Posts Tagged ‘בריטי’

ההיבט הדיקנסיאני

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/05/2015 בקטגוריה ‏כתבות

מרכז כובד רגשי. אביגיל לאורי בתפקיד קריסטל

פורסם לראשונה בוואלה

כל כך הרבה כוחות מרשימים יש מאחורי "כיסא פנוי". מיני-סדרה על פי ספרה באותו שם של ג'יי קיי רולינג, בהפקה משותפת של HBO ו-BBC ועם קאסט בריטי מובחר הכולל בין היתר את מייקל גמבון מ"הארי פוטר", ג'וליה מקנזי ("מיס מארפל"), קילי הוז ("אפר לעפר") ואחרים. המשחק – בעיקר של מקנזי הנפלאה – מעולה והצילום יפה, ובכל זאת מדובר ביצירה פושרת במקרה הטוב ומקוממת במקרה הרע.

שלושת הפרקים מאופיינים די במובהק: הראשון משמים כמעט לכל אורכו, השני מעניין, ואילו השלישי טיפשי, מייאש ומקומם. הבעיה העיקרית היא מוסר ההשכל הסוציאליסטי ש"כיסא פנוי" מתעקשת לדחוף לגרוננו. סיפור המעשה עוסק בפאגפורד, כפר אנגלי בדיוני קטן ושקט, טובל בירק ולכאורה שלו, אבל בשוליו מצויים שיכונים עניים שתושביו מתערבבים באלה של הכפר למורת רוחם של חלק מהתושבים. במרכז המחלוקת עומד 'בית סוויטלאב', מבנה עתיק שעד כה שימש כמקום שיקום עבור נרקומנים מאותם שיכונים, אבל כעת המועצה המקומית מנסה להשיג רוב דרוש כדי להפוך את המבנה למלון בוטיק וספא.

אם כמעט נרדמתם למקרא הפסקה הזו – הפרק הראשון סובל בדיוק מאותה בעיה. הוא עסוק בלנסות לבסס יסודות אפרוריים ובירוקרטיים תוך היכרות עם דמויות רבות, והגם שהוא בהחלט עושה עבודה ראויה בהצגת כולם (מן הסתם מסייעת לכך העובדה שהוא מבוסס על ספר), זה עדיין לא הופך אותו או אותם למעניינים במיוחד. הדברים מתחילים להתפלפל כאשר מי שנראה כמו הדמות הראשית נופח את נשמתו, ובכך נוצר מירוץ פוליטי על כסאו ועל הטיית ההצבעה שתקבע מה ייעשה עם בית סוויטלאב.

במרכזו של אחד הרגעים היפים הבודדים בפרק הבכורה, ואולי היחיד שבאמת גורם לרצות להמשיך לצפות, עומדת קריסטל (אביגיל לאורי בתפקידה הראשון והיחיד עד כה). מדובר בפרחולה קשוחה וזנותית-למראה שבעצם מחביאה תחת המעטה הזה לב רגיש, שנאלץ להתקשות ולהתבגר מהר מדי בגלל אמה הנרקומנית והכורח לטפל באחיה הקטן. מכאן והלאה קריסטל מהווה את מרכז הכובד הרגשי של "כיסא פנוי" כולה, והדבר היחיד שבאמת מחזיק את הצופים מול המסך. לא שיש דבר מה ייחודי באופן שבו דמותה משורטטת או משוחקת, שום דבר שלא ראינו בעבר, אבל ההיבטים האלה מוצלחים דיים כדי להיות אפקטיביים, לפחות עבור מי שאינו ציני מדי.

שירלי מקנזי נפלאה

אלא ש"כיסא פנוי" מקשה עלינו בכך, ולו כי כוונותיה הטהורות עטופות בתחבולות ומניפולציות ציניות. בידיה של המיני-סדרה משמשת קריסטל הצעירה כגיבורת משל מוסרני ודידקטי על תחלואי הקפיטליזם וחשיבותה של ערבות הדדית. הפרקטיקות שהסדרה נוקטת בהן מזכירות מעשיות נוצריות נושנות שנועדו לתקן את דרכי הילדים הפוחחים, ובהתאם היא נוטה לשטחיות מכעיסה. הפרק השלישי בסדרה הוא הסובל העיקרי מכך. בזה אחר זה מתרחשים אירועים הנובעים האחד ממשנהו בעקבות תוצאות הבחירות. סיבות ותוצאות מסתבכות ברגליהם של צירופי מקרים מצערים; רובם בהחלט מתקבלים על הדעת, אבל החיפזון שבו הכל קורה הוא לא פחות מאשר זלזול באינטליגנציה שלנו.

נדמה שהסדרה סימנה לה מראש מטרה שהכשילה אותה, אין ספק שזה יכול היה להיעשות טוב יותר. למעשה, זה נעשה טוב יותר פעמים רבות, בראש ובראשונה על ידי "הסמויה" – "כיסא פנוי" היא מעין מקבילה כפרית-בריטית לבולטימור על הסמים שבה, המעמדות, בני הנוער האומללים והמלחמה הממוסדת בעניים. אבל גם בלי להשוות לסדרה הטובה ביותר אי פעם, "כיסא פנוי" נכשלת כי היא מקריבה את העלילה והאמינות שלה על מזבח המסר.

במסדרונות השלטון

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 26/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים
v2-wolf-hall-damian-lewis

דמיאן לואיס מלך

 

פורסם לראשונה בוואלה

הבריטים אוהבים את הנרי השמיני. כ-500 שנה אחרי שחי האיש הוא עדיין רוק סטאר שזוכה לסרטים, ספרים וסדרות המנציחים את חייו הגחמניים – בעשור האחרון לבדו היו בין היתר הסדרה "שושלת טיודור" והסרט "בת בולין האחרת", המבוסס על אחד מספריה הרבים של פיליפה גרגורי שעסקו בנשותיו של המלך.

היצירה הנוכחית שעושה זאת היא "וולף הול", עיבוד טלוויזיוני בן ששה פרקים של ה-BBC לספריה של הילרי מנטל ובברכתה. הם אמנם מתמקדים ביועצו תומס קרומוול, אבל על רקע מעלליו של המלך ההולל – מאבקו לנער מאנגליה את הכנסייה הקתולית, שש נשותיו, מספר פילגשיו הלא נודע, וחיבתו לשלוח מקורבים ומקורבות אל הגרדום. הספרים "וולף הול" (שבארץ יצא בהוצאת בבל בתרגומה של שרון פרמינגר) וההמשך "Bring Up The Bodies", זיכו את מנטל בשני פרסי בוקר – הראשון ב-2009 והשני ב-2012 – ובכך הפכו אותה לאישה הראשונה שעושה זאת, ולראשונה שזוכה בפרס על ספר המשך. הספר השלישי והחותם בטרילוגיה, "The Mirror and the Light", נמצא כעת בשלבי עבודה.

