Posts Tagged ‘חשיפה לצפון’

הצפון זוכר

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 31/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות

לפני 20 שנה הסתיימה "חשיפה לצפון", ומאז לא הייתה סדרה אחרת שנכנסה לנעליה. הדרמה הקומית המכוננת שעלתה החודש לפני 25 שנה בארה"ב נתפשה בתחילה כמו הגרסה של רשת CBS ללהיט הגדול של ABC המתחרה, "טווין פיקס", שעלתה חודשים ספורים לפניה. היא הגיעה כסדרת סותמת חורים לחודשי הקיץ – שמונה פרקים בלבד מנתה העונה הראשונה שלה, ואילו השנייה בשנה שאחרי כן הסתפקה בשבעה.

אבל בהדרגה עיקשת הפכה הסדרה החריגה הזו לחביבת הצופים והמבקרים עד שכבשה את טבלאות הרייטינג וטקסי הפרסים. החל מהעונה השלישית שלה היא זכתה בשבעה פרסי אמי, בפרסי גלובוס הזהב ופיבודי, והייתה מועמדת לעשרות פרסים נוספים לאורך חייה. הסיפור על ג'ואל פליישמן (רוב מורו), רופא ניו יורקי צעיר, ציני ונרגן שנדרש לשמש כרופא בעיירה קטנה באלסקה מאחר שהמדינה מימנה לו את לימודי הרפואה, הציג לעולם יצירה שונה מכל דבר אחר בטלוויזיה, כולל "טווין פיקס". בדומה לדרמת המסתורין של דיוויד לינץ' ומארק פרוסט, גם "חשיפה" התמקדה ביישוב זעיר בלב שממה פראית מרהיבה, כמוה גם בה היה ממד על טבעי ורגעים מוזרים, כמוה היא פרצה דרך חדשה והפכה לסדרת פולחן. אולם בניגוד ל"טווין פיקס", "חשיפה לצפון" הייתה קומדיה מענגת וטובת לב, ובניגוד לה היא נשכחה כמעט כליל בתהומות הנשייה, באגף המאכלס יצירות רוויות קסם, ליריות ופילוסופיות.

הטרגדיה – אם להיות דרמטיים – בכל הנוגע ל"חשיפה לצפון" הוא הקושי להיתקל בה בימינו. בניגוד לסדרות ניינטיז שממשיכות לחיות לנצח בשידורים חוזרים, או שלפחות עשו גיחה מתישהו בשנים האחרונות, "חשיפה" נפלה קרבן לעלויות גבוהות הנובעות מזכויות היוצרים על המוזיקה שלה. זו גם הסיבה לכך שנדרש זמן רב להוציא את מארזי ה-DVD של הסדרה, וכאשר זה כבר קרה עלויות המארזים היו גבוהות במיוחד, אפילו שלא מעט קטעי מוזיקה מהותיים מהמקור הוחלפו באחרים. בישראל לאורך השנים הייתה התעניינות אצל ערוצים שונים ברכישת שידורים חוזרים, אבל הם נסוגו לנוכח המחירים. הפעם האחרונה שבה שודרה כאן הייתה בתחילת העשור הקודם בערוץ 3, ומאז לא נרכשה שוב.

זה מצער במיוחד בהתחשב בעובדה שלמרות הייחוד, הרעננות וההצלחה הגדולה של "חשיפה לצפון" בשעתה – שהשואוראנר שלה בעונותיה האחרונות היה לא אחר מאשר יוצר "הסופרנוס" דיוויד צ'ייס – לא קמה מאז עוד סדרה כמוה. היו דרמות קומיות המתרחשות בעיירות קטנות עם תושבים משונים – "בנות גילמור", "אד", "חשיפה לדרום" ואחרות – אבל אף אחת מהן לא מיזגה בין קומדיה מתוחכמת לאגדתיות פלאית, אף אחת לא רתמה לטובתה את קונספט העיירה הנידחת כדי ליצור מעין סיפורי אגדה מודרניים כשם שעשתה "חשיפה לצפון".

הכל היה מעט מוזר בעיירה סיסלי. היא הושפעה רבות ממיקומה הנידח בצפון הקר, כזה שהיישוב הסמוך ביותר אליו היה רחוק ממנו מאה קילומטרים, והניבה מסורות חלומיות והתרחשויות סוריאליסטיות רבות שעל הדמות הראשית האאוטסיידרית – וגם עלינו הצופים – היה להסתגל אליהן. באופן הזה התושבים מאבדים מעט את שפיות דעתם כל אימת שהקרח מפשיר כשהאביב מגיע, או פועלים בלי הפסקה כאשר השמש זורחת 24 שעות ביממה. שלי טמבור ההריונית פוגשת את בתה העתידית במכבסה. מגי אוקונול (ג'נין טרנר) חושדת שנשמתו של אקס מנוח התגלגלה לגופו של כלב, ובמקרה אחר סבורה שבחור נאה המחזר אחריה הוא בעצם דוב המשנה צורה. פליישמן מקבל אזהרות על ביג פוט מקומי ואף פוגש בו, בערך. כריס (ג'ון קורבט, איידן מ"סקס והעיר הגדולה") מאבד את קולו אחרי שהוא פוגש בבחורה יפה, ופעם אחרת מהווה מגנט לכל הבחורות בסביבה מלבד אחת, שדווקא אליה הוא נמשך.

הסדרה סטתה לא פעם מהנרטיב השגרתי, אם בכלל אפשר לקרוא לו כך, לטובת גיחות אל מציאות חלופית או ראשית ימיה של העיירה – תמיד עם הדמויות הקבועות בנעליהן של אותן ותיקות, ובתוך כך התברר שאת העיירה ייסדו זוג נשים אוהבות, סיסלי ורוזלין (בפרק "סיסלי" שחתם את העונה השלישית וזיכה את הסדרה במירב פרסי האמי שלה), וכן שקפקא ביקר בה בעבר ושהנסיכה האבודה אנסטסיה לבית רומנוב בעצם הועברה לשם כדי שבני עמה לא יפגעו בה. בהזדמנות אחרת נרקם לעינינו תרחיש שבמסגרתו כל הדמויות הועתקו אל ניו יורק ופעלו שם איש איש בדרכה.

