Posts Tagged ‘גיהנום על גלגלים’

עדכוני שבוע אלמותי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/11/2013 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

דאונטון מתחדשת, דה קילינג לא מתה, ג'ון אוליבר עוזב את הדיילי שואו לטובת HBO, מיני פרק של דוקטור הו, סשה ברון כהן מועד ועוד חדשות וקטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג).

TV

תמונת פרומו חדשה ונהדרת לעונה החדשה של "לגדל את תקווה", שחזרה סוף סוף אתמול עם שני פרקים חדשים.

TV

רוב לאו וראשידה ג'ונס צילמו השבוע את הפרקים האחרונים שלהם ב"מחלקת גנים ונוף". כך זה נראה בטוויטר ובאינסטגרם של השחקנים.

TV

חידושים והזמנות: "אחוזת דאונטון" חודשה לעונה חמישית, כמובן. CW מזמינה עונות מלאות מ"המקוריים", "שלטון" ו"אנשי המחר", או כפי שניסח זאת מישהו בטוויטר שאני לא מכיר: The CW ordered full seasons of their 3 new shows: "More Pretty Vampires Teens" "Pretty Teens From the Future" & "Pretty Teens From the Past". "גיהנום על גלגלים" חודשה לעונה רביעית ב-AMC, ושומו שמים, אחרי שבוטלה פעמיים The Killing מסרבת למות – נטפליקס מזמינה ששה פרקים אחרונים (או שמא?)

TV

CBS הזמינה פיילוט של "איך פגשתי את אבא".

TV

רייטינג השבוע. יום ראשון: ירידות ל"נקמה", "עד עצם היום הזה" והאנימציות של פוקס. יום שני: "סליפי הולו" עולה, "מרוששות" עולה, "איך פגשתי", "מייק ומולי" ו"אמא" יורדות. יום שלישי: "שילד" ממשיכה לרדת, "משפחת גולדברג" עולה, שיא שלילי ל"בחורה חדשה" (מה?), "המקוריים" עולים. יום רביעי: Back In The Game המבוטלת עולה, גם Super Fun Night, "אקס פקטור" משתקמת קמעה. יום חמישי: "מחלקת גנים ונוף" חוזרת עם פחות רייטינג (ועדיין טוב מיתר הקומדיות של NBC), "יומני הערפד" שמולה עוקפת אותה. יום שישי: "לגדל את הופ"? יותר כמו "להקטין את הופ"! הרייטינג בקרשים, בקיצור.

TV

תומר סויקר סוקר את עדכוני מארוול של השבוע, בהמשך לעסקת הענק שלה עם נטפליקס ליצירת ארבע סדרות חדשות ועוד מיני סדרה מסכמת: על פי בעלי המניות בדיסני, צפויה סדרת מארוול נוספת ב-ABC. בנוסף, דרו גודארד במשא ומתן לכתיבת "דרדוויל" עבור מארוול ונטפליקס, ומליסה רוזנברג (שב-2010 הייתה אמורה לכתוב את AKA Jessica Jones לרשת ABC) שוב חוזרת אל גיבורת העל.

TV

חדשות טובות וצפויות אחרי ההצלחה הרבתי שלו בהחלפת ג'ון סטיוארט: ג'ון אוליבר מקבל תוכנית אקטואליה קומית שבועית ב-HBO, שם אף אחד לא יצנזר לו את הקללות.

TV

ניק עופרמן ממשיך במלאכת הקודש שתגרום לכם לגדל שפם.

TV

תודה לסטיבי: תגידו שלום לזמן הפנוי שלכם – ניקולדיאון העלה את כל הסדרות שלו מהניינטיז והנוטיז לצפייה אונליין.

TV

תודה לאלון זרביב: דיוויד קרוס מצטרף לרשימה הארוכה של מתארחים בעונה הקרובה של "קומיוניטי". בטוח שכולם ייכנסו ב-13 פרקים?

TV

תודה לקרן: פרומואים חמודים ל-SNL עם ליידי גאגא וקינן תומפסון, לתוכנית שתשודר הלילה.

TV
.
מיני-פרק בן שבע דקות של "דוקטור הו", לקראת ספיישל היובל בשבת הבאה.

TV

Silver lining.

TV

סשה ברון כהן קיבל את פרס "צ'ארלי צ'פלין על מצוינות בקומדיה" בטקס פרסי בריטניה. אחת משתי המגישות הייתה השחקנית החיה היחידה ששיחקה עם צ'ארלי צ'פלין, שהייתה בת חמש כשכיכבה לצדו על מסך הכסף. ואז זה קרה.