עלילת הספרים והסדרה מתרחשת באנגליה בתחילת המאה ה-16 כאשר הארץ עומדת על סף אסון. אם המלך ימות בלי יורש זכר, הממלכה עלולה להיקרע לגזרים במלחמת אחים. לפיכך רוצה הנרי השמיני (בגילומו של דמיאן לואיס, "הומלנד") לבטל את נישואיו לקתרינה מאראגון שנמשכו עשרים שנה ולהתחתן עם אן בולין למרות התנגדות האפיפיור והתנגדותם של רוב שליטי אירופה. הניסיון להשיג למלך את החירות המבוקשת ממיט חורבן על הקרדינל וולזי, יועצו הבכיר של המלך, ונפילתו מותירה חלל שלטוני. לתוך המבוי הסתום הזה נכנס תומס קרומוול – בנו של נפח אלים שעלה מאשפתות ונהפך לעורך דין, בריון שנון, שופע קסם ופוליטיקאי גאוני, שהתקשח בגלל האובדן הקשה שספג בחייו האישיים.

הפוליטיקה המורכבת של מלכים ומלכות אירופאים אולי לא תדבר אל צופים ישראלים, והעובדה שבערך לכל אדם שני שם קוראים תומאס או סטיבן או אן או שעלינו להבדיל בין הרוזן מסאפולק לרוזן מנורפולק ודאי לא עוזרת, אבל בבריטניה פרק הבכורה ששודר לפני מספר ימים נחל הצלחה מסחררת. פרק שחלקו השני היה חזק בהרבה מהראשון, אבל כל כולו יפה כמו ציור, השחזור בו מרהיב והמוזיקה מהפנטת.

wolf-hall-bbc

מארק ריילנס מדהים

אחד ההישגים הבולטים ביותר בו הוא משחקו של מארק ריילנס בתפקיד הראשי. האיש מגלם את קרומוול בשלמות, בין אם הוא עומד כשווה ואינו נסוג גם בפני שועי עולם שיכולים בקלות להביא לעריפת ראשו, בין אם הוא מקסים עם משפחתו ובין אם הוא מתחכך עם פשוטי העם שמקרבם הגיע. ריילנס, זוכה שלושה פרסי טוני שצפוי לככב בתפקיד הראשי בסרטו הבא של סטיבן ספילברג, "The BFG" (על פי ספרו של רואלד דאל, שתורגם בארץ ל"העי"ג"), מוכר עד כה בעיקר מתפקידו בסרט "אינטימיות" של פטריס שרו, הכולל סצנות מין מפורשות בינו לבין השחקנית קארי פוקס. עיקר תהילתו התקיים בתיאטרון, והגם שהוא נחשב לאחד מהבכירים בשחקני שייקספיר, "וולף הול" ללא ספק חושפת אותו בפני קהל חדש. היא עושה זאת תוך כדי סחיטת אי אילו קריאות "וואו" וקריעות לב.

למעשה ריילנס נאמן לחלוטין לדרכה של מנטל בספרה. קרומוול תמיד נתפס כאיש חורש המדון בצלליו של הנרי השמיני, אבל מנטל התעניינה בו ובאישיותו, ותהתה כיצד בחברה כה מעמדית עלה האיש הזה משוכבו מוכה ומדמם על מרצפות האבן העניות אל תפקידו כיועץ למלך. כמוה מאניש ריילנס את קרומוול ומוסיף עליו כפי שמילים אינן יכולות לאדם אמיתי, ובהתאם הסדרה עושה חסד רב עם ספר שמלכתחילה מעורר התפעלות, הישג מפואר של התסריטאי פיטר סטרוהן ("החפרפרת", "פרנק").

המבקרים בבריטניה פיארו את הסדרה על כל היבטיה, ומבקר הסאנדי מירור אף הגדיל וכינה אותה "יצירת מופת", "קלאסיקה של כל הזמנים" ו"טלוויזיה נוטה לשלמות". הילרי מנטל עצמה הייתה אחת מאוהדות הפרק ואמרה על העיבוד לספרה, "זה שופך אור, מסעיר ובמקביל מסקרן לראות כיצד הדימיון שלי תואם לשלהם". אם ביקורות, פרסים ושבחים הם עניין אחד כשמדובר ביצירות לכאורה גבוהות מצח כמו "וולף הול", אולי מפתיע לגלות שגם המוני הצופים הצביעו בשלט: הפרק הראשון שבר שיא צפייה בן עשור ל-BBC2 עם כארבעה מיליון צופים. כאמור, האומה הזו אוהבת את הנרי השמיני.

אשת חיל

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 26/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות

שרה לנקשייר, "עמק האושר"

פורסם לראשונה בוואלה

כמעט בלתי אפשרי לדבר על "עמק האושר", דרמת הפשע החדשה של ה-BBC שעלתה ביום חמישי ל'כן בולמוס' ב-VOD, בלי לאזכר את "פארגו", סרטם האדיר של האחים כהן. הדימיון זועק לשמים: מצד אחד ישנו איש משפחה נורמטיבי ונעבעך בגיל העמידה שזקוק לכסף ולכן מחליט לשכור פושעים – אחד מהם פסיכו והאחר אנושי בהרבה – כדי לחטוף את בתו של רעו העשיר, מה שמשתבש במהירות, ומהעבר השני ניצבת שוטרת אמהית, חדה ונהדרת שנמצאת על זנבם. גם האלימות בסדרה לפעמים קשה לצפייה באופן שלא יבייש את האחים כהן, כולל תלונות על כך למשרד התקשורת מצד הצופים הבריטיים, והכל מתרחש בעיירה קטנה ואמנם לא מושלגת, אבל קרה וגשומה כמיטב המסורת האנגלית. ישנם אפילו קווי דימיון נוספים, אבל להתייחס אליהם יהיה ספוילר.

קשה להאמין שסאלי וויינרייט, יוצרת הסדרה, עשתה את כל מה שעשתה בלי ש"פארגו" יקנן במוחה, אם במודע ואם לאו. כך שבמובנים רבים "עמק האושר" מכוונת גבוה, מה גם שהיא מגיעה אחרי המיני-סדרה עטורת השבחים "פארגו" (האיומה בעיניי), דבר שהופך את האתגר שלה לשאפתני במיוחד. התוצאה אולי איננה יצירת מופת מדהימה כמו שהביקורות בבריטניה ובארה"ב גורסות – מאה אחוזי טריות נדירים באתר הביקורות רוטן טומייטוז – אבל "עמק האושר", הקרויה כך מפאת בעיית הסמים של האזור, בהחלט עומדת במבחן בהצלחה.

יש לה בעיה או שתיים, זה כן. במיוחד עם משחקו המגומגם והקלישאתי של סטיב פמברטון בתפקיד קווין וות'ריל, רואה החשבון הרפוי שהוגה את רעיון החטיפה, והסדרה פונה לא פעם לאיזו סמטה נדושה או תמוהה – אשתו של וות'ריל אחראית לכמה רגעים לא אפויים מספיק, למשל. למרות זאת, בכללותה היא מציגה דרמה בלתי מתפשרת, ערוכה היטב, מרגשת ומסעירה. אחד הגורמים המהותיים לכך הוא הדמות הניצבת בראשה, הסמלת המשטרתית קתרין קייווד (ולא 'קאווד' כפי שמתעקש התרגום לאורך כל הסדרה, חרף העובדה ששמה נהגה פעם אחר פעם), בגילומה המועך של שרה לנקשייר.