זו הייתה סדרה הרפתקנית, חכמה, שנונה, מתוקה ומצחיקה מאוד, אוהבת שירה, יצירה, טבע ואדם. סדרה על חברות וקהילה, על השמים והארץ, על הדברים המכילים אותם בין הם נראים לעין ובין אם לא. צפייה בה כיום מגלה מעט איטיות, אבל כזו שחזרה לאופנה בשנים האחרונות בזכות סדרות כמו "מד מן" ו"התיקון" (שאיטית ממנה פי חמש, בערך), סדרות שבמרכזן דמות מרכזית שקשה לחבב, ממש כמו הביקורות שספג פליישמן כאשר "חשיפה לצפון" החלה את דרכה ביולי 1990. עם קשר או בלי – גם היום היא עדיין עובדת, עדיין מחממת לב, עדיין הדבר הכי טוב לראות לפני השינה כדי ללכת לישון עם חיוך. עכשיו רק צריך שמישהו יביא אותה שוב לארץ.

פורסם לראשונה בוואלה

תגיות:

הזוהר הצפוני

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות

במהלך גיל ההתבגרות יש לא מעט ימים שאדם מחשיב אותם כרעים, אבל אני זוכר יום אחד ספציפי שהוגדר על ידי כגרוע ביותר שהיה לי עד אז. הייתי בן 17 בערך, זה היה יום חמישי, ואני לא זוכר מה קרה לי באותו יום שהפך אותו לכל כך רע, אבל למרות שמאז חלפו שנים, אני עדיין זוכר אותו מהסיבה הפשוטה שבתשע וחצי התיישבתי מול הטלוויזיה, ואחרי שעה הלכתי למיטתי עם רון בלב.

ככל מתבגר, האופן שבו השתקף העולם בעיני התגבש ברובו בעת ההיא, ואני חושב של"חשיפה לצפון" היתה תרומה מכרעת לעניין. אולי יהיה מוגזם לקבוע שהשתניתי כאדם בעקבותיה, אבל אין ספק כי הדרך בה כתבתי ויצרתי מאז השתנתה. פעם אחר פעם היא קלעה לי בדיוק לתוך המקום המתאים בתודעה, ואני חושב כי זהו אותו מקום המתכתב בתת מודע עם הספר שהכי אהבתי בילדותי, "אי הילדים" של מירה לובה.

ב"חשיפה לצפון" המעשה הוא בדוקטור ג'ואל פליישמן, שאך זה סיים את לימודי הרפואה שלו על חשבון מדינת אלסקה, ובתמורה נדרש לשרת כרופא בבית חולים בעיר האלסקאית אנקוריג' במשך ארבע שנים. העניין הוא שהם לא זקוקים לו שם, ובעוד השמחה גואה בו, הוא מתבשר שבמקום זאת ייאלץ לעשות את ארבע השנים הללו בעיירה הקטנה סיסלי, המרוחקת כמאה ק"מ מכל מקום יישוב אחר, מתנהלת בספירות אחרות ומכילה תמהיל של תושבים ייחודיים המורכב מאינדיאנים שתמיד היו שם ומאחרים שהתקבצו מקצוות הארץ. כמו ד"ר פליישמן, ב"אי הילדים" נקלעים הילדים בעל כרחם למקום מבודד וכעת עליהם להסתגל לקהילה חדשה שנכפתה עליהם. שתי היצירות היו רלוונטיות לי בנפרד בעשורים שונים, אבל הדמיון ביניהן, גס ככל שיהיה, פנה אל אותו חבר תאים באונה הימנית שלי והקסים אותו באמצעות משהו אחד שניתן לתמצת במילה: אופטימיות.

ניסיתי פעם לפצח את קוד הקסם השורה על "חשיפה לצפון" וממלא אותה. היא מוגדרת כדרמה קומית, והיא אכן כזאת. פירוק המושג מגדיר לא רע את פעולתה: דרמה עובדת לכיוון הראש והרגש, בעוד תפקידה של הקומדיה הוא להצחיק. דרמה קומית (טובה) מכניסה לך את הצחוק פנימה, אל אותם ראש ורגש. אבל כמובן שזה פחות פשטני מכך. אני חושב שעיקר אהבתי ל"חשיפה" נובע מהעובדה כי באופן סמלי, האקלים האלסקאי הקפוא עומד בניגוד גמור לחום האנושי שהסדרה דואגת להעלות על נס. היא שופעת אהבת אדם, אהבת הטבע, אהבת אמנות. היא אינטליגנטית, בוחנת זוויות מעניינות, פסיכולוגיות ופילוסופיות למצבים אנושיים, ותמיד-תמיד דואגת להמחיש כמה יופי גלום בכל דבר, ובאופן סמוי שלא נופל לקיטש אלא לעתים נדירות. בשבילי, אוהד גדול ונאיבי של אינטראקציה אנושית (לפחות אז) ולוכד בזמן אמת רגעים יפים לכדי מבט-מתרפק-לאחור, לא היה מנוס מליפול שדוד.

אהבת האדם שב"חשיפה לצפון" באה לידי ביטוי בעיקר בדמויותיה החד-פעמיות. למשל הולינג ושלי אהוביי, זוג עם הפרש גילאים של 40 שנה ובכל זאת אחד המנומקים בטלוויזיה, פשוט כי הראו אותם כמות שהם – מעולמות לגמרי שונים ולא קשורים לכאורה, אבל מה לעשות, אוהבים באמת. או כריס (ג'ון קורבט, הכוכב העיקרי שיצא מהסדרה), עבריין ואסיר לשעבר שכיום הוא שדרן הרדיו היחידי בעיירה ומנצל את העובדה הזו להתפלסף, לצטט שירה ופרוזה, ובלי קשר גם ליצור מדי פעם אמנות אקסטרווגנטית משל עצמו. או אד טוב הלב, הקולנוען בהתהוות – הסרט הקצר הראשון שלו (בטיוב האחרון למטה) הוא אחד הדברים המפעימים שראיתי מעודי בטלוויזיה. כולם אנושיים וכולם טובים, אפילו אלה שחוטפים אותך כדי שתתפקד על תקן רופא פרטי לזוגתם ההיפוכונדרית.

