היא הדבר הכי קרוב שנראה בכל הנוגע לבנה שלה, משהו שסוגר את המעגל, אבל בהחלט יהיה ראוי אם פגי ופיט יחליפו מילה נוספת על כך לפני הסוף.

Mad Men - 01x08 - The hobo code 03

הבת של רוג'ר

את מרגרט הארגרוב ראינו לאחרונה מוקדם יותר בעונה השביעית, כאשר פרשה לקומונה היפית בשולי מדינת ניו יורק, עזבה בכך את בעלה ואת בנה הקטן. רוג'ר נסע לשם ואף בילה לילה כדי לנסות לשכנע אותה לחזור אל בנה שבוכה מדי לילה במיטתו ומתגעגע אליה, אבל ללא הועיל. הביקור הסתיים עם שניהם בבוץ אחרי שניסה לכפות עליה לבוא איתו ומעד, ומרגרט – או מריגולד, כפי שהחלה לקרוא לעצמה – הטיחה בו שהבן שלה יוכל לגדול בלעדיה בדיוק כשם היא עצמה גדלה בלי רוג'ר.

חודשיים אחרי כן היא עוד לא חזרה – כאשר משפחת סטרלינג צפתה בנחיתה על הירח, היו שם כולם מלבדה. האם היא תתעשת? האם נראה או נשמע מה יעלה בגורלה? בהחלט מקווה שכן.

Mad Men - 07x04 - The Monolith Roger

Mad Men - 07x05 - The Runaways Stephanieסטפני והתינוק/ת

אחד הדברים המסקרנים שקרו בעונה השביעית היה שובה של סטפני, אחייניתה של אנה דרייפר. אחרי מותה של אנה היא נותרה כשריד אחרון לחייו הקודמים של דון, האדם שהוא מכיר הכי הרבה זמן, החוליה המקשרת היחידה אל זהותו האמיתית, גם אם רק באופן ייצוגי – היא הרי הייתה רק ילדה קטנה כשפגש בה לראשונה. היא הגיעה הרה (מאוד) בבקשת עזרה, אבל נשלחה על ידי מייגן הקנאית בחזרה אל הדרכים כשהיא מצוידת בצ'ק על סך אלף דולר עוד לפני שדון בכלל הספיק לראות אותה.

דון לא רצה לפתור אותה עם כסף, הוא רצה להיות שם בשבילה ובשביל התינוק שבדרך – הם סימנו את האדם החדש-ישן שדון רוצה ויכול להיות. סטפני תיכננה להגיע לאוקלנד כדי להיעזר בחברים שיש לה שם, אבל לא באמת ראינו שזה קרה. היא התקשרה אל דון מטלפון ציבורי שלא ברור היכן הוא, אבל אפשר לתהות אם שיחת הטלפון הזו הייתה נעשית מבית חבריה לו אכן הייתה איתם. לא זאת בלבד ש"מד מן" מוכרחה להראות לנו אותה, אלא גם להפגיש בינה לבין דון.

ג'ין בתור ילד נורמלי

את סאלי ובובי דרייפר הכרנו בתור ילדים קטנים יותר מכפי גילו של ג'ין דרייפר כעת, אבל הוא בכל זאת תמיד דבוק לאמו וכולם מתנהגים אליו כמו אל פעוט. בעונה השביעית הוא כבר בן 6, אפשר לבקש שהסדרה תראה לנו אותו מתנהג כמו בן גילו? גם לראות ממשק כלשהו בין דון לבינו יהיה נחמד – הוא תמיד היה הבן הזנוח, ילד שנולד בשלב שבו היחסים בין דון ובטי קרסו וקרוי על שם חמיו השנוא של דון. אפילו בפנטזיה של דון פעם, כאשר דמיין את עצמו ואת מייגן במין נסיעה משפחתית אידילית עם ילדיו, הוא הסתפק בסאלי ובובי אבל הזניח את ג'ין. זה נורא מינורי אבל עדיין דורש התייחסות כלשהי לפני סיום הסדרה.

איחוד בין דון לבין טרודי קמפבל

זה נראה תלוש, אבל תחשבו על זה רגע – טרודי הוכיחה פעם אחרי פעם עד כמה היא אסרטיבית, פקחית, מפוכחת וחזקה. היא תמיד הייתה המנוע מאחורי פיט וזו שדחפה אותו, ליבתה את השאפנות שלו, וכאשר זה נדרש – חתכה מיד ולא הסכימה לקבל עוד מהבולשיט שלו. דון צריך מישהי כזו שתיישר אותו, ואנחנו יודעים שהוא מחבב אותה. על פי מתיו וויינר, אילולא אליסון ברי הייתה מחויבת ל"קומיוניטי" היא הייתה הופכת לחברת קאסט קבועה ב"מד מן" ומי יודע מה יכול היה לקרות. אולי בדיוק זה.