במחי ששה פרקים אפשר לטעון בקלות שמדובר באחת הדמויות המרשימות בטלוויזיה, והיא משורטטת מושלם על ידי לנקשייר, שבעת צילומי הסדרה סגרה את העשור החמישי לחייה. קתרין חוטפת מכה אחרי מכה מהחיים, פיזיות, מוראליות, מנטליות, נפשיות, הן לפני תחילת עלילת הסדרה והן במהלכה, אבל נאלצת לעטות על עצמה מסכה חזקה מול פקודיה ומול מפקדיה במשטרה, כמו גם מול נכדה בבית. הסבל השקט והמר שלה טוען כמעט כל אירוע המתרחש בסדרה בלבה מבעבעת המחפשת את דרכה החוצה מבעד לכל סדק אפשרי, ואין לה אלא למצוא לבסוף את הפתח.

אפילו כך אין היסטריה בדמותה של קתרין או במשחקה של לנקשייר. להפך. רוב רובו של הזמן היא שקולה, מאופקת וקורקטית, סלע איתן לכל הסובבים אותה ומקור אהבה בלתי אכזב שלנו הצופים. המתח הזה הופך אותה לממגנטת, והאפוד הצהוב-זרחני שלה, שבולט ביחס לאורבניה האפורה-חומה הכל כך מכוערת סביבה, ממקד אותה כמקור צבע חיוני למקום העצוב הזה, עמק האושר.

קתרין מתפתחת ומפגינה המון גוונים במהלך ששת פרקי העונה, דבר שלמעשה נכון בערך לכל דמות בסדרה, בדרך שלעתים שופכת אור חדש לחלוטין על מערכות היחסים בין הדמויות ועל מה שחשבנו שידענו. הבן המתנכר, הבעל לשעבר עם רגשי האשמה, הנכד הפרחח והדחוי, הצעיר שהיה יכול להיות ילד טוב והמטורף המפחיד שעשוי להרוס את הכל. כולם מייצרים כל כך הרבה רגש כן, שהופך את "עמק האושר" להרבה יותר מסתם סיפור שכבר הכרנו ביצירה אחרת.

בשקט בשקט

פורסם ע"י ‏חן הוניג‏
בתאריך 13/12/2014 בקטגוריה ‏כתבות
southcliffe-2

חי בתוך השקט

הזבוב יכול לראות הכל מבעד לחלון, אך אותו יצור מעופף הוא חסר מעש – הוא יישאר מעט זמן על גבי השמשה עד שירגיש תזוזה לא מזוהה ויתעופף לו למקום אחר. אולי זו תהיה נקודה אחרת על החלון, אולי הוא יעבור לחלון אחר, אבל הוא אף פעם לא יקבל את התמונה המלאה. הצופה של "סאות'קליף" הוא אותו הזבוב, רואה לפרקים חלקים מחייהם של אנשים לפניו, אך לא מקבל את התמונה המלאה, כי את זה אף פעם אי אפשר לקבל.

"סאות'קליף" היא מיני סדרה בת ארבעה פרקים המספרת על עיירה דמיונית אשר סוטה ממסלולה המשמים והשגרתי לאחר מקרה רצח המוני המתרחש בה. היא מתחילה באפלה, ערפל סמיך מכסה את המסך והרוצח הסדרתי יורה בלי שום סיבה ידועה על אישה אנונימית המטפלת בגן שלה. מכאן ממד הזמן מתערבל, רק קריינית המשדרת את תחזית מזג האוויר מצליחה איכשהו לסדר את התאריכים, אך צריך להישאר מרוכזים כדי להבין מה קרה לפני כן, ומה הגיע אחר-כך.

אני לא רוצה להתעמק יותר מדי בעלילה, אפשר לקרוא בכל אתר אחר על מה שקורה שם, מי הרוצח ומה הם סיפוריהם של כל שאר הדמויות. לדעתי עדיף להימנע מזה ופשוט לתת לצילום המרהיב של אותה עיירה אנגלית האפלולית למשוך אותך פנימה, ולגרום לדמויות המעניינות להכניס לתוך הסיפור. מה שהדביק אותי למסך בהתחלה היה שון האריס, מי שמשחק את סטיבן מורטון, עליו מתבסס בעיקר הפרק הראשון. כשברקע יש כמה שירים ואולי איזו מנגינה שלא שמתי לב אליה, "סאות'קליף" מקבלת את הקסם שלה בשפה הייחודית שבה הדמות באמת יודעת להיחשף – שפת השקט. סטיבן מורטון חי בתוך השקט, בקצב האיטי עליו מושתתים החיים השקטים בעיירה הקטנה, וכל תזוזה מתאימה את עצמה בדיוק להלך הרוח של החיים שלו. במבט אחד, בלי להגיד כלום, אפשר להבין מה האופי של אותו מורטון ולהבין אותו . הוא הזכיר לי מאוד את דניאל הולדן מ"התיקון", האיש שנמנע מדיאלוגים חסרי פשר, וכתוצאה מהאאוטסיידר שהוא, הוא דובר שקט שוטף שמגלה הרבה יותר מאשר דיבורים מחושבים. האריס זכה בפרס ה-BAFTA על תפקיד זה, ושווה לנסות להבין איך.

southcliffe-3

אינטימיות

אותו שקט נשאר גם עם דמויות אחרות, והמצלמה מתארת את הרגעים הכי אינטימיים, בלי סקס, בלי אלימות אקסטרווגנטית, הרגעים שבהם מרגישים הכי לבד ומוציאים מהאדם את מה שהוא באמת. רגעי חוסר האיזון והאובדן מתוארים בצורה משובחת ע"י צוות שחקנים מופתי שמתבלטים בו שירלי הנדרסון ("הארי פוטר", "ברידג'ט ג'ונס"), אנטול יוסף (לנסקי מ"אימפריית הפשע") ואדי מרסן המקסים (גירסת גאי ריצ'י ל"שרלוק הולמס" והפרצוף הכי מתוק אחרי מרטין פרימן). הדמויות והעלילה ממשיכים בקצב האיטי גם לאחר האירוע המחריד, משתנים לעתים בעוויתות קטנות הסוטות מהקו הרגיל, ובכל זאת נותרים פחות או יותר אותו הדבר בתוך הזרם היותר אותנטי של החיים האמיתיים.

הכותב טוני גריסוני והבמאי שון דורקין בנו ביחד סיפור כואב, הם לא מרחמים על הצופה מבחינת תצוגת המקרים והרגש שנובע מהם ובכך גורמים לו להתחבר יותר לסיפור. בלי שהצופה יידע זאת הוא מתוודע גם לקורבנות הרצח, וגם לקורבנות האבל שלאחריו, דבר שמטמיע את הרנדומליות של החיים עוד יותר בתוך חוויית הצפייה. לי זה נראה כי היוצרים בחרו להראות את הרגעים שבאמת חשוב לספר, ואת כל שאר האפקטים שמושכים את הקהל הם השאירו לסדרות אחרות עם הלך רוח פחות מתון.