סיפור העלילה הוא לכאורה מקרה קלאסי של דג מחוץ למים, אבל היפה ב"חשיפה לצפון" הוא שאין בה קלאסי אלא להפך – ניסיון לקחת את המוכר ולשחק בו. למשל, בין שני בנים שאחד מהם הוא נהג משאית שכותב שירה נוגה והשני יועץ השקעות, האם מאוכזבת דווקא מהשני. אינדיאנים, עתירי חוכמה קמאית ככל שיהיו, עדיין עשויים להיראות במעילי עור, חולצה של מדונה ומשקפי שמש. "חשיפה" אהבה מאוד לשחק על העימותים הללו, בין המסורת להתחדשות, בין הפיזי והמטאפיזי, הרוח והחומר, המדע והבלתי נודע, הטבע והמודרניזציה. מבחינתי העיסוק של הסדרה באלמנטים ניגודיים כאלה היה וריאציה מבדרת בהרבה של דברים שממילא הפכתי בהם בדעתי.

מיקום העלילה באזור מבודד המוקף טבע פראי בקצהו הצפוני של העולם, בו איילי קורא משוטטים באין מפריע ודובים מחטטים בפחי הזבל כדי להשביע את רעבונם אחרי שנת החורף, הקנה לכותבים כר יצירה נרחב. מקום של כבוד ניתן לתופעות הטבע המדהימות של האזור, כמו האורורה בוריאליס, הזוהר הצפוני שמגיע אחת לשנה ומצייר בלילות צבעים יפהפיים בשמיים. ואם לא די בתופעות קיימות, יוצריה הוסיפו עוד כמה. קראתי פעם משהו נכון לגבי הסדרה, על כך שלקחו בה את מושג העיירה שכוחת האל לדרגת פשוטו כמשמעו. מכיוון שכך, ובשילוב עם האקלים החריג בה, לא אחת התרחשויות נדמו כסיפור אגדה, חלומות היו משמעותיים גם מעבר לזמן חלימתם והתפרים בין האמת לפנטסטי היו פרומים.

בעיני זו תמצית האסקפיזם, עוד לפני שדגלתי בו במודע. לא חייבים להיכנס ליער עבות ולגלות שם את יצוריו הקסומים, פיות, גמדים ושדונים, אלא אפשר להיכנס אליו ולמצוא עיירה שבה אנשים מאבדים פיסה משפיותם באופן זמני כשהקרח נמס באביב, חולמים איש את חלומות רעהו תחת השפעת האורורה בוריאליס, מדמיינים שהם רואים מיני רקדנים בכל מקום בזמן הריונם (דבר שכיח מאוד, אליבא דשאמאן האינדיאני), ערניים במשך ימים שלמים כי יש שמש 24 שעות ביממה, וזוכים מדי פעם לביקור מצ'יף אינדיאני זקן ומת בשם "אחד שמחכה" שעוזר להם למצוא את אביהם. העיסוק המכושף הזה בענייני דיומא – פחות או יותר – לצד העלילות החריגות, שמר על עניין מלא קסם שחרג בהרבה ממסך הטלוויזיה.

בנוסף לכל אלה מצאתי שם הרבה חכמת חיים.
אחד שמחכה: יש אנשים החושבים כי הזמן הוא גלגל המסתובב לנצח, וזה אומר שהרגע שלך לבטח יגיע. אך יש אנשים החושבים כי הזמן הוא נהר, ואם זה נכון, ייתכן שהזמן שלך כבר זרם ועבר.
אד: מה אתה חושב שזה?
אחד שמחכה: אני חושב שזמן הוא פשוט זמן.

תובנות.
כריס: יש דברים שלא נועדו לשינויים, יש דברים שמוטב להניח להם לנפשם. וזה בסדר, כי אושר לא מגיע מבעלות על דברים, נכון? הוא נובע מלהיות חלק מדברים.

פשטות.
איש: עינייך – הן חומות?
מגי: עיניי?
איש: כן.
מגי: אה, למעשה אני חושבת שהן יותר ערמוניות.
איש: הן מאוד יפות.

והשלמה.
כריס: ודאי ישנם אנשים שאומרים, "בחיים לא יהיה לי ריגוש כזה. כדור הארץ הוא מגרש חניה והחלל החיצון יקר מדי". תנו לי להגיד לכם משהו, יש דרכים רבות להבהיק נתיב. אני תמיד נזכר בגיבורים הלא מושרים של העבר, כמו הטבח הפרהיסטורי, שהסתכל על הסרטן ואמר, "אני אוכל את זה!", או המרפא הראשון שהרים סכין ואמר, "בואו ננתח, בנים!". הרפתקאות באות במגוון גדלים וצורות, כמו להסתפר. להתאהב. אפילו לשבת מאחורי ההגה ולצאת מהחניה יכול להיות מעשה עילאי של אמונה, כמו גם הפגנה אדירה של אומץ.

מאז ועד היום לא היתה סדרה שאהבתי כשם שאהבתי את "חשיפה לצפון". לא היתה אחת שגרמה לי לחפש דברים דומים לה. עד היום כשאני רואה בתיאור של סרט או ספר כלשהו את צירוף המילים "עיירה קטנה" משהו בי ניעור, גם אם בדרך כלל הציפיה שלי מושבת ריקם. מנחם אותי לדעת שמדי יום אני מפגין אומץ אדיר בניסיוני לאזן את שפיותי כשאני מכלה יותר מדי זמן מחיי בהמתנה לאוטובוס, כמה למה שכבר אינו, נדרש לעתים קרובות לוותר על רצונותיי בפני מפגשים משפחתיים, קם בבוקר עם השעון במקום לכבות אותו ולהמשיך לישון.