המשך…

ימים מאושרים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 15/03/2013 בקטגוריה ‏כתבות

משנות העשרה עד העשרים

יום יבוא בעתיד הרחוק והיסטוריונים שיחקרו את תרבות הפופ האנושית בראשית המאה ה-21, יסיקו שהקהל הטלוויזיוני דאז לא ידע שובע מנבירה בעברה של האנושות. 'איפה הקהל צמא הידע של אז ואיפה הדגנרטים של ימינו', הם בוודאי יאמרו בעודם מלטפים את הכלב-דרואיד שלהם. השגיאה שלהם תהיה מובנת, דומה שלא היה נחשול כה גדול של סדרות תקופתיות כשם שאנחנו חווים בשנים האחרונות, ובמיוחד בימים אלה; בין אם מדובר בלובשי טוויד ולובשות שמלות מלמלה באנגליה של ראשית המאה ה-20 כב"אחוזת דאונטון", במצחצחי חרבות עטויי מכנסוני דפוקותי-כשאתה-מרוח-בשמן במאה שלפני הספירה כמו ב"ספרטקוס", או שמא בבוקרים מסוקסים בארה"ב של המאה ה-19 כדוגמת "גיהנום על גלגלים". עצם העובדה שישנם שני עיבודים נפרדים לעלילות שושלת בורג'ה אמור היה לרמוז לנו שחלה אינפלציה בתחום, והסחף כה חזק עד שאפילו סדרות קיימות רוכבות עליה – העונה השנייה של "אימה אמריקאית" עשתה אחורה פנה מההווה והשתקעה במוסד סגור בשנות השישים.

זה לא עניין חדש, מאז ומתמיד סדרות תקופתיות היוו מרכיב בסיסי בתולדות המדיום. בשנות ה-70 התגעגעו אל הפיפטיז התמימות עם "ימים מאושרים", בשנות ה-80 ייחלו לסיקסטיז עם "שנות הקסם" ובשנות ה-90 ערגו לאותן סבנטיז שערגו לפיפטיז עם "מופע שנות ה-70". ההבדל בינן לבין הגל הנוכחי, מעבר למאסיביות שלו, הוא המבט המפוכח לאחור. היו כאלה בעבר כמובן, והדוגמה המובהקת ביותר היא כנראה "מ.א.ש", אבל לא בסדרי הגודל של ימינו.

מי שפתחה את הצ'אקרות הייתה "מד מן" ב-2007. הנישה שחצבה לעצמה בתרבות הפופ הייתה מהירה וסוחפת. היא העלתה את רשת AMC האלמונית אל המפה, הייתה סדרת הכבלים הבסיסיים הראשונה שזכתה באמי, קולקציות אופנה הושקו בהשראתה וכהנה וכהנה. הנוכחות הגדולה והמהירה שלה גרמה גם לאחרים לרצות נתח. היו ניסיונות רבים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות, אבל ציון הדרך המשמעותי הבא הוא ללא ספק "אחוזת דאונטון" הבריטית, שכמו "מד מן" הפכה לתופעת תרבות הגדולה בהרבה מכפי מידותיה (שבינינו, לא חורגות מגבולות ה'מקסים').

דרמת המעמדות הצליחה בענק גם בארה"ב והביאה אחריה גשם של סדרות ומיני סדרות תקופתיות בריטיות, מבין אלה ניתן למנות את "השעה", "הג'נטלמן האחרון", "מר סלפרידג'" (בכיכובו של ג'רמי פיבן מ"הפמליה"), "מרגלי וארשה", "רחוב ריפר", גרסה חדשה של "על אדונים ומשרתים" ועוד ועוד – עד לאחרונה שודרו ארבע מתוכן מדי יום ראשון בבריטניה, קצת מופרע. גם ב-BBC America רכבו על המגמה – הפקת המקור הראשונה בתולדותיה היא Copper, המתרחשת בניו יורק במאה ה-19.

שנות השישים המעושנות

בינתיים ברשת הארצית האמריקנית NBC שלפו את יוצר "אחוזת דאונטון", ג'וליאן פלואוז, כדי שייצור גם עבורם סדרה תקופתית – The Gilded Age – אף היא בניו יורק של המאה ה-19. הפרויקט של NBC מעניין, מאחר שבארה"ב הדרמות התקופתיות הללו לא מצליחות לצאת מתחומי רשתות הכבלים. מאז "מד מן" ועד היום היו שלושה ניסיונות ברשתות הגדולות ליצור דרמות המתרחשות בשנות השישים, וכולם כשלו: "מועדון פלייבוי" ב-NBC, "פן אם" ב-ABC, וכעת "וגאס" של CBS.