אני התחלתי לראות את הסדרה הזו ברגע של דרך אגב מלא בשעמום, ואחרי שלחצתי על מקש ה"Select" לא זזתי מהמקום (חוץ מהפסקת ארוחת ערב, כי זה טעים) ויצא שראיתי את הסדרה הזו ברצף מתחת לשמיכת פוך נעימה בעקבות הקור שבא מבחוץ וגם מתוך המסך. מומלץ בחום לחובבי סיפורים באשר הם.

עדכוני שבוע עם שלוש עיניים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 02/03/2014 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

ג'ופרי, מלך ווינטרפל, חי, חי וקיים!

תמונות משחקי הכס, אסקנדלו, מישל אובמה לפאוני, ריפר סטריט ולוקינג מחודשות, טיזר נוסף לאורפן בלאק ועוד חדשות וקטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג).

TV

חידושים וביטולים: אחרי שבוטלה, "ריפר סטריט" זוכה לחיים חדשים ומקבלת עונה שלישית בשירות הסטרימינג של אמזון | SyFy מבטלת את "להיות אנושיים" | HBO מזמינה עונה שנייה של Looking | "סטלה" הבריטית מחודשת לעונה רביעית על ידי סקיי.

TV

HBO שיחררה גלריה של קלסתרוני העונה הרביעית של "משחקי הכס", ובנוסף גם פוסטר יפה (הנה הוא במלוא הדרו).

TV

עד שיגיעו התמונות והפוסטר הרשמיים לעונה החדשה של "מד מן", נסתפק בעיבוד הפגום הזה ליצירה של נורמן רוקוול.

TV

ליהוקים ליהוקים: דברים שגורמים לך להגיד "הממ" – לינה דאנהם תנחה את SNL בשבת הבאה | אדם דרייבר מ"בנות" במגעים מתקדמים לשחק את הרע ב"מלחמת הכוכבים". טייפ קאסט | מישל אובמה תתארח בפרק סוף העונה של "מחלקת גנים ונוף" | דין ווינטרס המעולה יככב בסדרה החדשה המשותפת לווינס גיליגן ודיוויד שור | תודה לתומר: ליהוקים ראשונים ל-iZombie, ביניהם דיוויד אנדרס כנבל.

TV

רייטינג לא טוב השבוע ל"בחורה חדשה" ו"ברוקלין תשע-תשע", ואילו "Mind Games" החדשה היא כישלון נוסף של קייל קילן.

TV

ללא מילים.

TV

קרי וושינגטון הציגה את הגרסה המקסיקנית ל"סקנדל" אצל ג'ימי קימל, והיא עתירת פרצופים מוכרים. היא צריכה להתמקד בקומדיה.

TV

טיזר חדש לעונה השנייה של "אורפן בלאק".

סיכום 2013: מסביב לעולם ובחזרה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 27/12/2013 בקטגוריה ‏וידאו, כתבות

התחנה השנייה שלנו בסיכום השנתי: בריטניה. וישראל. ושאר העולם. הסיבה שכולן נכנסות תחת אותה מטרייה היא העובדה שבסופו של דבר כולן מהוות משקל נגד ליצירה האמריקנית, וכולן גם מזינות אותה. מצחיק להסתכל בכל הרשימות האלה ולגלות שבכל אחת מהן מצויה לפחות סדרה אחת שיש לה עיבוד אמריקני בשלבי עבודה כאלה ואחרים. בנוסף, עבורי לפחות כל התוכניות הללו לא מהוות חלק ניכר מהתפריט הטלוויזיוני שלי. מהבריטיות צפיתי בשלוש סדרות (על שתיים מהן כבר פירטתי בסיכום הסדרות החדשות), מהזרות צפיתי בפרק או שניים של "בורגן" ובפרק הבכורה של "קמים לתחייה", כאמור. את שתיהן אהבתי ועם שתיהן אני רוצה להמשיך, אבל מעבר לכך אני לא יכול לחוות דעה על איכויותיהן כמכלול.

מה שבטוח הוא ש-2013 מהווה נקודת מפנה בכל הנוגע לייבוא של תכנים בשפות שאינן אנגלית. לא רק כאן בארץ, גם בסיכומי המבקרים האמריקניים ניתן לראות נוכחויות זרות, בראשן "קמים לתחייה" ששודרה שם לאחרונה בערוץ סאנדנס ("התיקון", "קצה האגם"). באשר לסדרות הישראליות – גם באלה לא צפיתי הרבה, אבל אהבתי את מה שכן יצא לי לראות. לצערי "חסמבה דור 3" חביבתי נבצרה ממני בהיותי מנוי 'כן', אבל מלבדה צפיתי בשתי דרמות שאחת מהן הייתה מבדרת והאחרת הייתה מופלאה. ומה איתכם?

הסדרה החדשה | מסביב לעולם ובחזרה | ריאליטי, סבון ועוד | באסה | צחוקים | דראמההההה! | הפינאלות | ממתקי 2013: ג'ימי פאלון | ממתקי 2013: שאר תוכניות האירוח | ממתקי 2013: הסימפסונס | ממתקי 2013: אנימציה | ממתקי 2013: בשר ודם | הרגעים הגדולים

בכל הסקרים להלן ניתן לבחור יותר מתוצאה אחת.

 

מלבד The Fall ו"ברודצ'רץ'" היחידה שצפיתי בה, או ליתר דיוק צופה בה, היא "אחוזת דאונטון" אני עוקב אחרי העונה הרביעית שלה בימים אלה בערוץ 1, השבוע שודר הפרק השלישי. ההצלחה הפנומנלית שלה נשגבת מבינתי, לי אישית היא כבר לא מאוד עושה לי את זה, אבל אני נהנה ממנה כאשר אני צופה בה (אם ניתן לומר "נהנה" על מה שחוויתי לנוכח ההתרחשויות עם אנה בפרק השלישי). ליידי רוז מעניינת במידת מה, שקיעת האריסטוקרטיה והגינונים מרתקת אותי, ועל כן אני ממשיך איתה בעניין. היא לא מערערת את מעמדה של "ברודצ'רץ'" כסדרה הבריטית שהכי אהבתי ב-2013, וזאת גם הבחירה שלי בסקר למעלה.