Mad Men 603

איחוד בין רוג'ר לג'ואן

די, ברצינות, חיכינו לזה מספיק.

דמויות שצריכות לחזור

פול קינזי נזנח במפתיע כאשר 'סטרלינג קופר דרייפס פרייס' קמה עם כמה חברים נכבדים בלבד, אבל שנים אחרי כן "מד מן" חזרה אליו כדי להראות מה קרה לו מאז ולסגור את הסיפור שלו. באותה מתכונת הבו לנו גם את אלה.

Mad Men - 01x03 - Marriage of Figaro 01

רייצ'ל מנקן

ב-1960 (העונה הראשונה) רייצ'ל היוותה משקל נגד שפוי לדון, וזה גם מה שהביא לתום פרשת האהבים שלהם – דון הנסער הציע לה לברוח איתו כאשר חשש מכך שפיט עומד לחשוף בפני קופר את זהותו האמיתית. מבין כל המאהבות של דון לאורך השנים, רייצ'ל הייתה היחידה שראינו גם בלעדי דון – שיחת הטלפון שלה עם אחותה אמנם עסקה בו אבל העניקה לנו הצצה להלכי המחשבה של רייצ'ל עצמה. כך שהפרידה ממנה תמיד נראתה חפוזה וזריזה מדי, אפילו שבמהלך העונה השנייה, מתישהו ב-1962, זכינו לקלוז'ר קטן כאשר נכנסה עם בעלה למסעדה שבה ישבו דון ובובי בארט והציגה את עצמה בתור רייצ'ל כץ. זה לא היה מספק, וסוף הסדרה – כאשר דון משלים עם מי שהוא באמת – הוא זמן טוב להפגיש שוב בינה לבינו.

Mad Men - 02x07 - The Gold Violin 02

סלבטורה רומנו

סאל פוטר ב-1963 (העונה השלישית) על פי דרישתו של הלקוח הגדול ביותר של 'סטרלינג קופר' – לו גארנר ג'וניור מ'לאקי סטרייק'. חטאו היחיד היה שלא שעה לניסיון של גארנר לשכב איתו. בפעם האחרונה שבה ראינו את סאל הוא התקשר אל אשתו – שכבר מנחשת ללא אומר שהוא הומו – מטלפון ציבורי בפארק חשוך כלשהו ואמר לה שהוא מתעכב בעבודה. מה קרה איתו מאז?

קרלה

המטפלת השחורה של ילדי דרייפר בשלוש העונות הראשונות פוטרה על ידי בטי בדרך נבזית בגלל שגלן הגיע להיפרד מסאלי ערב מעבר הדירה שלהם. אפילו אם קרלה הייתה דמות שולית מכדי שנראה אותה שוב, יהיה נחמד אם לפחות תזכה לאזכור מצד הילדים שמעולם לא התאפשר להם להיפרד ממנה. זה המעט שהם חייבים לה.

מייקל ומוריס גינזברג

קשה לשכוח את הפרידה הטראגית ממייקל גינזברג, שהשאיר מאחוריו את הפטמה שלו לפני שאושפז במוסד לחולי נפש. האם התאושש מאז? ומה בדבר אביו המגונן והמסוכך, שנותר לבדו עם האשפוז של בנו? איך הוא מסתדר? האם הוא מנסה לשדך לבנו מישהי מהחוסות? אל תתנו לפרק האחרון איתו להיות הפרק האחרון איתו.