מאז אותו יום רע התרגשו עלי עוד כמה, חלקם אפילו גרועים יותר, אבל זה היה בסדר. עברתי אותם. הכרתי מפלט שלא רק שהצליח להשכיח ממני תלאות מזדמנות במשך הצפייה בו, לא רק לשנות את רוחי מקצה אל קצה לפני שהוא משלח אותי לדרכי, אלא להבין שאפשר לגרש חושך עם גפרור ושלפעמים הבריחה לכך וכך דקות היא הפלסטר לנפש חבולה, דוויה, לאה. והכי חשוב: שבעומקם של דברים, הפרטים הקטנים הם הכי חשובים.

"כי אף על פי כן יש כל העת קורטוב של שמחה ואפילו היופי קרוב מאוד, מתחת לקרום של כל שעה ושעה, בלבו השקט של הריכוז, ובכל אחד חבוי אדם אוניברסלי, חזק, בלתי מנוצח. בשושני הבר משוטט ריח הילדות ובימי חג יוצאות הנערות לטייל כמימים ימימה. ויש משהו אלמותי באופן שבו הן קושרות צעיף צבעוני. הזיכרון חי בים, בדהרת הדם, באבנים הכהות, השרופות, בשירים ובכל שיחה רגועה. העולם הנו כמות שהיה תמיד, מלא צלילים וציפיה" (ערוך מ"שלושה מלאכים" של אדם זגייבסקי, תרגום של דוד וינפלד).

פורסם לראשונה במסך המפוצל בפברואר 2006

תגיות:

האחרי: לאן נעלמו היוצרים?

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/09/2014 בקטגוריה ‏כתבות

The X-Files

פורסם לראשונה בוואלה

בתחילת 2015 צפויה להגיע אל שירות הסטרימינג של אמזון סדרה חדשה של כריס קרטר, יוצר "תיקים באפלה", בשם "The After". מאז שירדה "תיקים באפלה" מהמסך בשנת 2002 עם תום עונתה התשיעית, קרטר נעלם כמעט כליל ונדרשו קרוב ל-12 שנים עד שחזר בתחילת השנה הנוכחית עם הפיילוט לסדרה החדשה. בין לבין הוא הבליח ב-2008 עם סרט מיותר נוסף של "תיקים באפלה", זה כן, אבל רוב הזמן קרטר ניצל את זמנו לטיפוס הרים ובגלישת גלים מסביב לעולם, ובמקביל בהתמחות במוסד לפיזיקה תיאורטית באוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה. תענוג. בשיחה עם TVLine הסביר קרטר את ההפסקה הארוכה שלקח, "בהחלט הייתי צריך לטעון מצברים. בנוסף, הטלוויזיה השתנתה כש'תיקים באפלה' נגמרה. תוכניות ריאליטי ממש השתלטו. ראיתי בזה זמן להתרווח ולתת לאבק לשקוע".

מתברר שהאבק שקע במשך זמן רב וקרטר חזר בתחילת 2014 עם פיילוט חדש לאמזון. השיטה של אמזון להזמנת סדרות היא לשחרר את הפיילוטים לצפייה, ועל פי תגובת הצופים להחליט אם להזמין סדרה. "The After" היא אחת מהסדרות שזכו לקבל הזמנה לעונה מלאה בת שמונה פרקים, דרמת מד"ב המתרחשת בעולם פוסט-אפוקליפטי, ובמרכזה שמונה זרים – ביניהם אדריאן פסדר ("גיבורים") ושרון לורנס ("NYPD") – הנאלצים לחבור זה לזה כדי לשרוד בעולם אלים ובלתי צפוי.

היעדרותו הארוכה של קרטר מעלה על הדעת מספר יוצרים טלוויזיוניים נוספים שלקחו פסק זמן, או פשוט נמוגו פתאום והותירו את דף שלהם ב-IMDB מיותם מעדכונים טריים. כאשר מדפדפים ברזומה של חלקם אחרי שסיימו את יצירתם הגדולה, מופיעה פעמים רבות המשרה מפיק-מייעץ. אחרי שסיימו לעבוד על הסדרה שלהם, לקחו על עצמם תפקיד מינורי ורגוע יחסית, שבמסגרתו יכלו להרעיף מחכמתם וניסיונם העשיר על תסריטאים הלומים בחדרי כתיבה של סדרות אחרות. אחדים ניסו ליצור סדרות חדשות וכשלו או העבירו את עיקר פועלם אל אפיקים אחרים כמו תיאטרון, אחרים ניסו פעם אחר פעם להחיות באמצעים מלאכותיים את יצירתם הגדולה, והיו אף כאלה שהחליטו לפרוש כליל מהתחום. הנה סקירה של יוצרים שזרחו ואז דעכו.

פורסם לראשונה בוואלה

לי דיוויד זלוטוף ("מקגייוור")

ההוגה של אנגוס מקגייוור, סוכן השטח בעל התושיה שמצליח לייצר פצצות ושאר אביזרים מכל אמצעי שעומד לרשותו דוגמת סלוטייפ וקרטון קרוע, המשיך הלאה יפה אחרי שהסדרה הסתיימה ב-1992. שנתיים אחרי הפינאלה עוד הגיעו שני סרטי טלוויזיה חדשים בכיכובו של מקגייוור, אבל ב-1996 זלוטוף כתב וביים את הסרט "ספיטפייר גריל", דרמה עדינה בכיכובם של מרשה גיי הרדן ואלן בורסטין שזכתה בפרס הסרט אהוב הקהל בפסטיבל סאנדנס והייתה מועמדת בו לפרס נוסף.