Downton Abbey 4

 

הרשימה הזו היא מעין וויש ליסט מבחינתי. אני מאוד רוצה לראות את רובה, אבל העובדה שברוב המקרים אני צריך להתבסס על תרגום באנגלית – עניין אפשרי אבל לא נוח – הופכת אותן לאופציה משנית תמידית. ממש אתמול צפיתי לראשונה בפיילוט של "קמים לתחייה", שהיה מסתורי ומרתק ברמות שאני לא זוכר מאז "אבודים". ההתמקדות שלה באנושיות ובאבל העניקה נפח עצום למאורעות המוזרים, בעיירה שאיבדה אוטובוס שלם מילדיה (וגם כמה מבוגרים) רק כדי לקבל אותם בחזרה כעבור מספר שנים. האפקט שהחזרה הזו יוצרת אצל הנשארים מאחור נע בין אניגמטי למסעיר, אבל בפרק הראשון הוא תמיד מעניין. עם זאת, כפי שציינתי בסיכום הסדרות החדשות, אנשי הקהילה החביבה שלנו המליצו לי להנמיך ציפיות.

Les Revenants Sisters

 

מקרב הקומדיות אהבתי מאוד מאוד את "טקסי דרייבר" בעונתה הראשונה, ובכל זאת כשהשנייה הגיעה השנה לא היה לי חשק אליה. כפי שקורה תכופות עם סדרות ישראליות, לא ממש זכרתי מה קרה בקודמת ולא היה לי חשק לצפות שוב ולהיזכר. במקרה של "חסמבה דור 3" זה היה אחרת. מלכתחילה מדובר בסדרת כיף שאין צורך להרגיש איתה מחויבות. לצערי בהיעדר 'חם' צפיתי רק בשני הפרקים הראשונים, אבל עצם העובדה שזה עד עכשיו מפריע לי, כשהעונה כבר הסתיימה, מלמד על כך שהיא הרוויחה את קולי. גם ביתר הסדרות ברשימה לא צפיתי, כך שזוהי ההצבעה היחידה שלי כאן, אם כי יצוין שאני אוהב את היצירות הטלוויזיוניות של עדי אשכנזי ובהחלט רוצה לנסות את "בלתי הפיך".

בסדרות הדרמה זה כבר אחרת. כאן צפיתי השנה בשתי סדרות מתוך הרשימה, בשתיהן כיכבה איילת זורר, ואחת מהן הפכה מבחינתי ליצירה משמעותית וחשובה. אבל ראשית: "בני ערובה", שניסתה ורוב הזמן הצליחה לספק מתח ישראלי מהוקצע. היא רחוקה משלמות, אבל בכל זאת מקדמת את הז'אנר בישראל כמה צעדים טובים קדימה. הדיאלוגים שלה היו אמינים (בשלב מאוד מתקדם בה, אולי אפילו בפרק האחרון, ראיתי בקרדיטים שניר ברגמן הוא אחד התסריטאים. הגיוני), הסיפור מורכב ומעניין והמשחק אמין. כה לחי. היא סיימה את העונה הראשונה שלה לאחרונה כשעדיין נותר לה סיפור לספר, ואני מקווה לראות את העונה הבאה לפני 2016. אבל עם כל חיבתי ל"בני ערובה", במקרה של "שטיסל" מדובר בליגה אחרת. סדרה שבמהלך העונה הראשונה העדינה, המרובדת, הלירית, החכמה והיפה שלה הפכה לאחת הדרמות הישראליות שהכי אהבתי מעודי (לצד "בת ים ניו יורק" ו"מרחק נגיעה"). כתבתי עליה במהלכה דברים שנכונים גם בסופה, ואני לא יכול לחכות לעונה הבאה שלה, שתגיע במהרה בימינו אמן.

מרשימת הבידור/ריאליטי צפיתי רק ב"ארץ נהדרת" שהפיקה את העונה הגרועה ביותר בתולדותיה לטעמי, ו"מצב האומה" שנשכחה ממני לחלוטין. צפיתי גם בפרק הראשון של "רויאל שף" שהיה מחפיר, ובכמה וכמה קטעי מוזיקה של רד בנד עם אמני ארצנו במסגרת "המופע של רד ודביר", התוכנית היחידה כאן שאני קצת מצר על כך שאני לא צופה בה.

עדכוני שבוע אלמותי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/11/2013 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

דאונטון מתחדשת, דה קילינג לא מתה, ג'ון אוליבר עוזב את הדיילי שואו לטובת HBO, מיני פרק של דוקטור הו, סשה ברון כהן מועד ועוד חדשות וקטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג).

TV

תמונת פרומו חדשה ונהדרת לעונה החדשה של "לגדל את תקווה", שחזרה סוף סוף אתמול עם שני פרקים חדשים.

TV

רוב לאו וראשידה ג'ונס צילמו השבוע את הפרקים האחרונים שלהם ב"מחלקת גנים ונוף". כך זה נראה בטוויטר ובאינסטגרם של השחקנים.

TV

חידושים והזמנות: "אחוזת דאונטון" חודשה לעונה חמישית, כמובן. CW מזמינה עונות מלאות מ"המקוריים", "שלטון" ו"אנשי המחר", או כפי שניסח זאת מישהו בטוויטר שאני לא מכיר: The CW ordered full seasons of their 3 new shows: "More Pretty Vampires Teens" "Pretty Teens From the Future" & "Pretty Teens From the Past". "גיהנום על גלגלים" חודשה לעונה רביעית ב-AMC, ושומו שמים, אחרי שבוטלה פעמיים The Killing מסרבת למות – נטפליקס מזמינה ששה פרקים אחרונים (או שמא?)

TV

CBS הזמינה פיילוט של "איך פגשתי את אבא".

TV

רייטינג השבוע. יום ראשון: ירידות ל"נקמה", "עד עצם היום הזה" והאנימציות של פוקס. יום שני: "סליפי הולו" עולה, "מרוששות" עולה, "איך פגשתי", "מייק ומולי" ו"אמא" יורדות. יום שלישי: "שילד" ממשיכה לרדת, "משפחת גולדברג" עולה, שיא שלילי ל"בחורה חדשה" (מה?), "המקוריים" עולים. יום רביעי: Back In The Game המבוטלת עולה, גם Super Fun Night, "אקס פקטור" משתקמת קמעה. יום חמישי: "מחלקת גנים ונוף" חוזרת עם פחות רייטינג (ועדיין טוב מיתר הקומדיות של NBC), "יומני הערפד" שמולה עוקפת אותה. יום שישי: "לגדל את הופ"? יותר כמו "להקטין את הופ"! הרייטינג בקרשים, בקיצור.

TV

תומר סויקר סוקר את עדכוני מארוול של השבוע, בהמשך לעסקת הענק שלה עם נטפליקס ליצירת ארבע סדרות חדשות ועוד מיני סדרה מסכמת: על פי בעלי המניות בדיסני, צפויה סדרת מארוול נוספת ב-ABC. בנוסף, דרו גודארד במשא ומתן לכתיבת "דרדוויל" עבור מארוול ונטפליקס, ומליסה רוזנברג (שב-2010 הייתה אמורה לכתוב את AKA Jessica Jones לרשת ABC) שוב חוזרת אל גיבורת העל.

TV

חדשות טובות וצפויות אחרי ההצלחה הרבתי שלו בהחלפת ג'ון סטיוארט: ג'ון אוליבר מקבל תוכנית אקטואליה קומית שבועית ב-HBO, שם אף אחד לא יצנזר לו את הקללות.