תגיות:

על הקרוסלה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 23/03/2015 בקטגוריה ‏כתבות

לקראת חלקה השני של העונה האחרונה, הנה מסע שיזכיר לכם את הרגעים היפים ביותר של "מד מן" לאורך שש וחצי עונותיה עד כה, כולל מזוודות, גלגלים, טריפים, תזמורות זעירות, אמיתות, חיבורים ותלישות.
פורסם לראשונה בוואלה

כאן תמצאו את דיוני וניתוחי כל הפרקים

18. קיטי מבינה שבעלה הומו ("הסידורים", עונה 3 פרק 4)
סאלבטורה רומנו הדחיק עמוק עמוק את היותו גיי, כמתבקש מתקופה כה חסרת סובלנות, ונישא לאישה מתוקה כמתבקש ממנו. סאל, שעבד באותה עת כבמאי על פרסומת ברוח "ביי ביי בירדי" ואן מרגרט, המחיז לאשתו קיטי לעת ערב, בחדר השינה, את האופן שבו הוא רואה את הפרסומת בעיני רוחו. אימת האסימון הנופל על פניה של קיטי לאורך הרגעים הללו הייתה נפלאה ומצמררת. משחק מעולה של שרה דרו.

החל מדקה 5:30.

17. הטריפ של רוג'ר ("מקומות רחוקים", עונה 5 פרק 6)

ג'יין גררה את רוג'ר לערב עם חבריה הכולל נטילת LSD. המארחת שלהם לא הייתה יכולה לבחור להשמיע שיר הולם ואירוני יותר מתוך "פט סאונדס" של הביץ' בויז מאשר "פשוט לא נועדתי לזמנים האלה", בזמן שכל אורחיה נכנעים לטריפים. בדיוק כאשר בראיין ווילסון שר את השורה הזו, התחיל במקביל להתנגן בראשו של רוג'ר שיר אולדי והוא רקד באיטיות עם ג'יין. זה היה רגע כל כך יפה, טהור, רומנטי, אבל הקקופוניה של השירים החופפים סיפרה את האמת, כמו גם העובדה שרוג'ר נכח ברגע אבל גם הביט בו מהצד.

16. דון מבקר את פגי בבית החולים ("הבחורה החדשה", עונה 2 פרק 5)

אחרי הלידה של פגי, מתכחשת לתינוק ונדרשת לבדיקה פסיכיאטרית על ידי רופאיה, דון הפציע לצד מיטתה. לא רק שזו הייתה הפעם הראשונה שבה ראינו קשר אישי בין דון לפגי, אלא שהאיש ניסח בפירוש את תפישת העולם האמיתית שלו, זו שהקפיד להרחיק מהמצגות מול הלקוחות: "פגי, תקשיבי לי, צאי מכאן ותמשיכי הלאה. זה מעולם לא קרה. את תהיי המומה לגלות עד כמה זה לא קרה".

15. בובי ודון מדברים על אביו ("שלושה ימי ראשון", עונה 2 פרק 4)

בובי דרייפר הקטן והחמוד (השחקן השני שגילם אותו מבין שלושה, והמתוק מביניהם) התנהג לא יפה פעם אחר פעם, אבל דון לא יכול היה להביא את עצמו להפליק לו. "אבא שלי זיין אותי במכות וזה רק גרם לי לרצות לרצוח אותו", הוא אמר לבטי. מאוחר יותר הגיע אליו בנו הקטן כדי להגיד סליחה ולהתעניין אם גם אביו שלו היה מתעצבן, איך הוא נראה, מה עשה למחייתו ומה אהב לאכול. רגעי ההורות היפים של הסדרה הם תמיד אלה שבין דון לסאלי, ולעתים גם בין בטי לסאלי (מלמדת אותה על נשיקה ראשונה, מנחמת אותה אחרי שקיבלה מחזור), אבל הרגע הזה עם בובי יפהפה לא פחות מהם (עד דקה 1:24).

14. פגי ודון רוקדים לצלילי סינטרה ("האסטרטגיה", עונה 7 פרק 6)

בפרק שבו דון ופגי התפייסו סוף סוף אחרי זמן רב שבו היו מסוכסכים, ובנוסף לו זמן רב עוד יותר שבו מרוחקים יחסית לנשמות התאומות שהם, הגיע החיבור המחודש שלהם לשיא שהדהד לחיבור הכי יפה שלהם בעבר – פרק "המזוודה" מהעונה הרביעית. דון הגיש לפגי את ידו לריקוד, הוא השאיר אותה באוויר זמן לא מועט עד שהתרצתה ולקחה אותה. הם עשו זאת לאט, במעין נחת, כשותפי גורל. פגי שהייתה כה בודדה כל כך הרבה זמן הייתה יכולה להרפות, להניח את ראשה על חזהו, והוא נשק לראשה כאילו היו אב ובתו, או אחים בנפש, או רעים משכבר הימים. כאילו הייתה אנה, מבחינה טכנית אשתו לשעבר, בפועל חברתו הקרובה והאפלטונית שמתה ביום ההולדת של פגי.