במקביל נדמה בימים אלה שהפוקוס על האייטיז הולך וגדל: ב-FX עלתה לאחרונה The Americans המצוינת, שבה קארי ראסל ("פליסיטי") ומתיו ריס ("אחים ואחיות") מגלמים זוג מרגלים סובייטיים בפרבר אמריקני, וב-CW ישנה "יומני קארי", המתארת את חייה כבת-עשרה של קארי בראדשו מ"סקס והעיר הגדולה". מלבדן ב-ABC יוצרים סיטקום משפחתי א-לה "שנות הקסם" בשם How the Hell Am I Normal, שבו השנים הקסומות הן האייטיז, וב-AMC עמלים עכשיו על Halt and Catch Fire, סדרה שמתרחשת על רקע הבום במחשבים האישיים בראשית העשור ההוא.

זו אינה הסדרה התקופתית היחידה המצויה בתהליכי עבודה ב-AMC, שכאמור החלה את הגל עם "מד מן" והמשיכה עם "גיהנום על גלגלים". כיאה לרשת שהווייתה המקורית היא שידורם של סרטים קלאסיים, היא דבקה בז'אנר התקופתי עם שתי סדרות נוספות המתרחשות בשנות ה-70 של המאה ה-18: הדרמה Turn, המגוללת את סיפורה של רשת המרגלים הפרטית של ג'ורג' וושינגטון אחרי הקמת ארה"ב, והקומדיה We Hate Paul Revere, העוקבת אחר שני אחים בבוסטון שאינם מעריצים גדולים של הפעיל והתעשיין המקומי, שלימים הפך לאייקון אמריקני. גם ערוץ ההיסטוריה הוא חשוד מיידי בכל הנוגע לסדרות מהסוג, וההשקה שם בשבוע שעבר של הסדרה "ויקינגים" הניבה לו תשואה נאה בדמות רייטינג מעולה.

יוליוס קיסר. בקרוב הספין-אוף?

אבל נדמה שכל הסדרות הללו הן כאין וכאפס לעומת הפטיש של רשת Starz ליצירות תקופתיות. רשת הכבלים מובילה את המגמה, או לפחות נסחפת איתה לאין שיעור. כבר עכשיו משודרות שם "מג'יק סיטי" ו"ספרטקוס", ובעבר היו "קמלוט" ו"עמודי תבל". מלבדן עמלים שם בימים אלה על "השדים של דה וינצ'י" (המאה ה-15), "מרקו פולו" (המאה ה-13), "Black Sails" (בהפקת מייקל ביי, שמתרחשת 20 שנה לפני אירועי "אי המטמון" של רוברט לואיס סטיבנסון), "המלכה הלבנה" (הפקה משותפת עם VRL הבלגית ועם BBC, המתרחשת במאה ה-15 על רקע מלחמות השושנים ומגוללת את תפקידיהן של שלוש נשים מאחורי הקלעים של המאבק על כס מלכות בריטניה), Turf (המתארת את לידת ההיפ הופ בניו יורק של שנות ה-1970), Crime (שמתרחשת בשנות ה-60 בבריטניה), ובמקביל לכל אלה נבחנת האפשרות ליצור ספין אוף ל"ספרטקוס" בכיכובו של יוליוס קיסר, שדמותו מככבת בעונה החותמת של הסדרה הפופולארית על מנהיג מרד העבדים.

הסיבות לפריחה הגדולה של הז'אנר כרוכות בגורמים רבים, וברור שדין הטראש המשובח של "ספרטקוס" אינו כדין התחכום המרובד של "מד מן". יש צופים שמתפּקדים לשם האסקפיזם של הסטים המושקעים והתלבושות המרהיבות, ואילו אחרים באים בשביל ההתבוננות בתקופה מורכבת מהעבר, לרוב תקופה של שינוי חברתי מהותי, כדי שתאמר באמצעותה משהו על העולם כפי שהוא היום. זה עשוי להתבטא בהיבטים הכי קטנים, כמו העובדה שחצי מהעלילות היו נמחקות לו היו מכשירים סלולריים בתקופות הללו, אבל כמובן גם בדברים יסודיים יותר.

מעניין להיווכח שישנו אלמנט מסוים הנוכח בחלק הארי של הדרמות הללו: מלחמה. קרבות בפועל כמו ב"ספרטקוס", מלחמה קרה כמו ב-The Americans, אבל בעיקר – הצל הכבד של השפעותיה. אנשים שבורים ב"אימפריית הטיילת", כאלה שבעקבותיה חייהם השתנו לבלי היכר ב"גיהנום על גלגלים", כאלה שיקיריהם לוחמים בה כמו ב"אחוזת דאונטון" ועוד ועוד. בסופו של דבר, המבט-לאחור שמציעות הסדרות הללו ממחיש את כברת הדרך שעבר העולם מאז, אך גם את העובדה שלא תמיד התקדמנו.