TV

ניק עופרמן ממשיך במלאכת הקודש שתגרום לכם לגדל שפם.

TV

תודה לסטיבי: תגידו שלום לזמן הפנוי שלכם – ניקולדיאון העלה את כל הסדרות שלו מהניינטיז והנוטיז לצפייה אונליין.

TV

תודה לאלון זרביב: דיוויד קרוס מצטרף לרשימה הארוכה של מתארחים בעונה הקרובה של "קומיוניטי". בטוח שכולם ייכנסו ב-13 פרקים?

TV

תודה לקרן: פרומואים חמודים ל-SNL עם ליידי גאגא וקינן תומפסון, לתוכנית שתשודר הלילה.

TV
.
מיני-פרק בן שבע דקות של "דוקטור הו", לקראת ספיישל היובל בשבת הבאה.

TV

Silver lining.

TV

סשה ברון כהן קיבל את פרס "צ'ארלי צ'פלין על מצוינות בקומדיה" בטקס פרסי בריטניה. אחת משתי המגישות הייתה השחקנית החיה היחידה ששיחקה עם צ'ארלי צ'פלין, שהייתה בת חמש כשכיכבה לצדו על מסך הכסף. ואז זה קרה.

המשך…

קץ הילדות

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 25/08/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

וויליאם וג'יליאן

ב-13 שנות קיומה תיעדה "ילד בן זמננו" כמה רגעים לא פשוטים. כבר בהתחלה, למעשה, ראינו שני זוגות הורים ששכלו את ילדיהם ברחם, ובהמשך כמה מהילדים נאלצו להתמודד עם גירושין או עם בידוד חברתי. יחד עם זאת, מעולם לא הייתה עונה כל כך עצובה כמו העשירית, שהפרק הראשון שלה (מתוך שניים) שודר הערב בערוץ 8. גם בגלל שככל שעובר הזמן יותר הורים מתגרשים ומצלקים את הילדים, ואולי גם כי בעבר היו מספיק אלמנטים שחיממו את הלב במקביל, ואילו הפעם הם נכחו במנות מדודות במיוחד. אחרי יותר מעשור שאני צופה בילדים האלה ובמשפחות שלהם, קשה שלא להיקשר לפחות אל חלקם, וגם במקרים של חיבורים פחות מובהקים, עדיין מדובר בהיכרות "אמיתית" שמשפיעה על יחסי כלפי מה שעובר עליהם.

הסדרה, למי שלא מכיר, היא פרויקט שאפתני ומרתק של BBC העוקב אחרי 20 משפחות בריטיות שנולדו להן ילדים בראשית המילניום, כדי לנסות להבין מה מעצב את האישיות ואת מי שאנחנו. העונה העשירית שלה שודרה בתחילת השנה בבריטניה, ואם אפשר לסמן בה מוטיב אחד מובהק, הרי שזהו פיכחון. 13 שנה אחרי תחילת הפרויקט ו-50 אחוז מההורים המשתתפים בו התגרשו. כבר ראינו בעבר רגעים מדמיעים במיוחד שנבעו מהפרידות הללו. קאלווין היה פעוט זעיר כשהוריו נפרדו, וכחלק מהתגובה שלו הוא היה "הופך לפסל" – מפסיק לנוע ונשאר על עומדו בלי לזוז ככל שיכל. כמה שנים אחרי כן המסכן חווה שוב שבר דומה כאשר בן זוגה החדש של אמו, שהיווה עבורו דמות אב נוספת, נפרד מאמו. "אני רוצה לספר לך משהו", הוא אמר בעצב למישהי מצוות ההפקה שעמדה מאחורי המצלמות, בעוד רגע מדהים של הסדרה, וחשף בפניה שהם נפרדו.

את שרלוט ראינו בקטנותה משחקת בבובות שייצגו את משפחתה – הבובות שלה ושל אחותה מתחבקות וישנות ביחד, אבל לא הבובות של אבא ואמא. אחד המשפטים הכי משניקים בסדרה כולה נאמרו על ידי אביה, ריצ'רד, כשהביט על בתו שרק נולדה אחרי שתאומה מת ברחם ואמר, "אני תוהה אם היא יודעת שהיא לבד". שרלוט היא כעת ילדה בת 12 וחצי שמבינה לאשורן את הסיבות לפרידת הוריה וערה לחלוטין לנסיבות: במקום שהטרגדיה תקרב ביניהם, היא הפרידה.

הילדים נמצאים בשלב ביניים, על קצה של הילדות וספו של גיל העשרה. חלקם כבר נראים כנערים – לאיתן השתנה הקול והוא גבה בטירוף (ולמזלו גם נראה הרבה יותר טוב מהילד הכעור שהיה) – וחלקם עדיין לא, אבל גם בשלב המוקדם הזה רובם כבר הרבה פחות נטול דאגות, הרבה פחות ילדותי, הרבה יותר מודע לחיים האמיתיים. הלנה, הילדה הראשונה שנולדה בפרויקט (בשבוע 22 להיריון, פגה יחידה ששרדה מקרב שלישיה ועם סכנה ממשית וגדולה לחייה), כל כך אהבה ארמונות ופיות ואגדות – עכשיו היא רוצה להיות עיתונאית חוקרת. בהתאם ההורים מרגישים שהם מתחילים לאבד את הילדים, והכל שזור בטון מלנכולי של הזמנים היפים שלא יחזרו עוד. אליסון אומרת על פאריס, "אני מסתכלת עליו והתינוק שלי נעלם. אני רואה בפנים שלו הבזקים של הגבר שהוא הולך להיות". ואביהם של התאומים אלכס ואייבו מגדיר את הילדות כתהליך של אובדן. הם היו בני שנה, עכשיו הם בני 12 ומשהו, הם לעולם לא יהיו שוב בני שנה וכן הלאה. ג'יליאן, אמו של וויליאם, שתמיד הייתה ממש כנה מול המצלמות, מבכה בכאב רב ובפה רועד את הבחירה שלה להפוך לאם במשרה מלאה במקום להמשיך בקריירה שלה כפרקליטה, תחום שהייתה טובה בו ויכולה להצליח בו.

סבא וסבתא של מת'יו

הפירוט הזה אינו מקרי – נדמה שהמצלמות הפעם מתמקדות יותר בהורים ופחות בילדים, שאולי היו פחות נכונים לשתף פעולה כעת כשהם מסוגלים לעמוד על דעתם. הם שוזפים פחות את המסך והתוכנית נמנעת מניסויים חברתיים מעניינים כפי שעשתה בעונות קודמות. יתר על כן, לראשונה מוצגים לנו גם סבא וסבתא של רבים מהילדים, מה שאמנם מוסיף נפח מעניין לעולמם, אבל גם מדגיש ביתר שאת את ההתבגרות וצובע את הפיכחון בצבעים עזים אף יותר. המקרה המובהק ביותר הוא של סבתו חולת הפרקינסון של מתיו, שבר נוסף של דינמיקה משפחתית מוכרת – מצבה דרש את העברתה לבית אבות כדי שתקבל השגחה צמודה. המראה של בעלה שפוף הראש היה פשוט שובר לב.