אחרי כן הגיעו השנים השקטות. לי דיוויד זלוטוף עוד יצר פיילוט שלא צלח בשנת 2002, ועד סוף העשור הסתפק בכתיבת תסריטים לשני פרקים של "NCIS" ובמשרת מפיק-מייעץ שם. מאחר שרעיונות אחרים שלו לא בדיוק הסתדרו, זלוטוף שב אל כור מחצבתו הנוח והמוכר והצליח להשיג חזקה מלאה על הזכויות של "מקגייוור". השנים החולפות מאז שירדה הסדרה לא עמעמו את השפעתה על תרבות הפופ, וב-2008 זלוטוף הכריז על כוונתו ליצור סרט סביב דמותו של מקגייוור. מאז נדרשו עוד ארבע שנים תמימות עד שהעניין קרם סוג של עוד וגידים – לתפקיד הבמאי נשכר ג'יימס וואן ("המסור", "מהיר ועצבני 7"), ובמקביל לעבודה הזו עמל זלוטוף גם על גרסת קומיקס ל"מקגייוור" שאכן יצאה עם חמש חוברות החל מסוף 2012.

אבל לא הכל היה דבש בחייו של זלוטוף. לצד העבודה על הסרט הרשמי, צפויה היתה לצאת לאקרנים באותה שנה קומדיית האקשן "מקגרובר", פארודיה של "סאטרדיי נייט לייב" על דמותו ההירואית של הסוכן שהפכה לסרט קולנוע באורך מלא. זלוטוף, שללא ספק חשש שהפארודיה תגנוב את התנופה של הדבר האמיתי, לא אהב כלל את הרעיון של סרט "מקגרובר" ועורכי דינו שלחו אל המפיקים דרישה לחדול. כידוע, הגרסה הפארודית יצאה לאקרנים, ואף נכשלה בקופות. אולי זאת הסיבה שבסופו של דבר עד כה הסרט של "מקגיוור" לא יצא לפועל, וב-2013 התחמק ג'יימס וואן מהשאלה בנוגע לסרט ואמר שהוא עצמו עסוק עם "מהיר ועצבני". בכל זאת, סביר להניח שזלוטוף לא הניח לרעיון של המסך הגדול ושעוד נקבל דיווחים מהגזרה הזו. אחרי הכל, ניכר שקשה לא להרפות מהדמות האיקונית ביותר שלו, ואולי בצדק.

ג'ון פולסי וג'ושוע ברנד ("מקום אחר", "חשיפה לצפון", "לעוף רחוק")

ב-2013 קיבלו ג'ון פולסי וג'ושוע ברנד מעמיתיהם בגילדת התסריטאים את פרס לורל למפעל חיים בטלוויזיה, וכמו שקורה פעמים רבות, הפרס שמסכם את פועלם מגיע אכן אחרי שחלק הארי של פועלם הסתיים. השניים הללו אחראים על כמה מהסדרות פורצות הדרך ועטורות פרסים של הטלוויזיה האמריקאית בשנות השמונים ותחילת התשעים. דרמת בית חולים ריאליסטית ופורצת דרך באייטיז ("מקום אחר", או "St. Elsewhere" בלעז). דרמה קומית לירית ונפלאה על רופא ניו יורקי שנאלץ לעבור לגור לעיירה קטנה ומשונה באלסקה ("חשיפה לצפון"). דרמה עדינה העוקבת אחר סוכנת בית שחורה בביתו של התובע המחוזי בדרום ארה"ב של סוף שנות ה-50 ("לעוף רחוק"), סדרה שאמנם שרדה רק שתי עונות בין השנים 1991 ל-1993, אבל זכתה לשבחים רבים.

פולסי וברנד עזבו את "חשיפה לצפון" ב-1993 עם תום עונתה הרביעית, סופן של 12 שנים שבהן עבדו באינטנסיביות על סדרותיהם השונות. ברנד נעלם כליל למשך עשור, הגיח ב-2004 כדי להפיק את מיני-סדרת המתח "The Grid" בכיכובם של דילן מקדרמוט וג'וליאנה מרגוליס, ואז שוב נעלם. רק בתחילת העשור הנוכחי הוא שב ללחוץ על הגז עם כמה פרויקטים במקביל, בכללם שלושה פיילוטים לסדרות שונות, וכן גיג קבוע בצוות המפיקים והכותבים של "האמריקאים" המעולה, בכיכובם של קארי ראסל ומתיו ריס.

לעומתו פולסי חזר לטלוויזיה שש שנים אחרי "חשיפה לצפון", שימש כמפיק מייעץ בדרמה הזניחה "פרובידנס" למשך מספר חודשים ואז שוב נעלם. ב-2004 צצו דיווחים על סרט בשם "Car Wars" שכתב יחד עם דיוויד עשהאל, כותב נוסף של "חשיפה לצפון". שמותיהם של דסטין הופמן ודקס שפרד נקשרו לפרויקט על אודות שני בעלי סוכנויות רכב יריבות, ג'וש ברנד הצטרף אף הוא כמפיק, אבל בסופו של דבר הסרט לא יצא לפועל. פולסי ניסה את מזלו עם תסריט נוסף ב-2011, הפעם עבור HBO, אבל גם ממנו לא צמח משהו ממשי. באסה, אבל לפחות הוא ממשיך לנסות.

טרייסי טורמה ורוברט ק. ווייס ("גולשים בזמן")

שניים יצרו את סדרת הממדים המקבילים הניינטיזית "גולשים בזמן", שמצד אחד ומצער חשפה לעולם את ג'רי אוקונל ומצד שני הנחילה לנו את הפראזה הממכרת "מיס וולס!". רוברט ק. ווייס נשאר בתעשייה כמפיק שמדי פעם מעורב באיזשהו פרויקט, לרוב קולנועי, לרוב פארודי (סרטי "מת לצעוק", "סופרהירו"). לעומתו, טרייסי טורמה (בנו של זמר הג'ז מל טורמה) עמד במבחן הזמן בערך כמו הסדרה שלו. הוא לא נעלם מיד אחרי "גולשים בזמן". טורמה היה שם שלוש עונות ונקלע כל העת לחיכוכים מול רשת FOX עקב חילוקי דעות יצירתיים. לבסוף הרים ידיים ופרש ב-1997, וכנראה נותר כה מצולק מן החוויה של עבודה מול הרשת המשדרת (הוא אינו היחיד, ע"ע "נשואים פלוס" בהמשך), עד שלא עסק בתחום שוב במשך חמש שנים.