פורסם לראשונה בעכבר העיר אונליין

תמשול

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 11/01/2012 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

"גיהנום על גלגלים" 1.09, ללא ספוילרים

ביקשתם לדעת את דעתי על "גיהנום על גלגלים" אחרי מספר פרקים, אז קצת באיחור, דהיינו פרק אחד לפני סוף העונה, אני יכול לומר בפה מלא שהרושם שלי מהפרק הראשון בה תקף גם להמשך: אחלה סדרה. רחוקה מלהיות גדולה או חשובה, אבל בהחלט מהודקת, טובה, לא מתיימרת מדי ורחוקה מהתהומות של "ההרג". אותי אישית כחובב היסטוריה היא מאוד מעניינת. השחזור התקופתי בה מעולה וההיבט שהכי מרתק אותי בה הוא היחסים הבין גזעיים. לבנים מצד אחד, השחורים – עבדים משוחררים טריים – מצד נוסף, והאינדיאנים בחזית שלישית. לכך נוספת המתיחות שאחרי מלחמת האזרחים, שבמסגרתה אנשי הצפון ואנשי הדרום עדיין אוחזים בטינה עמוקה זה כלפי זה, וכל הנפיצות הזו יוצרת דרמה מצוינת.

המשך…

אומרים שהיה כאן גיהנום

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 17/12/2011 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ד"ש לסת' בולוק

לקראת הגעתה של "גיהנום על גלגלים", הסדרה המערבונית החדשה של רשת AMC (שבארץ רכשה כן), באמת היה לי חשק לא קטן לאיזה מערבון שבועי או אפילו סתם עלילה במאה ה-19 של ארה"ב. זו אחת הסיבות לכך שאני רוצה לצפות שוב ב"דדווד". למרבה הצער, הביקורות בארה"ב קצת עיקמו את האף לנוכח הפרקים הראשונים של "גיהנום עלי גלגל". אני, למוד אכזבות עמוקות מ-AMC כמו The Killing ו"המתים המהלכים", איבדתי תקווה והורדתי את "גיהנום על גלגלים" ממצבת הסדרות לצפות בהן לאלתר, והנמכתי את מעמדה לדרג "לצפות כשיזדמן".

אז הנה הגיע "כשיזדמן", וממש אהבתי את הפרק הראשון: אקדוחן מיסתורי עם מוסריות אפורה בימים שאחרי מלחמת האזרחים, שם לחם בצד שהפסיד, המגיע לעבוד במסילת הרכבת ובאמתחתו אג'נדה נסתרת; מתחים ומטעני עבר ואנשים שאינם כפי שהם נראים; עבדים לשעבר מול בעלי עבדים לשעבר; אינדיאנים עוינים שלא אוהבים את כל הלבנים הבאים להחריב את עולמם. כל זה בפנים, ובאופן מבדר ומעניין. הנקודה החלשה הבולטת כרגע היא הדמות שמגלם קולם מיני, דוק דורנט, איש עסקים עשיר ומושחת שהחברה שלו אחראית על מלאכת הרכבת פסי המסילה. הוא נראה כמו קלישאה של קלישאה של הלבן העשיר, נפוח, חסר חמלה ודורך על או דורס את כל מי שעומד בדרכו. אה, והוא גם אוהב לנאום, אפילו אם אין אף אחד בחדר.

על פי הפרק הראשון, "גיהנום על גלגלים" רחוקה מלהיות "דדווד". היא הרבה פחות מורכבת והרבה יותר קומוניקטיבית, ובהתאם גם לוקה במיני תחלואים של סדרות נחותות – לא תמיד סומכת על האינטליגנציה של הצופים, לעתים לא לגמרי סבירה. אם הטיזר הוא הצהרת כוונות, כשם שהיינו מצפים מהדקות הראשונות של הפרק הראשון של סדרה כלשהי, נראה שסבירות אינה בראש מעייני היוצרים, אבל Darn it אם זה לא היה מגניב. וזו הסיבה שהפרק עשה לי חשק להמשיך הלאה. כאמור, היה לי חשק למערבון, ו"גיהנום על גלגלים" מצליחה לספק אותו באופן שבו הדברים הטובים מאפילים על הפחות טובים. אם היא תלך ותשתפר עד סוף העונה שלה, בכלל הרווחנו.

© עידו ישעיהו