אבל כמובן, אין פיכחון ושברון לב גדולים יותר מאשר במקרה של איב, שאיבדה את אמה למחלת הסרטן כשהייתה בת 8. ראינו את גוויעתה של האם כבר בעונת 2008 ואת ההתמודדות של איב בעונת 2010, אבל הפעם קיבלנו מנה מזוקקת שלה, של אחותה הקטנה ושל אביה. קשה להישאר אדישים. הילדה שמצד אחד נשמעת כמו נערה בוגרת ומנגד נתלית באמצעים תמימים, כשיחד עם אחותה היא מפריחה אל השמים בלונים עם מכתבים לאמם, מספרת במעין קורקטיות של שגרה על הרגע שבו אביה סיפר לה שאמה מתה ועל כך שבעיקר חסרים לה החיבוקים שלה.

כשהתחלתי את הצפייה בסדרה לא ממש העליתי על דעתי שהמעורבות הרגשית שלי תיאלץ אותי לצפות בגרון חנוק בחלק ניכר ממה שעובר על הילדים האלה ועל משפחותיהם. והגם שלא הכל כה עגום בעונת 2013, מה שכן – נתלה ולא מרפה כמו ילד קטן.

איב

עדכונים: אף אדום

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 17/03/2013 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

Profilageרבותיי, ההיסטוריה של הראפ חוזרת, שלל קומיק ריליף, סטיבן פריי בפיילוט אמריקני חדש ועוד חדשות וקטעי וידאו (שחלקם פורסם בפייסבוק וטוויטר של הבלוג בימים האחרונים). אבל לפני כן, הנה כמה דברים שקורים בימים הקרובים בטלוויזיה:

יום שני

בערוץ 1 ב-23:00, המפצחת.
הפרופיילרית המשטרתית קלואה סן לורן נקראת לסייע בפענוח המקרים התמוהים ביותר, שכן רגישותה יוצאת הדופן מסייעת בקריאת מחשבות הן של רוצחים והן של הקורבנות. הבלש מתיו פראק הוא אחד השוטרים הטובים ביותר בפריס, איש ביצוע יסודי ובעל עקרונות, המגן על אנשיו כאילו היו בני משפחתו שלו. כשמתגלה גופתה המרוטשת של אישה צעירה, נמסר לפראק שמעתה הוא מצוות אל קלואה. בתחילה הוא מסתייג מהעבודה איתה ומגישתה יוצאת הדופן, אך יחד מהווים השניים צוות סוער אך מעורר יראת כבוד, במצוד אחר פושעים. עלילות הסדרה מבוססות על מקרים אמיתיים, ובעת שידורה בצרפת היא זכתה לשבחי הביקורות ולאחוזי צפייה גבוהים במיוחד. גיבורת הסדרה, אודיל ווימין, הפכה לכוכבת ענקית בצרפת.

בכבלים

בחם 3 ב-19:00, הטופ מודל הבאה.
עונה 15.

בחם 3 ב-20:25, גולשי ספות.
פורמט מקורי שפותח עבור חם העוסק בתופעה שבסיס מהותה – לנסוע לארץ זרה, בדרך כלל ללא יעד סופי מוגדר, כשכל לילה ישנים בחינם על ספות של זרים. "גולשי ספות" היא סדרת מסע שמאפשרת לאנשים הנמצאים בצומת דרכים לבחון את החיים שלהם – במקום על ספת הפסיכולוג, על ספות של אנשים שונים ברחבי העולם. הפורמט מבוסס על ההצלחה והפופולריות ההולכת וגדלה של אתרים כגון "couch surfing", אתרי אינטרנט פופולריים שאליהם רשומים מיליונים של אנשים מרחבי העולם, המזמינים מטיילים לבוא לישון אצלם על הספה בבית – בחינם. חוויית ה-couch surfing היא חוויה משנת חיים – מאפשרת למטייל לפתוח את עצמו לאנשים וחוויות בלתי קונבנציונליות, פותחת אותו לרעיונות חדשים ומספקת לו הצצה לחיים אלטרנטיביים שהוא היה יכול לחיות. בסדרה חמישה סיפורים שונים ביעדים שונים בעולם (מדריד, ריו דה ז'נרו, מיאמי ובלגרד), בהם התארחו מדי יום בספה חדשה ותועדו במפגשים עם אנשים שלעולם לא היו פוגשים במהלך החיים הרגיל שלהם. אנשים המחזיקים בדעות שונות, אמונות שונות וחיים אחרת ממה שהם מכירים. הם יצאו עמם למקומות הבילוי שלהם, פגשו את המשפחה והחברים שלהם וקיבלו הצצה אינטימית לאורח החיים של טיפוסים שונים ומגוונים מרחבי העולם. המפגשים הללו מאתגרים אותם לחשוב אחרת, להתנהג אחרת ולצאת מעצמם כדי למצוא את עצמם שוב.
שני פרקים ברצף, שידור יומי.

בחם 3 ב-21:30, גרים.
עונה שנייה וחדשה.

יום שלישי

בערוץ 1 ב-22:00, אחוזת דאונטון.
עברה לימי שלישי.

בכבלים

בערוץ 8 ב-21:00, ההיסטוריה הסודית של ארה"ב.
במשך 4 שנים עבד אוליבר סטון יחד עם הפרופ' להיסטוריה אמריקאית פיטר קוזניק על הסדרה, שמתמקדת באירועים שלא הרבה יודעים עליהם ולמרות זאת הצליחו להשפיע בצורה מכרעת על ההיסטוריה המורכבת של אמריקה במאה ה-20. הם נברו בארכיונים הלאומיים של ארצות הברית, ברית המועצות, אנגליה, גרמניה, ויפן, בחיפוש אחר תמונות, סרטים, ומסמכים של אירועים ואישים היסטוריים. סטון מציג את נקודת מבטו על נושאים השונים, בין החלטתו של הנשיא הארי טרומן להטיל את פצצת האטום על יפן לבין המקור והסיבות למלחמה הקרה עם ברית המועצות. סטון וקוזניק מביאים מידע מאיר עיניים על אייזנהאואר וממשל קנדי; המלחמות עם קוריאה, וייטנאם, עיראק, ואפגניסטן; תפקידה של אמריקה בעולם מאז נפילת הקומוניזם, והאופי הערמומי של המלחמה האמריקאית בטרור .
ימים ג'-ה'.

יום רביעי

בלוויין

בכן 2 ב-22:00, המדריך לערפדית.
בכורה. הבמאית והכוכבת של "קלולס", איימי הקרלינג ואלישיה סילברטון, חוזרות לשתף פעולה, והפעם בקומדיה רומנטית על ערפדיות בעיר הגדולה. גודי וסטייסי חיות את החיים הטובים בניו יורק סיטי, המקום בו כל אחד יכול להצליח ולמצוא אהבה, גם אם את חיוורת במיוחד, בלי דופק, ישנה בארון מתים וניזונה מדם. אבל מה עושים כאשר את ערפדה שמתאהבת בבן למשפחת ואן הלסינג, צייד הערפדים הנודע? גם עם קריסטין ריטר ("הביץ מדירה 23"), סיגורני וויבר ("הנוסע השמיני"), וואלאס שון ("הנסיכה הקסומה"), מלקום מקדואל ("התפוז המכני").