13. סאלי שומעת שסבה נפטר ("הסידורים", עונה 3 פרק 4)

סאלי הקטנה איבדה את סבה ולא הבינה כיצד המבוגרים בסלון מעזים לצחוק בשעת השבר הזו. בנזיפה שלה בהוריה ודודיה היא ניסחה בבהירות ילדותית ובכאב ענק את האבסורד שבמוות.

12. מייקל גינזברג מספר לפגי שהוא בן מאדים ("מקומות רחוקים" עונה 5 פרק 6)

האופן הצלול והבדיוני שבו מייקל גינזברג בוחר לספר על הביוגרפיה שלו, בן מאדים כי הרי לא ייתכן שנולד במחנה ריכוז, היה מצמרר. "יש עוד כמוך?", שואלת פגי ההמומה. "אני לא יודע", הוא עונה, "לא הצלחתי למצוא". הבבואה שלו משתקפת בחלון, שם לפחות יש עוד אחד כמוהו.

11. דון חושף בפני מייגן את הקושי שלו להיקשר לילדיו ("המבול", עונה 6 פרק 5)

כבר ראינו לא פעם את ההתנהגות החורקת של דון במחיצת ילדיו, כולל הודאה בפה מלא על תחושותיו בפני פיי מילר ("אני לא רואה אותם מספיק, וכשאני רואה אני לא יודע מה לעשות, וכשאני מוריד אותם בבית אני חש הקלה, ואז אני מתגעגע אליהם"), אבל עצוב מאוד היה לשמוע מפיו כאן, ברגע הזה, מהי הסיבה לכך, ובמיוחד את האמונה הסבירה-למדי שאולי אביו לא אהב אותו כלל. החריקה הזו עם ילדיו היא סימפטום לכל אישיותו של דון, שמזייף את דרכו הרגשית בעולם האמיתי.

10. סאלי אומרת לדון "אני אוהבת אותך" ("יום עבודה", עונה 7 פרק 2)

זה לא שסאלי לא אמרה לאביה שהיא אוהבת אותו פעמים רבות לפני כן, אבל בנקודת השפל המסוימת הזו בחייו של דון – מושעה מעבודתו, רחוק ומתרחק מרעייתו, בתו תפסה אותו בשקר גס לא הרבה אחרי שראתה אותו בוגד עם השכנה – סאלי אמרה לו את זה באגביות מובנת מאליה מבחינתה, אבל כזו שהיממה אותו לחלוטין.

MM 702

9. פגי עוזבת ("האישה האחרת", עונה 5 פרק 11)

ההתפטרות של פגי הייתה סצינת פרידה לכל דבר, וככזו גם מאוד עצובה. היא הדהדה בעוצמה לפרק "המזוודה", שם הידידות האינטימית בין דון לפגי עלתה מדרגה והייתה יפה מאי פעם. מאז שפגי עזבה לא באמת ראינו מהם אינטראקציה נוספת כמו זו – את אלה דון שמר לרעייתו שעבדה במשרד, הרי לדבריו היא הזכירה לו את פגי. ואז בת טיפוחיו פרשה את כנפיה ועפה. דון לפת בחוזקה את ידה של פגי, באופן שלוכד בו את הרגעים האינטימיים ביניהם בעבר, שתמיד התבטאו במגע יד.

MM 511

8. האיש בעל התזמורת הזעירה ("סיגנל 30", עונה 5 פרק 5)

"היו פראזות בסימפוניה התשיעית של בטהובן שעדיין גרמו לקוֹ לבכות. הוא כל הזמן חשב שזה נובע מהנסיבות של היצירה עצמה. הוא דמיין את בטהובן, חירש וחולה נפש, לבו שבור, משרבט בפראות בעוד המוות עומד על מפתן הדלת, קוצץ ציפורניו. עדיין, קו חשב שייתכן כי החיים בכפר הם שגרמו לו לבכות. הם הרגו אותו עם הדממה שלהם, והבדידות. הפכו את כל מה שרגיל ליפה מכדי לשאת".

כך כתב קן קוסגרוב בסיפור החדש שלו, תחת שם העט דייב אלגונקווין, וקלט באופן מדויק את פיט, האיש בעל התזמורת הזעירה. מעבר לתמצות הקולע והיפהפה של הפרק, עד לצליל טפטוף המים שמהדהד בראשו של פיט, מפר שוב ושוב את שלוותו, זו היתה פיוטיות שחסרה מאוד בעונה החמישית הגסה. ועדיין, גם ביחס לשאר העונות, מדובר בסצנה נפלאה.