בהמשך חזר טורמה ושימש כמפיק וכותב ב"אודיסאה 5" וב"קרניבל", אבל החל מ-2005 נעלם שוב מהתעשייה לבלי שוב. ב-2009, במסגרת ריאיון לאתר מעריצים של "גולשים בזמן", סיפר טורמה על שני פרויקטים חדשים שהוא עובד עליהם. האחד העוסק בחטיפות על ידי עב"מים, נושא הקרוב ללבו. האחר עוקב אחר חבורת נערים שבעקבות התרסקות של עצם בלתי מזוהה מזנקת אל העתיד שבו כדור הארץ משועבד לגזע חייזרי זר, וכעת עליהם לנסות לבטל את הגזירה. "אני מציג את זה כ'גולשים בזמן' פוגשת את 'הגוניס' פוגש את 'זינוק לאתמול'", תיאר טורמה את הרעיון וניטרל מיד האשמות על העתקה. עד כה, חמש שנים אחרי הריאיון, כלום לא קרה עם הפרויקטים האלה.

לינווד בומר ("מלקולם באמצע")

לינווד בומר, היוצר המחונן של "מלקולם באמצע", הידועה גם כסדרת המופת הראשונה שבה שיחק בראיין קרנסטון לפני "שובר שורות", לא הפסיק לנסות כאשר "מלקולם" הסתיימה ב-2006 אחרי שבע עונות, אבל הוא ללא ספק נמוג אל הרקע. שנה אחרי שהסתיימה הקומדיה המשפחתית הפרועה והמעולה שלו תיפקד בומר כמפיק-מייעץ בסרט טלוויזיה נשכח, וב-2009 ניסה את מזלו עם פיילוט חדש-ישן לסיטקום מולטי-קאמרה לרשת CBS, סדרה בשם "The Karenskys", שנהגתה ושהתסריט לה נכתב כבר ב-2000, אבל נזנחה כאשר FOX הזמינה את "מלקולם". העלילה עסקה באישה שחזרה הביתה אל משפחתה האקסצנטרית האתנית הענפה, אחרי שבעלה קיבל עבודה בעיר שבה גדלה. כלום לא צמח מהפיילוט הזה, ובומר שוב חזר להתרווח במושבו. ב-2012 הוא חזר לעבודה רציפה, עוד פעם על תקן – כן כן – מפיק-מייעץ, הפעם בסיטקום "מינדי" של מינדי קלינג, אבל למרבה הצער אין חדשות בנוגע פרויקט חדש משלו נכון לעכשיו.

Malcolm in The Middle s

אפילו ריאיון עם בומר אין, אז הנה תמונה של "מלקולם באמצע"

ניל מרלנס וקרול בלאק ("להתבגר ולהתגבר", "שנות הקסם", "אלן")

בין השנים 1985 ל-1998 היו לבני הזוג ניל מרלנס וקרול בלאק שלוש סדרות להיט. ראשונה היתה "להתבגר ולהתבגר" , הקומדיה המשפחתית המוסרנית והמתקתקה בכיכובו של אבא של רובין ת'יק, על האם שעובדת בחוץ והאב שעובד מהבית ושניהם מגדלים את שלושת ילדיהם ובהמשך גם את ליאונרדו דיקפריו. אחריה הגיעה "שנות הקסם", הדרמה הקומית שאכן היתה קסומה ותיארה את התבגרותו של קווין ארנולד בשנות השישים. לבסוף היתה "אלן" בכיכובה של אלן דג'נרס, שלימים הפכה לסיטקום הראשון שהגיבורה שלו יצאה מהארון. כל הסדרות האלה היו הצלחות ברייטינג ובביקורות, "שנות הקסם" אף זיכתה את השניים בפרס האמי, ובעקבותיה הם פותו לעבור לחוזה בשווי מיליוני דולרים לפיתוח סדרות עבור דיסני, מה שהוביל לפרישתם מ"שנות הקסם" אחרי 19 פרקים בלבד.

ואז ב-1998 שניהם נעלמו. בערך. מרלנס יצר שני סרטי המשך ל"להתבגר ולהתבגר" ששודרו ב-2000 וב-2004 והציגו שוב את אותן דמויות, ושני בני הזוג יצרו ביחד ב-2005 סרט קצר, אבל זהו. מעבר לכך הרזומה שלהם ריק. המפתיע הוא שחיפוש מקוון אינטנסיבי על קורותיהם העלה חרס. לא ברור לאן הם נעלמו ומדוע הם פרשו, אבל אפשר לפחות להתנחם בעובדה שהם בוודאות בחיים – לאחרונה הם סוף סוף הגיחו לכבוד ראיונות מאחורי הקלעים של מארז ה-DVD החדש ל"שנות הקסם". הנה דוגמית מתוך המארז, אם כי היא אינה שופכת אור על היעדרותם מהנוף.

רון לוויט, מייקל ג'. מוי ("נשואים פלוס")

הצמד שיצר את אחת מהסדרות פורצות הדרך ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית, שגם היתה אחד המרכיבים החשובים בצמיחתה של רשת FOX השולית בשעתו, נפרד אחריה איש איש לדרכו. בשנים האחרונות הרזומה שלהם ב-IMDB ממשיך להתעדכן ביצירות נוספות, חרף העובדה שהאחד (רון לוויט) מת ב-2008 מסרטן הריאות והשני (מייקל ג'. מוי) פרש מעסקי הטלוויזיה ב-1995. הסיבה לכך היא שלל העיבודים הנוכריים ל"נשואים פלוס" ברחבי העולם, שממשיכים לשלשל מעות לכיסיהם ולכיסי יורשיהם גם מבלי שינקפו אצבע. בין העיבודים האלה ניתן למצוא גם את "Nesuim Plus", כי גם אנחנו בישראל הקטנה מפרנסים את לוויט, מוי ושאר הנוגסים בעוגה.