TV

חדשות מרעישות: סטיבן פריי עומד לככב ב-Super Clyde, הפיילוט החדש של גרג גרסייה ("לגדל את תקווה") עבור רשת CBS, לצד הבריטי הנוסף רופרט גרינט (רון מ"הארי פוטר"). הסיטקום עוקב אחר עובד בפאסט פוד שמחליט להיות גיבור על. סטיבן פריי יהיה הסיידקיק שלו. מדובר בסינגל קאמרה, לא בדיוק הנקודה החזקה של CBS, ויש לקוות שהיא תחזיק מעמד (ושראשית הפיילוט יאושר לסדרה, כמובן) כי סיפור כזה בידיים של גארסיה יכול להיות מושלם.

TV

בבריטניה היה ביום שישי 'יום האף האדום', שבמסגרתו נרתמים מיטב אמני הממלכה לגייס כספים עבור ילדים נזקקים. לשם כך חזר ריקי ג'רבייז כדיוויד ברנט (כולל קליפ מצוין), דוקטור הו התמזג אל תוך הדרמה התקופתית Call The Midwife, דון פרנץ' ודמיאן לואיס חברו למערכון משותף (לא ממש מצחיק), סיימון קאוול "התחתן" והזמרת ג'סי ג'יי גילחה את ראשה (והיא נראית הרבה יותר טוב!). הנה הרגעים הבולטים של 2013, והנה מערכונים בולטים מהעבר כפי שליקט דיגיטל ספיי.

המשך…

עדכונדלאידע

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/02/2013 בקטגוריה ‏וידאו, חדשות

פורים שמח, חברים! בימים אלה אנסה להגביר טיפה הילוך בבלוג. לא בטוח שאצליח, אבל אנסה. בינתיים הנה כמה עדכונים על מה שקורה השבוע בטלוויזיה, חדשות וקטעי וידאו שפורסמו בעמודי פייסבוק וטוויטר שלנו ואולי פספסתם. זה גם המקום להגיב בו בכל הנוגע לענייני דיומא טלוויזיוניים.

ראשית, לא לשכוח שהלילה משודר טקס האוסקר בשידור ישיר בערוצי הסרטים של כן ובחם 3. בכן 3 בשעה 22:00 ישודר הסרט "מכשפת מלחמה", אחד מהמועמדים לאוסקר הלילה בפרס הסרט הזר.

ביום שני:

בערוץ 1 ב-21:00, קדם אירוויזיון 2013.
חלק ראשון מתוך שלושה – הבאים אחריו ישודרו בשלישי ורביעי.

בכן פעולה ב-22:45, מבוקש.
עונה שנייה וחדשה

ביום שלישי:

בכן דרמה ב-21:15, בגוף ההוכחה.
עונה שלישית וחדשה (וכנראה אחרונה), שאך ביום חמישי שעבר החלה בארה"ב.

ביום חמישי:

בכן פעולה ב-22:00, מהפכה.
יעני Revolution, אבל מסתבר שיש לה מילה מקבילה בעברית.

TV

דברים מעניינים מהשכנים: פוסט נהדר, קצר (יחסית) וקולע בבלוג של איימס על הפמיניזם של "רוק 30" ו"מרפי בראון" ועל קווי ההשקה של שתי הסדרות. באום כולתורה משבחת נטליה את דרמת ההתבגרות הבריטית החדשה My Mad Fat Diary.

TV

אני תמיד אוהב כששחקנים שאני לא אוהב משחקים בדברים שאין לי כוונה לצפות בהם – ג'ייסון ריטר יהיה גווין בגרסה האמריקנית ל"גווין וסטייסי" (הנה דברינו על הנושא בפייסבוק). ומהעבר השני, בקטגוריית 'שחקנים שאני אוהב משחקים במשהו שאין לי כוונה לצפות בו', לקייל צ'נדלר יש פרויקט טלוויזיוני חדש (אלה התגובות שלנו עליו בפייסבוק).

TV

אלונה טל, מאחורייך! השחקנית יעל גרובגלס ("האי", "השועלים", "חצויה", "תנוחי") לוהקה לתפקיד הראשי ב-The Selection, סדרת א-לה משחקי הרעב של CW.

TV

גנגסטר משנות ה-20

לא רק כותבים מ"הסמויה" מגיעים אל העונה הבאה של "אימפריית הטיילת", אלא גם שחקנים. במקרה הזה: הרק. האם יתאחד עם עומאר?

TV

תחילת הסוף? "סופים שמחים" (AKA "הכל לטובה") עוקרת לימי שישי.

TV

שרה מישל גלר מצטרפת לפיילוט לסיטקום של דיוויד אי קלי בכיכובו של רובין וויליאמס.

TV

הסימנים מראים ש-NBC הולכת להשלים עם גורלה העגום של "ערים כל הלילה" ולנתק אותה ממכשירי ההחייאה. הגיע הזמן. מאיה רודולף בהיריון רביעי (מבעלה הבמאי פול תומאס אנדרסון, אני תמיד משתאה לנוכח החיבור) ו-וויל ארנט, שהיה מבוקש מאוד מרגע שכריסטינה אפלגייט עזבה, כבר הצטרף לפרויקט חדש: הסדרה החדשה של גרג גרסיה (איש "לגדל את הופ", חדשות טובות) ב-CBS (שם גרסיה עשה את "כן, מותק", חדשות רעות).

בדרך יש לו כמובן את העונה החדשה של "ארסטד דיבלופמנט", שם דווח השבוע שקריסטן וויג תתארח בתפקיד מעניין, ועמה גם סת' רוגן.

TV

ואפרופו נטישות של ספינות טובעות – קן ז'אנג מסודר במקרה (הסביר) ש"קומיוניטי" תבוטל: הוא ישחק בגרסה האמריקנית לסיטקום הבריטי "מרגל".

TV

דה אמריקן דו

מתנה לחגים: "צ'יינה ביץ'" מגיעה סוף סוף במלואה לדיוידי.

TV

חם הודיעה לאחרונה שרכשה את הסדרה הבריטית Ripper Street ואת הסדרה הצרפתית Braquo.

TV

"האמריקנים" חודשה לעונה שנייה על ידי FX.

TV

מגפת ההארלם שייק לא פסחה על מיטב בנינו. הנה רצף שכולל את "הכל לטובה" (בנאלי), סטיבן קולבר (סתמי ביותר, למרבה הצער), ג'ון סטיוארט (משעשע) ועבור מי שכלל לא יודע מה זה הארלם שייק, הנה גיא לרר מסביר את הנושא ללונדון וקירשנבאום, בקטע שלבדו שווה את כל הגל הזה.

המשך…

© עידו ישעיהו