7. אדם מגיע אל דון ("5G"' עונה 1 פרק 5)

אחד הרגעים הבלתי נסלחים של דון, והיו לו רבים כאלה. אחיו שראה אותו בעיתון שולי וזיהה אותו למרות שנחשב למת, הגיע לבקר אותו בעבודה. עוד לא הכרנו את עברו של דון בשלב הזה, מלבד רמזים קטנים, אבל כך או כך אי אפשר היה להבין איך לעזאזל דון מצליח להיות כל כך קר אליו. עזרה העובדה שג'יי פולסון, השחקן שמגלם את אדם, פשוט מעולה ומעורר הזדהות. כמוהו קשה היה לא לצפות בכל זה בגרון חנוק. המפגש ביניהם הגיע לשיא בחדרו של אדם במלון הזול, כאשר דון הגיע רק כדי לתת לו כסף מתוך מטרה לא לראות אותו שוב. דון עמד מול אדם שבור, אחיו, שאמר לו שכולם בחייו מתו ושאל אותו בדמעות מה יעשה עכשיו, חיבק אותו בחזקה, ממש לפת. דון טפח על גבו ועוזב.

Mad Men - 01x05 - 5G 01

6. דון משליך את הארגזים הישנים ("איש הקיץ", עונה 4 פרק 8)

אחרי הגירושין מבטי, זונה ששילם לה כדי להכות אותו, איבוד ימים שלמים לאלכוהול, אנה דרייפר מתה – כמה קתרטי לראות את דון דרייפר משנה כיוון, פחות קודר, מרגיש את הקיץ. הוא שחה מדי בוקר, התאמץ להתנקות, הוא ניגש אל המוסך בביתו הקודם, היכן שכעת בטי והנרי גרים עם הילדים, לקח את ארגזיו הישנים והשליך אותם. למחרת הגיע צלול אל מסיבת יום ההולדת של בנו הקטן. איש של השלמה, על רקע אחד המונולוגים היפים בסדרה. "אם תקשיבו הוא יספר לכם כיצד הגיע לשם. כיצד שכח לאן הלך ואז התעורר. אם תקשיבו הוא יספר לכם על הפעם שבה חשב שהוא מלאך, או חלם להיות מושלם. ואז יחייך בתבונה, שבע רצון כי הבין שהעולם אינו מושלם".

5. גלות ("בבילון", עונה 1 פרק 6)

שיא ממשי ראשון בסדרה, בסופו של פרק מושלם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה קיבלנו מושג ממשי על תהומות המאבק הפנימי של דון דרייפר. בפרק שלפני כן ראינו אותו מול אחיו אדם סותם לחלוטין את הגולל על חייו הישנים, אבל ההווה של דון רחוק מלהיות התשובה עבורו. מול אשתו המאוהבת, מול רייצ'ל מנקן המסויגת, מול מידג' ההרפתקנית, דון נותר אבוד אבוד אבוד. מצוי בגולה אישית, על נהרות בבל, יושב וגם בוכה בזוכרו את ציון שלו. יותר רעיון מאשר מקום אמיתי, כדברי רייצ'ל מנקן. המקום הטוב, המקום שלא יכול להיות. הדמעות שנצנצו בעיניו של דון למשמע השיר בסוף אמרו את כל מה שצריך להיאמר.

4. דון מספר לבטי את האמת על עצמו ("הצוענייה והנווד", עונה 3 פרק 11)

זה היה רגע מפנה בסדרה לא רק מבחינה עלילתית – האמת שהובילה לפרידה של בטי ודון – אלא כי לראשונה היא הציגה בפנינו רגש אמיתי וכואב. עד אז ראינו את דון ברגעים רגשיים לא פשוטים, ראינו אותו מפוחד כדיק וויטמן מול אלמנתו של דון דרייפר האמיתי ומול אחיו, וכאשר הציע לרייצ'ל מנקן לברוח איתו לנוכח הגילוי של פיט – ובכל זאת אף פעם לא ראינו אותו באמת מעבר לבעתה רגעית. הכל באותה דרך מאופקת ויפה שהיתה נר לרגלי הסדרה, כמו מגזין עיצוב. כאן סוף סוף ראינו תגובה אמיתית של דון, אנושית, מתבקשת – תגובה שלמעשה היינו צריכים לראות כבר כאשר גילה בעונה הראשונה שאחיו איבד את עצמו לדעת בגללו. הסצינה הזו הפכה את "מד מן" למשהו עמוק, רגשי ויפה בהרבה.