בין "נשואים פלוס" ועד השנים שלפני מותו, לוויט המשיך לעבוד באופן די רציף. ב-1995 הוא יצר עבור רשת ה-WB את "Unhappily Ever After", סיטקום משפחתי שהזכיר מאוד בקווים כלליים את הקומדיה החתרנית הקודמת שלו, רק בצורה יותר מתונה. ה-WB קיוותה שזו תהיה ה"נשואים פלוס" שלה, אבל למרות ש-"Unhappily" הצליחה למשוך מאה פרקים עד 1999, היא היתה ונותרה שולית ואף נמנתה על ידי TV Guide כאחת מחמישים הסדרות הגרועות ביותר אי פעם. לבירא עמיקתא, כמו שאומרים הצעירים.

לעומתו מוי החליט לפרוש מתעשיית הבידור ב-1995, עוד לפני ש"נשואים פלוס" נגמרה. בריאיון מקיף עם האקדמיה לטלוויזיה לפני כשנתיים הוא פירט את התלאות הקשות שנאלצו לעבור עם רשת FOX. כאשר הגיע לתחושת מיצוי אחרי שמונה שנים בסדרה, מוי היה מעוניין להביא את "נשואים פלוס" אל סופה. תחת זאת הוא ביקש ליצור סדרת בת שתעסוק בחבורת "No Ma'am", קבוצת הגברים ששמה לה למטרה להפסיק את העוולות הנשיות כדוגמת אופרה ווינפרי.

מוי מספר שכאשר הציע את הרעיון הזה ל-FOX התגובה שלהם היתה חלחלה. הם אפילו לא האמינו איך מישהו מסוגל לבוא אליהם עם רעיון כה קיצוני, למרות שכידוע החבורה המצוינת הזו כיכבה לסירוגין כבר שנים בסדרת האם. תגובת הרשת, שלדברי מוי נבעה מאווירת התקינות הפוליטית שפשתה בכל, גרמה לו להבין שזמנו בתעשייה הזו תם. אחרי שפרש החליט מוי להסב את מקצועו לתשוקה אחרת שלו – צילום. במקביל הוא מטפח את תחביבו הגדול של אקווריומי שוניות. במילים אחרות, התמלוגים מ"נשואים פלוס" מכלכלים אותו מספיק כדי שיוכל לפרוש ולעסוק בתחביביו כרצונו. הלוואי על כולנו.

של מי העדכון הזה בכלל

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 25/07/2013 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

באנהדז מבוטלת, ג'ייסון סודייקיס עוזב אבל אנה גסטייר אולי חוזרת, דריה אנושית, בית השקרים, קו הצל, סוף המשמרת ועוד חדשות, קטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג) וכמה דברים שקורים בימים הקרובים בטלוויזיה.

יום חמישי

בכבלים,
בערוץ 8 ב-21:00, החיים הטובים.
פסטיבל טרייבקה 2011. פסטיבל HOTDOCS 2011. שתי נשים, אם ובתה, חיות בחוף פורטוגזי שטוף שמש. לאורך כל חייהן היה להן מספיק כסף כדי לבלות וליהנות מהחיים הטובים מבלי לעבוד בכלל. כשהן יורדות מנכסיהן וחיי הנהנתנות שלהן מתחלפים בהתמודדות עם חשבונות שלא שולמו והפחד ממועד התשלום של שכר הדירה, הבת שמעולם לא עבדה נאלצת לשכוח מאורח החיים המנוון שלה ומנסה למצוא עבודה. מסתבר שבימים של משבר כלכלי וגישה מפונקת, המשימה קשה מכפי שחשבה. הסרט עוקב במשך שלוש שנים אחר אם ובת מהמעמד הגבוה בניסיונותיהן להסתגל למציאות חדשה אחרי שהונם נעלם. איך אפשר להסתגל לחיים של עוני אחרי שנולדת עשיר? איך להשיג עבודה כשאף אחד במשפחה מעולם לא עבד? ואת מי להאשים עכשיו שהחיים המתוקים הפכו לסיוט? זהו סיפור טרגי קומי משעשע של תהילה ונפילה, אך גם על חינוך ומגננת יתר במשפחה שהיה לה הכל, ובסופו של דבר נותרה ללא כלום.

בחם 3 ב-22:15, בית השקרים.
עונה שנייה וחדשה.

בלוויין,
בכן תעו ב-22:50, הבטחות מסוכנות.
סחר בבני אדם מוגדר כגיוס, הובלה ולקיחת חסות על אנשים, באמצעים של איום באלימות, כפייה, חטיפה, הונאה, או שימוש בכוח למטרת ניצול מיני או עבודות כפייה. ההערכה היא שבכל שנה נסחרים כ-800 אלף בני אדם בגבולות בינלאומיים בין ארצות המוצא לארצות היעד. זוהי תעשייה קרימינלית שמגלגלת מילארדים רבים של דולרים, והיא שלישית רק לסחר בסמים ובנשק. הסרט מכניס אותנו לנבכי העולם הזה – מצד הקורבנות, הפוליטיקאים, עמותות העזרה, וגם אנשי ציבור כמו אמה תומפסון וגלוריה סטיינם.

בכן או ב-23:40, אימפריית הטיילת.
שידור יומי מההתחלה, לקראת העונה החדשה.

יום שישי

סרטים

בכן 1 ב-21:30, קסם החיים.
בכורה. דרמה של רוב ריינר ("כשהארי פגש את סאלי"), בכיכובו של מורגן פרימן. סופר מזדקן נכה וממורמר עובר לעיירת פרברים בכדי לנסות לשוב אל עצמו. מבעד לאדי אלכוהול נראה כי גם המעבר הזה לא יצליח. המפגש עם המשפחה הגרה בשכנות משנה את חייו: הקשר הנוצר בינו ובין שלוש הבנות הצעירות של המשפחה ואמם, מפיח בו אופטימיות ורוח חיים חדשה. יחד איתה, חוזר שטף הכתיבה. גם עם ורג'יניה מדסן ("דרכים צדדיות"), קינן תומפסון (SNL).