3. מצגת הרשי ("בחזקתו של", עונה 6 פרק 13)

כפי שכבר אירע בעבר, דיק וויטמן שבר את מעטה דון דרייפר, רק שהפעם זה קרה מתוך פיכחות. זה היה כנראה הרגע הכי שובר לב בתולדות הסדרה, אבל גם עם הכי הרבה תקווה. המדהים הוא שדון ממש הרגיש כורח לעשות את זה מול אנשי 'הרשי'. "אני מצטער, אני חייב להגיד את זה", הוא אמר – חייב – "כי אני לא יודע אם אי פעם אראה אתכם שוב".

אחרי עוד סיפור מופרך עד דמעות, ודמעות בהחלט היו שם, דון היה מוכרח להעמיד דברים על דיוקם. השקר פשוט היה גס, מצחין, בוטה, צורח מדי: "אבא שלי פרע את שיערי ולנצח אהבתו והשוקולד היו כרוכים ביחד". לא זאת בלבד שדון השתמש בטרמינולוגיה השנואה עליו – הוא נזף באנשי הקריאייטיב שלו בתחילת העונה השישית על השימוש המופרז במילה "אהבה" – אלא שהכריכה המשותפת הזו היוותה חריקה עצומה עבור דון: מצד אחד אביו השנוא, האיש שהילד דיק רצה לרצוח, ומנגד הממתק שאהב ושעזר לו לחלום על מקום אחר שבו הוא רצוי. הדיסוננס פשוט צורם מכדי שיוכל לתת לו להימשך.

2. הקרוסלה ("הגלגל", עונה 1 פרק 13)

"נוסטלגיה. זה עדין, אבל משמעותי. טדי אמר לי שביוונית פירושה המדויק של 'נוסטלגיה' הוא 'הכאב מפצע ישן'. זה כאב עז בלב שעוצמתו גדולה בהרבה מהזיכרון לבדו. המתקן הזה הוא לא חללית, הוא מכונת זמן. הוא הולך אחורה וקדימה. הוא לוקח אותנו למקום שאליו אנו עורגים עד כאב ללכת שוב. הוא לא נקרא 'הגלגל', הוא נקרא 'הקרוסלה'. הוא מאפשר לנו לטייל כשם שילד מטייל, סביב וסביב, ובחזרה הביתה, אל המקום שבו אנחנו יודעים שאנו נאהבים".

המצגת שעשה דון למתקן השקופיות החדש של קודאק, הפך למניפסט המשמעותי הראשון ב"מד מן" שהעלה בכזו עוצמה את הסתירה שבין עברו האישי הקשה של דון לבין הנוסטלגיה שהוא בכל זאת משתכשך בה כל הזמן בעבודותיו המקצועיות; ביוגרפיות מומצאות כמו זו שהכריעה אותו מול אנשי הרשי. אבל הפעם, עם הקרוסלה, זה היה אמיתי. גאולה קטנה של אדם שלא מצליח להשאיר את רגליו על הקרקע, ופתאום מגלה שהיא ממש שם תחת כפותיו. הוא יכול לחזור הביתה, אל אשתו ואל שני ילדיו, אל המקום שבו הוא יודע שהוא נאהב.

1. "האדם היחיד שהכיר אותי מת" ("המזוודה", עונה 4 פרק 7)

אחרי לילה של רעות ושותפות גורל בין דון ופגי, לילה שבמהלכו דון עשה ככל יכולתו כדי לדחות את הקץ ולא להתקשר לקליפורניה כדי לקבל את הבשורה שאנה מתה. החיבור הזה בין דון לפגי לאורך פרק שלם הוא זיקוק היחסים שלהם – שיא של כל מה שבא לפני כן ותמונת מראה לרגעים שבאו אחרי כן והיו חזקים פחות. זהו גם רגע כל כך מייצג את הדבר הכי יפה בסדרה, את התקווה והגאולה שבכל זאת יש לדון ולפגי, בת דמותו, "השלוחה שלי", כלשונו. ההקבלה התמידית ביניהם לא מאירה על פגי כעל אפשרות רומנטית לדון, אלא מרמזת שמה שיכול למלא את חייו של דון הוא אינטימיות חברית.

תגיות:
© עידו ישעיהו