בכן 4 ב-22:00, שליחות עירונית.
בכורה. מותחן פעולה קצבי ומסחרר בכיכובו של ג'וזף גורדון לוויט על אודות וויילי, שליח אופניים זריז במיוחד. בעבודתו לכל שניה ודקה יש משמעות וכל יום בו הוא עדיין רוכב נחשב לנס – כי כידוע, אין כמו רחובות מנהטן הסואנים. חייו של וויילי עומדים להשתנות: יום עבודה שהתחיל מבחינתו כשגרתי, מסתמן כיום גורלי. הוא אוסף מעטפה אותה הוא אמור להעביר במהירות ליעד, אך אין לו כלל מושג כי מדובר במעטפה בעלת ערך עצום שעומדת עומדת לסבך אותו ובגדול. גם עם מייקל שאנון ("אימפריית הטיילת"), שמתבזבז בסרט כמו לוויט.

שבת

בביביסיבי ב-22:30, קו הצל.
סדרת מתח ב-8 חלקים בכיכובם של צ'יווטל אג'יופור ("סרניטי") וכריסטופר אקלסטון ("דוקטור הו"). חייהם של מספר דמויות נשזרים זה בזה בעקבות הירצחו של ברון סמים. ג'ונה גבריאל, בלש הלוקה במחלת השכחה, ג'וזף בד, סוחר סמים, ומי שמפעיל את כולם מאחורי הקלעים, גייטהאוס.

בלוויין,
בכן קומדיה ב-18:15, גבר מי שנשאר אחרון.
עונה שנייה וחדשה.

סרטים

בכן 2 ב-22:00, קשר לא מחייב.
לראשונה בכן. קומדיה רומנטית בבימויו של איוואן רייטמן ("מכסחי השדים"), ובכיכובם של נטלי פורטמן ואשטון קוצ'ר. אמה (פורטמן) היא רופאה מתלמדת, המסתפקת בקריירה ולא מעוניינת במחויבות רגשית. אדם (קוצ'ר) הוא תסריטאי צעיר שגילה שאביו מנהל רומן עם מי שהייתה פעם חברתו. הגילוי גורם לו להתייאש מפנטזיית האהבה, וכל מה שהוא רוצה זה סקס בהינף שיחת טלפון. הסידור מתאים לשניהם, עד שבלי לשים לב הרגשות מתחילים להיכנס לתמונה. גם עם קרי אלבס, קלווין קליין, מינדי קיילינג ("המשרד").

בכן 3 ב-22:00, ילדי פלא.
בכורה. סיפורם הנוגע ללב של לריסה הפסנתרנית והאנה ואברשה הכנרים – שלושה ילדי פלא עם כישרונות מוזיקליים נדירים. בגילם הרך הם כבר מככבים על במות מזרח אירופה וזוכים להערצת הקהל. הנסיעות המשותפות והרקע המוזיקלי מולידות חברות אמיתית וקרובה. לרוע המזל אז פורצת מלחמת העולם השנייה וקוטעת בברוטליות את המציאות הנעימה והפסטורלית. בעוד האנה הנוצריה הופכת בזכות נגינתה לחביבת הקולונל הנאצי, לריסה ואברשה היהודיים נמצאים בסכנת קיום ממשית. על רקע השנאה ואכזריות המבוגרים, מנסים השלושה להינצל ולהישאר ביחד, בזכות המוזיקה והחברות.

בכן 4 ב-22:00, סוף המשמרת.
בכורה. דרמת פשע לא רעה בכיכובו של ג'ייק ג'ילנהול. צמד שוטרים השייכים למשטרת לוס אנג'לס יוצאים בדרך קבע לפטרולים בשכונות הכי קשות, מסוכנות ואלימות של העיר. במהלך משמרת מסויימת הם מחרימים נשק וכסף מרכבם של אנשי קרטל סמים ידוע לשמצה. עקב כך הופכים השניים במהרה למטרה של אותו קרטל מסוכן, וחייהם נמצאים בסכנה. גם עם מייקל פנה, אמריקה פררה ("בטי המכוערת"), אנה קנדריק ("תלוי באוויר").

המשך…

משולש אהבה ביזארי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/07/2013 בקטגוריה ‏כתבות

פעם, לפני שמונה שנים, עשינו בפורום בנענע ספיישל "שלוש הסדרות המשמעותיות בחיינו" (כאן היה החלק השני), לא סתם כאלה שממש אהבנו, אלה כל הסדרות והתוכניות שהיו עבורנו ציון דרך, שעשו איזה סוויץ' בלב או אפילו ממש בחיים. כשאני מסתכל על הבחירות שלי אז, אני קולט שהמון השתנה. זה היה לפני שצפיתי בעונה הרביעית של "הסמויה", לפני ש"מד מן" שזפה מסך כלשהו, לפני שצפיתי שוב ב"דדווד", לפני השלמות שהפגינה "מחלקת גנים ונוף"', לפני החלק השני והכל כך פגום של "עמוק באדמה", וכהנה וכהנה. אני קורא את מה שכתבתי על "עמוקב" ופשוט לא מתחבר לזה יותר. הרבה השתנה בשמונה השנים האלה, גם מבחינתי – הן כאדם והן כצופה טלוויזיה – וגם מבחינת הדברים שהגיעו מאז.

אז עכשיו, אחרי בחינה מחודשת (או בפעם הראשונה), מה הן שלוש הסדרות שהכי השפיעו עליכם? עדיף כמובן לפרט, שיהיה מעניין. אם כבר הגבתם על זה בפעם הקודמת שלנו והבחירה שלכם השתנתה, ספרו מדוע.

© עידו ישעיהו